קטגוריה:בראשית כז כג
ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/לֹ֣א הִכִּיר֔/וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗י/ו כִּ/ידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖י/ו שְׂעִרֹ֑ת וַֽ/יְבָרְכֵֽ/הוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵיהּ אֲרֵי הֲוַאָה יְדוֹהִי כִּידֵי עֵשָׂו אֲחוּהִי סַעֲרָנְיָן וּבָרְכֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵיהּ אֲרוּם הֲוָה יְדוֹ כִּידֵי עֵשָו אָחוּי שְעַרִנְיַין וּבָרְכֵיהּ: |
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(כג) "ויברכהו". ר"ל הכין א"ע אל הברכה, כי מה שאכל מצידו היה הכנה אל הברכה כנ"ל, ויתכן כי אכילת הצדיק ישוב ע"י כוונתו להיות כעין קרבן, כי כמו שהקרבן נאכל על המזבח ומן הרוחני אשר בדם הנפש תחול עליו נפש האלהית שהיא נפש המקריב וזוך כוונתו, וזה תהיה מרכבה להשראת השכינה כמ"ש הכוזרי, כן ע"י אכילת הצדיק וטוב כוונתו תחול האלהות על נפש המקודשת, וכמו שהיה באכילת הכהנים שעי"כ הבעלים מתכפרים, ועז"א חז"ל שהשני גדיי עזים היה אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, כי היה כעין קרבן, וכמו שענין הפסח הוא הוראה על שישראל יצאו מתחת ממשלת הכוכבים, כן היתה הוראת אכילה זאת לברך את יעקב שימשול בכח אלוה נעלה מן הטבע, וא"כ אכילת יצחק כבר היה התחלת הברכה:
אור החיים (כל הפרק)
ולא הכירו כי היו וגו'. ואף על פי כן דחה שמיעת קול מלפני חוש ההרגש כי הקול יכול להשתנות, או לצד משמיע, או לצד שומע, מה שאין כן הרגשת שערות הידים הוא סימן מובהק:
ויברכהו. פי' לצד כי מקודם שמששו וידע כי עשו הוא לא היה לו דבר מכחיש לקול הבא לאזניו שאינו עשו והרי זה מתעתע ונכנס בחששת יעקב שאמר והבאתי עלי וגו', והגם שלא מצינו לו שקללו אף על פי כן הכין לבו לשנאתו, ודבר זה בצדיקים יפעיל, וצא ולמד מרז"ל (ב"מ פד) אם היו מקפידים בלבם על הזולת היו מביאים עליו קללה, לזה כשראה ידיו שעירות ויברכהו להסיר ההפך שהומשך מקודם:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כג.
כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו
וְלֹא הִכִּירוֹ
יצחק זקן, עיוור, לא שומע טוב, שוכב במיטה,[1] לבד, [2] הודה בברכה לבנו שהביא לו אוכל.
שערות הגדי על ידי יעקב היתה הסיבה שיצחק האמין שהאיש לפניו הוא עשו.
וַיְבָרְכֵהוּ
לא ברור באיזה ברכה מדובר, הן כל זה קרה לפני האוכל ולפני שיצחק ניסה פעם נוספת לוודא את זהות האיש לפניו בשאלה: "אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כז כד). גם אחרי האוכל יצחק ניסה פעם נוספת להריח את האיש כדי לוודא את זהותו (ביאור:בראשית כז כו), ורק אז הוא נתן את הברכה האמיתית.
- ייתכן שזאת ברכת הבא: 'ברוך הבא'
- ייתכן שזאת ברכת תודה שהובא לו אוכל.
- ייתכן שזאת ברכה שהאיש התיר ליצחק למוש אותו.
- ייתכן שזאת ברכה על בריאותו וחוזקו של האיש, שיצחק חשב שהוא עשו בנו הגדול.
הערות שוליים
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא