וכאשר שמע עשו שבירך יצחק עוד את אחיו וציווה שלא יקח אשה מבנות כנען, הלך אל דודו ולקח בתו ושמה "בשמת" (בראשית לו, ג), גם מחלת; כמו יתרו, שהוא על דעתי חובב (שופטים ד, יא):
וטעם פתחות בי"ת "בַּמקום" — דברי משה; והטעם, במקום הידוע היום.
וכן אמר הושע: (הושע יב ה): "ושם ידבר עמנו", כי הוא התנבא על ירבעם בן יואש, והוא היה בבית אל. ואמר לשון רבים בעדו ובעד עמוס, ובספר עמוס מבואר.
ועל דרך הפשט, לא ייתכן להיות "ויפגע" כמו (ירמיהו ז טז): "אל תפגע בי", כי לא מצאנו במקרא שנקרא ה' "מקום". ואל תשים לבך לדרש (אסתר ד יד): "ממקום אחר", כי איננו כלל על ה', ומילת "אחֵר" לעֵד.
ודרך סלם להיות 'סמל' או על מספר 'סיני', דרש הוא. וה"ר שלמה הספרדי אמר, כי סלם רמז לנשמה העליונה, ומלאכי אלהים – מחשבות החכמה. ויאמר ר' ישועה, כי טעם סולם, שעלתה בו תפילתו, וירדה ישועתו מן השמים. ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה. והטעם, דרך משל. כי כל דבר לא יכחד מן השם, ודברי מטה תלויים בעליונים, וכאילו סולם ביניהן שיעלו המלאכים בו, להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ, גם כן כתוב. ומלאכים אחרים יורדים, למלאות שליחות השם, כדרך מלך עם משרתיו:
כי אם בית אלהים — שיתפלל אדם בו בשעת צרכו ותשמע תפילתו, כי המקום נבחר.
ורבים יתמהו, איך הקים יעקב מצבה? והנה שכחו כי י"ב מצבות הקים משה. והכתוב לא אסר לשׂום מצבה לשם, רק אמר: "לא תקים לך מצבה אשר שנא" (דברים טז, כב); ובגעתי אל מקומו אפרשנו:
וטעם והיה ה' לי לאלהים — זה השם הנכבד, כי כן כתוב: "והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג). ובפרשת ואלה שמות תמצאנו.
וטעם יהיה בית אלהים — מקום קבוע לתפילתי, ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי, ממון, לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'. ולהיות לוי עשירי – דרך דרש, כי אין בתורה שיתן האדם מעשר בניו, רק מעשר בקר וצאן ותבואה:
