תענית ג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה הכי קא"ל אפילו טל דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא (אלא) רוחות מנא לן דלא מיעצרי א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא (זכריה ב, י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה' מאי קאמר להו אילימא הכי קאמר להו הקב"ה לישראל דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא אי הכי כארבע בארבע מיבעי ליה אלא הכי קאמר כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל א"ר חנינא אהלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ"ט משום דלא מיעצרי ולא מיעצרי והתני רב יוסף (דברים יא, יז) ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות אתה אומר מן העבים ומן הרוחות או אינו אלא מן המטר כשהוא אומר ולא יהיה מטר הרי מטר אמור הא מה אני מקיים ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות קשיא רוחות ארוחות קשיא עבים אעבים עבים אעבים לא קשיא הא בחרפי הא באפלי רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח מצויה הא ברוח שאינה מצויה רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי אפשר בנפוותא תנא העבים והרוחות שניות למטר היכי דמי אמר עולא ואיתימא רבי יהודה דבתר מיטרא למימרא דמעליותא היא והכתיב (דברים כח, כד) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר ואמר עולא ואיתימא רב יהודה זיקא דבתר מטרא לא קשיא הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא (ואי בעית אימא) הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק ואמר רב יהודה זיקא דבתר מיטרא כמיטרא עיבא דבתר מיטרא כמיטרא שימשא דבתר מיטרא כתרי מטרי למעוטי מאי למעוטי גילהי דליליא ושמשא דביני קרחי אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא שנאמר (איוב לז, ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו ואמר רבא תלגא לטורי מטרא רזיא לאילני מטרא ניחא לפירי
רש"י
[עריכה]
ולא מיעצר - לעולם אפילו באותן שנים:
אישתבועי למה ליה - אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. הא לא נעצר:
אפילו טל דברכה - שיצמיח שום צמח:
וליהדריה לטל דברכה - ולימא ואתנה טל ומטר:
דלא מינכרא מילתא - דהא טל הוה מעיקרא ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה דאי הוה אומר ואתנה טל ומטר היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר: אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא לא גרסינן דהא פרשתי אתכם כתיב בקרא ואיכא למימר דגרס ליה והכי משתמע קרא כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם אקבצכם ואריכות לשון בעלמא הוא דלא כתיב קיבוץ בקרא:
כשם שא"א לעולם בלא רוחות - שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות:
בלא ישראל - שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל והכי אמר קרא כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם כדי שיתקיים שנאמר (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:
בימות החמה - מניסן עד החג:
משיב הרוח אין מחזירין אותו - דבלאו הכי לא מיעצר:
מוריד הגשם מחזירין אותו - דמיעצר וכיון דבעא אמיטרא לא התפלל תפלתו כהוגן וחוזר לראש הברכה ואומרה בלא מוריד הגשם לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר:
מעביר הרוח - שלא ינשב:
ומפריח הטל - שלא ירד:
אין מחזירין אותו - דלא מיעצרי:
בעבים - מקשר עבים:
למימרא דלא מיעצרי - לפיכך לא חייבוהו להזכיר:
בחרפי - עבים בכירות הבאים לפני המטר אינן עצורות:
באפלי - הבאות מאוחרות לאחר המטר דשניות למטר הן כדלקמן ובהנהו כתיב ועצר וכיון דאין כולם נעצרות לא חייבו להזכיר:
שאינה מצויה - כתיב ועצר ואפ"ה לא חייבוהו להזכיר דסגי ליה במצויה רוחות לא מצי לתרוצי הא בחרפי הא באפלי דרוח בין במטר בין בלא מטר לא מיעצר כגון רוח מצויה:
רוח שאינה מצויה נמי חזיא לבי דרי - לגורן לזרות הקשין מן התבואה ונחייב להזכיר:
אפשר בנפוותא - וו"ן בלע"ז בנפה וכברה:
שניות - כמעט שמועילות כמטר עצמו:
מאי היא - אי זה עבים ורוחות קאמר דשניות למטר:
אמר עולא ואיתימא רב יהודה דבתר מיטרא - עבים ורוחות שלאחר המטר: זיקא ל"ג הכא: יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו':
זיקא דבתר מיטרא - שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים ונדבק בתבואה:
ה"ג הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא - כשירד בנחת אינו מעלה אבק:
רזיא - בכח ולא גרסינן ואי בעית אימא הא והא כו' אלא ה"ג הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק והיינו הך:
כמיטרא - שניות למטר כדקתני בתוספתא:
למעוטי מאי - מאחר דכולהו כמיטרא מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא:
גילהי דליליא - אישלושטר"א בלע"ז בגילהי הוה קאי במס' (פסחים דף יג.) ורוב גילהי בליליא שכיח:
וביומא שמשא דביני קרחי - שבין העבים שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקרח שיש לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר:
מעלי תלגא לטורי - וכ"ש לבקעה אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג שהגשמים יורדין למטה ואין ההר שותה מהן ועוד שלג שבעמקים נמס והולך מפני החום ששולט שם כמים הוא אבל בהרים קרוי שלג:
כחמשה מיטרי לארעא - דהכי משמע קרא כי לשלג יאמר הוא ארץ כשיאמר לשלג הוה ארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות והרי יש כאן חמשה:
מיטרא ניחא - שיורד בנחת יפה לפירות התבואה:
תוספות
[עריכה]
בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מוריד הגשם מחזירין אותו: אבל אם דילג שלא אמר לא גשם ולא טל אין מחזירין ובימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו אכן אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין ואם ספק אם הזכיר אם לאו אם אינו זכור שלא אמר שום דבר בימות הגשמים כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד הוא אומר ומחזירין מספק כל ל' יום וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים שאומרים מן הכסה עד יום הכפורים מספק מחזירין ירושלמי בשם רבי חנינא היה שייך בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשמים מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל ומפרש רבינו נתנאל טוב כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל מכשהוא מזכיר גשם לפי שהגשמים סימן קללה בימות החמה היה שייך בטל לא הזכיר לא טל ולא גשם אין מחזירין אותו והדין להפך במוריד הגשם דאמר בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים מחזירין בההוא דלא הזכיר כלל לא טל ולא מטר ומשם הר"ם שאין לומר בימות החמה משיב הרוח דהא אמר רבי חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מכלל דלכתחילה אין לאומרו ומשום הכי אמר הר"י בשם א"ז לעולם בין בימות החמה בין בימות הגשמים מוריד הטל דלעולם לא אתי לידי ספק אמר ספק לא אמר והיכא דלא מזכיר בגבורות מזכיר בשומע תפלה דהכי קאמר בירושלמי ומה שאלה שהיא מדוחק אומר בש"ת הזכרה שהיא מרווח לא כ"ש וכי היכי דשואלין בש"ת הוא מזכיר בש"ת ואפילו הזכיר קודם שומע תפלה אינו אומר עד שיגיע לש"ת והיכא דלא אמר בשומע תפלה אי נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לש"ת ואי לא חוזר לראש בין לא אמר מוריד הגשם ובין לא אמר ותן טל ומטר (ומחזירין) וכן הפסק והני מילי ביחיד אבל שליח צבור פסק רבינו יהודה דאין מחזירין לפי דאין מחזירין שליח צבור אלא משום ג' דברים מתחיית המתים ומבונה ירושלים ומברכת ולמלשינים משום דנראה ככופר שמעתי מפי רבי שלמה לא דמי מצלי ומיקל למאן דלא מצלי ולא מיקל פירוש מיקל כמו מקלל כלומר שאין מחזירין אם לא אמר ותן טל ומטר:
הא בחרפי. פי' הא דאמר נעצרים היינו בחריפי כלומר בפירות המתבכרות וכו' אבל באפלי במאוחרות לא מיעצרי:
רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח וכו'. וה"ה דמצי לשנויי הא בחריפי הא באפלי אלא שפיר קא משני ליה הא ברוח מצויה וכו':
שניות למטר. שניות במעלה כדאמרי אינשי משנה למלך:
הא דאתא ניחא. פי' כשיורדות בנחת חשובה כאן ברזיא כלומר בחוזק ואז אינה טובה:
גילהי דלילא. פי' זריחת הלילה שקורין לנישו"ר בלעז:
ושמשא דביני קרחי. פי' כמו דבר קרחה שמכאן ומכאן יורדין הגשמים והשמש זורח באמצע זה השמש לא מעלי:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק א (עריכה)
י א מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ח', סמ"ג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף ג' וסעיף ד וסעיף ה:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
למימרא דלא מיעצרי. וכן הרוחות לא מיעצרי. דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם.
א"ר חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו.
לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו לפי שאינן נעצרין.
תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר. ואם בא להזכיר מזכיר. איני והא תני רב יוסף ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות ושנינן [עבים אעבים ל"ק] חרפי אין נעצרים. אפלי נעצרים משום דמעלי כדבעינן למימר קמן.
רוחות ארוחות נמי [ל"ק] רוח מצויה לא מיעצרא. רוח גדולה שאינה מצויה בכל עת נעצרת. ולמה אין מזכירין. וצריכין אותה לזרות בגרנות. ושנינן אפשר בנפוותא פי' יכולין להבר בלא רוח לכבור בכברה ולהסיר התבן מן הבר.
תנא עבים ורוחות שניות למטר. פי' מיטרא ובתריה זיקא בניחותא או עיבא מעלי כאילו מטרא תניינא. שמשא בתר מטרא כתרי מטרי והני מילי שימשי בגלויא אבל גלוהי דליליא ושמשי דביני קרחי לא השלג מועיל לארץ מה' מטרות שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ.
וגשם א' מטר ב' וגשם ג' מטרות ב' הרי כאן חמשה. השלג מועיל להרים. המטר הגדול לאילנות מטר בניחותא לפירות:
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
ה"ק ליה אפי' טל שיורד לברכה לא ליהוי:
וליהדריה נמי לטל דברכה כלומר אמאי לא אמר ליה ואתנה מטר וטל על פני האדמה:
משום דלא מינכרא. דכיון דבכל יומא הוי נחית טל שאינו של ברכה כי א"ל האידנא נחית טל דברכה לא מינכר בין טל דעד השתא [ר"ל דעד השתא נמי] הוי נחית טל:
דמכניפנא לכו והכי משמע כי מארבע רוחות אשר פרשתי אתכם אקבץ אתכם כשם שאי אפשר לעולם בלא רוח שבכל יום משיב הרוח:
אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. אע"ג דלא זמניה הוא:
אמר מעביר הרוח אין בכך כלום ואפ"ה לא מיעצר:
בעבים וברוחות משיב הרוח ומביא עבים:
למימרא דלא מיעצרי שתדיר באין עבים ומנשב הרוח ואין בהם לא קללה ולא ברכה. בעבים וברוחות הכתוב מדבר. אלמא דאית בהו ברכה וקללה ואמאי אמרת לא חייבו חכמים להזכיר:
קשיא עבים אעבים כו' חרפי שלפני המטר אין בהן משום ברכה. אפלי שלאחר המטר יש בהן משום ברכה. רוח מצויה. ברכה. שאינה מצויה אינה ברכה:
מיבעי לבי דרי. וכיון שצריכין הן אלמא דמיעצרי דיש בהן משום ברכה:
אפשר בנפוותא. וכיון שאין צריכין אין בהן משום ברכה ולא מיעצרי:
שניות למטר כלומר טובים הם כמטר כמו שני למלך:
דאתיא ניחא הוה שני למטר כמטר:
דאתיא רזיא כתיב ביה יתן ה' מטר ארצך אבק וגו':
גלוהי דליליא ברק:
שמשא דביני קרחי שזורח כאן ואין זורח כאן:
מעלי חד תלגא לטורי להכי אמר לטורי שתדיר השלג בהרים:
גשם מטר וגשם מטרות הרי ה':
אמר רבא תלגא לטורי מעלי עורפילא. מיטרא דקה. פרצידא גרגר:
א"ר חנינא בימות החמה אם אמר משיב הרוח מחזירין אותו: פירש כלה האי מימרא גרידא בתר מנהגא שנהגו להזכיר רוחות בימות הגשמים ועל בימות החמה והיינו סבורין שזה הדבר בחיוב ולפי' בא רבי חנינא לומר שאין זה בחיוב ואם שנה לא עכב. ולפי' הוא תולה האמירה בזמן שאינו נהוג שאמרי משיב הרוח בימות החמה ותולה מה שלא אמר בימות הגשמים וה"ה שהיה לו לומר בהפך שאם אמר כן בימות הגשמים או שלא אמר כן בימות החמה אין מחזירי' אותו שאין זמן קבוע להם בשום מקום אלא ודאי שדברי רבי חנינא קבועי' על המנהג ולפיכך אמר כי בימו' החמ' שאין אנו רגילין בהזכר' הרוח אם הזכירו אינו טעו' כן אם לא הזכירו בימו' הגשמי' כמו שנהגו אין בכך כלום טעם הדבר מפני מה שאמר למעלה שלא חייבו חכמי' להזכירם אם בא להזכיר' מזכיר ועל הדרך שפירשנו למעלה ולא קבעו זמן ידוע אלא לגשמים ולפי' אם עבר בהם על המנהג שאמר בימו' החמה מוריד הגשם מחזירין אותו וכן אם לא אמר כן בימות הגשמי' ובודאי לא חלקו חכמי' בדיניה' בענין זה ואפי' לבני נינוה דצריכי למטרא בתקופ' תמוז אם אמר בימות החמה מוריד הגשם מחזירין אותו ואם בשאלה אמרו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה.
ואמרו בירושלמי וש"ץ אמרו בשבע שהוא מוסיף כרבנן בתר רוב הנוהג בעולם אזול אף בשאלה וכ"ש בהזכרה שהיא כללית על כל העולם ומה שאמר בלוי דגזר תעניתא אמר מוריד הגשם אתא מטרא בימות הגשמי' היה ושלא כדעת רבים וזה שאמרו שאם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים מחזירין אותו אוקמוה בירושלמי שלא הזכיר לא טל ולא מטר.
אבל אם אמר מוריד הטל אין מחזירין אותו: אבל בש"ס שלנו לא אמרו כן אלא נראין להם דברי' כפשוטן דכל שלא הזכיר גשם מחזירי' אותו ולא חששו להזכר' הטל ולא תלו החזר' אלא בהזכר' הגשם וכן בדין שהרי בהזכרת הגש' הוא בחיוב ובהזכרת הטל אין שם שום חיוב ולא שום קפידא ואפילו אומר מפריח הטל. והיאך יתרום וישלול מן הפטור על החיוב ויצא בו ידי חובתו תדע שכל טעות הנמצא בעניין זה אינו מצוי אלא להלך כדרך לשונו לומר מה שהיה נוהג קודם לכן ולמנקט דיישיה ובשלא אמר מוריד הגשם בימות הגשמי' אינו שלא הזכיר לא טל ולא מטר אלא שהלך לשונו כמה שהיה רגיל בימות החמה והזכיר טל ולא הזכיר גשם ועל זה מחזירי' אותו. מכיון שלא הזכיר גשם.
וכן נראה ממה שהקשו בירוש' על מה שאמרו היה עומד בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו והתני' אם לא אמר גבורת גשמים בתחיית המתי' מחזירי' אותו ומאי קושי' דדילמא ר' זעירא ה"ק שאע"פ שהזכיר טל בימו' הגשמי' שלא נהגו בו אין מחזירין ולעולם כשהזכיר גשם שאמר מוריד הגש' והטל אלא על כרחין משום דהא לא שכיחא דליטעי בהכי שלא נהגו בו מעולם ולא היתה טעותו אלא על הדרך הרגיל שהיה עומד בגשם והזכיר טל ולא הזכיר גשם ברגילותו בימות החמה והיינו דקשיא לאידך ופירשוה לדזעירי בשלא הזכיר לא טל ולא מטר דלזעירי בשם רבי חנינא אלא דברי רבי חנינא גופיה דאידך מימרא דש"ס וסבירא לן דליתה לדזעירי בשם רבי חנינא דלרבי חנינא כל שלא הזכיר גשם בימות הגשמי' מחזירין אותו בין שיזכיר טל או שלא יזכיר ואנן אש"ס דידן סמכי' והסכמנו בזה על דעת הראב"ד ז"ל שכת' כן ולפי שיטה זו יצא לנו תירוץ לדבר שהקשו רבים למה לא דבר רבי חנינא בענין הטל שאין בו חזרה כמו שדבר בענין הרוחות וסמך על סוף דבריו שאפי' אמר מפריח הטל אין מחזירי' אותו ולפי שיטתנו כבר רמז אותו אף בענין הטל כי כשלא אמר בימות הגשמי' מוריד הגשם שמחזירין אותו היינו לפי אף כשאמר מוריד הטל כמנהגו בימו' החמה ואעפ"כ אין החזר' אלא מפני שלא הזכיר הגשם ולא מפני הזכרת הטל וכן בימות החמ' שאמר מוריד הגשם מחוירין אותו מפני שאמר מוריד הגשם ולא מפני שלא אמר מוריד הטל ובזה הור' לנו רבי חנינא שאם הזכיר טל בימות הגשמים או שלא הזכירו בימות החמה אין בכך כלו' והשתא אתי שפיר מאי דקאמר בתר הכי ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל דאי לאו הכי טל מאן דכר שמיה אלא ודאי כדאמרן כנ"ל:
ורבי' אלפסי ז"ל הבי' בהלכותיו הירוש' וסומך עליו וכן הרמב"ם ז"ל והאמת מורה דרכו. ושמעתי מא' מרבותי י"א דכל היכי דאיירי' בדין חזרה היינו בשסיים אותה ברכה אבל קוד' שחתם בה אינו בדין חזרה ובכל מקום יש לנו לתקנה ולאמר' כראוי ואף במקו' שאמרו אין מחזירין אותו ואין זו חזרה מ"מ כל שסיים אותה ברכה אע"פ שלא התחיל באחרת הסמוכה לו ישנו בדין חזרה וכן כתבו בתוספו' ואע"פ שיש חולקין בדבר ובשם הרב החסיד ז"ל שאפילו אמר ברוך אתה י"י מסיים כקורא בתורה למדני חקיך כדין כל שרצ' לברך ונפלו פירות מפיו וכיוצא בו ונמצא שלא סיים ברכתו וחוזר לאומרה כראוי אף במקום שלא אמרו להחזיר שאין זו חזרה ואין כן דעת גדולי הצרפתים ז"ל אלא כל שהתחיל בחתמה חותם והולך לדרכן במקום שאין מחזירי' אותו אבל במקום שמחזירין אותו עושה כן וחוזר לדינו והא קי"ל דכל שטעה מג' ראשונות חוזר לראש והיינו לברכה ראשונה וא"צ לחזור ולומ' י"י שפתי תפתח ומי שנסתפק ולא ידע אם אמר מוריד הגשם או מוריד הטל אמרו בירושל' שכל ל' יום חוזר דודאי דיישיה כמעיקרא נקט כיון שלא כיון ומכאן ואילך אינו חוזר ובלשון הזה אמרו שם נתפלל ואינו יודע מה הזכיר א"ר יוחנן כל ל' חזקה מה שהוא למוד הזכי' מכאן ואילך מה שצריך הזכיר ע"כ ומ"מ לדברי הירושל' שכתוב למעלה אינו צריך לחזור בימות הגשמי' שאפילו אמר מוריד הטל כמנהגו אין מחזירין אותו אלא א"כ הוא באמצע הברכה ירוש' רבי זעירא בשם רבי חנינא וכו' עד בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר פי' קס"ד דהא דקאמר שאם עמד בטל והזכיר של גשם מחזירי' אותו שזהו לפי שלא הזכיר טל אלא שהזכיר גשם כמנהגו בימות הגשמים ועל זה הקשו שהרי אין חיוב בהזכרת הטל וברוחו' לא חייבו חכמים להזכיר ופריך לא דמי ההוא דמצלו ומקל לההוא דמצלו ולא מקל כלומר שאין החזרה מפני שלא הזכיר טל אלא מפני שהזכיר גשם שהוא סימן קללה בימות החמה אבל כשלא הזכי' לא טל ולא מטר אין מחזירין אותו שאין בדבריו קללה:
גרסי' בפרק תפלת השחר א"ר תנחו' א"ר אסי כו׳: לא קשיא הא דאידכר מקמי שומע תפלה הא דאידכר וכו' וכתב רבינו ז"ל אי דאידכר מקמי שומע תפלה חוזר לראש ונראה מדבריו שאין די לו שיחזור לשומע תפלה דההוא לא מקרי ראש שהרי אינה לא ראש לברכות ולא ראש לשאלה וברכת השנים הוא הראש וטעם דבריו שכל שנתנו מקוים לתשלומין וטעה בו חוזר למקומו הראשון:
וכמו שאמרו בשלא אמר הבדלה בחונן שאין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ואם טעה בזה ובזה חוזר לראש וסימני' אם בא לנפו' מנפ' את כלו וכן דעת הראב"ד והרמב"ם ז"ל אבל רבי' ז"ל כתב שחוזר בכאן לשומע תפלה וכדבריו הוא בירוש' בפי'. אבל הירוש' ההוא אינו מסכים בסופו עם הש"ס שלנו שאמרו שם שאם לא הזכיר גבור' גשמים בתחיית המתים ונזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא אומרו בשומע תפלה. ובגמרא דילן לא משמע הכי כדכתב רבינו אלפסי ז"ל דהא מימרא דרבי אסי לענין שאלה שאין מחזירין אותו אוקימנא דאדכר מקמי שומע תפלה ואפילו הכי קאמר בריש' דגבור' גשמים מחזירין אותו ולפי' הוצרך רבינו ז"ל לומר האי ושמעי' להוציא מדברי הירוש' ההוא ובודאי שהדבר עצמו תמה מה ענין להיות תשלומי' להזכרה בשומע תפלה שהוא תפלה ושאלה. ובתוספות סמכו על הירוש' הזה ואינו אלא כדברי רבי' ז"ל.
ואפשר דכי היכי דפליג הירוש' בזה פליג נמי באידך דשאלה לומר שחוזר לשומע תפלה דסתם מחזירי' אותו דאיתיאו בש"ס דילן ודאי לברכת השני' משמע ובאידך דרבי אסי דקאמר אין מחזירין אותו דהיינו לברכת השנים מפני שאומרה בשומע תפלה דאדכרו בברייתא ולא לשומע תפלה דלא אדכר בברייתא כלל. ונר' שדעת הירוש' שלא הפריזו חכמים כ"כ בחיוב הזכרת גשם ושאלתו ובכל דהו סגי להו ולפי' אמרו שם שאם הזכי' טל במקום גשם אין מחזירין אותו ושיש להזכר' תשלומין בשאלה בשומע תפלה ואע"פ שאינם מענין אחד ואם עבר שומע תפלה דיו שיחזור לשומע תפלה. ואין זו שיטת ש"ס שלנו ונר' שאף לדברי הירוש' אין תשלומין להזכרה אלא בשומע תפלה שאין בו מקום קבוע לשאלה ומינכרא מילתא אבל בברכת השנים לא מינכרא מילתא ואע"פ ששאל בברכת השני' משלי' ההזכרה בשומע תפלה ולא דמי להבדלה בחונן הדעת שיש לה תשלומין על הכוס שמבדיל כדרכו דהתם מפני שהם ענין אחד שגם הבדלה על הכוס עיקר אלא שכשקבעו קבעוה בתפלה אבל הכא דהזכרה ושאלה ותפל' תרי עניני נינהו לעשות לו תשלומי' אינו אלא אחר שאלה בברכ' השנים דהיינו בשומע תפלה או דאפשר דיש לו תשלומין בברכת השנים בלחוד כעין הבדלה ולא אמרו שאמרו בשומע תפלה אלא כשלא שאל בברכת השני' והלשון הראשון נראה יותר.
