ביאור:בבלי תענית דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לבזה נפש למתעב גוי [1] לעבד מושלים [2] מלכים יראו וקמו [שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך], ושרים בהשתחויה - דכתיב 'שרים וישתחוו'.

מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב 'ושרים ישתחוו' - כדקאמרת; השתא דכתיב 'שרים וישתחוו' - הא והא עבוד.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אני אומר: לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה: צדיקים לאורה וישרים לשמחה:

צדיקים לאורה - דכתיב (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק, ולישרים שמחה - דכתיב ולישרי לב שמחה.

[3]

הדרן עלך מאימתי

תענית פרק שני "סדר תעניות" דף טו,א[עריכה]

משנה:

סדר תעניות כיצד?

מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה [4] על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נותן בראשו.

הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין [5]: אחינו! לא נאמר באנשי נינוה 'וירא אלהים את שקם ואת תעניתם' אלא (יונה ג י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה [וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה], ובקבלה הוא אומר (יואל ב יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם [ושובו אל ה' אלקיכם, כי חנון ורחום הוא, ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה].

[6]

עמדו בתפלה, מורידין לפני התיבה [7] זקן ורגיל [8] ויש לו בנים וביתו ריקם [9] כדי שיהא לבו שלם בתפלה [10] ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות: י"ח שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש; ואלו הן:

זכרונות ושופרות [11],

[12] [שיר המעלות] אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני,

[13] [שיר המעלות] אשא עיני אל ההרים [מאין יבא עזרי];

[14] [שיר המעלות] ממעמקים קראתיך ה';

[15] תפלה לעני כי יעטוף [ולפני ה' ישפך שיחו] [16].

רבי יהודה אומר: לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן (מלכים א ח לז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה [שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו איבו בארץ שעריו כל נגע, כל מחלה]; (ירמיהו יד א) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות;

ואומר חותמיהן [17]:

על הראשונה הוא אומר 'מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' גואל ישראל' [18];

על השניה [19] הוא אומר 'מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה [20] - ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות' [21];

על השלישית [22] הוא אומר 'מי שענה את יהושע בגלגל [23] הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' שומע תרועה';

על הרביעית [24] הוא אומר 'מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' שומע צעקה' [25];

על החמישית הוא אומר 'מי שענה את אליהו בהר הכרמל [26] הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' שומע תפלה';

על הששית הוא אומר 'מי שענה את יונה ממעי הדגה [27] הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' העונה בעת צרה' [28];

על השביעית [29] הוא אומר 'מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים [30] הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' המרחם על הארץ'. [31]

מעשה

עמוד ב

בימי רבי חלפתא [32] ורבי חנניא בן תרדיון [33] שעבר אחד לפני התיבה וגמר את הברכה כולה [34], ולא ענו אחריו אמן; 'תקעו הכהנים!' ותקעו [35], 'מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, הריעו בני אהרן!' - הריעו; מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה'; וכשבא דבר אצל חכמים אמרו: 'לא היינו נוהגין כן [36] אלא בשער מזרח ובהר הבית' [37].

שלש תעניות הראשונות - אנשי משמר [38] מתענין ולא משלימין [39]; ואנשי בית אב [40] לא היו מתענין כלל; שלש שניות - אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין; שבע אחרונות - אלו ואלו מתענין ומשלימין - דברי רבי יהושע;

וחכמים אומרים: שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין כלל; שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל; שבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין.

אנשי משמר [41] מותרין לשתות יין בלילות [42] אבל לא בימים, ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה [43]; אנשי משמר ואנשי מעמד [44] אסורין מלספר ומלכבס [45], ובחמישי [46] מותרין מפני כבוד השבת [47].

כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד [48] - לפניו אסור, לאחריו מותר [49]; רבי יוסי אומר: לפניו ולאחריו אסור.

דלא להתענאה - לפניו ולאחריו מותר; רבי יוסי אומר: לפניו אסור, לאחריו מותר.

אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים [50]; אלא שלש תעניות הראשונות - שני וחמישי ושני, ושלש שניות - חמישי שני וחמישי.

רבי יוסי אומר: כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות. אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים [51] בחנוכה ובפורים, ואם התחילו [52] אין מפסיקין [53] - דברי רבן גמליאל; אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל 'אין מפסיקין' - מודה היה שאין משלימין [54].

וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת.

גמרא:

סדר תעניות כיצד: מוציאין את התיבה כו'

ואפילו בקמייתא [55]? ורמינהו: שלש תעניות ראשונות ושניות נכנסים לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה כולה; ובשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר על גבי התיבה [56] ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו; רבי נתן אומר: אפר מקלה הן מביאין!?

אמר רב פפא: כי תנן נמי מתניתין [57] - אשבע אחרונות תנן [58].

'ובראש הנשיא והדר תני כל אחד ואחד נותן בראשו? איני! והתניא: רבי אומר: בגדולה [59] - מתחילין מן הגדול, ובקללה מתחילין מן הקטן:

בגדולה מתחילין מן הגדול - שנאמר (ויקרא י ו) ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר [בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה’]; ובקללה מתחילין מן הקטן: דאמר מר בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם.'

הא [60] חשיבותא לדידהו [61] דאמרי להו "אתון חשיביתו למיבעי עלן רחמי אכולי עלמא"!

וכל אחד ואחד נותן בראשו - נשיא ואב בית דין נמי נשקלו אינהו ונינחו בראשייהו? מאי שנא דשקיל איניש אחרינא ומנח להו [62]?

אמר רבי אבא דמן קסרי: אינו דומה מתבייש מעצמו

הערות[עריכה]

  1. ^ לישראל הבזוים ומתועבים
  2. ^ ועבדים מושלין בהן, לקראת ישראל לעתיד לבא
  3. ^ הכי גרסינן: לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה - ישרים לשמחה, דישרים עדיפי מצדיקים.
  4. ^ אפר ממש ולא עפר; 'אפר' סתם הוא עפר, דכשם שאפר קרוי עפר, דכתיב (במדבר יט יז) מעפר שרפת החטאת - כך עפר קרוי אפר סתם, והיינו דקתני 'אפר מקלה' - אפר שריפה; אי הוה תני אפר סתם - הוה משמע עפר, ואפר מקלה גנאי יותר מעפר סתם, ובגמרא מפרש מאי טעמא נותנין אותו
  5. ^ לשון עצירה, כמו מכבש, בלעז פרישׂ"א [מכבש (שכובשים בו בגדים לישרם)] - שכובשין את הלבבות להחזירם למוטב, ואלו הן דברי כבושין
  6. ^ 'ובקבלה' - שהנביא מצוה לישראל (עמדו בתפלה); והקשה תוספות מאן דהו: מאי שנא בהאי קרא דכתיב ביונה וירא האלהים את מעשיהם וגו' ולא קרי ליה דברי קבלה, ובהאי קרא דוקרעו לבבכם קרי ליה קבלה? ופריק איהו: כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל - קרי ליה קבלה, ובכל דוכתא דלא איתפקד נביא כי האי 'וירא האלהים', שהוא כמספר והולך, דיליף מיניה אגב אורחיה מילתא - לא קרינן ליה 'קבלה'.
  7. ^ ברחובה של עיר - בגלוי, וכי הך דאמרינן במסכת מגילה (כה,ב): בני העיר שמכרו רחובה של עיר, והתם מפרש בהדיא, אמר רבי זירא: הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות
  8. ^ רגיל להתפלל, ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה, שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו
  9. ^ משמע דהוא עני, ואין לו מחיה בביתו
  10. ^ ובגמרא מפרש טעמא אחרינא: וגופו נקי מעבירות, שלא חטא, ולא יצא עליו שום שם רע בשום עבירה כו'
  11. ^ כל הפסוקים שאומרים בראש השנה
  12. ^ תהלים פרק קכ
  13. ^ תהלים פרק קכא
  14. ^ תהלים פרק קל
  15. ^ תהלים פרק קב
  16. ^ כולן הן מזמורים
  17. ^ על כל פרשה ופרשה, אחר זכרונות - חתימת זכרונות, ואחר שופרות - חתימת שופרות, וכן אחר כולם מעין הפרשה, כדמפרש ואזיל
  18. ^ בפעם ראשונה הוא אומר: מי שענה לאברהם כו'; בגואל ישראל היה מתחיל להאריך, והולך ואומר לכולן שש ברכות
  19. ^ זו היא ברכה ראשונה של שש ברכות, כדאמרינן בגמרא, והיאך דגואל ישראל - זו היא ברכה עצמה של שמונה עשרה, ואינה מאותן שש, אלא שבה היה מתחיל להוסיף ולהאריך
  20. ^ לפיכך אומרה בזכרונות, לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים, ונתייאשו מן הגאולה, וזכרם המקום וגאלם, דכתיב (שמות ו) ואזכור את בריתי
  21. ^ על הזכרונות הוא אומר 'זוכר הנשכחות'
  22. ^ ועל השופרות - 'שומע תרועה', והיא שניה למנינה
  23. ^ לפי שנענה בשופרות ביריחו, וזהו בעוד שהיו ישראל בגלגל
  24. ^ ועל 'אל ה' בצרתה לי' (תהלים פרק קכ) - והיא שלישית למנין שש
  25. ^ וכן כולן [חותם בברכה מעין הסיומת של 'מי שענה...’]
  26. ^ כנגד 'אשא עיני אל ההרים' (תהלים פרק קכא); וכן כולן לפי ענין המזמורים: אליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים, ושמואל במצפה, דכתיבי קראי, ומעין אל ה' בצרתה לי
  27. ^ מעין 'ממעמקים קראתיך ה’’ (תהלים פרק קל);
  28. ^ ועונה בעת צרה - שכן כתיב ביונה קראתי מצרה לי (יונה ב ג), ובשמואל כתיב ויזעק אל ה' (שמואל א' ו,ז) ובאליהו כתיב (מלכים א' יח,לז) ענני - זו תפלה
  29. ^ מפרש בגמרא: מאי שביעית? מי שענה דוד: ויהי רעה בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כא א)
  30. ^ כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים
  31. ^ אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו' (מלכים א ח לז), ולפיכך חותם 'מרחם על הארץ', שהן התפללו על ארץ ישראל; ו'תפלה לעני כי יעטוף' (תהלים פרק קב) - על דוחק גשמים נופל, וכתיב ביה [מלכים א' ח,לה] בהעצר שמים.
  32. ^ אביו של רבי יוסי, דאמרינן בסנהדרין (לב,ב): אחר רבי יוסי בצפורי,
  33. ^ 'אחר רבי חנניא בן תרדיון בסיכני'
  34. ^ כל אותה ברכה עצמה
  35. ^ חזן הכנסת אומר להן על כל ברכה וברכה, והוא השַׁמָּשׁ, ולא שליח צבור
  36. ^ שלא לענות אמן
  37. ^ כלומר, בזמן שבית המקדש קיים כשמתפללין בהר הבית נכנסין בדרך שער המזרח, לפי שלא היו עונין אמן במקדש, כדאמרינן בגמרא (תענית טז ב); ואין לומר 'לא היו נוהגין כן' = לתקוע, אלא במקדש, דודאי תוקעין בגבולים, כדמוכח בכולה הך מסכת ומסכת ראש השנה (כו,ב-כז,א)
  38. ^ של אותה שבת
  39. ^ שעדיין אינן חמורין כל כך; ובגמרא (תענית יז א) מפרש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב, שהיו עובדין אותו היום, ובאים הן לסייעם, ואם היו מתענים - לא היה להם כח לעמוד בעבודה
  40. ^ המשמרה מתחלקת לשבעה בתי אבות, כנגד שבעת ימי השבוע, בית אב ליום
  41. ^ לאו גבי תענית איתמר, אלא אגב דמיירי בבני משמר מייתי לה
  42. ^ אין לחוש שמא תכבד העבודה, שהרי ראו מבערב שפסקו הקרבנות ולא כבדה העבודה, שיביאו רוב קרבנות ולא יספיקו בני בית אב של אותו היום, וצריכין אלו לסייען, והרי אינן ראויין לעבודה משום שכרות
  43. ^ לפי שהיו מעלין כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל המזבח, אי נמי: לא גמרו ביום - גומרים בלילה, אבל אנשי משמר אינן צריכין לסייע בלילה להפך במזלג, דבית אב יכול להספיק לבד היפוך המערכה
  44. ^ אנשי [מעמד] - אחד כהנים ולוים וישראלים הקבועים ועומדין ומתפללין על קרבן אחיהם שיקבל לרצון, ועומדים לשם בשעת עבודה, דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? וכולהו מפרש בפרק אחרון (תענית כו א)
  45. ^ משנכנסו למשמרתם, כל אותה שבת, אלא מסתפרין קודם לכן, וטעמא מפרש בגמרא
  46. ^ של משמרתן
  47. ^ דרך רוב בני אדם להסתפר בחמישי, ולא בערב שבת, מפני הטורח
  48. ^ דאית יומיא דלא להתענאה, ומקצתהון דחמירי טפי דלא למיספד, ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד - לפניו אסור בהספד, דילמא אתי למיעבד ביום טוב גופיה
  49. ^ דכיון שעבר יום לא חיישינן, ואותן שאינן חמורין ליאסר בהספד, אלא דלא להתענאה בין לפניו כו'
  50. ^ כשרואין בעלי חניות שקונין למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות, אחת לליל חמישי ואחת לשבת, סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער, אבל משהתחילו להתענות - יודעין שאינו אלא מפני התענית
  51. ^ דאיקרי מועד
  52. ^ שקיבלו תענית מקודם לכן, ונכנס בהן ראש חדש
  53. ^ דאף על גב דאקרי מועד - לא כתיב ביה יום משתה ושמחה
  54. ^ להתענות כל היום, אלא אוכלין סמוך לערב, מגילת תענית נכתבה בימי חכמים, אף על פי שלא היו כותבין הלכות, והיינו דקתני כל הכתוב במגילת תענית כאילו היה מקרא
  55. ^ מוציאין את התיבה בתמיה
  56. ^ ולא גרסינן 'אפר מקלה'; אפר שריפה עדיף, משום אפרו של יצחק, כדלקמן
  57. ^ סדר תעניות כיצד
  58. ^ בסדר תעניות אחרונות קא מיירי
  59. ^ מצוה בעלמא שלא לפורענות וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר וגו'
  60. ^ נמי, דיהבינן בראשייהו דנשיא ואב בית דין ברישא
  61. ^ חשיבותא הוא
  62. ^ דקתני: 'ונותנין על גבי התיבה כו' ועל ראש הנשיא כו' - דמשמע על ידי אחר, וגבי שאר כל אדם לא תני 'נותנין', אלא כל אחד ואחד נותן