קטגוריה:בראשית כב א
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֗י אַחַר֙ הַ/דְּבָרִ֣ים הָ/אֵ֔לֶּה וְ/הָ֣/אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַ/יֹּ֣אמֶר אֵלָ֔י/ו אַבְרָהָ֖ם וַ/יֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין וַייָ נַסִּי יָת אַבְרָהָם וַאֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וַאֲמַר הָאֲנָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָמַיָא הָאִילֵין מִן דִי נָצוּ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל יִשְׁמָעֵאל הֲוָה אָמַר לִי חֲמָא לְמֵירוּת יַת אַבָּא דַאֲנָא בְּרֵיהּ בּוּכְרַיָא וְיִצְחָק הֲוָה אָמַר לִי חָמֵי לְמֵירוּת יַת אַבָּא דַאֲנָא בַּר שָרָה אִנְתְּתֵיהּ וְאַנְתְּ בַּר הָגָר אַמְתָא דְאִמִי עָנֵי יִשְׁמָעֵאל וַאֲמַר אֲנָא זַכְּאַי יַתִּיר מִנָךְ דַאֲנָא אִתְגְזָרִית לִתְּלֵיסְרֵי שְׁנִין וְאִין הֲוָת צְבוֹתִי לִמְעַכְּבָא לָא הֲוֵינָא מָסַר נַפְשִׁי לְאִתְגַזְרָא וְאַנְתְּ אִתְגַזְרַת בַּר תְּמַנְיָא יוֹמִין אִילוֹ הֲוָה בָּךְ מַנְדְעָא דִלְמָא לָא הֲוֵיתָ מָסַר נַפְשָׁךְ לְאִתְגַזְרָא מְתִיב יִצְחָק וַאֲמַר הָא נָא יוֹמַיָא בַּר תְּלָתִין וְשִׁית שְׁנִין וְאִילוּ בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכוּלֵי אֵבְרַיי לָא הֲוֵיתִי מְעַכֵּב מִן יַד אִשְׁתְּמָעוּ פִּתְגָמִין הָאִילֵין קֳדָם מָרֵי עַלְמָא וּמִן יַד מֵימְרָא דַיְיָ נַסִי יַת אַבְרָהָם וַאֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וַאֲמַר לֵיהּ הָא נָא: |
ירושלמי (קטעים): | וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָמַיָא הָאִילֵן וַיְיָ מְהַנְסֵי יַת אַבְרָהָם בְּנִסְיוֹנָא עֲשִירָאָה וַאֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וַאֲמַר הָא אֲנָא: |
רש"י (כל הפרק)
"אחר הדברים האלה" - יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פט) אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב וי"א אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב
"הנני" - כך היא ענייתם של חסידים לשון ענוה הוא ולשון זימוןרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
הִנֵּנִי – כָּךְ הִיא עֲנִיָּתָם שֶׁל חֲסִידִים, לְשׁוֹן עֲנָוָה הוּא וּלְשׁוֹן זִמּוּן.
רשב"ם (כל הפרק)
ויהי אחר הדברים האלה: כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה, אחר הדברים האלה שהרג אברהם את המלכים אמר לו הק' אל תירא אברם מן האומות, ויהי אחר הדברים האלה שנולד יצחק ויוגד לאברהם לאמר עוד ובתואל ילד את רבקה וכן אחר הדברים האלה שהגיד מרדכי על בגתן ותרש גדל המלך אחשורוש את המן שרצה להרוג את מרדכי והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן, אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם, קינתרו וציערו כדכתיב הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את ה', מסה ומריבה, בחנני ה' ונסני, כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך, וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל ויהי ארון ה' בארץ פלשתים שבעה חדשים, כתב את שבע כבשות הצאן תקח מידי אמר לו הק' אתה נתתה לו שבע כבשות חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן, ד"א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו, ד"א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות ואילו הן אהל מועד וגלגל נוב ושילה וגבעון ובית עולמים תרין, ד"א שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים:
נסה: קונטראריאה:
אבן עזרא (כל הפרק)
והאלהים נסה את אברהם — יש אומרים, כי הסמ"ך תחת שי"ן, והה"א תחת האל"ף. וטעם כל הפרשה יכחישם, רק נסה כמשמעו. ואנשי שיקול הדעת אמרו, כי הדעות הם שתים: האחת דעת העתיד בטרם היותו, והשנית דעת היש הנמצא. וזה פירוש נסה, גם "כי עתה ידעתי" (בראשית כב יב).
והגאון אמר, שמלת נסה, להראות צדקתו לבני אדם, גם מלת "ידעתי" כטעם "הודעתי". והלא ידע זה הגאון, כי בשעה שעקד בנו לא היו שם אפילו נעריו.
ואחרים אמרו, כי פירוש והעלהו שם לעולה, שיעלהו אל ההר, וזאת תחשב לו לעולה. ואברהם לא ידע סוד הנבואה, וימהר לשחוט אותו, והשם אמר לו: לא בקשתי זאת. ואחרים אמרו: הראֵה שתעלהו לעולה, כמו "והשקית אותם יין" (ירמיהו לה ב). והוצרכו אלה הגאונים לפירושים האלה, כי יאמרו: לא יתכן אחר שיצוה השם מצוה, שיאמר אחר כן: "לא תעשנה". והנה לא שמו על לב הבכורים, שהחליפם בלוים אחר שנה. ואחר שהכתוב אומר בתחילה: והאלהים נסה את אברהם, סרו כל הטענות. והשם נסהו כדי שיקבל שכר.
וטעם כי עתה ידעתי — כמו "ואם לא אדעה" (בראשית יח כא). ועוד אפרש סודו בפסוק "ידעתיך בשם" (שמות לג יב) אם יעזרני השם יודע הנסתרות:רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
והאלהים נסה את אברהם. זו היא פרשת העקדה אשר ישראל בטוחים להיות זכות העקדה מגין עליהם בכל דור ודור. ואין הנסיון ח"ו אצל ה' יתברך אלא אצל הבריות להודיע גודל מעלת הצדיק או הנביא. וכן אמר הכתוב (תהלים יא) ה' צדיק יבחן. ומה שנסמכה עקדה לפרשת אבימלך אומר במדרש נסה לשון זעף כדמתרגמינן זעפים נסיסים. וזה כנגד מה שהכעיס להקב"ה בשבע כבשות שנתן לאבימלך שכנגדן נענשו בניו שישב ארון הברית בשדה פלשתים שבעה חדשים.
ודע כי נסיון העקדה היה לפרסם בעמים גודל חיוב היראה והאהבה בש"י. כי האהבה על ג' חלקים. האחד מי שאוהב את המלך ומתוך אהבתו יספר בשבחיו ויפרסם מעלותיו תמיד כל היום ויודיע לכל את גבורותיו. אבל לא היה חוסר מממונו כלום בשביל אהבתו. השני מי שאוהב אותו יותר מן הראשון יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו אבל לא ימסור עצמו למיתה בשבילו. השלישי מי שאוהב אותו יותר משניהם יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו וימסור עצמו למיתה.
והנה אברהם היה שלם בג' חלקים אלה. האחד ספר בשבחיו של מלכי המלכים הקב"ה ופרסם אלהותו ויחודו בעולם כענין שכתוב ויקרא שם בשם ה' אל עולם. לפי שאנשי דורו היו נותנים הנהגת העולם אל הכוכבים והמזלות והוא היה מדריכם בדרך האמת ומודיעם המנהיג היחיד שהוא אל עולם וכמאמר אליפז (איוב ה) ואל אלהים אשים דברתי. יאמר כי הנהגת העולם אל ישימנה לכחות הגלגלים ולצבא השמים רק לש"י.
השני פזר נתן לאביונים בשביל אהבת ה' יתברך הוא. שהיה בעל אכסניא ופתחו פתוח לכל עובר ושב. וכן אמרו במדרש ד' פתחים היו לו לביתו של אברהם והיו לד' רוחות העולם וכל מי שנכנס בפתח זה יוצא בפתח אחר כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים. וכן נרמז בכתוב ויטע אש"ל בבאר שבע. ודרשו רז"ל אכילה שכיבה לויה. ולא עוד אלא שהיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם שנאמר וירץ לקראתם. ועליו אמר הכתוב (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד. ואין ספק כי היה נותן את כל הון ביתו באהבת ה' יתברך.
הג' מסר עצמו למיתה בשביל אהבת ה' כשהושלך לכבשן האש על קדושת ה' יתברך. ולפי שהשיג מדריגת האהבה ועבר על ג' החלקים קראו הש"י אברהם אוהבי. אבל בענין זה של העקדה הראה אברהם תוקף אהבתו בשם יתברך שהיתה חזקה ועזה אין להעריך אותה עם שלשה חלקים הנזכרים ואין לדמותה למי שמוסר עצמו למיתה בשביל אוהבו או בשביל אדונו. כי ראוי היה אברהם אילו היו לו מאה גופין למסור את כולם למיתה על יצחק. אבל פעולה זו לא היתה כשאר הפעולות והנסיון הזה לא היה כשאר הנסיונות אין הטבע יכול לסובלו ואין הכח המדמה יכול לחשבו שיהיה אדם עקר וזקן בן מאה שנה ולו עושר ונכסים וכבוד והיה מתאוה לבן בתכלית התאוה והיה לו בן אחר היאוש היה ראוי לחשב תוקף האהבה החזקה לבן ההוא ותכפל האהבה יותר ויותר לסוף שנה ממה שהיה בן שמונה ימים ותכפל לחמש ועשר שנים יותר ממה שהיה בהיותו בן שנה שכבר הוא מגודל ומבחין בין טוב לרע ותכפל האהבה בהיותו קרוב לארבעים שנה הוא הוא הזמן ששכלו של אדם עומד על השלמות. וזהו יצחק שהיה בן ל"ז שנה בזמן העקדה ותכפל יותר ויותר כשיצוה לשחוט הבן הזה הוא בעצמו בידיו והאהבה הזאת אין דבר בעולם ראוי לעברה. ואברהם מתוך שהיה שלם באמונה עם היות הפלגת אהבתו אל יצחק הכיר כי ראוי שתתגבר אהבת ה' יתברך על אהבת יצחק. ולחוזק כח הפלגת האהבה החזקה הזאת שהיתה לו לאברהם בשם יתברך היתה נקלה בעיניו אהבת יצחק ובקש לשחטו אחר שלשה ימים שנאמר לו הדבור. כי אילו יעשה כן בפתע פתאום במקומו היתה פעולתו במהירות ובהלה. אבל כשהיה אחר מהלך שלשה ימים כבר נעשה בישוב דעת ועצה. והוא שאמרו בבראשית רבה למה ביום שלישי ולא ביום ראשון ולא ביום שני שלא יהו אומות העולם אומרים הממו ערבבו והלך לשחוט את בנו על כן עשה הפעולה ההיא ממש בידים. ועמה נבחן במדת היראה ובמדת האהבה יראה לא ליראת עונש ואהבה לא לתוחלת גמול כלומר על מנת לקבל פרס כי זאת לא תהיה אהבה גמורה שהרי יש שותה המשקה המר מדעתו שיועיל לו באחרית. וזהו שאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.
וידוע כי הידיעה בשם יתב' בכל זמן. אבל פי' הדבר ידוע מעתה כי יצא מן הכח אל הפעל. וראה גם ראה זריזותו של אברהם וחריצותו במצוה זו כי היה יכול להוליך עמו חבורת אנשים מאנשי ביתו ולא הוליך עמו כי אם שנים הוא שכתוב שני נעריו עמו ישמעאל ואליעזר ואפילו אותן שני נערים לא היו עמו בשעת העקדה אבל אמר להם שבו לכם פה עם החמור. והענין כדי שלא יבטלו ממנו המעשה הזה ושלא ימחו בידו.ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(א – ה) מה ענין הנסיון בכללו שהרבו חכמי לב בזה כמה פליאות. למה לא אמר בשום א' מעשרה נסיונות שהאלהים נסה את אברהם רק בנסיון זה. למה האריך את בנך את יחידך אשר אהבת ודי לאמר את יצחק. מ"ש אשר אומר אליך ולא מצאנו שאמר לו איזה הר רק אברהם בעצמו ראה את המקום מרחוק, וחז"ל אמרו אשר לא עלתה על לבי זה עקדת יצחק והלא אמר והעלהו שם לעולה. למה ספר שחבש חמורו ולקח נעריו ובקע עצי עולה. למה צוה להנערים לשבת פה וטוב שדבר גדול כזה יהיה בקהל רב לקדש את השם:
(א) "ויהי אחר הדברים האלה". מוסב על כל הדברים שספר מענין אברהם שכולם היו נסיונות, שיש הבדל בין "נסיון לבחינה", הבחינה היא שבוחן אם נמצא בדבר מה, מה שיחויב שימצא בו מצד טבעו, למשל הבוחן את הזהב אם הוא זהב ולא סיג, והמנסה ינסה אם נמצא בדבר כח מה שאינו ידוע בטבעו, למשל אם יש בזהב כח המשיכה וכדומה, וכן הבחינה באדם הוא, אם הוא שלם עם ה' כפי טבע רוב בני אדם. ונסיון הוא אם יעמוד בצדקתו בדברים שהם למעלה מטבע הבשר, והנסיון אין לו שיעור שאברהם נתנסה בעשר נסיונות, שכל נסיון הוא למעלה מהקודם אליו, וכמ"ש במדרש נתתי ליראיך נס להתנוסס נסיון אחר נסיון, דגלין אחר דגלין בשביל נסותם בשביל גדלם כנס הזה של ספינה, שלפ"ז יפורש בצד אחד אחרי הדברים "והאלהים כבר נסה את אברהם" בתשעה נסיונות, אז ויאמר אליו, זה הנסיון האחרון שהוא למעלה מכל ציור בטבע האדם, ובפשוט יאמר "והאלהים נסה", על נסיון זה האחרון לבד, שלא היה הצווי רק משום נסיון לא לעשות המעשה ההוא, שאחרי הדברים הקודמים שבהם עלה אברהם בנסיונותיו מדרגה אחר מדרגה, בא לנסותו בנסיון היותר גדול, שבו נתראה איך גדלה יראת ה' ואהבתו אצלו בתכלית מה שאפשר לצייר, והנה הנסיון יהיה, או לצורך המנסה או לצורך המנוסה או לצורך הרואים, ופה היו שלשתם יחד, כמ"ש במד' ע"ז שלשה משלים. א] מי שיודע שפשתנו יפה מקיש עליו, שהוא לצורך המנוסה להשביחו ותקנו. ב] משל לפרה שכחה יפה שנותן עליה העול, שהיא לצורך המנסה ועבודתו. ג] משל מי שקנקניו יפים מקיש עליהם הוא לצורך הקונים והרואים שיראו שהסחורה טובה, שמה שחקרו על צד שהוא לצורך המנסה, שהלא ה' יודע הכל ומה צורך לו לנסיון, אינה שאלה, שע"ז אמר ה' חקרתני ותדע, ר"ל אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם ובכ"ז נמצאו שתיהן אצלך. א] מצד הידיעה הקדומה שיודע את העתיד בידיעה חלוטה, ועז"א ותדע מכבר. ב] שעם כ"ז האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשיות חקרתני עתה לדעת את אשר בחרתי בבחירתי, הגם שתדע זה מכבר נמצא בידיעתך הידיעה הקדומה עם שתשאיר אחריו טבע האפשר, שזה ענין מופלא ונעלם מהשגת האדם, ומצאנו שהכתובים ישמשו בלשון כאלו יש חדוש ידיעה, כי ענין זה מקושר עם שאלת הידיעה והבחירה, שכלל בידינו שהכל צפוי והרשות נתונה, ואין אנו יודעים ענין ידיעתו כמו שאין אנו יודעים את עצמותו, כי ידיעתו היא עצמותו, והכתובים ידברו לפי הבנתנו שאנו משערים הידיעה כפי הידיעה שלנו, ויאמר, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ואם לא אדעה, וירא וידע אלהים, שיסביר הדבר לשבר את האוזן שהאדם חפשי ובעת שיבחר אז תתחדש הידיעה, והמקובלים יאמרו כי הידיעה הקדומה הוא רק בא"ס, ושם לא נמצא דין ורחמים ושום מדה, אולם מהנאצלים שהם המדות ששם יתחיל הדין והשכר והעונש, שם אין שום ידיעה קדומה, ונכון אמרו כי עתה ידעתי, והידיעה אשר בא"ס נעלם מכל שכל, ולא נמצא ממנו דבר בתנ"ך, והמדות וההנהגה האלהית באצילות שמהם ידברו הכתובים, מתנהגת לפי הידיעה הנודעה אצלנו, וע"ז אמר במד' כי עתה ידעתי הודעתי, ר"ל לפי הידיעה שהודעתי לבאי עולם, לא לפי הידיעה שנמצא בא"ס. ועוד יתבאר בדבריו איך היה לצורך המנוסה והרואים. "ויאמר אליו אברהם". בכל הקריאות כפל השם אברהם אברהם, יעקב יעקב, ופי' בת"כ שהוא לשון חבה לשון זירוז, ר"ל קריאת השם הוא לשון חבה וכפל הקריאה הוא לזרז, ופה לא רצה לזרזו כמ"ש במד' שלא יאמרו הממו וערבבו, וע"כ אמר רק אברהם, ועוד יש טעם כי כפילת הקריאה באו אל שני חלקיו, אל הגוף ואל הנפש, שתחלה קרא אל הגוף שיתפשט מחומריותו ויוכן אל הנבואה, ואז יקרא אל חלק השמים ממעל שהיא הנפש, אבל קריאה זו היה לצורך מעשה, שמי שעדיין לא התפשט מן החומר לגמרי, לא יצוייר שיעשה כזאת, ולכן קרא רק פעם אחת אל הנפש, שכבר התפשט החומר מעליה ותלבש מחלצות, ואברהם השיב "הנני" שמוכן ומזומן על אופן זה:
אור החיים (כל הפרק)
ויהי אחר הדברים וגו'. פי' הדברים האמורים למעלה מהענין שכמה הרפתקי שעברו עליו עד שנפקד בבן לעת זקנתו, וגם הבטיחו ה' כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר שהיה יצחק גדול כאומרו ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים ובשנה ראשונה שירד לפלשתים נולד יצחק הא למדת כי גדול היה. ובאמצעות הקודם יהיה גודל הנסיון מופלא בין בבחינת אברהם שאחר כמה הרפתקי קדמו לו עד שנפקד ואחר כמה הבטחות מה' כי ביצחק יקרא זרעו הוא אומר לו שיקרבהו ולא הרהר בלבו, בין בבחינת יצחק שהגם שהיה גדול כנשמע מפסוק הסמוך ויגר וגו' הא למדת שגדול היה ולא עכב. גם נתכוין לומר אחר הדברים שבזה יוצדק לומר לו את בנך את יחידך ולא קודם הדברים הנאמרים בסמוך שהרי היה לו ישמעאל ואינו יחידו:
והאלהים נסה וגו'. אמר והאלהים בתוספת וא"ו ותוספת ה' לומר מלבד נסיונות שקדמוהו הוסיף לנסותו בגבורת הדין נסיון עצום:
ויאמר אליו אברהם. טעם הקריאה, להודיעו קודם כי בא האלהים לשאול ממנו דבר גדול, והבין אברהם ואמר אליו הנני פי' הריני מוכן לכל אשר תאמר אלי:ילקוט שמעוני (כל הפרק)
והאלהים נסה את אברהם. רבי יוסי הגלילי אומר: גידלו, כנס הזה של ספינה. ר' עקיבא אומר: ניסה אותו ודאי, שלא יהיו האפיקורסים אומרים: עירבבו ולא היה יודע מה לעשות, שנאמר: ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. אמר ר' יהושע בן קרחה: בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם. אמר לו הקב"ה: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד". אברהם אמר: הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות; זכה לכהונה, זכה למלכות. זכה לכהונה, שנאמר: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם"; זכה למלכות, שנאמר: "נשיא אלהים אתה בתוכנו". משה אמר: "הנני", הנני לכהונה, הנני למלכות. אמר לו: "אל תקרב הלום"; אין "קרב" אלא כהונה, שנאמר: "והזר הקרב יומת", ואין "הלום" אלא מלכות, שנאמר: "כי הביאותני עד הלום".
דבר אחר: ויהי אחר הדבים האלה, אחר למי? אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא: אחר דברו של שטן, דכתיב: "ויגדל הילד ויגמל". אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם! זקן זה חננתו לק' שנה פרי בטן; מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני – היה זובח; מיד והאלהים נסה את אברהם. אחר דבריו של ישמעאל וכו' כדלעיל.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב א.
ראו: פסוק יב
ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק
וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
ניסיונות אלוהים.
אלוהים חוזר על מספר רב של נסיונות ולכולם יש מוטיבים דומים. בכל הסיפורים אדם נשלח למקום מסוכן, עובר חוויה קשה, מבקש עזרה מאדוני, אדוני עוזר ומושיע. הן האדם והן הקוראים מתחזקים באמונתם בגדולת אלוהים. אנו מקבלים תמונה שלמה יותר, בהנחה שניתן ללמוד מכל סיפור ולהשלים את החסר בסיפורים אחרים.
- אלוהים מנסה את אברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ומִּמּוֹלַדְתְּךָ ומִּבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (ביאור:בראשית יב א).
- אלוהים מנסה את שרה פעמיים: פעם במצרים ופעם בגרר כאשר גם שרה נרפאת מעקרותה (ביאור:בראשית כ יז).
- אלוהים מנסה את ישמעאל ושולח אותו למדבר עם כמות מים מוגבלת (ביאור:בראשית כא יד).
- אלוהים מנסה את אברהם: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".
- אלוהים ואברהם מנסים את יצחק בעקדתו כאשר יצחק מודע לסכנת המוות המרחפת על ראשו: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי" (ביאור:בראשית כב ח).
- אלוהים ויצחק מנסים את עשו בציד מהיר ומוצלח: "וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצודָּה לִּי צידה (צָיִד)" (ביאור:בראשית כז ג). יצחק רצה לראות אם אלוהים יביא לעשו ציד כשם שאלוהים הביא לו איל.
- אלוהים ויצחק מנסים את יעקב במסע מסוכן: "קוםּ לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם ... וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים" (ביאור:בראשית כח ג). יעקב נשלח עם תרמילו ומקלו * בלבד, במטרה ללמד אותו את גדולת אדוני להושיע.
- אלוהים מנסה את יוסף בבור (ביאור:בראשית לז כד) ובכלא (ביאור:בראשית מא יד).
- אלוהים מנסה את בני ישראל במצרים בעבדות ואחר כך במסע תלאות במדבר.
וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
משפט הזה הוא בעצם דעתו של מחבר התורה. לא מדובר בדברי אלוהים או בדעתו של אברהם. אנו יודעים רק את העובדות שסופרו לנו. דעתו של המחבר לפיה אלוהים ניסה את אברהם אינה מחייבת אותנו הקוראים, ולכן אנו מורשים לרדת לעומק הסיפור החשוב הזה ולנסות ולנחש בעצמנו מה היתה מטרתו של אלוהים, כשם שרבי יהושע אמר: "לא בשמים היא" (בבא מציעא נט ב, דברים ל יב).
אלוהים אמר לאברהם: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (ביאור:בראשית יז כא). לפני גירוש ישמעאל, אלוהים חוזר ואומר שנית לאברהם: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). היינו, רק יצחק, הבן הבכור של שרה, יקבל את הברית. בלתי-סביר שאלוהים יהרוג את יצחק, משום שליצחק אין עדיין ילדים, ואברהם הבין זאת.
בהמשך המלאך אומר: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (ביאור:בראשית כב יב). דבריו של המלאך כאילו מצדיקים את אמירתו הקודמת של כותב התורה, שאלוהים ניסה את אברהם. אולם כל קורא יבין זאת בעצמו מהסיפור. לכן לכותב לא היתה סיבה להוסיף הקדמה כאילו שאלוהים מדבר איתו והוא יודע מהו רצון האלוהים. בנוסף, למרות שהמלאך אישר שהעקדה היתה ניסיון לאברהם, אין זה מחייב שאלו דברי אמת. לאומר, זה מה שהמלאך – וייתכן שגם אלוהים – חשב לנחוץ להסביר לאברהם, יצחק ולקוראי התורה לדורותיהם.
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק
- אֶת בִּנְךָ - לאברהם יש שני בנים: ישמעאל ויצחק.
- אֶת יְחִידְךָ - שניהם בנים יחידים לאימם.
- אֲשֶׁר אָהַבְתָּ - אברהם אהב את שניהם, אפילו את ישמעאל אשר אותו הוא גירש מעליו, ככתוב "ויֵַּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (ביאור:בראשית כא יא).
- לאלוהים לא היתה ברירה אלא לציין במפורש את שמו: יצחק.
אלוהים לא שאל את אברהם. אלוהים קבע עובדות -
- יצחק הוא בנו של אברהם, למרות ההתעברות המופלא של שרה וחרף מה שקרה אצל אבימלך מלך גרר.
- יצחק הוא בנו היחיד של אברהם. לאמור, אברהם כבר שיחרר את ישמעאל ונפרד ממנו, ואלוהים כבר הציל את ישמעאל במדבר ובירך אותו. אברהם אינו צריך לדאוג לו יותר כאב הדואג לבנו. אסור לו לקחת את ישמעאל בחזרה בתור בן.
- יצחק הוא הבן האהוב של אברהם. לאמור, אלוהים פקד על אברהם לאהוב את יצחק, ואברהם היה מחוייב לדאוג לו. כשם שהמלאך פקד על הגר להחזיק בידו של ישמעאל ולשמור עליו, ואחר כך להביא לו אישה כדי לקיים את ברכת אדוני, כך גם אברהם היה מחויב לשמור על בטחונו של יצחק ולהביא לו אישה כדי לקיים את ברכת אדוני.
אם לאברהם היו מחשבות על החזרת בנו ישמעאל, אז אלוהים רצה ללמד את אברהם לקח ולסגור את עניין הבכורה והירושה של אברהם.
נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
ניתן להניח שאלוהים ידע מראש את תוצאת הניסיון שבו הוא העמיד את אברהם. מכאן עולה השאלה הבאה: האם הניסיון היה מיועד לאברהם, ואם כן, מה למד אברהם מהניסיון?
מפעל חייו של אברהם היה להקים עם, ככתוב "ובֵּרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; ובֵּרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיו"ּ (ביאור:בראשית יז טז). עם זאת, לשרה היה בן אחד בלבד והנה הבן הזה עומד למות!
משימתו של אברהם והכנתו
אברהם היה חייב לגדל ילד שימשיך את תפקידו של אברהם לפרסם את שם אדוני בעולם. לכך נדרשה הכנה מוקדמת: – להלן ההכשרה שקיבל אברהם:
- אלוהים גרם ששרי תהיה עקרה כדי שאברהם לא יקבל ילד מוקדם בנעוריו.
- אברהם נאלץ לעזוב את חרן כדי שבנו לא יושפע מהמשפחה שבחרן אשר לא האמינה באלוהים.
- אברהם רכש ניסיון חיים, החכים והתעשר במשך שנים רבות כדי שיוכל ללמד את בנו מניסיונו ואמונתו.
- אלוהים העניק לאברהם את ישמעאל כילד לתרגול. בזכות כך אברהם למד איך להיות אבא. הניסיון הצליח וישמעאל גדל להיות ילד מוצלח.
רק לאחר שאברהם קיבל את ההכשרה הזאת והיה מוכן לבצע את תפקידו ומשימתו, אלוהים העניק לאברהם את יצחק.
העקדה למעשה אינה ניסיון לאברהם, אלא ליצחק. היא בחינת הגמר של יצחק. לאחר העקדה אברהם מחתן את יצחק ובכך הושלמה משימתו ותפקידו תם.
הנסיון היה ליצחק
יצחק הוא דור ההמשך, ולכן יצחק הוא זה שצריך לעבור את הניסיון הקשה. יצחק עבר בהצלחה את הניסיון.
במשך העקדה אברהם היה בשליטה. בכל רגע הוא היה יכול לבחור לא לשפוך דם נקי ולהכריז שהניסיון נגמר. לעומתו, יצחק קיבל את פקודת אביו והיה מוכן לתת את חייו לידיהם של אלוהים ואברהם.
יצחק הוכיח את נאמנותו. אפילו כאשר נדמה היה שאין סיכוי שאביו ימצא חיה כשרה ולא פגומה בתור זבח בהר, יצחק לא ניסה לברוח או להתנגד. מהעקדה יצחק למד שלאלוהים תמיד יש פתרונות, הרי ממש לפני עקדתו הופיע זבח חלופי: איל כשר ולא פגום, שבכול מקרה הולך למות בגלל שהוא נתפס בסבך. מכאן שלעולם יש להאמין באלוהים, כי הוא יקיים את הבטחתו שזרע אברהם ימשך לעד.
בכל דור, צעירי העם נדרשים לעזור ולהגן על עמנו מאויבינו, ובכל דור בני יצחק מקבלים את תפקידם ומשרתים את העם, כמו כל אחד מהם הוא יצחק עצמו (לזכר סגן יצחק איציק צור ז"ל שמת בהגנת עמו, 1970).
מקורות
נלקח בחלקו מ-"ראש השנה: ישמעאל ילד לתרגול ?" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 11/08/2010 http://www.articles.co.il/article/77458
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כב א"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.