מ"ג בראשית יח כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יח · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵֽרְדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֶתְגְּלֵי כְעַן וַאֲדוּן הֲכִקְבִילַתְהוֹן דְּעַלַת לִקְדָמַי עֲבַדוּ אַעֲבֵיד עִמְּהוֹן גְּמֵירָא אִם לָא תָּיְבִין וְאִם תָּיְבִין לָא אֶתְפְּרַע׃
ירושלמי (יונתן):
אִתְגְלֵי כְּדוּן וְאֶחְמֵי הָא כְּקִיבַלְתָּא דְרִיבָה פְּלֵיטִית דְעָלַת קוֹמוֹי עָבָדוּ גְמִירָא הִינוּן חַיָבִין וְאִם עַבְדִין תְּתוּבָא הֲלָא הִינוּן קֳדָמָי זַכָּאִין כְּמָא דְלָא יַדְעֵיהּ וְלָא אִתְפְּרַע:
ירושלמי (קטעים):
אִתְגְלֵי כְּעַן וְאֶחֱמֵי הָא כִּקְבֵלְתְּהוֹן דְעַמָא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה סַלְקַת קָדָמוֹי כַּלַיָיה עֲבָדוּ גְמִירָא אִינוּן חֲיָיבִין מְדַמְיַן אִינוּן בְּנַפְשָׁתֵיהוֹן דִילְמָא לֵית עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא גְלֵן קָדָמוֹי וְאִין בָּעוּ לְמֶעֱבַד תְּתוּבָא הָא אִינוּן יְהָבִין כִּדְלָא יְדַעְתִּינוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ארדה נא" - למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה הכל כמו שפירשתי בפ' הפלגה ד"א ארדה נא לסוף מעשיהם

"הכצעקתה" - של מדינה

"הבאה אלי עשו" - וכן עומדים במרדם כלה אני עושה בהם ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה כדי להפריד תיבה מחברתה ורבותינו דרשו הכצעקתה צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני כמפורש בחלק

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויש אומרים: הכצעקתה הבאה אלי, אם כן עשו, אעשה בהם כלה. ואם לא, אדעה, ארחם אותם. וכן יפרשו "וידע אלהים" (שמות ב כה).

ועל דעתי פירושו: אראה אם עשו כולם כרעה הזאת. כי האמת, שהכל ידע כל חלק, על דרך כל ולא על דרך חלק. והעד כי זה הפירוש הוא האמת, ואם הוא סוד גדול, שאמר אברהם: "האף תספה" (בראשית יח כג). ונפתח ה"א "האף" ואם הוא לתימא, בעבור האל"ף שהוא מהגרון, שמשפט לשון הקדש להרחיב אשר לפניו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא) "ארדה נא." בכל זה עדן לא נחתם גזר דינם עד שאשלח מלאכי לראות את מעשיהם שם במקום הרשע, כי בזה נעלה משפט ה' ממשפט בני אדם, כמ"ש ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם, ר"ל שמשפט ה' נבדל ממשפט בני אדם תחת השמש, שבמשפט בני אדם לא יביטו רק על המעשה לבדה, וכפי המעשה יחרצו את הדין, וז"ש שתחת השמש גם במקום המשפט לא יביטו רק על הרשע, וכפי שהרשיע כן יחרצו משפטו, וכן גם במקום הצדק לא יביטו על ענין אחר רק על רשע של המעשה, אבל במשפט האלהים יביט על הצדיק ועל הרשע, ר"ל יבחן את הפועל את הרשע ותכונתו, וגם יבחן את העת באיזה עת הרשיע וענין החפץ של הפועל שעז"א כי עת לכל חפץ, וגם יביט על כל המעשה בכללו, ובצרוף המקום שנעשה המעשה שעז"א ועל כל המעשה שם, למשל במשפט של סדום שכלאו רגל עובר אורח מארצם וענו את העוברים בתועבת רצח, ויד עני ואביון לא החזיקו, לפי מה שעלה זעקת הנעשקים למרום היו חייבים כליה, אבל ברדת השופט העליון למטה להשקיף על תכונת נפש הפועל, יביט אם הם בטבעם כיליים שלא השליטם האלהים לאכול מעשרם ועי"כ קפצו ידם מתת לדל, או אם רבו אורחים עניים כארבה לרוב, או אם הוא עת רעב, או אם הוא עת מלחמה שאז יקפידו שלא יעברו זרים לרגל את ארצם, או שמה שיענו את האורחים במשכב תועבה הוא מפני תאותם כמו שהיו בגבעה, או שלא יכלאו רק רגלי אורחים עניים לא רגלי אורחים עשירים שאין שואלים מהם מאומה, וכדומה, שכ"ז יקל ענשם וכמו שפירש זאת (יחזקאל יז, מט נ) הנה זה היה עון סדום גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי, באר שלא היה זה מפני רעב, שהיה לה שבעת לחם, ולא מפני הכילות, כי הי"ל גאון שבעת לחם, ולא מפני מלחמה, כי השקט הי"ל, ולא מפני שהאורחים רבו עליה, שהי"ל שלוה, שמורה שלוה פנימית, וכן מה שעשתה תועבה מ"ש הוציאם אלינו ונדעה אותם לא היה מפני התאווה רק מפני גבהות הלב להבזות את האורחים ולענותם, לכן ואסיר אתהן כאשר ראיתי, רומז עמ"ש ארדה נא ואראה, שכ"ז ראו המלאכים בבואם לסדום כמו שיתבאר בפרשה הבאה, שהשקיפו על כל הפרטים האלה, ועז"א ארדה נא ואראה ואז כשאביט על תכונת הפועלים והעת ויתר ענינים ואראה "שכצעקתה הבאה אלי עשו" שגם למטה נמצאו כל אלה לרוע, אז כלה היה הפקודה שיעשו כלה ויהפכו משרש ערים, "ואם לא" אם למטה ימצאו ענינים המקטינים רשעתם לפי תכונת העושים ומקומם וזמנם ויתר פרטים, "אז אדעה" ואשגיח איך להענישם ולא אעשה כלה:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ארדה נא ואראה. תני ר' שמעון בר יוחאי: זו היא אחת מעשר ירידות (כתוב ברמז כ"ז). ארדה נא, אמר ר' אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה. הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כליה הם חייבים. ואם לא אדעה, אודיע בהם מדת הדין בעולם:

רבי יהודה אומר, הכריזו בסדום: כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש. פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר ועגמה עליה נפשה, מה היתה עושה? בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני. אמרו: מאין חי העני הזה? וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף. אמרה: רבון העולמים, עשה משפטי ודיני! ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. באותה שעה אמר הקב"ה: ארדה נא [ואראה], אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה; "הכצעקתם" אינו אומר אלא הכצעקתה:

ואית דמפקין בהאי לישנא, אמר ר' לוי: אפילו אני מבקש לשתוק מדינה, מדת הדין אינה מניחה אותי לשתוק. מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין, אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו הולכין למות. מה עשתה? מלאה הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו; וכיון שהרגישו בדבר, שרפוה. עיקר שלותה של סדום לא היה אלא נ"ב שנה, ומהם כ"ב שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הדא הוא דכתיב: "המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו".