בראשית רבה סה יג
<< · בראשית רבה · סה · יג · >>
ועתה שא נא כליך -- שחוז מאני זינך, שלא תאכילני נבילות וטריפות. סב מאני זינך, שלא תאכילני גזילות וחמסים.
תֶּלְיְךָ -- אמר לו: הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא, הוא מתבריך.
דבר אחר:
- שא נא כליך -- זו בבל, (דניאל א): ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו.
- תֶּלְיְךָ -- זו מדי, (אסתר ו): ויתלו את המן על העץ.
- קשתך -- זו יון, שנאמר (זכריה ט): כי דרכתי לי יהודה קשת.
- וצא השדה -- זו אדום, ארצה שעיר שדה אדום.
ועשה לי מטעמים -- ר' אליעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר: שלושה דברים נאמרו בו בעץ שאכל אדה"ר: טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה.
ושלושתן נאמרו בפסוק א', שנאמר (בראשית ג): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה, היך מה דאת אמר: (תהלים פט): משכיל לאיתן.
וכן יצחק אמר: ועשה לי מטעמים. אמר לו: בתחלה הייתי נהנה מן הראייה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.
וכן שלמה אומר: (קהלת ה): ברבות הטובה רבו אוכליה, מכאן לסומין שאינם שבעים, לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן, לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.
וילך עשו השדה לצוד ציד להביא -- אם מצא הרי מוטב, ואם לאו, להביא, מן הגזילות ומן החמסין: