עם טעמים:
שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"שוא ידברו איש את רעהו", ומחפאים השוא ע"י "שפתי חלקות, וידברו בלב ולב" וגם יל"פ "שוא ידברו" באמונות ודעות, "ושפת חלקות" בדברים שבין אדם לחבירו:
ביאור המילות
"בלב ולב". הלב ידבר על ידי הלשון שהוא שליח הלב. ועל ידי עצמו, ודברתי אני בלבי, ורצונו לומר שדבור הלב עם עצמו סותר לדבורו על ידי שלוחו שהוא הלשון, ויש לפרש שרצונו לומר שידברו בלב ולב ויאמרו זה לזה יכרת ה' כל שפתי חלקות, שמקללים את שפתי חלקות כאלו הם אנשי אמונה, ובאמת לבם לא נכון עמם:
