מ"ג בראשית יח כא
<< · מ"ג בראשית · יח · כא · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵֽרְﬞדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֶתְגְּלֵי כְעַן וַאֲדוּן הֲכִקְבִילַתְהוֹן דְּעַלַת לִקְדָמַי עֲבַדוּ אַעֲבֵיד עִמְּהוֹן גְּמֵירָא אִם לָא תָּיְבִין וְאִם תָּיְבִין לָא אֶתְפְּרַע׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִתְגְלֵי כְּדוּן וְאֶחְמֵי הָא כְּקִיבַלְתָּא דְרִיבָה פְּלֵיטִית דְעָלַת קוֹמוֹי עָבָדוּ גְמִירָא הִינוּן חַיָבִין וְאִם עַבְדִין תְּתוּבָא הֲלָא הִינוּן קֳדָמָי זַכָּאִין כְּמָא דְלָא יַדְעֵיהּ וְלָא אִתְפְּרַע: |
| ירושלמי (קטעים): | אִתְגְלֵי כְּעַן וְאֶחֱמֵי הָא כִּקְבֵלְתְּהוֹן דְעַמָא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה סַלְקַת קָדָמוֹי כַּלַיָיה עֲבָדוּ גְמִירָא אִינוּן חֲיָיבִין מְדַמְיַן אִינוּן בְּנַפְשָׁתֵיהוֹן דִילְמָא לֵית עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא גְלֵן קָדָמוֹי וְאִין בָּעוּ לְמֶעֱבַד תְּתוּבָא הָא אִינוּן יְהָבִין כִּדְלָא יְדַעְתִּינוּן: |
רש"י
"הכצעקתה" - של מדינה
"הבאה אלי עשו" - וכן עומדים במרדם כלה אני עושה בהם ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה כדי להפריד תיבה מחברתה ורבותינו דרשו הכצעקתה צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני כמפורש בחלק
מפרשי רש"י
[נ] ד"א וכו'. והשתא הירידה פירושו לסוף מעשיהם, ארדה לדקדק עליהם ואראה במעשיהם, כי כל מי שהוא יורד לסוף הדבר - נקרא זה 'ירידה', והשתא שיהיה הירידה שכלית - מתפרש גם כן הראיה שכלית, כמו "ולבי ראה הרבה חכמה" (קהלת א', ט"ז). ומה שאמר 'ד"א ארדה לסוף מעשיהם' ולא פירש מידי על הראייה, אף על גב דפירוש הראשון דפירש 'לימד לדיינים שלא יפסקו אלא בראייה' על לשון "ואראה" היה ולא על "ארדה", היינו דמתחלה לא הוכרחנו לפרש דהראייה היא ראייה גמורה אלא מפני הירידה שכתב אצלו, דלשון ירידה משמע על הירידה גמורה, ואי לאו לשון ירידה - פשוט הוא דהוי מצינו לפרש הראייה כמו "ולבי ראה הרבה חכמה", רק כי לשון ירידה הוא מוכח שהוא ראייה גמורה, דעל ידי הירידה הדבר נראה לפני היורד. והשתא דפירשנו הירידה שכלית 'ארדה לבסוף מעשיהם', ממילא הראייה גם כן שכלית. ועוד מה שפירש 'למד לדיינים' לא פירש על "אראה", רק על "ארדה" שצריך לרדת ולראות:
[נא] הכצעקתה של מדינה. כלומר שהוא לשון יחידה, וקאי על כל המדינה שבה חמשה כרכים:
[נב] וכן עומדין במרדן. פירוש שכבר כתיב (פסוק כ) "זעקת סדום ועמורה כי רבה", ומאי "הכצעקתה הבאה אלי עשו", אם כן בודאי עשו, אלא פירושו דעשה שלהם עשיה גמורה הוא, שאינם עושים תשובה, וזהו "עשו":
[נג] ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק. כלומר שפירוש "כלה" רוצה לומר כלה אני עושה בהם, ואין פירושו כמו "כשלחו כלה" (שמות י"א, א') דפירושו כולם, דאם כן לא הוי הפסק בין "עשו" ל"כלה":
[נד] צעקת ריבה אחת. והשתא לפי זה כתיב לשון יחידה "הכצעקתה" מפני שהוא נאמר על הריבה:בד"ה ד"א ארדה נ"ב משום דלפי' הראשון קשה הלא אינו דומה כלל לנרד' ונבלה שפתם דהתם הוא פסק הדין והכא ארדה ואראה ולא פסק שום דבר ולא שייך לימד לדייני' אלא בע"כ צ"ל ארדה לבסוף מעשיהם וזו לבד אינו מספיק דא"כ לכתו' אראה וארדה כו' ודוק מהרש"ל:בד"ה הכצעקת' כו' כבדה מאד נ"ב מה שפירש ריבה אחת כו' ס"ס הדרי' קושי' לדוכת' ומי איכא ספיקא קמיה שמיא שצריך לירד ולראות ואת"ל שזהו דרך דרש ס"ס קשיא וכי שייך לדרוש מה שהוא חירוף וגידוף כלפי מעלה ועוד היה לו לכתוב ורבותינו דרשו לעיל על הכצעקת' וק"ל ועוד איך מיושב כל המקר' ואם לא אדעה ולכן נ"ל דה"ק צעקת ריבה כלומר וכך אמר המקום אם כך הוא כצעקתה שבעבו' שנתנה לחם הרגו' אעשה כלה ואם לא הרגוה בעבור זה מכל מקום אדעה ולמדה תורה גדול עונש של הריגה וק"ל מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַכְּצַעֲקָתָה – שֶׁל מְדִינָה.
הַבָּאָה אֵלָי עָשׂוּ – וְכֵן עוֹמְדִים בְּמִרְדָם, "כָּלָה" אֲנִי עוֹשֶׂה בָּהֶם. "וְאִם לֹא" יַעַמְדוּ בְמִרְדָּם "אֵדְעָה" מָה אֶעֱשֶׂה לְהִפָּרַע מֵהֶן בְּיִסּוּרִין, וְלֹא אֲכַלֶּה אוֹתָן (בראשית רבה מט,ו). וְכַיּוֹצֵא בוֹ מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר: "וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמות לג,ה). וּלְפִיכָךְ יֵשׁ הֶפְסֵק נְקוּדַּת פְּסִיק בֵּין "עָשׂוּ" לְ"כָּלָה", כְּדֵי לְהַפְרִיד תֵּיבָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. וְרַבּוֹתֵנוּ דָּרְשׁוּ: "הַכְּצַעֲקָתָהּ" – צַעֲקַת רִיבָה אַחַת שֶׁהֲרָגוּהָ בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה עַל שֶׁנָּתְנָה מָזוֹן לְעָנִי, כִּמְפוֹרָשׁ בְּ"חֵלֶק" (סנהדרין ק"ט ע"ב).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש הכצעקתה, הכצעקתם אין כתיב כאן אלא הכצעקתה ואיזו, זו צעקתה של ריבה בבראשית רבה.
וע"ד הקבלה הכצעקתה הבאה אלי, אנשי סדום כפרו בשם המיוחד כאנשי העיר והמגדל, ולכך כתוב כאן וירד ה', וכאן ארדה נא, כי הראה להם כחו. ויאמר הכתוב ארד ממדת רחמים למדת הדין, ואראה ברחמים, כסוד (שמות ב) וירא אלהים את בני ישראל. הכצעקתה כלומר הכצעקת ה"א הבאה אלי במדת הדין עשו, אכלם במדת הדין, ואם לא אדעה, כלומר אמשיך אל הדעת, כסוד וידע אלהים. ענין הכתוב (שמות ג) הנה צעקת בני ישראל באה אלי, שהיא צועקת לפני המלך ה' מתוך הלחץ הגדול אשר מצרים לוחצים אותם.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ואראה הכצעקתה" אראה זה בפעל בהתגלו' לבם שיתקוממו על לוט המתנדב וידעו כל באי העולם כי לא אל חנם היה עונש הגדול: " עשו כלה" עשו כלם שאין ביניהם מוחה כמו כלה גרש יגרש שענינו כלכם וגם זה נודע בשליחות המלאכי' שנאמר בו כל העם מקצה ואין מכלים:
...
"ואברהם עודנו עומד" אף על פי שהמלאכים אשר שלח להשחית כבר הגיעו לסדום מכל מקום אברהם עודנו עומד לבקש רחמים וללמד זכות כאמרם ז"ל אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. וכן בחייבי מיתות אמרו היו מחזירים אותו ארבע' וחמשה פעמים עד שיהיה ממש בדבריו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
אל מידת הדין - לא אביט אליה, כי אם אל "הבאה אלי". ואם "עשו" שיעור שתהא כדאית לבא אלי אעשה "כלה". אך "ואם לא" עשו רק הבאה אל מידת הדין להיות ראוי תעשה המדה ההיא דין, "אדעה" וארחם:
עוד יאמר כי היו שני מיני זעקות. יש צועקים על הרעה שעושים להם. ויש על שלא הטיבו להם כענין יד עני ואביון לא החזיקה וכיוצא. אמר "הכצעקתה הבאה אלי" לעשות משפט "עשו" - שהיא צעקה על מעשה ש"עשו" - אעשה "כלה. ואם לא" אלא שאין שיעור להיות באה אלי לכלותם אלא בצירוף העדר טובה בלי מעשה, "אדעה" וארחם:
עוד יאמר לא אעלה בחשבון מה שצועקים עליהם אשר לא מבני עירם המה העוברים ושבים עם שרב היה כנודע מרבותינו ז"ל (ילקוט רמז ע) כי אם "הכצעקתה" של עצמה "עשו" כו':
עוד כיוון כמו שאמרו ז"ל (ילקוט פרשת לך לך רמז ע, ופרשת בחוקותי סימן תרעג) רעים וחטאים וכו' יודעים את קונם ומכוונים למרוד, כי הכוונה קשה מהמעשה. אמר שעם כל זה לא אעלה בחשבון רק המעשה, עם היות שבגוים מחשבה רעה
הקב"ה מצרפה למעשה, וזהו "הכצעקתה כו' עשו". ועם כל זה לא זכו בדינם:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן הכונה היא כי הודיע ה' הסדר אשר יתנהג בו עם הנבראים לצד החסד והרחמים, הנה שורת הדין נותנת כי הכל כפי המבייש והמתבייש וכשיעבור האדם על אחת מכל מצות ה' וימרה פי עליון לצד מעלת האל הגדול יתחייב להאבד הוא וכל סביביו כי את המלך ה' צבאות הכעיס וכל שהוא מההמראה יתחייב עליה, ויחשוב האדם כי האדון ידין את עולמו במשפט זה והוא משפט צדק, ולעולם אם יבא ה' במשפט בדרך טוען ונטען להשפט עם הנבראים אפשר שלא יתחייבו, וגם דור המבול אפשר שלא היה נשפט משפט מות, לזה אמר ה' כאן בהודעת דרכיו אל אברהם ארדה נא פי' לא ישפוט בערך מעלתו אלא בהשואה לנבראים כדרך אומרו הנביא (ישעי', מג) נשפטה יחד בהשוואה לנבראים הפחותים ובערך זה ישפוט ויראה אם הוא בערך הצעקה שבאה אלי פי' כי הצועק ותובע משפט מה' יתבע המשפט לפי ערך גדולת הבורא, לזה אמר ה' ואם אחר שאעריך המשפט בערך שלילת מעלתי עדיין שיעור שתהיה תביעת מדת הדין לחייבם, כלה, ואם לא אדעה אם ראויים לשפוט בדרך זו או לא. ומעתה אין פי' ארדה נא אלא הדרגה בדין ולעולם ממקומו ישקיף לדעת ויבחין לבות בני אדם:
עוד ירצה שהגם שצעקתם באה עם כל זה רצה להבחין בהם אם בעת המשפט לא חזרו בהם ועודם מחזיקים ברשעם, ולזה שלח המלאכים בדמות אנשים בעלי צורה ותואר יפה לבחון בהם, והוא אומרו ארדה נא פי' עתה ואראה הכצעקתה עשו עוד כלה ואם לא וגו', והם הרשעים כצעקתם עשו שרצו לעשות עוד מעשה בלתי הגון ולזה תכף ומיד החליטו המלאכים ואמרו ללוט (י"ט י"ג) משחיתים אנחנו וגו' אבל קודם לכן לא אמרו כלום הא למדת אם לא היו מבקשים לשלוח יד במלאכים אפשר שהיה ה' עושה להם אריכות זמן במדת ארך אפים. ואולי נגע ה' בדין זה מדין מורדת שאמרו בכתובות (דף סג.) שאפילו אחר שעברו ד' שבתות בהכרזה בשעת גמר דין מודיעין אותה אולי תשוב, ולזה שלח ה' המלאכים בדמות אנשים על דעת שלא ישחיתו עד שיראו בהם כי עודם ברשעם. ולזה סמך פסוק ויפנו משם וגו' לארדה נא והבן:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ארדה נא ואראה. תני ר' שמעון בר יוחאי: זו היא אחת מעשר ירידות (כתוב ברמז כ"ז). ארדה נא, אמר ר' אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה. הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כליה הם חייבים. ואם לא אדעה, אודיע בהם מדת הדין בעולם:
רבי יהודה אומר, הכריזו בסדום: כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש. פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר ועגמה עליה נפשה, מה היתה עושה? בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני. אמרו: מאין חי העני הזה? וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף. אמרה: רבון העולמים, עשה משפטי ודיני! ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. באותה שעה אמר הקב"ה: ארדה נא [ואראה], אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה; "הכצעקתם" אינו אומר אלא הכצעקתה:
ואית דמפקין בהאי לישנא, אמר ר' לוי: אפילו אני מבקש לשתוק מדינה, מדת הדין אינה מניחה אותי לשתוק. מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין, אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו הולכין למות. מה עשתה? מלאה הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו; וכיון שהרגישו בדבר, שרפוה. עיקר שלותה של סדום לא היה אלא נ"ב שנה, ומהם כ"ב שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הדא הוא דכתיב: "המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו".רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · יח · כא · >>