ביאור:מ"ג בראשית כז כג
וְלֹא הִכִּירוֹ
[עריכה]ולא הכירו כי היו וגו'. ואף על פי כן דחה שמיעת קול מלפני חוש ההרגש כי הקול יכול להשתנות, או לצד משמיע, או לצד שומע, מה שאין כן הרגשת שערות הידים הוא סימן מובהק:
כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת
[עריכה][מובא בפירושו לפסוק כ"ב] והידים ידי עשו. אין ספק שהיו העורות מתקנים באפן שיהיה שערם דומה לשער האדם, כי אמנם רב ההבדל בין שער האדם לשער הגדי אם לא יתקן הרבה במלאכה. והנה העיד כי היו "ידיו כידי עשו אחיו שעירות", ועם זה אולי נחלש בו גם חוש המשוש, כענין "אם יטעם עבדך את אשר אכל" (שמואל ב יט, לו).
[מובא בפירושו לפסוק כ"ב] ומה שנאמר והידים בוי"ו הוא מלשון ומכה אביו ואמו שפירושו או אמו כך אמר או הידים דומין לידי עשו. ואם תרצה לומר, וי"ו של והידים הוא וי"ו העיטוף נוכל לומר שחשב יצחק אולי איזה איש נכרי מתנכר בשניהם בקול ובידים. ולסוף שפט יצחק בשכלו שהידים מכריעים יותר מן הקול, כי מה שעשו מתנכר לדבר בלשון תחנונים הוא יותר קרוב לשמוע ממה שנאמר שיעקב עשה את ידיו שעירות או איש נכרי עשה כן, כי איך יוכל לשער יעקב וכ"ש איזו אדם אחר לעשות ידיו שעירות על זה השיעור עד שיהיו כידי עשו ממש דומה להם מכל צד, זה"ש ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות, דומה להם מכל צד ומי יוכל לשער זה שלא יסכל באיזו דמיון, וכי היו ידי עשו בידו ולקח מהם הציור זה דבר נמנע.
וַיְבָרְכֵהוּ:
[עריכה]ויברכהו. פי' לצד כי מקודם שמששו וידע כי עשו הוא לא היה לו דבר מכחיש לקול הבא לאזניו שאינו עשו והרי זה מתעתע ונכנס בחששת יעקב שאמר והבאתי עלי וגו', והגם שלא מצינו לו שקללו אף על פי כן הכין לבו לשנאתו, ודבר זה בצדיקים יפעיל, וצא ולמד מרז"ל (ב"מ פד) אם היו מקפידים בלבם על הזולת היו מביאים עליו קללה, לזה כשראה ידיו שעירות ויברכהו להסיר ההפך שהומשך מקודם:
שערת, ויברכהו. על שחשדו שהיה ראוי לקללה, כאמרו "והבאתי עלי קללה, (פסוק יב), וכן אמרו זכרונם לברכה: שהחושד את חברו בדבר שאין בו, שצריך לפיסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו כענין עלי כשחשד את חנה לשכורה (ברכות לא, ב) .