מדרש תנחומא הקדום בראשית ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ד · >>


הוסף ביאור

ד. [עריכה]

["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. זה שאמר הכתוב (תהלים יח, לו)

  • "וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ", [מדבר בישראל, מהו כתיב,  (ש"ב כב, לא): "מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ"].
  • "וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי", זו תורה, שנאמר  (דברים לג, ב): "מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ".
  • "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי", ויש עניו מן הקב"ה.
אמר ר' אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר  (דברים א, ו): "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר וגו'", הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

[ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] (ר' אמר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי", אמר רבי שמעון בן זירא מי עניו כהקב"ה, התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום פלוני, אבל הקב"ה אמר ליחזקאל  (יחזקאל ג, כב): "קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה [וְשֵׁם אֲדַבֵּר אוֹתְךָ]", ויצא יחזקאל ומצאו להקב"ה שקדמו לשם, שנאמר (שם, כג) "וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עוֹמֵד", הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

[ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] (ר' אמר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי", אמר ר' לולייני בר טבריני בשם רבי יצחק, ראה ענוותו של הקב"ה, ראה מה כתיב  (שמות יט, יט): "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו בקול, לא עשה כן, אלא משה ידבר וגו', הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר ר' אבא בר כהנא בא וראה ענוותו של הקב"ה, מה כתיב  (יחזקאל מד, ב): "וַיֹּאמֶר (ה' אלי) [אֵלַי ה'] הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה (ולא) [לֹא] יִפָּתֵחַ", מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער גדול ולא בקטן, אבל הקב"ה נכנס בכבודו בשער קטן, הוי (אומר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר ר' יהודה הלוי בר שלום התלמידין מהלכין ואחר כך הרב, אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער, אמר הקב"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם, כשהם הולכין נגלה עליו האלהים, ואחר כך המלאכים, שנאמר  (בראשית יח, א): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", ואחר כך (שם, ב) "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא", הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר ר' סימון ראה מה כתיב, (שם, כב) "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'", לא היה צריך לומר אלא והאלהים עודנו עומד, אלא תיקון סופרים הוא, הוי (אומר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר בן עזאי בא וראה ענותנותו של הקב"ה, מלך בשר ודם מי שמזכיר את שמו, אחר כך מזכיר (קטומה) [קטיזמא] שלו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשהזכיר מעשיו, מזכיר אחר כך שמו, שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים".