ביאור:בבלי תענית דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איפוך אנא [1]!?

לא סלקא דעתך, דכתיב (עזרא ט ד) ואלי יאספו [2] כל חרד בדברי אלהי ישראל [3] על מעל הגולה [4] [ואני ישב משומם [5] עד למנחת הערב] וכתיב (עזרא ט ה) ובמנחת הערב קמתי מתעניתי [6] ובקרעי בגדי ומעילי [7] ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' [אלהי] [8].

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל [9] שהוא משום אבל - כגון תשעה באב [10] ו[11]אָבֵל [12] - אסור, בין בחמין בין בצונן; כל שהוא משום תענוג [13] - כגון תענית צבור - בחמין אסור, בצונן מותר.

אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא [14]: ונועלין את המרחצאות [15].

אמר ליה אביי: ואי בצונן אסור - סוכרין את הנהרות מבעי ליה למיתני? [16]!

אמר רב שישא בריה דרב אידי: אבא [17] - הכי קשיא ליה: מכדי תנן אסור ברחיצה, נועלין את המרחצאות למה לי? אלא לאו שמע מינה בחמין אסור, בצונן מותר! [18]

לימא מסייע ליה [19] כל חייבי טבילות [20] טובלין כדרכן, בין בט' באב בין ביום הכיפורים, - במאי? אילימא בחמין - טבילה בחמין מי איכא? [21] שאובין נינהו! אלא - לאו בצונן, וחייבי טבילות - אִין [22], איניש אחרינא לא [23]!

אמר רב חנא בר קטינא: לא נצרכה אלא לחמי טבריא! [24].

אי הכי - אימא סיפא: אמר רבי חנינא סגן הכהנים: כדַי [25] הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה, ואי אמרת בצונן מותר - ירחץ בצונן! [26]!

אמר רב פפא: [27] באתרא דלא שכיח צונן.

_

Ta'anis Chart #1

Daf 13a-13b

_______________________________________________________ |

|

THE PROHIBITION OF WASHING ON A TA'ANIS AND FOR AN AVEL |

_______________________________________________________ |

|

|

[28] [29] |

TA'ANIS TZIBUR AVEL & TISHA B'AV |

______________ _________________ |

|

RAV CHISDA, AND |

RAVA [30] |

________________ |

1</ref> HOT WATER Asur [31][32] Asur[33] |

|

2</ref> COLD WATER Mutar Asur [34][35] |

|

|

RAVA [36] |

________________ |

3</ref> HOT WATER Asur [37][38] Asur[39] |

|

4</ref> COLD WATER Mutar Mutar |

==[עריכה]

FOOTNOTES:

==[עריכה]

[40] It is Mutar, though, to wash one's face, hands, and feet in hot water on

a Ta'anis.

[41] This applies to any part of the Avel's body.

[42] It is over this point that the Amora'im disagree. The Gemara's conclusion

is like Rav Chisda; an Avel is prohibited from washing all of his body, even

in cold water, and *any* part oF his body in hot water [43].

תא שמע: כשאמרו 'אסור במלאכה' [44] - לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר [45]; וכשאמרו 'אסור בנעילת הסנדל' - לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר; הא כיצד? יוצא לדרך [46] נועל, נכנס לעיר חולץ; וכשאמרו 'אסור ברחיצה' - לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו – מותר; וכן אתה מוצא במנודה ובאָבל; מאי לאו אכולהו, ובמאי עסקינן?: אילימא בחמין - פניו ידיו ורגליו מי שרו? והאמר רב ששת: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין? אלא לאו – בצונן! [47]

לא, לעולם [48] בחמין [49]; ודקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ובאבל - אשארא קאי [50].

תא שמע, דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בן רבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה?

התם - כשתכפוהו אבליו [51] הוה [52], דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער [53] ומכבס כסותו במים.

אמר רב חסדא: בתער [54] - אבל לא במספרים; במים - ולא בנתר [55] ולא בחול [56].

אמר רבא: אָבֵל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוה אבשרא וחמרא [57].

מיתיבי:

עמוד ב

אין הבוגרת [58] רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה [59] - הא נערה [60] רשאה [61]. מאי? לאו ברחיצה? ובמאי? אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה, והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו - בצונן [62]!

לא, אכיחול ופירכוס [63]!

לימא מסייע ליה דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בר חנינא ורחץ בצונן כל שבעה;

אמרי התם בשתכפוהו אבליו זה אחר זה, דתניא [דומה לשמחות פרק ה הלכה ו]: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער, ומכבס כסותו במים; אמר רב חסדא בתער - אבל לא במספרים; במים - ולא בנתר ולא בחול ולא באהל.

איכא דאמרי: אמר רבא: אָבֵל אסור בצונן כל שבעה, מאי שנא מבשר ויין?!

התם - לפכוחי פחדיה הוא דעביד.

לימא מסייע ליה: אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה - הא נערה רשאה! במאי?: אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה, והאמר רב חסדא: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו - בצונן!

לא, אכיחול ופירכוס.

אמר רב חסדא: זאת אומרת [64] אָבֵל אסור בתכבוסת כל שבעה [65].

והלכתא: אָבֵל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה, אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור, בצונן מותר; אבל לסוך - אפילו כל שהוא אסור; ואם לעבר את הזוהמא - מותר.

צלותא דתעניתא [66] היכי מדכרינן?

אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה, ודרש: יחיד שקיבל עליו תענית - מתפלל של תענית, והיכן אומרה? בין גואל לרופא [67].

מתקיף לה רב יצחק [ב"ח: יוסף]: וכי יחיד [68] קובע ברכה לעצמו [69]?

אלא אמר רב יצחק: בשומע תפלה [70].

וכן אמר רב ששת: בשומע תפלה.

מיתיבי: אין בין יחיד לצבור [71] אלא שזה [72] מתפלל [73] שמונה עשרה [74], וזה מתפלל תשע עשרה [75]; מאי יחיד' ומאי צבור?: אילימא יחיד ממש, וצבור = שליח צבור - הני תשע עשרה? עשרין וארבע הוו [76]! אלא - לאו הכי קאמר: 'אין בין יחיד דקבל עליו תענית יחיד ליחיד שקבל עליו תענית צבור, אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה' - שמע מינה יחיד קובע ברכה לעצמו [77]!

לא! לעולם אימא לך 'שליח צבור', ודקא קשיא לך 'שליח צבור עשרין וארבע מצלי' - בשלש תעניות ראשונות, דליכא עשרים וארבע [78].

ולא? והא אין בין קתני: אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה, הא לעשרים וארבע זה וזה שוין!

תנא ושייר [79].

מאי שייר דהאי שייר, ותו: והא אין בין קתני?

אלא תנא - באיסורי קא מיירי, בתפלות לא מיירי [80]. [81]

ואי בעית אימא: באמצעייתא נמי לא מצלי עשרים וארבע [82].

ולא? והתניא: אין בין שלש שניות לשבע אחרונות, אלא שבאלו [83] מתריעין ונועלין את החנויות [84]', הא לכל דבריהן זה וזה שוין [85], וכי תימא 'הכא נמי תנא ושייר' - והא אין בין' קתני!

ותסברא אין בין דוקא?

הערות[עריכה]

  1. ^ דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי, ובאידך פלגא מעייני
  2. ^ לי היו מתאספין ובאין
  3. ^ טובים שבהן
  4. ^ להגיד לפני על מעל וחטא הגולה, להפרישם
  5. ^ אישתורדי"ן בלעז; מבולבל, מבוהל
  6. ^ לא שמתענה עד המנחה ואחר כך אוכל, אלא כלומר מצער נפשיה
  7. ^ ואם שאני קורע בגדי ומעילי
  8. ^ הייתי מתפלל, כדי שאתרצה, על מעלם - שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך, שהצל נוטה, כדאמרינן במסכת יומא (כח,ב): 'צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי'
  9. ^ תענית שאסרו חכמים רחיצה
  10. ^ שהוא משום אבילות חורבן,
  11. ^ וכל שכן
  12. ^ ממש: שמתו לפניו, דאית ליה צערא טובא
  13. ^ שמצטערין, ואוסרין עצמן בתענוג
  14. ^ במתניתין דקתני גבי תענית צבור
  15. ^ דהיינו חמין, אבל צונן מותר
  16. ^ בתמיה, כלומר: ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור - היכי הוה בעי למיתני 'סוכרין את הנהרות' היכי מצי למיסכרינהו
  17. ^ רב אידי
  18. ^ הכי קא קשיא ליה במתניתין, דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין: מכדי קתני מתניתין אסורין ברחיצה, וסתם רחיצה בין חמין בין צונן - למה לי תו למיהדר ומיתנא 'ונועלין' אלא למימרא דוקא חמין וכו'!
  19. ^ לרב חסדא, דאמר כל שהוא משום אבל אסור, אפילו בצונן
  20. ^ נדה ויולדת
  21. ^ חמי האור
  22. ^ משום דטבילה בזמנה מצוה, שממהר לטהר עצמו
  23. ^ הכי גרסינן: כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן
  24. ^ והלכך: חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, אבל בצונן שרו
  25. ^ ראוי
  26. ^ ואם איתא כדמוקמת לה דבצונן שרי, מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה?: נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו, הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי, והיינו דאמר לאבד
  27. ^ לעולם בחמי טבריא, והיינו דקאמרינן 'חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, ובצונן כולי עלמא שרי', ומאי לאבד דקאמר רבי חנינא? - כגון
  28. ^ A
  29. ^ C
  30. ^ 2nd version
  31. ^ entire body
  32. ^ 1
  33. ^ 2
  34. ^ entire body
  35. ^ 3
  36. ^ 1st version
  37. ^ entire body
  38. ^ 1
  39. ^ 2
  40. ^ 1
  41. ^ 2
  42. ^ 3
  43. ^ but he may wash his face, hands, and feet in cold water
  44. ^ גבי תענית צבור
  45. ^ מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום, אבל אין מפרסמין הדבר
  46. ^ חוץ לעיר
  47. ^ אכל הני קאי, ואפילו ארחיצה, ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו, ואפילו בצונן, ותיובתא לרפרם בר פפא!
  48. ^ הך רחיצה
  49. ^ אבל בצונן - שרי לרחוץ כל גופו
  50. ^ אנעילה וסיכה; והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי - ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל: 'אילימא בחמין מי שרי, ורחץ בצונן בתוך שבעה' - גרסינן, אלמא: בצונן שרי
  51. ^ בזה אחר זה
  52. ^ כדקתני: שמתו בניו: שניהם, ולפיכך התירו לו, כדאשכחן גבי שיער
  53. ^ דשקיל פורתא מינייהו
  54. ^ דרך שינוי
  55. ^ 'נתר' - קרקע הוא, או אבן, כעין שקורין קרי"א בלעז [גיר]
  56. ^ בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן
  57. ^ דתענוג הן כצונן
  58. ^ שהביאה שתי שערות
  59. ^ אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה
  60. ^ שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר
  61. ^ דבת חיוב אבילות היא; וקטנה אינה חייבת ולא כלום; בימי אבל אביה - אפילו אירע אבילות לאביה, שמת בנו, אי נמי: שמת אביה ממש, אף על פי שהיא בת חיוב אבילות - אינה רשאה לנוול
  62. ^ ואפילו הכי נערה אינה רוחצת בצונן, אלמא: דאבל אף בצונן אסור
  63. ^ ולא קא מיירי ברחיצה כלל, פירכוס - בשיער, כבוס - בבגדים, רחיצה - בגוף
  64. ^ מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס
  65. ^ הוא הדין לתכבוסת
  66. ^ 'עננו'
  67. ^ ברכה בפני עצמה
  68. ^ חשוב כל כך
  69. ^ שיהו מתקנין לו ברכה בפני עצמה, להוסיף בתפלתו
  70. ^ שכוללה בתוך הברכה, וחותם בשומע תפלה, דאותה ברכה וחתימתה משמע בין אתענית בין אכל מילי
  71. ^ גבי תענית
  72. ^ יחיד
  73. ^ ביום תעניתו
  74. ^ וכולל תפלת תענית ב'שומע תפלה'
  75. ^ דקבע ליה בין גואל לרופא; סתם תפלה קרי 'שמונה עשרה', דברכת ולמלשינים ביבנה תקנוה, כדאמרינן בברכות (כח,ב)
  76. ^ בפירקין דלקמן (תענית טו א) דעשרים וארבע ברכות הוו ביומא דתעניתא, והכא קתני תשע עשרה ותו לא
  77. ^ כשקיבל תענית צבור
  78. ^ כדאמרינן בפרק 'סדר תעניות כיצד' בגמרא (תענית טו א) דאלו מותרין בעשיית מלאכה וכו': ראשונות דלא חמירי כולי האי, הא לעשרים וארבע ברכות - זה וזה שוין, וקא סלקא דעתך דאיתנהו לעשרים וארבע באמצעיות, מדקמתריץ 'קמייתא דליכא עשרים וארבע' - מכלל דבאמצעיתא איתנהו; ולא היא: דליתנהו אלא באחרונות, כדקתני התם, ומשום דהא מילתא קמייתא, משום הכי פריך ליה מעשרים וארבע דליתנהו באמצעיות
  79. ^ תנא מילי דאיתנהו בין אמצעיות לראשונות, ושייר; אין בין - לאו דוקא הוא, כדמוכח לקמן גבי אידך
  80. ^ דלא אורחא דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא, אלא לעולם עשרים וארבע בקמייתא ליתנהו, ולהכי לא חשיב להו, באין בין דבתפלה לא קמיירי
  81. ^ הכי גרסינן: מאי שייר דהאי שייר, אלא באיסורי קא מיירי, בתפלות לא קא מיירי - ומאן דגריס 'שייר תיבה מוציאין את התיבה כו' - שיבוש הוא, דאינה אלא באחרונות, כדבסמוך, ומיפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות.
  82. ^ אלא באחרונות, כדאמרינן התם
  83. ^ האחרונות
  84. ^ כדתנן נמי במתניתין
  85. ^ זה וזה שוין, דבתרוייהו איתנהו