ביאור:בבלי תענית דף יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איפוך אנא [1]!?
לא סלקא דעתך, דכתיב (עזרא ט ד) ואלי יאספו [2] כל חרד בדברי אלהי ישראל [3] על מעל הגולה [4] [ואני ישב משומם [5] עד למנחת הערב] וכתיב (עזרא ט ה) ובמנחת הערב קמתי מתעניתי [6] ובקרעי בגדי ומעילי [7] ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' [אלהי] [8].
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל [9] שהוא משום אבל - כגון תשעה באב [10] ו[11]אָבֵל [12] - אסור, בין בחמין בין בצונן; כל שהוא משום תענוג [13] - כגון תענית צבור - בחמין אסור, בצונן מותר.
אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא [14]: ונועלין את המרחצאות [15].
אמר ליה אביי: ואי בצונן אסור - סוכרין את הנהרות מבעי ליה למיתני? [16]!
אמר רב שישא בריה דרב אידי: אבא [17] - הכי קשיא ליה: מכדי תנן אסור ברחיצה, נועלין את המרחצאות למה לי? אלא לאו שמע מינה בחמין אסור, בצונן מותר! [18]
לימא מסייע ליה [19] כל חייבי טבילות [20] טובלין כדרכן, בין בט' באב בין ביום הכיפורים, - במאי? אילימא בחמין - טבילה בחמין מי איכא? [21] שאובין נינהו! אלא - לאו בצונן, וחייבי טבילות - אִין [22], איניש אחרינא לא [23]!
אמר רב חנא בר קטינא: לא נצרכה אלא לחמי טבריא! [24].
אי הכי - אימא סיפא: אמר רבי חנינא סגן הכהנים: כדַי [25] הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה, ואי אמרת בצונן מותר - ירחץ בצונן! [26]!
אמר רב פפא: [27] באתרא דלא שכיח צונן.
_
Ta'anis Chart #1
Daf 13a-13b
_______________________________________________________ |
|
THE PROHIBITION OF WASHING ON A TA'ANIS AND FOR AN AVEL |
_______________________________________________________ |
|
|
TA'ANIS TZIBUR AVEL & TISHA B'AV |
______________ _________________ |
|
RAV CHISDA, AND |
RAVA [30] |
________________ |
1</ref> HOT WATER Asur [31][32] Asur[33] |
|
2</ref> COLD WATER Mutar Asur [34][35] |
|
|
RAVA [36] |
________________ |
3</ref> HOT WATER Asur [37][38] Asur[39] |
|
4</ref> COLD WATER Mutar Mutar |
==
[עריכה]FOOTNOTES:
==
[עריכה][40] It is Mutar, though, to wash one's face, hands, and feet in hot water on
a Ta'anis.
[41] This applies to any part of the Avel's body.
[42] It is over this point that the Amora'im disagree. The Gemara's conclusion
is like Rav Chisda; an Avel is prohibited from washing all of his body, even
in cold water, and *any* part oF his body in hot water [43].
תא שמע: כשאמרו 'אסור במלאכה' [44] - לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר [45]; וכשאמרו 'אסור בנעילת הסנדל' - לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר; הא כיצד? יוצא לדרך [46] נועל, נכנס לעיר חולץ; וכשאמרו 'אסור ברחיצה' - לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו – מותר; וכן אתה מוצא במנודה ובאָבל; מאי לאו אכולהו, ובמאי עסקינן?: אילימא בחמין - פניו ידיו ורגליו מי שרו? והאמר רב ששת: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין? אלא לאו – בצונן! [47]
לא, לעולם [48] בחמין [49]; ודקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ובאבל - אשארא קאי [50].
תא שמע, דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בן רבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה?
התם - כשתכפוהו אבליו [51] הוה [52], דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער [53] ומכבס כסותו במים.
אמר רב חסדא: בתער [54] - אבל לא במספרים; במים - ולא בנתר [55] ולא בחול [56].
אמר רבא: אָבֵל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוה אבשרא וחמרא [57].
מיתיבי:
אין הבוגרת [58] רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה [59] - הא נערה [60] רשאה [61]. מאי? לאו ברחיצה? ובמאי? אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה, והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו - בצונן [62]!
לא, אכיחול ופירכוס [63]!
לימא מסייע ליה דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בר חנינא ורחץ בצונן כל שבעה;
אמרי התם בשתכפוהו אבליו זה אחר זה, דתניא [דומה לשמחות פרק ה הלכה ו]: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער, ומכבס כסותו במים; אמר רב חסדא בתער - אבל לא במספרים; במים - ולא בנתר ולא בחול ולא באהל.
איכא דאמרי: אמר רבא: אָבֵל אסור בצונן כל שבעה, מאי שנא מבשר ויין?!
התם - לפכוחי פחדיה הוא דעביד.
לימא מסייע ליה: אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה - הא נערה רשאה! במאי?: אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה, והאמר רב חסדא: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו - בצונן!
לא, אכיחול ופירכוס.
אמר רב חסדא: זאת אומרת [64] אָבֵל אסור בתכבוסת כל שבעה [65].
והלכתא: אָבֵל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה, אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור, בצונן מותר; אבל לסוך - אפילו כל שהוא אסור; ואם לעבר את הזוהמא - מותר.
צלותא דתעניתא [66] היכי מדכרינן?
אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה, ודרש: יחיד שקיבל עליו תענית - מתפלל של תענית, והיכן אומרה? בין גואל לרופא [67].
מתקיף לה רב יצחק [ב"ח: יוסף]: וכי יחיד [68] קובע ברכה לעצמו [69]?
אלא אמר רב יצחק: בשומע תפלה [70].
וכן אמר רב ששת: בשומע תפלה.
מיתיבי: אין בין יחיד לצבור [71] אלא שזה [72] מתפלל [73] שמונה עשרה [74], וזה מתפלל תשע עשרה [75]; מאי יחיד' ומאי צבור?: אילימא יחיד ממש, וצבור = שליח צבור - הני תשע עשרה? עשרין וארבע הוו [76]! אלא - לאו הכי קאמר: 'אין בין יחיד דקבל עליו תענית יחיד ליחיד שקבל עליו תענית צבור, אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה' - שמע מינה יחיד קובע ברכה לעצמו [77]!
לא! לעולם אימא לך 'שליח צבור', ודקא קשיא לך 'שליח צבור עשרין וארבע מצלי' - בשלש תעניות ראשונות, דליכא עשרים וארבע [78].
ולא? והא אין בין קתני: אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה, הא לעשרים וארבע זה וזה שוין!
תנא ושייר [79].
מאי שייר דהאי שייר, ותו: והא אין בין קתני?
אלא תנא - באיסורי קא מיירי, בתפלות לא מיירי [80]. [81]
ואי בעית אימא: באמצעייתא נמי לא מצלי עשרים וארבע [82].
ולא? והתניא: אין בין שלש שניות לשבע אחרונות, אלא שבאלו [83] מתריעין ונועלין את החנויות [84]', הא לכל דבריהן זה וזה שוין [85], וכי תימא 'הכא נמי תנא ושייר' - והא אין בין' קתני!
ותסברא אין בין דוקא?
הערות
[עריכה]- ^ דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי, ובאידך פלגא מעייני
- ^ לי היו מתאספין ובאין
- ^ טובים שבהן
- ^ להגיד לפני על מעל וחטא הגולה, להפרישם
- ^ אישתורדי"ן בלעז; מבולבל, מבוהל
- ^ לא שמתענה עד המנחה ואחר כך אוכל, אלא כלומר מצער נפשיה
- ^ ואם שאני קורע בגדי ומעילי
- ^ הייתי מתפלל, כדי שאתרצה, על מעלם - שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך, שהצל נוטה, כדאמרינן במסכת יומא (כח,ב): 'צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי'
- ^ תענית שאסרו חכמים רחיצה
- ^ שהוא משום אבילות חורבן,
- ^ וכל שכן
- ^ ממש: שמתו לפניו, דאית ליה צערא טובא
- ^ שמצטערין, ואוסרין עצמן בתענוג
- ^ במתניתין דקתני גבי תענית צבור
- ^ דהיינו חמין, אבל צונן מותר
- ^ בתמיה, כלומר: ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור - היכי הוה בעי למיתני 'סוכרין את הנהרות' היכי מצי למיסכרינהו
- ^ רב אידי
- ^ הכי קא קשיא ליה במתניתין, דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין: מכדי קתני מתניתין אסורין ברחיצה, וסתם רחיצה בין חמין בין צונן - למה לי תו למיהדר ומיתנא 'ונועלין' אלא למימרא דוקא חמין וכו'!
- ^ לרב חסדא, דאמר כל שהוא משום אבל אסור, אפילו בצונן
- ^ נדה ויולדת
- ^ חמי האור
- ^ משום דטבילה בזמנה מצוה, שממהר לטהר עצמו
- ^ הכי גרסינן: כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן
- ^ והלכך: חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, אבל בצונן שרו
- ^ ראוי
- ^ ואם איתא כדמוקמת לה דבצונן שרי, מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה?: נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו, הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי, והיינו דאמר לאבד
- ^ לעולם בחמי טבריא, והיינו דקאמרינן 'חייבי טבילות - אִין, כולי עלמא - לא, ובצונן כולי עלמא שרי', ומאי לאבד דקאמר רבי חנינא? - כגון
- ^ A
- ^ C
- ^ 2nd version
- ^ entire body
- ^ 1
- ^ 2
- ^ entire body
- ^ 3
- ^ 1st version
- ^ entire body
- ^ 1
- ^ 2
- ^ 1
- ^ 2
- ^ 3
- ^ but he may wash his face, hands, and feet in cold water
- ^ גבי תענית צבור
- ^ מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום, אבל אין מפרסמין הדבר
- ^ חוץ לעיר
- ^ אכל הני קאי, ואפילו ארחיצה, ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו, ואפילו בצונן, ותיובתא לרפרם בר פפא!
- ^ הך רחיצה
- ^ אבל בצונן - שרי לרחוץ כל גופו
- ^ אנעילה וסיכה; והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי - ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל: 'אילימא בחמין מי שרי, ורחץ בצונן בתוך שבעה' - גרסינן, אלמא: בצונן שרי
- ^ בזה אחר זה
- ^ כדקתני: שמתו בניו: שניהם, ולפיכך התירו לו, כדאשכחן גבי שיער
- ^ דשקיל פורתא מינייהו
- ^ דרך שינוי
- ^ 'נתר' - קרקע הוא, או אבן, כעין שקורין קרי"א בלעז [גיר]
- ^ בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן
- ^ דתענוג הן כצונן
- ^ שהביאה שתי שערות
- ^ אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה
- ^ שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר
- ^ דבת חיוב אבילות היא; וקטנה אינה חייבת ולא כלום; בימי אבל אביה - אפילו אירע אבילות לאביה, שמת בנו, אי נמי: שמת אביה ממש, אף על פי שהיא בת חיוב אבילות - אינה רשאה לנוול
- ^ ואפילו הכי נערה אינה רוחצת בצונן, אלמא: דאבל אף בצונן אסור
- ^ ולא קא מיירי ברחיצה כלל, פירכוס - בשיער, כבוס - בבגדים, רחיצה - בגוף
- ^ מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס
- ^ הוא הדין לתכבוסת
- ^ 'עננו'
- ^ ברכה בפני עצמה
- ^ חשוב כל כך
- ^ שיהו מתקנין לו ברכה בפני עצמה, להוסיף בתפלתו
- ^ שכוללה בתוך הברכה, וחותם בשומע תפלה, דאותה ברכה וחתימתה משמע בין אתענית בין אכל מילי
- ^ גבי תענית
- ^ יחיד
- ^ ביום תעניתו
- ^ וכולל תפלת תענית ב'שומע תפלה'
- ^ דקבע ליה בין גואל לרופא; סתם תפלה קרי 'שמונה עשרה', דברכת ולמלשינים ביבנה תקנוה, כדאמרינן בברכות (כח,ב)
- ^ בפירקין דלקמן (תענית טו א) דעשרים וארבע ברכות הוו ביומא דתעניתא, והכא קתני תשע עשרה ותו לא
- ^ כשקיבל תענית צבור
- ^ כדאמרינן בפרק 'סדר תעניות כיצד' בגמרא (תענית טו א) דאלו מותרין בעשיית מלאכה וכו': ראשונות דלא חמירי כולי האי, הא לעשרים וארבע ברכות - זה וזה שוין, וקא סלקא דעתך דאיתנהו לעשרים וארבע באמצעיות, מדקמתריץ 'קמייתא דליכא עשרים וארבע' - מכלל דבאמצעיתא איתנהו; ולא היא: דליתנהו אלא באחרונות, כדקתני התם, ומשום דהא מילתא קמייתא, משום הכי פריך ליה מעשרים וארבע דליתנהו באמצעיות
- ^ תנא מילי דאיתנהו בין אמצעיות לראשונות, ושייר; אין בין - לאו דוקא הוא, כדמוכח לקמן גבי אידך
- ^ דלא אורחא דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא, אלא לעולם עשרים וארבע בקמייתא ליתנהו, ולהכי לא חשיב להו, באין בין דבתפלה לא קמיירי
- ^ הכי גרסינן: מאי שייר דהאי שייר, אלא באיסורי קא מיירי, בתפלות לא קא מיירי - ומאן דגריס 'שייר תיבה מוציאין את התיבה כו' - שיבוש הוא, דאינה אלא באחרונות, כדבסמוך, ומיפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות.
- ^ אלא באחרונות, כדאמרינן התם
- ^ האחרונות
- ^ כדתנן נמי במתניתין
- ^ זה וזה שוין, דבתרוייהו איתנהו