מ"ג דברים יא יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים יא · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּתְשַׁוּוֹן יָת פִּתְגָמַי אִלֵּין עַל לִבְּכוֹן וְעַל נַפְשְׁכוֹן וְתִקְטְרוּן יָתְהוֹן לְאָת עַל יַדְכוֹן וִיהוֹן לִתְפִלִּין בֵּין עֵינֵיכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וּתְשַׁוּוּן יַת פִּתְגָמַי אִלֵין עַל לִבְּכוֹן וְעַל נַפְשְׁכוֹן וְתִקְטוֹרוּן יַתְהוֹן כַּד הִנּוּן כְּתִיבִין עַל תְּפִילָא לְאָת עַל רוּם יֶדְכוֹן שְמָאלִיתָא וִיהוֹן לִתְפִילִין קֳבֵיל מוֹקְדֵיכוֹן בֵּין עֵינֵיכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושמתם את דברי" - (ספרי) אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות: הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיהו לא כ) "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים".

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושמתם את דברי אלה" - אף לאחר שתגלו היו מצוינין במצות, הניחו תפילין עשו מזוזה, כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר: (ירמיהו לא כ) "הציבי לך ציונים" - לשון רש"י.

וכבר כתבתי פירוש הענין, כי המצות האלה חובת הגוף הם, ודינם בכל מקום כמו בארץ, אבל יש בו במדרש הזה סוד עמוק וכבר רמזתי ממנו (ויקרא יח, כה). והנה החזיר הזכיר שוב במצות האלה, תפילין ודברי תורה ומזוזה, כאן פעם שנית, לרמוז בהיקש הזה שנהיה חייבים בהם לאחר הגלות בחוצה לארץ ומהם נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום, ושנהיה פטורין בחוצה לארץ מחובת הקרקע כגון תרומה ומעשרות. כך הוא נדרש בספרי (עקב יז). וכוונת המדרש מפני שסמך "ושמתם" אל "ואבדתם", אבל עיקר הכתוב בארץ דכתיב (פסוק כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" או יאמר "למען ירבו ימיכם" שתשובו ותאריכו בה ימים לעולם.

ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן "לדבר בם" כי שם (לעיל ו ז) צוה וְדִבַּרְתָּ אתה בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וכאן אמר שנלמד אותם את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה, וכן הוסיף בכאן ולמדתם אותם, כי "ושננתם" שיספר להם המצות ,וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים, וכן הוסיף כאן "כימי השמים על הארץ" שהוא לדור דורים או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם והמשכיל יבין.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - זו תורה: וקשרתם אותם לאות על ידכם - אלו תפילין: אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה, שאר מצות שבתורה מנין? הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם: לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה, ולא ראי ת"ת כראי תפילין; הצד השוה שבהם - שהם מצות הגוף שאינן תלויות בארץ, ונוהגת בארץ ובחו"ל; ושתלוייה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה והכלאים. ר' אליעזר אומר: אף החדש:

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - מגיד הכתוב שנמשלו דברי תורה בסם החיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו. אמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך - אכול ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן - ואין אתה נזוק; ואם אתה מעבירה - הרי אתה מעלה נומי! כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע - בראתי לכם תורה תבלין. כל זמן שאתם עוסקים בה - אינו שולט בכם, שנאמר בראשית ד הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה - הרי אתם נמסרים בידו, שנא' בראשית ד ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך; שנאמר ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה - אתה מושל בו, שנא' ואתה תמשול בו. ואומר משלי כה אם רעב שונאך האכילהו לחם - האכילהו לחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. רע הוא יצר הרע, מי שבראו מעיד עליו, שנא' בראשית ח כי יצר לב האדם רע מנעוריו:

<< · מ"ג דברים · יא · יח · >>