קטגוריה:דברים יא יז

<< · מ"ג דברים · יא · יז · >>

כתיב:
וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם.

מנוקד:
וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם.

עם טעמים:
וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ד"א וחרה אף ה' בכם - שומע אני שהם כלים מן העולם? ת"ל ועצר את השמים וגו'. ה' מיני פורעניות הם, עתידים לבוא עליכם. וכן הוא אומר (דברים לב) חיצי אכלה בם. חיצי כלים, והם אינן כלים. וכן הוא אומר: כלה את חמתו שפך חרון אפו.

נאמר כאן אף ונאמר להלן אף חרי. מה חרי אף האמור להלן - חרב, אף חרי האמור כאן חרב. ומה חרי אף האמור להלן - דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה. ומה חרי אף האמור להלן - עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות. נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף - חמשה מיני פורעניות הם: חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות.

ד"א וחרה אף ה' בכם - ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים: הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם - והם קוברים בניהם ובנותיהם:

ועצר את השמים - שיהו עננים טעונים גשמים, ואין מורידים גשמים אפילו טיפה אחת. ומנין אפילו טללים ורוחות? תלמוד לומר ויקרא כו ונתתי את שמיכם כברזל. או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות? תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה:

והאדמה לא תתן את יבולה - אף לא מה שאתה מוביל לה. או אינו אלא יהי אילן עושה פירות? תלמוד לומר ויקרא כו ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחו"ל ויהיה שרוי בטובה? תלמוד לומר דברים כח והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל.

דבר אחר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהי' מטר - אחר כל הייסורים שאני מביא עליך - אני מגלה אתכם. קשה היא גלות, שהיא שקולה כנגד הכל, שנ' דברים כט ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול - וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ואומר ירמיה טו והיה כי יאמר אליך אנה נצא ואמרת כה אמר ה' אלהים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב - ואשר לשבי לשבי. ואומר עמוס ז כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק, ואתה על אדמת טמאה תמות - וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ואומר ירמיה כב אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכה להולך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. זה יהויקים מלך יהודה. מה נאמר בו? קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים.

בכו בכה להולך - זה יהויכין מלך יהודה. מה נאמר בו? ושינה את בגדי כלאו. נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כל המלכים, ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.

ד"א ואבדתם מהרה - מיד אני מגלה אתכם, ואיני נותן לכם ארוכה. וא"ת אנשי דור המבול היה להם ארוכה ק"כ שנה? - אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמודו.

ד"א ואבדתם מהרה - גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בשבט בנימן, גולה אחר גולה. גלו בשנת ז' לנבוכדנצר, בשנת י"ח, בשנת ך'. ר' יהושע בן קרחה אומר: משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית, וקצר קופתו של בעל הבית, ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבילם, ולא הקפיד בעל הבית; עד שגדש קמתו ויצא. וכן אתה אומר ישעיה ח כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון היקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, והאחרון הכביד.

ר' שמעון בן יוחי אומר: משנאמר בהם מהרה - לא גלו אלא לאחר זמן; ק"ו למי שלא נאמר בהם מהרה, שנאמר יחזקאל לח מימים רבים תפקד.

ד"א ואבדתם מהרה - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר ירמיה לא הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. שימי לך תמרורים - זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר תהלים קלז אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. שיתי לבך למסלה דרך הלכת - אמר להם הקב"ה לישראל: בני, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.