קטגוריה:בראשית כז כג
ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/לֹ֣א הִכִּיר֔/וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗י/ו כִּ/ידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖י/ו שְׂעִרֹ֑ת וַֽ/יְבָרְכֵֽ/הוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵיהּ אֲרֵי הֲוַאָה יְדוֹהִי כִּידֵי עֵשָׂו אֲחוּהִי סַעֲרָנְיָן וּבָרְכֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵיהּ אֲרוּם הֲוָה יְדוֹ כִּידֵי עֵשָו אָחוּי שְעַרִנְיַין וּבָרְכֵיהּ: |
מלבי"ם (כל הפרק)
(כג) "ויברכהו". ר"ל הכין א"ע אל הברכה, כי מה שאכל מצידו היה הכנה אל הברכה כנ"ל, ויתכן כי אכילת הצדיק ישוב ע"י כוונתו להיות כעין קרבן, כי כמו שהקרבן נאכל על המזבח ומן הרוחני אשר בדם הנפש תחול עליו נפש האלהית שהיא נפש המקריב וזוך כוונתו, וזה תהיה מרכבה להשראת השכינה כמ"ש הכוזרי, כן ע"י אכילת הצדיק וטוב כוונתו תחול האלהות על נפש המקודשת, וכמו שהיה באכילת הכהנים שעי"כ הבעלים מתכפרים, ועז"א חז"ל שהשני גדיי עזים היה אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, כי היה כעין קרבן, וכמו שענין הפסח הוא הוראה על שישראל יצאו מתחת ממשלת הכוכבים, כן היתה הוראת אכילה זאת לברך את יעקב שימשול בכח אלוה נעלה מן הטבע, וא"כ אכילת יצחק כבר היה התחלת הברכה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כג.
כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו
וְלֹא הִכִּירוֹ
יצחק זקן, עיוור, לא שומע טוב, שוכב במיטה,[1] לבד, [2] הודה בברכה לבנו שהביא לו אוכל.
שערות הגדי על ידי יעקב היתה הסיבה שיצחק האמין שהאיש לפניו הוא עשו.
וַיְבָרְכֵהוּ
זאת ברכת תודה על האוכל שהובא לו. הברכה הגדולה תבוא לאחר שיצחק יאכל את האוכל ואחרי שהוא יעשה מאמץ נוסף לזהות מיהו האדם שנמצא איתו: "גְּשָׁה נָּא ושְּׁקָה לִּי, בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כו).
הערות שוליים
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria