ביאור:בבלי תענית דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא בראש השנה [1] וביובלות [2] ובשעת מלחמה [3].

על הראשונה הוא אומר 'מי שענה את אברהם [בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה - ברוך אתה ה' גואל ישראל’]:

תנא: 'יש מחליפין צעקה לאליהו [4] ותפלה לשמואל [5]';

בשלמא גבי שמואל כתיב ביה 'תפלה' וכתיב ביה 'צעקה'; אלא גבי אליהו 'תפלה' כתיב, 'צעקה' לא כתיב [6]?!

(מלכים א יח לז) ענני ה' ענני [וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים ואתה הסבת את לבם אחֹרנית] - לשון צעקה היא.

על הששית הוא אומר 'מי שענה את יונה כו'; על השביעית הוא אומר 'מי שענה את דוד כו':

מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה [7] - מאי טעמא מקדים ליה ברישא?

משום דבעי למיחתם מרחם על הארץ [8].

תנא: משום סומכוס אמרו 'ברוך משפיל הרמים [9].

שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין כו':

תנו רבנן: 'מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים?

שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו ויסייעו להם.

מפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה?

מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה.

מכאן אמרו [10]: כל כהן [11] שמכיר משמרתו [12] ומשמרת בית אב שלו [13] ויודע שבתי אבותיו קבועין שם [14] - אסור לשתות יין כל אותו היום [15]; במכיר משמרתו [16] ואין מכיר משמרת בית אב שלו [17] ויודע שבתי אבותיו קבועין שם - אסור לשתות יין כל אותה שבת; אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם - אסור לשתות יין כל השנה.

רבי אומר: אומר אני אסור לשתות יין לעולם [18]! אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו [19]'.

אמר אביי: כמאן שתו האידנא כהני חמרא? - כרבי.

אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים לספר ולכבס; ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

מאי טעמא?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהן מנוולין [20].

תנו רבנן: 'מלך מסתפר בכל יום [21]; כהן גדול מערב שבת לערב שבת [22]; כהן הדיוט אחת לשלשים יום'.

מלך מסתפר בכל יום - מאי טעמא?

אמר רבי אבא בר זבדא אמר קרא: (ישעיהו לג יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך [תראינה ארץ מרחקים];

כהן גדול מערב שבת לערב שבת - מאי טעמא?

אמר רב שמואל בר יצחק: הואיל ומשמרות מתחדשות [23].

כהן הדיוט אחת לשלשים יום - מנלן?

אתיא 'פרע' 'פרע' מנזיר: כתיב הכא (יחזקאל מד כ) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו [כסום יכסמו את ראשיהם], וכתיב התם (במדבר ו ה) [כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’] קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו; - מה להלן שלשים אף כאן שלשים.

ונזיר גופיה מנלן?

אמר רב מתנה: סתם נזירות שלשים יום.

מנלן?

אמר קרא 'יהיה' - בגימטריא תלתין הוי.

אמר ליה רב פפא לאביי: ודילמא הכי קאמר רחמנא: לא לירבו כלל [24]?

אמר ליה: אי הוה כתב 'לא ישלחו פרע' - כדקאמרת; השתא דכתיב 'ופרע לא ישלחו' - פרע ליהוי שלוחי - הוא דלא לישלחו [25].

אי הכי [26] - אפילו האידנא נמי [27]?

דומיא דשתויי יין [28]: מה שתויי יין: בזמן ביאה הוא דאסור [29], שלא בזמן ביאה [30] שרי - אף הכא נמי.

והתניא רבי אומר: אומר אני: כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו; ואמר אביי: כמאן שתו האידנא כהני חמרא?

עמוד ב

כרבי - מכלל דרבנן אסרי [31]!

מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש [32] ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא [33], הכא אפשר: דמספר ועייל! [34]

אי הכי, שתוי יין נמי אפשר: דגני פורתא ועייל, כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא: דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין!

לאו מי איתמר עלה: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא כששתה שיעור רביעית, אבל שתה יותר מרביעית - כל שכן שדרך מטרידתו ושינה משכרתו [35]!

רב אשי אמר: שתויי יין, דמחלי עבודה - גזרו בהו רבנן [36]; פרועי ראש, דלא מחלי עבודה [37] - לא גזרו בהו רבנן.

מיתיבי: ואלו שהן במיתה [38]: שתויי יין ופרועי ראש: בשלמא שתויי יין בהדיא כתיב בהו (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת [אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו [39], חקת עולם לדרתיכם], אלא פרועי ראש מנלן?

דכתיב (יחזקאל מד כ) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו [כסום יכסמו את ראשיהם], וכתיב בתריה (יחזקאל מד כא) ויין לא ישתו כל כהן בבאם אל החצר הפנימית, ואיתקוש פרועי ראש לשתויי יין: מה שתויי יין במיתה - אף פרועי ראש במיתה; [40]

ומינה: אי מה שתויי יין דמחלי עבודה [41] אף פרועי ראש דמחלי עבודה [42]!?

<לא, כי איתקוש - למיתה הוא דאיתקוש, אבל לאחולי עבודה לא איתקוש.>

אמר ליה רבינא לרב אשי: הא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה?

אמר ליה: וליטעמיך הא דאמר רב חסדא [43] דבר זה מתורת משה לא למדנו ומדברי קבלה למדנו: (יחזקאל מד ט) [כה אמר ד' אלקים:] כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי [לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל], הא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה? אלא גמרא גמיר לה [44], ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא; הכא נמי גמרא גמיר לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא; <כי גמירי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי>.

כל הכתוב במגילת תענית דלא למיספד - לפניו אסור לאחריו מותר:

[45]

תנו רבנן: 'אלין יומיא דלא להתענאה בהון [46] ומקצתהון דלא למיספד בהון [47]; מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה - איתוקם תמידא [48], דלא למיספד בהון; מתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד בהון.

אמר מר: מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד [49].

[50]

למה לי מריש ירחא לימא 'מתרי בניסן' וראש חודש גופיה יום טוב הוא [51], ואסור!

אמר רב: לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו.

ושלפניו נמי תיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ראש חדש!?

ראש חודש דאורייתא הוא, ודאורייתא לא בעי חיזוק, דתניא: הימים האלה הכתובין במגילת תענית: לפניהם ולאחריהם אסורין; שבתות וימים טובים: הן אסורין, לפניהן ולאחריהן מותרין; ומה הפרש בין זה לזה? הללו דברי תורה ודברי תורה אין צריכין חיזוק; הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק.

אמר מר: מתמניא ביה עד סוף מועדא [52] איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד [53];

למה לי עד סוף מועד? לימא 'עד המועד', ומועד גופיה יום טוב הוא, ואסור?

אמר רב פפא: כדאמר רב: לא נצרכא

הערות[עריכה]

  1. '^ כדאמרינן בראש השנה (טז,א): אמרו לפני מלכיות וזכרונות וכו'
  2. ^ ביום הכפורים של יובל, כדתנן התם (ראש השנה כו ב): שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כו'
  3. ^ דכתיב (במדבר י ט) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם [והרעתם בחצצרת ונזכרתם...]; ולא ידעינן מנא איתפריש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה
  4. ^ על 'מי שענה את אליהו' חותם 'שומע צעקה'
  5. ^ ובשמואל - 'שומע תפלה' דכתיב ביה תפלה (שמואל א' ז,ה): קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם; צעקה - דכתיב (שם שמואל א' טו,יא) ויתר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה; ואיכא למימר במצפה הוה ההיא צעקה, דבתר פרשת 'קבצו כל ישראל המצפתה' כתיב בפרשת נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' (שם שמואל א' טו,יא); כך שמעתי
  6. ^ במעשה דהר הכרמל כתיב תפלה, דכתיב ענני ה' ענני [מלכים א' יח,לז] דמשמע לשון בקשה ותפלה, ולא לשון צעקה
  7. ^ דהוה בימי אמציהו - בסדר עולם
  8. ^ דבעי למיחתם בסוף כל ברכות 'ברוך מרחם על הארץ' ולהכי בעי באותה חתימה דוד ושלמה, שהן התפללו על ארץ ישראל; כך שמעתי; אי נמי: משום דאינהו תקון בית המקדש, דהוא עיקר הארץ; כך שמעתי
  9. ^ היו אומרים במקום ברוך מרחם, שהכניעם במטר ששבו בתשובה
  10. ^ מדקתני הכא, דאפילו אנשי משמר שלא היו עובדין באותו היום כלל, אפילו הכי אסורין לשתות יין
  11. ^ בזמן הזה
  12. ^ היודע מאיזו משמרת הוא, מיהויריב או מידעיה או אחת מעשרים וארבעה משמרות
  13. ^ שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד יהויריב, ויודע איזה יום ואיזה שבת היו עובדים
  14. ^ שיודע ודאי שבית אב שלו עובד במקדש, לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהנים שלא הוקבעו, שוב אמר לי רבי: קבועין - שלא נתחלל בית אב שלו להיות מגואל מן הכהונה, ויודע שראוי בית אב שלו לעבוד
  15. ^ ותו לא, שמא יבנה בית המקדש ותכבד העבודה, ויהיה זה צריך לעבוד
  16. ^ שיודע איזה שבת בשנה עובדין
  17. ^ דעכשיו אינו מכיר באיזה יום בשבת עובדין, ויודע שבתי אבותיו קבועין - אסור כל אותה שבת מספיקא, בכולהו גרסינן: 'ויודע שבתי אבותיו קבועין הן', דאם אינו יודע שבתי אבותיו קבועין לעבוד - מותר הוא לשתות יין כל השנה, ולא חיישינן שמא יבנה, ושמא בית אב שלו יעבדו היום
  18. ^ כלומר, אי חיישינן לשמא יבנה - יהא אסור לעולם, אפילו המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו, דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות, ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת, ונמצא זה צריך לעבוד
  19. ^ דהוי כמה שנים שלא חזרה בירה, וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא, ולשמא יבנה לא חיישינן
  20. ^ שלא יהו סומכין על יום אחד מימי שבת, ואין מסתפרין בשבת שעברה
  21. ^ מצוה
  22. ^ ולא ישהה מלגלח יותר
  23. ^ בכל שבת ושבת, ומשמרה שלא ראתהו עד עכשיו ובאה לראותו - הדבר נאה שתראהו ביופיו
  24. ^ אלא יסתפרו בכל יום, דהכי משמע 'ופרע' - דהיינו שלשים - לא ישלחו, אלא יגלחו
  25. ^ הכי משמע: פרע שגדלו - אינן רשאין לגדל עוד
  26. ^ כיון דמקרא מפקת לה
  27. ^ לא לישלחו
  28. ^ דכתיב בסמוך להאי 'ופרע לא ישלחו [פסוק כא] ויין לא ישתו' - כל כהן
  29. ^ דכתיב (יחזקאל מד כא) בבואם אל החצר וגו' בזמן שבית המקדש קיים, שבאין שם לעבוד
  30. ^ כגון האידנא, שהבית חרב, ולא זמן ביאה היא
  31. ^ אפילו שלא בזמן ביאה
  32. ^ דחיישינן לשמא יבנה
  33. '^ ומצי נמי מייתי רישא דברייתא, מפני מה אמרו אנשי משמר כו' ואייתי סיפא בלשון קצרה, ודייק מינה מכלל דרבנן אסרי
  34. ^ 'מאי טעמא' תירוצא הוא, כלומר: דטעמא מאי גזור רבנן ביין - שמא יבנה כו', אבל גבי פרועי ראש - לא גזרו, דאפשר דמסתפר מיד, והדר עייל לבית המקדש לעבודה
  35. ^ והאי שינוי איכא בהך מיהא
  36. ^ דכתיב 'יין ושכר אל תשת' (ויקרא י ט) וסמיך ליה (ויקרא י י) 'ולהבדיל בין הקדש ובין החול': בין עבודה קדושה למחוללת, דאי עביד עבודה שתוי יין - חילל
  37. ^ דלא כתיב ביה חלל, דלא נראה חילול
  38. ^ בידי שמים, במסכת סנהדרין, ב'אלו הן הנשרפין' (פג,א)
  39. ^ דהיינו מיתה בידי שמים, מדלא כתיב יומת
  40. ^ הכי גרסינן: ומינה: מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה - 'קשיא' לא גרס; כי גמירי הלכה למיתה - לאחולי עבודה לא גמירי
  41. ^ חולין היא כל עבודתו שעבד
  42. ^ עבודתם מחוללת, דלכל מילי איתקוש, ותיובתא דרב אשי דאמר: פרועי ראש לא מחלי עבודה
  43. ^ בפרק שני דזבחים, וקא בעי התם: כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה מהו
  44. ^ מסיני
  45. ^ בענינים רבים חלקו בייתוסין עם חכמים, ומפורשין במנחות ובמגילת תענית (פרק א), והכי גרסינן התם בפרק 'רבי ישמעאל' (מנחות סה א):
  46. ^ שכולן אסורין בתענית
  47. ^ ומקצתהון שיש בהן קצת חמורין כל כך - שבהספד נמי אסורין
  48. ^ דכל שמונה ימים נשאו ונתנו בדבר, עד שנצחו את הצדוקין, ועשו אותם יום טוב, ודבר זה מפורש במנחות בפרק רבי ישמעאל ובמגילת תענית המצויה אצלנו
  49. ^ שהיו הצדוקים אומרים: יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש? - את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים (במדבר כח ד); מאי אהדרו להו? - את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב (במדבר כח ב) - לשון רבים הוא, שיהו כולן באין מתרומת הלשכה
  50. ^ איתוקם תמידא דלא למיספד גרסינן, ולא גרסינן 'להתענאה', כדמוכח בסמוך, דקתני: לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו; ואי גרסינן 'להתענאה' - אם כן היינו רבי יוסי, דאמר: לפניו אסור, והא ליכא למימר דרבי יוסי היא, דקא פריך: 'כמאן - כרבי יוסי?' בתמיהה, מכלל דכרבנן פסיקא ליה!
  51. ^ דכתיב קרא עלי מועד (איכה א טו) והוי ראש חודש אב; [בהאי מסכתא, לקמן (תענית כט א)]
  52. ^ פסח
  53. ^ במגילת תענית [פרק א] מפרש מאי איתוקם: שהיו בייתוסים אומרים: עצרת אחר השבת הוא, שהעומר מתחיל אחד בשבת שנאמר 'וספרתם לכם ממחרת השבת' [ןחקרא כג,טו]; ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם: שוטים - מניין לכם? ולא היה אדם שהחזירו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותיקנה אחר שבת, כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו', ודחו אותן, והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן וחזרו בהן, (עד כאן הגהה)