מיהו כשם שאין לו תשלומין בשומע תפלה לש"ס דילן כך אין לו תשלומין בברכת השנים דאי לא מאי שנא דתלי רבי אסי שיש חזרה בהזכרה ואין חזרה בשאלה כדאידכר מקמי שומע תפלה אף בהזכר' נמי הוה מצי למימר שאין מחזירין אותו בדאידכר מקמי ברכת השנים והא הויא רבותא טפי אלא ודאי דלגבורת גשמים אין לו תשלומי' בברכת השנים דתרי עניני נינהו ואפילו למ"ד דהזכרה ושאלה חדא מילתא היא לא אמרו כן אלא לענין שתהא התחלתן ביחד דמשעה שהתחיל שיתחיל לשאל ומה שכתב רבי' ז"ל דאי טעה ולא אמר גבורת גשמי' בתחיית המתים חוזר לראש אע"פ דאידכר מקמי שומע תפלה לאו למימר' דאי מדכר מקמי ברכת השנים אלא הכי נקט משום דירוש' תלי לה בשומע תפלה ואתא לאפוקי מההיא סברא ואפשר דמודו בירוש' שאין תשלומין בברכת השנים כדכתב לעיל ועוד דאיהו ז"ל נקט מאי דשמעי' להדיא מדרבי תנחום א"ר אסי דקתני מחזירי' אותו ואוקימנא למימר בדאידכר מקמי שומע וזה נ"ל נכון וברור וכן דעת מורי נר"ו:
והא דאמרינן דהיכא דאדכר לבתר שומע שחוזר היינו היכא דליתיה בצבור לא הוה צריך לאהדורי הואיל ושומע מש"ץ כדקתני הואיל ואומרה בשומע תפלה ומזה הטעם לא הביא רבינו אלפסי ז"ל אותו תירוץ שאינו נאות לדברי רבי אסי אבל עיקר הדין אמת הוא ואע"ג דקיימא לן דבשאר ימות השנה אין ש"צ מוציא אלא לשאינו בקי והוא שישנו שם התם בשלא התפלל אבל הכא בהתפלל וטעה עשאוהו כשאינו בקי וש"צ מוציאו והוא שיהא מתחלה ועד סוף וכן כתבו הגאונים ז"ל וכ"ש ש"צ שטעה בשום מקום כשמתפלל בלחש אין לו לחזור מפני טורח צבור אלא יוצא בתפלה שסודר בקול רם חוזר כדין היחיד חוץ ממי שטעה ביוצר של ר"ח ביעלה ויבא שאם סיים תפלתו אינו חוזר שהרי תפלת המוספי' לפניו כדאיתא בפר' תפלת השחר וכן כתב הרמב"ם ז"ל והירוש' שהזכרנו למעלה זהו לשונו רבי זעירא בשם רב הונא לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה. ודכותה אם לא הזכיר גבורת הגשמים בתחיית המתים אומר' בשומע תפלה. ומה שאל' שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהוא מרווח לא כ"ש. והתני' אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירי' אותן א"ר אבא מארי בשם רבי יוסי בשלא אמרו בשומע להיכן הוא חוזר א"ר שמעון בשם ר' יוחנן בר"ח אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה ע"כ בירוש'. וכיון דנקט תשלומי עשרה בשומע תפלה להדיא ולא אדכר ברכת השנים כלל משמע לכאורה מאי דכתב לעיל ומה שאלה שהיא מדוחק לומר שהוא דבר הצריך ודאי לקבוע לו מקום ושמא דעת רבי' אלפסי ז"ל כדעת הירוש' בחזרה לשומע תפלה וכדברי רבי' האי ז"ל ומה שכתב שחוזר לראש היינו בשלא נזכר עד שעקר רגליו וחוזר לראש כל התפלה. מ"מ א"כ הוה דעתו היה לו לפ' יותר.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה