ביאור:בבלי תענית דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עורפילא [1] - אפילו לפרצידא דתותי קלא [2] מהניא ליה [3].

מאי 'עורפילא'?

עורו פילי [4].

ואמר רבא: האי צורבא מרבנן [5] דמי לפרצידא דתותי קלא: דכיון דנבט - נבט [6].

ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה [7] שנאמר (ירמיהו כג כט) הלוא כה דברי כאש [8] [וכפטיש יפצץ סלע] [נאם ה' - אינו בפסוק זה אלא באמצע הפסוק הבא, פסוק ל : לכן הנני על הנבאים נאם ה' מגנבי דברי איש מאת רעהו].

ואמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם, שנאמר [9] וכפטיש יפצץ סלע.

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: דכתיב (דברים ח ט: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה) ארץ אשר אבניה ברזל [10] [ומהרריה תחצב נחשת]; אל תקרי 'אבניה' אלא 'בוניה' [11].

אמר רבינא: אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך [והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן [12]: שלשה שאלו שלא כהוגן; לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן:

אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי:

אליעזר עבד אברהם - דכתיב (בראשית כד יד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך [ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני] [13]; יכול אפילו חיגרת אפילו סומא [14]? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה;

שאול בן קיש - דכתיב [שמואל א' יז,כה: ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה] והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו [ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל] - יכול אפילו עבד, אפילו ממזר! השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד.

יפתח הגלעדי - דכתיב (שופטים יא לא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי [לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתיהו עולה] - יכול אפילו דבר טמא [15]! השיבו שלא כהוגן: נזדמנה לו בתו, והיינו דקאמר להו נביא לישראל (ירמיהו ח כב) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם [כי מדוע לא עלתה ארֻכַּת בת עמי] [16] וכתיב [17] (ירמיהו יט ה: ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי [18]:

'אשר לא צויתי' - זה בנו של מישע מלך מואב [19], שנאמר [20] ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה [על החמה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ] [21];

'ולא דברתי' - זה יפתח [22];

'ולא עלתה על לבי' - זה יצחק בן אברהם [23]

אמר רבי ברכיה: אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר (הושע ו ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו [כמלקוש יורה ארץ]; אמר לה הקדוש ברוך הוא: 'בתי - את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש [24], אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם [25] שנאמר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל [יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון]. ועוד שאלה שלא כהוגן, אמרה לפניו: רבונו של עולם: (שיר השירים ח ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך [כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה]! אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה [26] ופעמים אינו נראה [27], אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר (ישעיהו מט טז) הן על כפים חקותיך [חומתיך נגדי תמיד] [28].

אין שואלין את הגשמים [אלא סמוך לגשמים]:

סברוה שאלה והזכרה - חדא מילתא היא [29];

מאן תנא [30]?

אמר רבא: רבי יהושע היא, דאמר: משעת הנחתו [31].

אמר ליה אביי: אפילו תימא רבי אליעזר: שאלה לחוד והזכרה לחוד! ואיכא דאמרי: לימא

[32]

רבי יהושע היא, דאמר משעת הנחתו.

אמר רבא: אפילו תימא רבי אליעזר: שאלה לחוד והזכרה לחוד.

[33]

רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה [ביום טוב אחרון של חג, אחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר, וביו"ט הראשון של פסח, ראשון מזכיר, אחרון אינו מזכיר]:

ורמינהו [במשנה להלן]: עד מתי שואלין את הגשמים [34]? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח [35]; רבי מאיר אומר: עד שיעבור ניסן [36]?

אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן לשאול, כאן להזכיר: מישאל שאיל ואזיל; להזכיר - ביום טוב הראשון פסיק.

[37]

אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא (משלי י כו) כחמץ לשנים וכעשן לעינים [כן העצל לשלחיו]: ומה במקום שאינו שואל [38] - מזכיר [39], במקום ששואל [40] - אינו דין שיהא מזכיר?

אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דרבי יהודה [41].

רב יוסף אמר: מאי [42] '[43] עד שיעבור הפסח'? [44] עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביום טוב ראשון של פסח [45].

אמר ליה אביי: שאלה ביום טוב מי איכא [46]?

אמר ליה: אִין, שואל מתורגמן [47]!

וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור [48]?

אלא מחוורתא כדעולא.

רבה אמר: מאי עד שיעבור הפסח? עד שיעבור זמן שחיטת הפסח [49]; וכתחילתו כן סופו: מה תחילתו מזכיר אף על פי שאינו שואל [50] - אף סופו מזכיר אף על פי שאינו שואל [51].

אמר ליה אביי: בשלמא 'תחילתו מזכיר' - הזכרה נמי ריצוי שאלה היא [52], אלא סופו - מאי ריצוי שאלה איכא [53]?

אלא מחוורתא כדעולא.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה [54].

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי [55]? והתנן: בשלשה במרחשוון [56] שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל [57].

אמר ליה: גברא אגברא קא רמית?

איבעית אימא: לא קשיא: כאן לשאול [58] כאן להזכיר [59]!

והאמר רבי יוחנן 'במקום ששואל - מזכיר' [60]!?

ההוא להפסקה איתמר [61].

והאמר רבי יוחנן [62]: 'התחיל להזכיר מתחיל לשאול [63], פסק מלשאול [64] פוסק מלהזכיר' [65]!?

אלא לא קשיא: הא לן [66], הא להו [67].

מאי שנא לדידן, דאית לן פירי בדברא [68] - לדידהו נמי אית להו עולי רגלים [69]?

כי קאמר רבי יוחנן [70] - בזמן שאין בית המקדש קיים [71].

השתא דאתית להכי - הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן בזמן שבית המקדש

קיים [72], כאן בזמן שאין בית המקדש קיים.

ואנן, דאית לן תרי יומי [73] - היכי עבדינן?

אמר רב: מתחיל במוספין [74] ופוסק במנחה [75], ערבית ושחרית [76], וחוזר במוספין.

אמר להו שמואל: פוקו ואמרו ליה לאבא [77] [ויש אומרים זה שמו של רב]: אחר שעשיתו קודש [78] - תעשהו חול! [79]? אלא אמר שמואל: מתחיל במוספין ובמנחה, ופוסק ערבית ושחרית [80], וחוזר ומתחיל במוספין

הערות[עריכה]

  1. ^ גשמים דקים; כך שמן, כדלקמן
  2. ^ הגרעין שתחת גושה של קרקע
  3. ^ שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד
  4. ^ שסותם סדקי הארץ; לשון אחר: שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע
  5. ^ בחור חריף, כמו 'ביעי דצריבן' במסכת ביצה (ז,א); תלמיד חכם זקן לא קרי 'צורבא' אלא 'ההוא מרבנן' קרי ליה
  6. ^ שמתחיל לבצבץ ולעלות - עולה למעלה, כך תלמיד חכם: כיון שיצא שמו - הולך וגדל למעלה
  7. ^ שיש לו רוחב לב מתוך תורתו, ומשים ללבו יותר משאר בני אדם; וקא משמע לן דחייבין לדונו לכף זכות
  8. ^ שמחמם כל גופו
  9. ^ שם
  10. ^ קפדנים וקשים כברזל
  11. ^ תלמידי חכמים: מקיימי עולם בבניניהו
  12. ^ משום דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן נקט לה
  13. ^ משמע הנערה היוצאה תחילה מן העיר ויאמר לה "השקיני לה [בה - הב"ח. אולי: נא, כלשון הפסוק?] היה מנחש
  14. ^ לפי שלא פירש בשאילתו, ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין בה אליעזר ויקחנה
  15. ^ כלב או חזיר
  16. ^ מדגלי ביה קרא ואמר הצרי אין בגלעד - אלמא דלא הוי ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי אין בגלעד; פנחס היה שם והיה יכול להתיר נִדְרוֹ, אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו והוא לא רצה לבוא אצל יפתח; [בבראשית רבה]
  17. ^ בירמיה כתיב בפרשת בקבוק
  18. ^ שלא תאמרו 'הלא צוה כמו כן הקב"ה ליפתח ומישע ואברהם',
  19. ^ כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש
  20. ^ מלכים ב' ג,כז
  21. ^ ולשמים נתכוון: כסבור היה לרצות להקב"ה; והאי דכתיב על שרפו עצמות מלך אדום לשיד (עמוס ב א) - מילתא אחרינא הוא
  22. ^ מימים ימימה ותהי חק בישראל [שופטים יא,לט]’ - ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי ויפתח לגנאי, אלמא לא היה הקב"ה רוצה בבתו, שהרי מזכירם לגנאי, לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל הנדר
  23. ^ כלומר: שאף על פי שצויתי לו - מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו, אלא לנסותו, מפני קטיגורו - היינו שטן, כדאמר בסנהדרין ב'הנחנקין' (פט,ב): 'ויהי אחר הדברים האלה - אחר דבריו של שטן וכו'. ואית דלא גרסינן האי 'ולא עלתה על לבי' בקרא אחרינא: דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי (ירמיהו ז כא), ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה: אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא: אשר לא צויתי - זו בתו של יפתח: אף על פי שצויתי לו תורה ומצות - מצוה זו לא צויתי עליו. 'ולא דברתי' זה בנו של מישע מלך מואב; והלא מישע נכרי הוא, ולא חולין הוא לי לדבר עמו, אפילו דיבור בעלמא? ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו: אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' (יהושע טו טז; שופטים א,יב). ורבי יונתן דלא חשיב ליה, דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, כדאמרינן בתמורה (טז,א) ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר, כדאמרינן בנדרים (לח,א) שאין שכינה שורה כו'. מפי רבי. וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיה - אין זה שלא כהוגן: ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד. מפי רבי.
  24. ^ פעמים אינו מתבקש: שהוא סימן קללה בקיץ
  25. ^ טל - אפילו בימות החמה
  26. ^ כשהוא ערום - נראה זרועו וכנגד לבו
  27. ^ ואינו נראה כשהוא לבוש; והכף נראית כל שעה שהיד נראית לעינים
  28. ^ ויש לומר על כפים - על השמים צורת אדם שהוא בכסא; וכן נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא). מפי רבי.
  29. ^ כלומר: הא דקתני אין שואלין את הגשמים - היינו אין מזכירין את הגשמים
  30. ^ דאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין, אבל לא קודם לכן
  31. ^ משעת הנחת לולב הוא מזכיר, דהיינו יום שמיני; וזהו סמוך לגשמים, דמן החג ואילך הוא זמן גשמים
  32. ^ תענית דף ד,ב
  33. ^ הכי גרסינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא; אפי' תימא רבי אליעזר כו'.
  34. ^ בסוף ימות הגשמים
  35. ^ דאמרינן כל חולו של מועד 'תן טל ומטר'
  36. ^ וכדמפיק טעמא במתניתין
  37. '^ הכי גרסינן: אמר רב חסדא: כאן לשאול, כאן להזכיר: מישאיל שאיל ואזיל; והזכרה ביום טוב ראשון פוסק לשאול - שואל והולך עד שיעבור הפסח, כדקתני עד מתי שואלין כו'; להזכיר אינו מזכיר אלא בתפלת יוצר של יום טוב ראשון.
  38. ^ ביום טוב האחרון של חג, שאינו מתפלל תפלתו תפלת חול, דאין שאלה אלא בברכת השנים
  39. ^ גבורות גשמים, כדאמר רבי יהודה: האחרון מזכיר
  40. ^ בחולו של מועד של פסח
  41. ^ חד אמר: עד שיעבור הפסח שואלין, כל שכן שמזכירין, וחד אמר: שאלה - עד הפסח, והזכרה, שיכול להזכיר ביום טוב - מזכיר ביום טוב הראשון של פסח בתפלת יוצר, ובמוספין פוסק
  42. ^ האי דקתני
  43. ^ עד אימתי שואלין? -
  44. ^ הכי קאמר:
  45. ^ - והיינו כאידך רבי יהודה דמתניתין, דאמר הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר
  46. ^ וכי מתפלל הוא תפלת חול שאתה אומר 'עד שיעבור הפסח' דהיינו זמן שליח צבור של תפלת יום טוב הראשון של פסח
  47. ^ בדרשה שהוא דורש אומר ברכת שאלה לבדה
  48. ^ דכיון דזמן הפסקה הוא, לאו אורח ארעא למישאל בצבור דבר שאינו צריך
  49. ^ חצות יום דארבעה עשר, עד שיעבור חצות, דהיינו כל תפלת יוצר; ואשמעינן רבי יהודה דבמנחה דערבי פסחים, אף על גב דמצלינן תפלת חול - מפסיקינן ולא יאמר 'ותן טל ומטר', ואף על גב דמדכרינן עד למחר במוספין - פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב יום טוב הראשון; והזכרה שיכול להזכיר ביום טוב מזכיר עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון
  50. ^ שהוא מזכיר תחלה ביום טוב אחרון של חג, ואינו שואל עד לאחר החג
  51. ^ כך בסופו אינו שואל במנחה ערב יום טוב הראשון, ומזכיר עד מוסף של יום טוב ראשון. והכא ליכא למיפרך 'שאלה ביום טוב מי איכא'
  52. ^ שמרצה תחילה, לפי שאי אפשר לו לשאול ביום טוב, וכיון דאיכא שאלה אבתריה - מזכיר הוא לרצויי בעלמא
  53. ^ למה הוא מזכיר, הואיל ואינו צריך לשאול מכאן ואילך? הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו, ואמאי מזכיר
  54. '^ דאמר העובר לפני התיבה וכו'
  55. ^ דהלכה כרבי יהודה דמזכיר ביום טוב האחרון
  56. ^ הכי קים להו דהוה זמן גשמים כו'
  57. ^ דאינו שואל עד שבעה במרחשון; וקא סלקא דעתא דבמקום שהוא שואל מזכיר [עד דמשני לקמן]
  58. ^ בשבעה במרחשון
  59. ^ מיום טוב האחרון; ורבי יוחנן אית ליה דרבי אלעזר
  60. ^ במקום שאינו שואל - אינו מזכיר, והיכי אמר רבי יוחנן דהלכה כרבי יהודה שמזכיר ביום טוב האחרון? הא ליכא שאלה דאין אומר ברכת השנים ביום טוב
  61. ^ דכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח - פוסק נמי להזכרה דהכי משמע 'במקום ששואל מזכיר'
  62. ^ התחלה והפסקה
  63. ^ דהיינו בחול שיכול לשאול
  64. ^ בערב הפסח
  65. ^ אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה והיכי אמר הלכה כמותו
  66. ^ לבני בבל, שיש לנו תבואה ופירות בשדה כל תשרי - אין מזכירין עד שבעה במרחשון, ושם שואלים, כדאמר רבי יוחנן 'מתחיל להזכיר מתחיל לשאול'
  67. ^ לבני ארץ ישראל דקוצרין בניסן ואוספין בתשרי - מזכירין ביום טוב האחרון כרבי יהודה דאמר רב אסי הלכה כמותו
  68. ^ מדבר, כלומר: בשדות
  69. ^ ואם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן
  70. ^ הלכה כרבי יהודה: דמזכיר מיום טוב האחרון כו'
  71. ^ וליכא עולי רגלים - מזכיר
  72. ^ דאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז' במרחשון
  73. ^ שני ימים טובים אחרונים: שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני, לרבי יהודה דאמר מיו"ט האחרון - באיזה מהן מזכיר
  74. ^ של שמיני ספק שביעי, דשמא יום טוב האחרון הוא
  75. ^ שמא שביעי חול הוא ואין זמן הזכרה עד מוסף של מחר
  76. ^ של תשיעי ספק שמיני
  77. ^ חברי
  78. ^ לשמיני ספק שביעי שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי יהודה מיום טוב האחרון
  79. ^ בתמיה: שמפסיק במנחה של אותו היום
  80. ^ דלאו היינו תפלה של אותו היום