המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵלֵ֤ךְ אָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־מְקוֹמִ֔י עַ֥ד אֲשֶֽׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ וּבִקְשׁ֣וּ פָנָ֑י בַּצַּ֥ר לָהֶ֖ם יְשַׁחֲרֻֽנְנִי׃
"אלך", נגד מ"ש אני אטרוף ואלך מוסיף לאמר לא לבד "כי אלך" מאפרים לירושלים כי גם "אשובה אל מקומי", שאתרחק מציון ג"כ ואשוב לשמים להתרחק מהם לגמרי, "עד אשר יאשמו", וזה ימשך עד עת שישובו בתשובה מעצמם ע"י "שיאשמו ובקשו פני", ר"ל שיכירו אשמתם ויבקשו פני וישובו בתשובה, או אם לא יכירו אשמתם מעצמם, עכ"פ "בצר להם ישחרונני" תמצאנה אותם רעות רבות וצרות ואז ישחרונני ע"י תוקף הצרות:
ביאור המילות
"ובקשו פני, ישחרנני". בקשת פנים, היא בתפלה או בדורון, ויבקש דוד את פני ה' (ש"ב כ"א א'), ויתפללו ויבקשו פני (דה"ב ז' י"ד). והמשחר יחפש דבר שנעלם ממנו. וגם יאמר או שיכירו אשמתם ויבקשו פני בעודי עמהם, או אם לא בצר להם ישחרונני, כי אז לא אהיה עוד בתוכם ויצטרכו לדרוש ולשחר:
