ביאור:מ"ג בראשית כז יט
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ[עריכה]
אנכי עשו בכרך. אנכי הוא המביא לך ועשו הוא בכורך:
אנכי עשו בכורך. פי' להיות שקנה הבכורה מעשו הנה הוא נעשה עשו לצד בחינת הבכורה כי (לא) [לה] יקרא עשו בכורו.
אנכי עשו בכורך. [וכן: אתה זה בני עשו ויאמר אני, אין ספק שכל דבריו של יעקב אין בהם כי אם אמת, וכן הנביא מעיד עליו: תתן אמת ליעקב, והוא שאמר: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, והיו לו י"ב בנים ואפרים ומנשה שאמר עליהם: כראובן ושמעון יהיו לי, נמצא שהם י"ד. הוצא מהן ארבעה בכורות לארבע אמהות, שאין קדש מוצאי קדש, נשארו עשרה, ושבט לוי הוא העשירי שהבדילו הקב"ה לשרתו ולברך בשמו, הרי שנתאמתו דבריו. גם בכאן כשאמרו: אנכי עשו בכורך, רצה בו: אנכי במקום עשו ו"בכורך" כלומר לבכורה, ובשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו, ועל כן היו הברכות ראויות ליעקב במקומו שכבר לקח ממנו הבכורה, והוא מכחו בא לבכורה ולכל הראוי לה, והבא מכחו של חברו הרי הוא כמוהו ועומד במקומו, שהרי המלאך כשהיה מדבר עם הנביא היה אומר: אני ה' וכן הנביא כשהיה מדבר עם שולחו. ומזה אמר יעקב: אנכי עשו בכורך, שאילו היה אומר: אנכי עשו, ושותק, היה דבורו בלתי אמתי, ומפני זה הזכיר "בכורך" כי בסבת הבכורה הוא בא במקום עשו, לבכורה ולכל הראוי לה, והבא מכחו של חברו הרי הוא כמוהו ועומד במקומו, שהרי המלאך כשהיה מדבר עם הנביא היה אומר: אני ה' וכן הנביא כשהיה מדבר עם ישראל, ומפורש מצינו שאמר המלאך ליעקב: אנכי האל בית אל, כי ידבר בלשון שולחו. ומזה אמר יעקב: אנכי עשו בכורך, שאילו היה אומר: אנכי האל בית אל, כי ידבר בלשון שלוחו. ומזה אמר יעקב: אנכי עשו בכורך, שאילו היה אומר: אנכי עשו, ושותק, היה דבורו בלתי אמתי, ומפני זה הזכיר "בכורך" כי בסבת הבכורה הוא בא במקום עשו. וכן אמר: אתה זה בני עשו, כלומר שיש לי לברך. ויאמר אני, לא אמר "אני עשו" אל "אני" דבר אם לעשו, מלת "אלי" כמו בשבילי ולטובתי, כי לולא שיצוה לעשו לא שמעה רבקה ולא צותה ליעקב ומה שאמר: ואכלה מצידי, והוא לא צד כלל, מלת "מצידי" ממזוני שאני מביא לך צידה, כענין שכתוב: ויקחו האנשים מצידם שפירושו ממזונם]:
[מובא בפירושו לפסוק י"ג] עלי קללתך. אל תפחד שיקלל ואם יקלל תהי קללתו עלי ולא עליך וזה משפט דברי הנשים והגאון פי' עלי להסיר קללתך. ויש אומרים חלילה לכזב הנביא רק הוא כן: אנכי. מי שאנכי ועשו בכורך. ואחרים אמרו כי בנחת אמר אנכי ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים החלק הראשון שליח במצות והחלק השני נביאי העתיד ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק רק השליח לא יתכן שיכזב כלל. גם הנה דוד נכתב עליו איש האלהים. ואמר רוח ה' דבר בי. בלבל דבריו עם אחימלך ואמר ויהיו כלי הנערים קדש לצורך שעה. גם אלישע שאמר לחזאל לך אמור לו חיה תחיה אף על פי שפירושו חיה תחיה מחולי זה הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפלת שוא עלה והצלח דרך מוסר. וכן אמר דניאל מרי חלמא לשנאך ולהיות כנגד השם דרך דרש. וכן אמר אברהם וגם אמנה ונשתחוה ונשובה:
[מובא בפירושו לפסוק ל"ו] את ברכתי לקח וגו'. למה אמר שלקח הבכורה בעקבה ורמיה והלא מכרה לו מרצון טוב, ואם עשו בשאט נפש ביזה הבכורה מה פשעו של יעקב בזה. והקרוב אלי לומר בזה שאמר עשו הא בהא תליא כי כששאלו יצחק מי אתה והשיב לו אנכי עשו בכורך, ואיך הוציא דבר שקר מפיו הלא שארית ישראל לא ידברו כזב, אלא ודאי שאמר לו אנכי במקום עשו בכורך, שהרי קניתי ממנו הבכורה וא"כ אנכי במקומו, ואילו לא קנה הבכורה לא היה יכול להשיב אנכי עשו בכורך, ולא היה יכול לבא לכלל הברכות, ובודאי שבשעה שקנה הבכורה היה דעתו לרמות אותי בזה, כי תקראנה אותי כאלה. ומה שמאשים אותו על לקיחת הבכורה, לפי שאמר עתה נודע הדבר כי מקח טעות הוא, כי מתחלה חשבתי שאין מעלה לבכורה כי אם מה שנוטל פי שנים אחרי מות אביו, וחשבתי שמא לא ישאיר אבי אחריו מאומה על כן מכרתיה בדבר מועט, אבל עכשיו אני רואה שהבכורה שוה הרבה לפי שהברכות תלויות בה, כי למה אמר יעקב אנכי עשו בכורך, למה לו להזכיר הבכורה אלא ודאי לפי שמצד הבכורה הוא ראוי ליתר שאת ועוז, ובזה יעקבני כי לא ידעתי שקבלת הברכות תלוי בבכורה, רמז לדבר בכר אותיות ברך לכך אמר ויעקבני זה פעמים, אבל ההיזק אינו כי אם אחד.
[מובא בפירושו לשמות פרק ל"ב פסוק א'] והמפרש אנכי עשו בכורך. אנכי מה שאנכי אבל עשו הוא בכורך אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור. ואם ישאל אדם בב"ד את חבירו האתה הוא חבירי שהלויתי לך כך וכך ואמר אני לא יוכל לומר מחשבתי היתה שאני חבירו לא יותר.
עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי[עריכה]
עשיתי. כמה דברים כאשר דברת אלי:
ואומרו עשיתי כאשר דברת אלי פירוש כי טעם שצוה לעשו הוא כי הוא בנו הבכור וכיון שנטל הבכורה כאילו הדבר בא אליו:
קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי[עריכה]
קום נא שבה. ועשו אמר: יקום אבי, אמרו במדרש: יעקב דבר בלשון כבוד, בלשון תחנה: קום נא שבע, נתן לו הקב"ה שכרו באותו לשון, שכן משה שהוא מזרעו אמר: קומה ה', שובה ה'. אבל עשו אמר בלשון גסות הרוח: יקום אבי ויאכל, והקב"ה נתן לו עונשו באותו לשון עצמו שנאמר: יקום אלהים יפוצו אויביו:
[מובא בפירושו לפסוק ל"א] יקם אבי ויאכל מציד בנו. יעקב דבר בלשון תחנונים קום נא שבה, אין נא אלא בקשה, ועוד אמר לו לישב ולאכול דבר אתו בלשון נוכח, אבל עשו לא אמר לו לקום מן המקום אשר הוא עומד שם ולישב במקום המוכן לאכילה, ולא הזכיר לשון נא, ודבר בלשון נסתר מרוב רום לבבו.
שבה. לשון מיסב על השלחן לכך מתורגם אסתחר:
ואכלה מצידי. חטף קמץ לפי שהוא לשון צווי כמו אכול בשמחה לחמך. אבל ואכלה מציד בני הוא מלאפום שהוא לשון אפעל כמו זכור ה' לדוד יאמר זכרה לחסדי דוד ל' ציווי:
ואכלה מצידי. כמו זכרה לי אלהי לטובה. והאל"ף שורש:
[בהמשך לפירושו לתחילת הפסוק] ומה שאמר: ואכלה מצידי, והוא לא צד כלל, מלת "מצידי" ממזוני שאני מביא לך צידה, כענין שכתוב: ויקחו האנשים מצידם שפירושו ממזונם]:
בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:[עריכה]
[מובא בפירושו לפרק ג' פסוק י"ז] ארורה האדמה בעבורך. כל בעבור משמעו לטובתו כדי שיהי' כן. וכמו בעבור תברכני נפשך.
[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] דגשות נו"ן תברכני. לחסרון נו"ן הנוסף כמו יסובבנהו וכן ישחרונני:
[מובא בפירושו לפסוק ד'] ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי. אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כחות הגוף יתעוררו כחות הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש, והוא שאמרו רז"ל אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר (מלכים ב ג) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה', ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם הברכה, ואמר בעבור תברכך נפשי, בעבור תברכני נפשך, למען תברכך נפשי. ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש ולא בקש כנור לנגן כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים, טל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש, וע"כ רצה שתהיה סבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו: והנה זה דוגמת מה שדרשו רז"ל מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן, והכל מדה כנגד מדה שתחול הברכה באותו מין עצמו בשכר ההבאה והנסוך, ואין כוונת רז"ל במאמר הזה שיהיה זה שכר עשיית המצות הללו ח"ו, שהרי אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלומר עקר השכר אינו בעוה"ז, אבל השכר הוא פירות המצוה שאדם אוכל בעוה"ז במין המצוה בעצמה והקרן קיימת לעוה"ב, וכענין שארז"ל כל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, כל הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין וכיוצא בהן, שאין עיקר השכר משתלם לו בעוה"ז אלא פירות המצות במינה: