קטגוריה:בראשית כב יד

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

מקום שנעשה מצוה שם ינוח המלאך שנעשה במצוה. ומה גם אם היא בהתמדה או מצוה רבה כזאת. ואמרו כי המלאכים אשר נבראו בדרכים ההם על ידי עולי רגלים, הם המתאבלים בחרבן, ועליהם אמר דרכי ציון אבלות. והנה על דרך זה בהעשות מצוה רבה כזאת בהר ה', אין ספק כי שם נמצא ושם היה מלאך הנעשה מהמצוה, מהלל ומשבח לה', ומליץ טובה על אברהם כי לא חשך את בנו יחידו. וזה מלבד מה שאמרו ז"ל (בראשית רבה נו י) שהיו שם מלאכים בוכים ששלשה דמעות שנשרו מהם פגמו הסכין:

ונבא אל הענין והוא כי הלא היה אברהם במבוכה גדולה באמת, באמור אוי מי יצילני מריב לשונות למה יאמרו הגוים איה גדולת אברהם ומעשהו, כי היעלה על רוחנו שלבו הלך לשחוט את בנו, והנה שב עמו, ואין זה כי אם גנב דעתנו. על כן אמר כמתפלל ואומר "ה' יראה" וישגיח. והוא כי "כאשר יאמר היום בהר ה'" מפי המלאך הנעשה במצוה, הוא אשר "יראה" בעולם, שיתפרסם ויתגלה בעולם. והוא על דרך ויהללוה בשערים מעשיה, כי המעשים עצמם הם המלאכים הנעשים בם, המה יפרסמוהו וישימוהו בלב הכל מעשיה אשר עשתה בסתר. והנה סייע לזה היות גם רוח האיל מכח רוחניות טהור, כי המצוה הנעשית בו התפרסם על ידי המלאך הנעשה בה:

וזה אחשוב בכוונת מאמרם ז"ל (ילקוט וירא רמז קא), וז"ל האיל שנברא בין השמשות מתחת עץ החיים היה רועה וממים שתחת עץ החיים היה שותה והיה ריחו נודף מסוף העולם ועד סופו ע"כ. ואפשר כיוונו לתת טעם איך יצאת האמנה זו בכל העולם, ולא היה איש משים שום ספק בדבר עם שובו עם בנו, לזה אמר אל תתמה כי הלא תקשה לך קושיא אחרת, כי הלא נברא בין השמשות ואיך חיה אלפים ומאה שנה. אך הוא כי תחת עץ החיים היה רועה וממים שתחת עץ החיים היה שותה, ואם כן לא יפלא מה שהיה ריחו נודף שיצא שומעו בכל הארץ כי מלאך ריח ניחוחו נדף בכל העולם למה שאיכותו גדול, גם מלאך הנעשה בו יעלה עמו. מה שלא היה כך אם תחבולה היתה מאברהם לבלתי עקוד את בנו:

גם אפשר כונת מאמר זה כענין המאמר הקודם, והוא מה שכתבנו למעלה כי זכות האיל ההוא, למה שנברא בין השמשות שהיה גדרו גדול, על כן הספיק זכות הקרבתו להגין מאדם עד לעתיד לבא, שיהיה הולך פגם אדם ונתקן עד הסוף ולא יתבטל בנתים על כל מיני הפגימות שהזכרנו שבא לטהרם, כמדובר. וזה יאמר הנה איל שנברא בין השמשות זך האיכות היה, כי על כן מתחת עץ החיים היה רועה וממים שתחת עץ החיים היה שותה שעל כן התקיים, ואין זה כי אם שרב איכותו שלא היה ניתן במקום שאר חיה ובהמה כי אם במקום שצדיקים עומדים. ועל כן אל תתמה שהספיק ריח ניחוחו להיות נודף מסוף העולם וכו' - שהוא מאדם עד לעתיד לבא - להיות הולך ומתקן ומכלכל העולם מפגימותו הנאמרים באמת:

או יאמר "ויקרא אברהם" וכו' והוא כי הנה נאמר ושם העיר מיום ה' שמה, אל תקרי שמה אלא שמה, כי המקום עצמו יקרא ה', וכמו שכתבנו על פסוק כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. וראוי לשים לב מהו אומרו מיום מאיזה יום הוא. ואפשר שהוא מיום העקידה הוא יום הנזכר פה באמור אשר יאמר היום. והוא שאמר "ויקרא אברהם את שם המקום ה'" כי קרא למקום ה', ושמא תאמר איך תכנה שם ה' על הר דומם לזה אמר "יראה", כי המקום ההוא "יראה" כי יהיה לו רוחניות עד גדר שהמקום עצמו יהי לו ראות ורוחניות מופלג. אך אין זה עתה, כי אם לעתיד, כי "אשר יאמר היום" אינו גדר זה רק שבהר ה' יראה ה' הנזכר, אך לא שהמקום עצמו יראה. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל המקרא ואל המסורת. שהוצרך לומר אל תקרי שמה אלא שמה, כי באשר הוא שם ה' שמה, כי שם הוא ודאי ושם יראה. אך לעתיד, ה' יקרא שמה:

או יאמר "ויקרא שם המקום ה' יראה", שיראה אותו תמיד שיהיו עיניו ולבו שם כל הימים. ועוד אוחילה לאל כי "אשר" "יאמר היום" בזכות זה בשמים, יהיה כי "בהר ה'" שהוא הר עתה, יבא זמן "יראה" בו ה' הנזכר, והוא כד"א ונגלה כבוד ה' ואומר ועליך יזרח ה':

ולפי מה שכתבנו (ריש פרשת ויצא) על מה שאמרו ז"ל אברהם קראו הר כי בית ראשון שנבנה בזכות אברהם היה עתיד ליחרב וליעשות הר. יאמר על דרך זה, יהי רצון כי בהעשות הר ה' - שלא ישאר כי אם שישוב ויבנה - שה' הנזכר יראה שם: או יאמר במה שכתבנו על דע מה למעלה ממך עין רואה. כי עין האדם אינה רואה באמת רק שמקבלת מאור העולם שעל כן לא תראה באפלה. אך עין ה' רואה באמת שעל כן ידע מה בחשוכה ורואה ללבב. ונבא אל הענין אמר אברהם ירא אני פן יאמרו כי מעצמי הנחתיו חי, כי כך היה לבי מתחלה להשיבו, לכן אומר כי ה' ודאי יראה שהוא ללבב ולא בני אדם. ואוחילה כי מה שיאמר היום פה "בהר ה'", שתהיה גוזרת לפני ה' השוכן בו יהיה, כי "יראה" בעולם מה שה' "יראה" - שהוא הלבב - כי שלם היה:

"ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית מן השמים. ויאמר בי נשבעתי נאם יי כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי". (טו -יח):

ראוי לשום לב מה צורך אל השבועה הזאת ואל אומרו נאם ה'. ועוד אומרו הדבר הזה ולא חשכת וכו' כי הלא הדבר הזה הוא שלא חשך את בנו. אך הנה ידענו כי החשיב הוא יתברך אפרו של האיל כאפרו של יצחק. והלא אם אמור יאמר לו הוא יתברך כי חשב קרבן האיל כאילו נקרב יצחק, הלא כמו זר יחשב בעיניו. על כן אמר הנה (טז) "בי נשבעתי", ואל תחשוב שהם דברי מלאך כי אם "נאם ה'" שאינו מדבר כמגזים רק דברים צדיקים. כי הנה השני דברים שקולים בעיני, שאני מחשיב הקרבת האיל ומה ש"לא חשכת את בנך". וזהו "יען אשר עשית את הדבר הזה" הוא הקרבת האיל וגם "לא חשכת את בנך":

(יז) ובמה תראה כי שקולים הם הלא הוא "כי ברך אברכך". ברך על האחד אברכך על השני. "והרבה" על האחד "ארבה" על השני. "ככוכבי השמים" על האחד "וכחול" על השני. "ויירש זרעך את שער אויביו" על האחד (יח) "והתברכו" על השני. ושמא תאמר הלא מתחלה היה גלוי שאעשנו ואיך אקבל שכר על הנסיון, לזה אמר "עקב אשר שמעת בקולי", ולא אמרת הלא אמרת לי ואעשך לגוי גדול, וכי ביצחק יקרא לך זרע ואיך אשחטהו. וגם שברכת הכוכבים נאמרה בין הבתרים, וברכת והתברכו בזרעך נאמרה למעלה והתברכו בך וכו' ובזרעך וכו', הוא כי שם נאמרו הייעודים, ופה נאמר בזכות מה יהיו: והנה באומרו "שנית" ראוי לשים לב כי יראה מיותר. ולבא אל הענין נשים לב גם אל אומרו תחת בנו. ועוד אל אומרו עשית את הדבר הזה ולא חשכת וכו' שהיה לו להפך ולומר שלא חשכת את בנך ועשית את הדבר הזה. אך אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא סוף פרשת וירא) שהיה אומר אברהם יהי רצון שתחשיב אפרו של איל כאילו הוא של יצחק. ויהיה כי זהו אומרו "תחת בנו". כלומר הנני מעלהו אם תקבלהו תחת בני שאם לאו הנה בני אקרבנו. נמצא כי גם עתה היה חפץ להקריבו אחר האיל אם לא יקבלהו תחת בנו. ובא יתברך למונעו כאשר בפעם הראשון. וזהו אומרו "שנית" כלומר כי גם זאת הפעם הוא כראשונה למנוע הקרבת יצחק, וזהו "יען כי עשית את הדבר הזה" של האיל, ועל זה לא חשכת את בנך את יחידך, שאילו לא החשבתי את האיל