קטגוריה:בראשית כז ל

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויהי כאשר כלה יצחק וגו' עד וישטום עשו את יעקב. ספר הכתוב מטוב הזדמן יעקב שלא בא עשו בהיות יצחק אוכל סעודתו ולא בהיותו מברך אותו כי אלו בא אז היה מערער ומערבב הדבר כלו אבל בצמצום גדול כאשר כלה יצחק ויצא יעקב מפני אביו ועשו בא עם מטעמיו כאשר צוהו וח"זל אמרו שנסתר ונחבא יעקב אחר הפתח וכאשר פתח עשו את הדלת להכנס שם היה זה נכנס וזה יוצא וז"ש אך יצא יצא והנה יצחק שאלו מי אתה אולי שחשש שהיה עשו הראשון שכבר נתברך ושבא יעקב אחריו לשיברך אותו גם כן וכאשר אמר לו אני בנך בכורך עשו נתאמת ליצחק שבאמת אשר ברך היה יעקב כמו שנסתפק בו אבל מיראתו את עשו בנו שהיה רשע ובליעל וזדוני הראה עצמו כאלו לא יסתפק בו מעולם ולכן חרד חרדה גדולה ולא ספר לעשו דבר מהבחינות אשר עשה ואמר כמתמיה מי איפה הוא הצד ציד רוצה לומר מי לנו פה איש יודע ציד שצדה והביא אלי כי אין לנו בנים יודע ציד בלתך. ואולי אמר מי איפה הוא כלומר מי הוא ואיפה הוא כי עתה היה כאן ועמי הוא בחדר. ואם תאמר שהיה איש ציד מחוץ איך הביא אלי את צידו לאכול כי זה לא יוחס כי אם לאחד מבני. ועוד אני רואה פליאה שלישית והוא אמרו ואוכל מכל ר"ל שאני זקן נפסד התאוה ועושים לי מטעמים כדי שאם לא אוכל מזה אוכל מזה אבל עתה אכלתי מכל המטעמים יותר מן המורגל לאכול. ועוד בחנתי בזה פליאה רביעית והיא שנעשה כל זה במהירות כהרף עין הצידה ותיקון המטעמים והאכילה והוא אמרו בטרם תבא רוצה לומר מהציד ומאשר כל הדברים האלה נזדמנו ואברכהו כאשר היה עם לבבי ידעתי בני ידעתי שיתקיימו בו ברכותי בהכרח כי לא לחנם נתחברו כל הענינים האלה אלא שהיה דבר גזור מאת האלדים. וזהו אמרו גם ברוך יהיה שאינו תפלה כי אם היה מתפלל שיבורך יעקב היה עשו מתרעם ממנו אבל אמר זה כשופט על הדברים אשר זכר. והנה עשו למה שראה חרדת אביו האמין שהיה מתחרט מהברכה אשר ברך אבל לא הבין דבריו וחשב שהיתה כונתו באמרו גם ברוך יהיה שכיון שהמתברך הראשון הביא גם כן ציד ועשה ג"כ מטעמים כמותו והיה דינו גם כן שיתברך שהית' החרדה לפי שהיתה כוונת יצחק בתחלה לברך את עשו בלבד ועכשו בהכרח יתברכו שניהם ולכן אמר לאביו ברכני גם אני אבי כלומר כיון שאנחנו שנינו עשינו את העבודה הזאת נהיה שנינו מבורכים אע"פי שמפני בכורתי היה ראוי להיות יחיד בברכ'. ויצחק השיבו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך רוצה לומר בני לא הבנת דברי כי אין כוונתי להכריח שתהיו שניכם מבורכים אלא לאמת שזה הצד ציד היה אחיך יעקב שבא במרמה לפני ויקח את הברכה שהייתי רוצה לתת לך והוא ירושת הארץ ודבקות ההשגחה והברכה אשר נתן אלדים לאברהם ואם הוא כבר לקחה איך תזכו שניכם בה ועל זה אמר עשו שני מאמרים אחד בהתרעמו מיעקב הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים כלומר שמו מורה עליו שהוא לשון עקיבה ומרמה שבדבר הזה עקבני ורמה אותי פעמים שהם שני פעמים שבכורתי לקח בנערותי ועכשו שנה לעשקני שלא לקח הבכורה אלא לזכות בברכה וזה שאמר ויעקבני זה פעמים כלומר בדבר הזה שני פעמים. והמאמר השני אמר כנגד אביו וזהו ויאמר הלא אצלת לי ברכ' והוא כמשיב את אביו שידע יעקב כי אי אפשר שלא יכירהו בקול או במשוש וכיון שרצה לברכו ברכת הבכור אי אפשר שלא אצל לו שום ברכה לתת לו בבואו ועל כן אמר לו יצחק הן גביר שמתיו לך רוצה לומר היעלה על לב אדם שגם שיהיה רצוני לברך את יעקב ושהייתי גוזר שיהיה לך לגביר ואדון אם הייתי מכירו זה בלתי אפשר אלא חשבתי שאתה היית ולכן הייתי נותן לך האדנות אבל גם זה יורה שמאת י"י הית' זאת מפני שנתתי לו בכורתך כי זה לא היה יודע יצחק עד אותה שעה כאלו אמר אם אתה נתת לו את הבכורה מן השמים הוכיחו שיהיה לך גביר וכל שאר קרוביו שהם בני עשו יהיו לו לעבדים ומלבד אותה ברכה סתומה ברכת אברהם שנתתי לו גם סמכתיו כלומר נתתי לו לעוזרים וסומכים את ברכתו שיהיה לו רוב דגן ותירוש. ולך איפה מה אעשה בני כלומר חכם אתה ודע נא וראה מה אוכל עשוהו ואעשה לך. ואמנם תשובת עשו על זה הברכה אחת היא לך אבי וגו'. חשבו המפרשים שהיא בתמיהה כלומר וכי הברכה היא לך שלא תוכל לברך כי אם ברכה אחת לאיש אחד. ברכני גם אני בברכה אחרת זולת אותה שברכת אותו. ולדעתי הוא מאמ' בניחותא מודה אני לפניך שהברכה העקרית שהיא ברכת אברהם אחת היא לך אבי ושא"א לחלקה ליעקב וכי היא היתה כלה שלך וכיון שנתת אותה בסתם ליעקב תהי לו אבל משאר דברים שסמכת אותו ברכני גם אני אבי כי הם יקבלו הפחות והיתר ותוכל לתת לי מבלי הסר ממנו מה שנתת לו. ואז הזקן אמר לו הנה משמני הארץ יהיה מושבך. וכפי המפרשים ברכו שתהיה ארצו שמנה ודשנה ושיהיה גבור חיל בחרבו אבל לא כנגד אחיו כי אותו יעבוד וכאשר יחטא זרע יעקב יפרוק עלו מעל צוארו וזהו כאשר תריד כפי' אונקלוס ואני חושב שהזקן הודיעו בזה ד' עתידות גדולות האחד הוא הנה משמני הארץ יהיה מושבך והתבונן שלא אמר יהיה ארצך אלא יהיה מושבך יעדו שעם היות ארצו הר שעיר הר שמם כמ"ש הנביא הנה יזכה שזרעו יתישב בארץ שמנה וטובה שתמיד ירד עליה טל ומטר לשובע. ונתקיים היעוד הזה בזרעו לימים הבאי' וכבר ביארתי זה ביאור רחב בביאורי לספר ישעיהו בפרשה קרבו גוים לשמוע והוכחתי ענינו מדברי חז"ל בכמה מקומות ומדברי המספרים שכתבו דברי הימים לעמי' ההודע' השנית היא באמרו ועל חרבך תחיה יעדו שיזכה להתישב בארץ ההיא בכחו ובגבורת חרבו ונכלל שאחרי שימלכו בני אדום שמה ימשלו בכל העולם באוכפן שעל חרבם ימשלו מאותה הארץ שיתישבו בה. וגם זה נתקיים כמו שנודע מספורם. וההודעה הג' היא באמרו ואת אחיך תעבוד רוצה לומר שזרע עשו יהיה משועבד ונכנע לזרע יעקב כי בהיות בארצם הטבעית יעבדו לזרע יעקב ונתקיי' זה כל ימי דוד ושלמה ורחבעם ואביה ואסא מלכי יהודה שלא היה מלך באדום אלא נציבים מתחת ידי מלכי יהודה. עד שיהורם מפני חטאתיו פשע אדום מתחת ידו וימליכו עליהם מלך. וגם בימי בית שני נשתעבדו אדומיים לישראל כמו שזכרתי למעלה. וההודעה הד' היא אמרו והיה כאשר תריד ופרק' עלו מעל צוארך ותריד הוא כמו תמשול ואמר כאשר תריד ותמשול באות' משמני הארץ אז תפרוק עול יעקב מעל צוארך כי לא תהיה שמה משועבד אליו כמו שתהיה בהר שעיר היא ארץ אדום עצמה וגם זה נתקיים. האמנם באחרית הימים יחזרו בני אדום לשעבודם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ולכן תמצא גאולותינו דבקה עם חרבן סמאל והותרו השאלות הי"ג והי"ד: