מדרש תנחומא הקדום בראשית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מדרש תנחומא הקדום · בראשית · >>


פיסקאות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

פרשת בראשית

מדרש תנחומא הקדום · בראשית · א · >>


א.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"].

כתיב  (תהלים קד, ג): "הַמְּקָרֶה בַּמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ וגו'", ר' יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב"ה את הרקיע ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר "הַמְּקָרֶה בַּמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְּהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ", ומה כתיב אחריו, (שם, ד) "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת". ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי  (בראשית א, כ): "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ", ואין יעופף אלא המלאכים, שנאמר  (ישעיה ו, ב): "וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף", ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה עומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקב"ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב"ה בעצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר' יהודה, ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם, א"ל ר' יהודה מהו שכתיב במעשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר' ברכיה בשיטתו של ר' נחמיה  (בראשית א, כד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ", אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית.

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ב · >>


ב.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"].

מעשה ששאלה מטרוניתא אחת את רבי יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה מיום הראשון, אמרה לו מנין אתה מלמדני, אמר לה עשית מימיך (את משקה) אריסטון, אמרה לו הן, וכמה מיסון (פי' מינין) היה לך, אמרה לו כך וכך, אמר לה וכולם בבת אחת נתת לפניהם, אמרה לו לאו, אלא בישלתי כל התבשילין כאחת, אבל לא הכנסתי לפניהם אלא מיסון מיסון, וכולם ממקרא אחד, שנאמר  (ירמיה י, טז): "כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וגו'".

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ג · >>


ג.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"].

אמר רבי יהודה בר שלום בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנאמר "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה וגו'(ירמיה ב, ג), (ממה שנקראו ראשית בענין שנאמר) [מנין, ממה שקרינו בענין] "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו'"

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ד · >>


ד.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"].

[זש"ה זה שאמר הכתוב] (תהלים יח, לו)

  • "וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ", [מדבר בישראל, מהו כתיב,  (ש"ב כב, לא): "מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ"].
  • "וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי", זו תורה, שנאמר  (דברים לג, ב): "מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ".
  • "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי", ויש עניו מן הקב"ה.
אמר ר' אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר  (דברים א, ו): "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר וגו'", הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

[ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] (ר' אמר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי", אמר רבי שמעון בן זירא מי עניו כהקב"ה, התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום פלוני, אבל הקב"ה אמר ליחזקאל  (יחזקאל ג, כב): "קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה [וְשֵׁם אֲדַבֵּר אוֹתְךָ]", ויצא יחזקאל ומצאו להקב"ה שקדמו לשם, שנאמר (שם, כג) "וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עוֹמֵד", הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

[ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] (ר' אמר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי", אמר ר' לולייני בר טבריני בשם רבי יצחק, ראה ענוותו של הקב"ה, ראה מה כתיב  (שמות יט, יט): "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו בקול, לא עשה כן, אלא משה ידבר וגו', הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר ר' אבא בר כהנא בא וראה ענוותו של הקב"ה, מה כתיב  (יחזקאל מד, ב): "וַיֹּאמֶר (ה' אלי) [אֵלַי ה'] הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה (ולא) [לֹא] יִפָּתֵחַ", מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער גדול ולא בקטן, אבל הקב"ה נכנס בכבודו בשער קטן, הוי (אומר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר ר' יהודה הלוי בר שלום התלמידין מהלכין ואחר כך הרב, אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער, אמר הקב"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם, כשהם הולכין נגלה עליו האלהים, ואחר כך המלאכים, שנאמר  (בראשית יח, א): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", ואחר כך (שם, ב) "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא", הוי "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר ר' סימון ראה מה כתיב, (שם, כב) "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'", לא היה צריך לומר אלא והאלהים עודנו עומד, אלא תיקון סופרים הוא, הוי (אומר) "וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי".

אמר בן עזאי בא וראה ענותנותו של הקב"ה, מלך בשר ודם מי שמזכיר את שמו, אחר כך מזכיר (קטומה) [קטיזמא] שלו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשהזכיר מעשיו, מזכיר אחר כך שמו, שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים".

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ה · >>


ה.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. זש"ה זה שאמר הכתוב ( משלי ח, ל): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוּן", מהו אמון, אמר ר' יהודה בר אלעאי אומן בתורה, היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, הוי "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוּן", מה כתיב "בראשית ברא אלהים", אין ראשית אלא תורה, שנאמר (שם, כב) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וְגוֹ'", הוי "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים".

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ו · >>


ו.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. אמר רבי שמעון בן יוחי אוי להם לגדפנין שהם נושאים שמו של הקב"ה על חנם, שלא יהא אדם אומר לה' קרבן, לה' עולה, אלא אדם כי יקריב מכם קרבן לה', חטאת לה', עולה לה', מנחה לה'. למוד: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" ואחר כך "אֱלֹהִים", משמזכיר (הטיומא) [קטיזמא] שלו, ואחר כך מזכיר שמו.

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ז · >>


ז.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. שאלו המינין את (ר' ישמעאל) [ר' שמלאי]: אמרו לו, כמה אלהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לתורה, אמרו לו הרי כתיב: כי אלהים קדושים (יהושע כד, יט). אמר להם קראו סוף הפסוק, הם לא נאמר אלא הוא. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא האדמוני: מהו "קדושים" שהוא קדוש בכל מיני קדושות. אמר רבי אחא בר חנינא: הקב"ה דרכו בקדושה, הלוכו בקדושה, נראה בקדושה, דבורו בקדושה, חסיפת זרועו בקדושה, [נאה ואדיר בקדושה]. דרכו בקדושה מנין, שנאמר: אלהים בקדש דרכך (תהלים עז, יד). הליכתו בקדושה מנין, שנאמר: הליכות אלי מלכי בקדש (שם סח, כה). נראה בקדושה, שנאמר: כן בקדש חזיתיך (שם סג, ג). דבורו בקדושה, שנאמר: אלהים דבר בקדשו (שם ס, ח). חסיפת זרועו בקדושה מנין, שנאמר: (חסף) [חשף] ה' [את] זרוע קדשו (ישעיה נב, י). נאה ואדיר בקדושה מנין, שנאמר: מי כמוכה באלים ה' וגו' (שמות טו, יא). הוי כי אלהים קדושים הוא. שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמרו לו: והכתיב "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים". אמר להן: בראו לא כתיב כאן אלא ברא:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ח · >>


ח.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא: שהיה רבי עקיבא דורש אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין ריבוין, א"ל רבי ישמעאל: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" שמים וארץ אין כתיב כאן אלא "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". ישובו של מקרא הוא. א"ל רבי עקיבא כתיב: כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב, מז). אילו נאמר שמים וארץ, היינו אומרים שתי אלוהות הן, אלא "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", הם ומה שנברא עמהם:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · ט · >>


ט.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. ר' הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: השמים החדשים והארץ החדשה, הקדים וברא אותם, שנאמר: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (ישעיה סו, כב). אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם מקלס אני לפניך על פלאים שעשית בעולם, שנאמר: ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת (תהלים קד, א). מה דרשו גדולי עולם, ר' אלעזר ור' יהושע גדול היית עד שלא בראת, ונתגדלת מאד משבראת עולמך, והוד והדר לבשת:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · י · >>


י.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. שאל ר' נתן בן אלעזר את ר' שמואל: א"ל היאך ברא הקב"ה את העולם, א"ל ר' שמואל כשביקש הקב"ה [לברוא] את העולם נתעטף באורה, שנאמר: עוטה אור כשלמה (תהלים קד, ב). אמר לו: בלחישה אמרת לי, למה בלחישה, [א"ל] כשם שקיבלתי בלחישה, כך מסרתי לך בלחישה. א"ל ר' תנחומא בר אבא והלא כבר שמענו את ר' יצחק דורשה ברבים: מאימתי נתגדל הקב"ה, משברא שמים וארץ, ובזכות מי בראו בזכות ישראל, שנאמר: קודש ישראל לה' [ראשית תבואתה] (ירמיה ב, ג). אמר ר' אבא בר כהנא: תבואתה כתיב, ולמה אנו קורין תבואתו, שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה ולא מן הקרן, שהוא קיימת לנו לעולם הבא: דבר אחר: בזכות התורה נבראו שמים וארץ, שנאמר: ואשים דברי בפיך [ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ] (ישעיה נא, טז). דבר אחר בזכות ציון, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה (שם):

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יא · >>


יא.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"]. אמר רבי יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב, ב). ולמה כתב מ"בראשית", להודיע כח גבורתו, שנאמר: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו). אמר ריש לקיש: כב-יכול דבר היה מפי הקב"ה, בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג, ו). וכתיב בו "ברא", אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בדבר ה', הוי (אומר) בראשית ברא אלהים: אמר ר' אחא דיבר הקב"ה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין, שאלמלא שאמר להם די, היו נמתחין והולכין עד שיחיו המתים: בראשית ברא אלהים את השמים. שמים הללו מהיכן נבראת, מגוש של שלג, שנאמר: כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב לז, ו). וברכם הקב"ה והיו פרים ורבים, אמר דוד יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (תהלים קלד, ג):

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יב · >>


יב.    [ עריכה ]
["אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"]. ילמדנו רבינו: מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך עליהן, כך שנו רבותינו: על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר: ברוך שכחו מלא עולם. הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר: המביט לארץ ותרעד (תהלים קד, לב). ומה כתיב אחריו: יהי כבוד ה' לעולם (שם לא). שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי: מפני מה הזועות באות לעולם, א"ל בשעה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, הזועות באות לעולם, א"ל אליהו ז"ל חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע, אמר הקב"ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר: כל הנקרא בשמי [ולכבודי יצרתיו אף עשיתיו]. ובמה שאני ראוי להתקלס, האומות מכעיסין אותי, זה אומר ה' עושה כך וכך, וזה אומר לפלח למזלות, וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח, לפיכך אני מביא את הרעש בעולם, אעפ"י שלא חטאו המזלות, בשביל שמכעיסין אותי בהן, אף הם לוקין עמהם, שנאמר: השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג, ד). ומה איכפת להם, אלא להודיע שלא ברא אלוה אחר את עולמי עמי, תדע לך שכך הוא. ר' יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים, שנאמר: יהי רקיע בתוך המים (בראשית א, ו). וכתוב אחר אומר: המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג). ומה כתיב אחריו: עושה מלאכיו רוחות (שם ד). הוי אומר בשני נבראו המלאכים. ור' חנינא אמר: בחמישי נבראו המלאכים, מניין שנאמר: ועוף יעופף על הארץ (בראשית א, כ). אלו המלאכים, שנאמר: ובשתים יעופף (ישעיה ו, ב). הוי אומר בחמישי נבראו. בין כדברי ר' יוחנן ובין כדברי ר' חנינא, הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקב"ה את עולמו, ולמה כן, אלא אמר הקב"ה אם אני בורא אותם תחילה, הבריות אומרות הם סייעו אותי בעולמי, אמר ה"ה אני בעצמי בראתי את עולמי, שנאמר: (את) [ואת] כל אלה ידי עשתה (ישעיה סו, ב). בריות שמים וארץ מנין, [ממה שקראו בענין] שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ וגו':

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יג · >>


יג.    [ עריכה ]
["אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"]. דבר אחר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. זש"ה זה שאמר הכתוב המשל ופחד עמו (איוב כה, ב). לפי שאיוב אמר: מי יתן ידעתי ואמצאהו [אבוא עד תכונתו] (שם כג, ג). אמר ר' אבא בר כהנא: אם בהיכל של מעלה הוא אבוא עד תכונתו, ואם בהיכל של מטה אבוא עד תכונתו, ואין תכונתו אלא היכל, שנאמר: ויכינו המזבח על מכונתו (עזרא ג, ג). הוי אומר זה היכל. אערכה לפניו משפט (איוב כג, ד). אמרו לו חביריו: אי אתה יודע שהוא נקרא אלהי המשפט, שנאמר: כי אלהי משפט ה' (ישעיה ל, יח). ופי אמלא תוכחות (איוב שם). אמר לו: אם סותם פיו של אותו האיש, אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמר לי] (איוב כג, ה). אם יהא משיבני על כל דבר ודבר, אם חטאתי אם לא חטאתי, הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו (שם ח). אמר ר' יוחנן: מכאן אתה למד שהשכינה במערב, הלכתי לדרום ולצפון ולא מצאתי, למה כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא (שם י). אמרו לו חבריו: איוב עד מתי אתה מטריח בדברים, אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו ולהטיח דברים עמו, אמרו לו יכול אתה להטיח עם מיכאל: ר' יעקב מן כפר חנה אומר: [המשל ופחד עמו] (איוב כה, ב). המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עושה שלום במרומיו (שם). אפילו העליונים צריכין שלום, המזלות עולין, שור אומר: אני תחילה ואינו רואה מה שלפניו, תאומים אומר: אני תחילה ואינו רואה מה שלפניו, וכך כל אחד ואחד אומר אני ראשון, הוי אומר: העליונים צריכין שלום:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יד · >>


יד.    [ עריכה ]
["בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"]. בכל מקום אתה מוצא משה קודם לאהרן, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר הוא אהרן ומשה (שמות ו כו). בכל מקום אתה מוצא יהושע קודם לכלב, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון (במדבר לב יב). בכל מקום אתה מוצא כבוד האב קודם לכבוד האם, ומנין ששניהן שוין, שנאמר איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג). בכל מקום אתה מוצא השמים קודם לארץ, ומנין ששניהם שוין, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד). (וכתיב):

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · טו · >>


טו.    [ עריכה ]
["אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ"]. אלה תולדות השמים והארץ. זש"ה זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), אתה מוצא בחכמה ברא הקב"ה שמים וארץ. אמר ר' עזריה בשם ריש לקיש: ביום הראשון ברא שמים וארץ, נשתיירו חמשה ימים, ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ברא בשני רקיע מלמעלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביעי יהי מאורות מלמעלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום הששי מלהבראות, אמר הקב"ה אם אני בורא מלמעלן הארץ מתרגזת, ואם אני בורא מלמטן השמים מתרגזין, מה עשה הקב"ה, ברא אדם מלמטן ונשמה מלמעלן, הוי אומר: ה' בחכמה יסד ארץ:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · טז · >>


טז.    [ עריכה ]
["אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"]. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן בה"י בראם, ומה עסקו של ה"י כאן, אלא כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו, כך ברא הקב"ה את עולמו בלא יגיעה, שנאמר לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ כח). דבר אחד: "בהבראם", אמר ר' תחליפא: באברהם, הן הן האותיות בהבראם, בזכותו של אברהם. (שנאמר):

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יז · >>


יז.    [ עריכה ]
["בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"]. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד). בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ועשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה עם דמדומי חמה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, בכל יום היה הקב"ה בורא שלש בריות, ביום ראשון ברא שמים וארץ והאור, בשני ברא רקיע וגיהנם ומלאכי השרת, בשלישי אילנות ודשאים ונהרות, ברביעי חמה ולבנה וכוכבים, בחמישי דגים ולויתן ועופות, ובששי היו לבראות ששה של ערב שבת ושל שבת, ואלו הן, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואדם וחוה, נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה, ומשגמר את אלו ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו', ויכל אלהים, ויברך אלהים וגו', אשר ברא אלהים וגו' (בראשית ב א:ג). דבר אחר: אשר ברא ועשה אין כתיב כאן אלא "לעשות", שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן. ר' בנייא אמר: אלו המזיקין, שברא נפשותיהם עם שהוא בורא גופן קדש יום השבת והניחן ונשארו רוח בלא גוף, עד הנה פרים ורבים כבני אדם, ומתין כבני אדם, והבא על השידה הוויין ליה בנין שדין, וממי אתה למד, מאדם הראשון, שהיו לו בנים מרוחות, וכל מי שבא עליה אין עליו כלום, שהן דומין לאיש מקרה. ויש אומרים אשר ברא אלהים לעשות, זו בית המקדש העתיד להיות:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יח · >>


יח.    [ עריכה ]
["אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"]. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל תולדות שבתורה חסרין ו', חוץ משנים שהן מלאין, אלה תולדות פרץ (רות ד יח), אלה תולדות השמים, שניהן מלאים. אמר ר' יהודה הלוי בר שלום והן ששה, אמר ר' פנחס בשם ר' ראובן כנגד ששה דברים שהיסר את אדם הראשון, ואלו הן, זיו פניו וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, וגן עדן, וחמה ולבנה, זיו פניו מנין, שנאמר משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ). קומתו מנין, שנאמר אחור וקדם צרתני (תהלים קלט ה). חייו מנין, שנגזר עליו מיתה [שאילו זכה] היה חי וקיים לעולם. ופירות הארץ מנין, שנאמר ארורה (הארץ) [האדמה] בעבורך (בראשית ג יז). וגן עדן מנין, שנאמר ויגרש את האדם (שם שם כד). וחמה ולבנה מנין, שנאמר חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו (ישעיה יג י), אבל לעולם הבא הקב"ה (מחזיר לו) [מחזירן], זיו פניו [מנין], שנאמר כל רואיהם יכירום וגו' (שם סא ט). וקומתו מנין, שנא' ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו יג), ר' יהודה אומר מאי קוממיות, עתיד שיהיו כל אחד ואחד (מישר) [מישראל] גובהו מאה אמה. ר' שמעון בן יוחי אומר מאתים אמה, שנאמר קוממיות, קום מאה, מיות מאה, הרי מאתים. (ויחיו לעולם) [וחייו מנין], שנאמר כימי העץ ימי עמי וגו' (ישעיה סה כב). ופירות הארץ מניין, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה [כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר] (יחזקאל מז יב). וגן עדן מנין, שנאמר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן (הושע יד ח). חמה ולבנה מנין, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיה ל כו). אמר ר' אחא בשם ר' חנינא מחץ מכתו של עולם ירפא:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יט · >>


יט.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" - "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"]. כתוב אחד אומר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א א), וכתוב אחד אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד), בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר ר' יהודה בר' אילעי, המקרא עוזר לבית הלל, שנאמר לפנים הארץ יסדת (תהלים קב כז), ור' חנינא אמר ממקומך אתה למד, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו', ומה כתיב אחריו והארץ היתה תהו וגו'. אמר ר' שמעון בן יוחי תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ, והיך נבראו כאלפס וככיסוייה, כך ברא הקב"ה השמים והארץ, שנאמר אף ידי יסדה ארץ [וימיני טפחה שמים] (ישעיה מח יג). למה הקדים הקב"ה שמים לארץ, וארץ לשמים, ללמדך ששניהם שקולין כאחת. ר' תנחומא בר אבא אמר בבריאה שמים קדמו לארץ, אבל בעשייה ארץ קדמה לשמים:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כ · >>


כ.    [ עריכה ]
["בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"]. שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי, כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' כימי השמים על הארץ (דברים יא כא), אין אתם קיימים אלא כל זמן שמים וארץ קיימים, ועתידין שמים וארץ להתבלות, שכך אמר ישעיה שאו מרום עיניכם וראו וגו' (ישעיה מ כו), וכתיב שאו לשמים עיניכם והביטו וגו' (שם נא ו), אמר לה מאותו נביא שהוכחתני, ממנו אני משיבך, שנאמר כאשר השמים החדשים [והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה', כן יעמוד זרעכם ושמכם (שם סו כב)]:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כא · >>


כא.    [ עריכה ]
["הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ"]. ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב). ילמדנו רבינו מהו להציל תיק הספר עם הספר מפני הדליקה בשבת, כך שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפלין עם התפלין, הרי שנו רבותינו כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, למה כדי שלא ישרפו דברי תורה, ותיק הספר מפני מה מצילין אותו, כדי שלא ישרף, וכי דברי תורה כתובין בתוכו, אלא בשביל שהוא דבוק לספר זכה להנצל עמו, אמר שלמה הולך את חכמים וגו' (משלי יג כ), אוי להם לרשעים ולדבוקים עמהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, מה כתיב בהם בדור המבול וימח את כל היקום (בראשית ז כג), אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא אוי להם לרשעים ולדבוקים שהם מחייבין עצמן ודובקיהם, אמר ר' יהודה בר אידי לא נחתם גזר דינם של דור המבול, עד שכתבו גמיקיסוס לזכר ולבהמה, לפיכך מאדם ועד בהמה (שם שם), אוי להם לרשעים ודובקיהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, ואוי להם לרשעים ואוי לדובקיהם, אתה מוצא כשחלק קרח הלכו עמו במחלוקת מאתים וחמשים ראשי סנהדריות, והלך עמהם אף הממון שלהם, שנאמר ותפתח הארץ וגו' (במדבר טז לב), אם הם חטאו רכושם מה חטאו, אלא אוי לרשעים ואוי לדובקיהם, ואשריהם לצדיקים ואשריהם דובקיהם. ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה, באדין גבריא אילן כפיתו בסרבליהון [פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגו אתון נורא יקידתא] (דניאל ג כא), וכיון שיצאו מכבשן האש כתיב בהן (חויין) [חזין] לגובריא (אילן) [אלך] די לא שלט נורא בגשמהון [ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו (שם שם כז), למה סרבליהון לא שנו, בשביל שהיו דבוקין בהן, הוי אשריהם הצדיקים ואשרי דביקיהם. אמר הקב"ה אדם שמע לאשתו ונדבק בה ונתגרש, שנאמר ויגרש את האדם (בראשית ג כד), ואם שמע ונדבק לי, היה כמוני, מה אני חי וקיים, כך הוא חי וקיים לעולם, מנין (ממה שאמור בענין) [ממה שקרינו בענין], ויאמר ה' אלהים הן האדם:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כב · >>


כב.    [ עריכה ]
["הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ"]. [הן האדם]. זש"ה זה שאמר הכתוב על שדה איש עצל עברתי ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל), על שדה איש עצל עברתי, זה אדם שהיה עצל מלעשות תשובה, ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל) זה חוה, ששמעה לדברי נחש. והנה עלה כלו קמשונים (שם שם לא), שמלאו כל העולם פורענות. כסו פניו חרולים (שם), שנאמר וקוץ ודרדר (בראשית ג יח), וגדר אבניו נהרסה (משלי כד לא), שפרץ גדירו של עולם, כיון שנגזרו עליו גזירות רעות התחיל מקונן: הן האדם:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כג · >>


כג.    [ עריכה ]
["הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ"]. [הן האדם]. זש"ה זה שאמר הכתוב ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר (דניאל ח יג), מהו פלמוני, ר' יוחנן אמר זה מיכאל, שהוא עומד לפנים, ר' חנינא אמר זה גבריאל, המדבר בישראל, שהיה אומר עד מתי החזון התמיד (שם שם), עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל, והפשע שומם (שם), זה בית המקדש, ששמם בעונותינו. תת (קדש) [וקדש] (שם), אין קודש אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' (ירמיה ב ג). וצבא מרמס (דניאל שם), עד מתי הן מרמס לאומות העולם. ויאמר אלי [עד] ערב בקר (שם שם יד), עד מתי גזירות הרעות עד שיעשה ערבן של ישראל בקר, באותה שעה ונצדק קדש (שם). [ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו', א"ל כל גזירות הרעות של מי הן, א"ל (לאדם) [של אדם] הראשון, עד מתי החזון התמיד והפשע שומם, את משיבו מן הגזירות, שכתיב בו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). תת (קדש) [וקדש] וצבא מרמס, אלו בניו של אדם הראשון שנגזרה עליהם מיתה. ויאמר אלי עד ערב בקר, עד שיבא בקרו של עולם הבא. וכשנגזרה עליו מיתה וגזירות רעות, התחיל עליו הקב"ה מקונן: הן האדם:

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כד · >>


כד.    [ עריכה ]
["הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ"]. [הן האדם]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויעש ה' אלהים לאדם [ולאשתו כתנות עור] (בראשית ג כא), מהו כתנות עור, ר' מאיר ור' יוחנן אומרים כבגדים (חזקים) [הדקים] הבאים מבית שאן, שהן דבוקים על בשרו של אדם, ואינו (מרגיז) [מרגיש]. ר' שמואל בר נחמני אמר לפיטטו (פי' מיני בגדים), ר' יהושע בן לוי אמר ליגנון, ר' יוסי ב"ר חנינא אמר סיסטין, ר' אבהו אמר היה ר' יצחק אומר חלקין כצפרין ונאין כמרגלית. ריש לקיש אמר כמעשה השמים, וכשהיתה העבודה בבכורות, היו מקריבין בהן, כיון שחטא התחיל הקב"ה מקונן: הן האדם. (מהו הן האדם):

<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כה · >>


כה.    [ עריכה ]
["וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם"].

[ויגרש את האדם] (בראשית ג כד). אמר ר' יהודה שעה ראשונה עלה במחשבה שניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית נפח בו נשמת חיים, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו, בעשירית חטא, באחד עשר נידון, בשתים עשר גרשו, שנאמר ויגרש את האדם, מהו ויגרש, שגירשו ביסורים. [ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] ויגרש, שבשבילו חרב בית המקדש, שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר (איכה ג טז).

וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג כד) לפיכך נקראו כרובים שהן רבים. אמר ריש לקיש לא יצא אדם מגן עדן עד שחרף וגידף, נאמר כאן כרובים, ונאמר בסנחריב ה' (צבאות) [אלהי ישראל] יושב הכרובים (מ"ב יט טו), מה כרובים האמור כאן חרופים וגידופים, אף כאן חרופים וגדופים.

ואת להט החרב המתהפכת (בראשית שם), זו גיהנם המתהפכת מחמין לצונן, ומצונן לחמין על הרשעים. חזקיה בריה דר' חייא אמר והיכן משלימין את נפשותיהן בצונן, שנאמר תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ומי ינצל מדינה של גיהנם, מי שעוסק בתורה. ואת להט החרב, אין חרב אלא תורה, שנא' וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט ו).

לשמר את דרך [עץ החיים (בראשית ג כד). אמר ר' שמואל בר נחמן לשמור את דרך] ואחר כך עץ חיים, א"ל הקב"ה אני הנחתיך בגן עדן, שתהא יגע בתורה, ותאכל מעץ החיים, ועכשיו שחטאת מה אתה עושה כאן, צא, ויגרש את האדם, א"ל הקב"ה היית צריך לומר לפני שירות על מה שבראתי אותך, ועל מה שעשיתי עמך, ולא אמרת, הרי אני אומר לעצמי, שנאמר אשירה נא לידידי וגו' (ישעיה ה א), מה עשה הקב"ה, טרדו מן העולם הזה, שנאמר תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). אמר ר' סימון אפילו אדם הראשון נמחה במים. אמר ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר' שמעון בן יוחי, לא נשתנה זיו פניו של אדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת, ועם שהוא דנו, קדש את השבת, לפיכך הוא אומר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א). אתה מוצא בשעה שהרג קין להבל, נגלה עליו הקב"ה, ואמר לו אי הבל אחיך (בראשית ד ט), בקש לגנוב דעת של מעלה, אמר הקב"ה מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי (שם שם י), כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא (שם שם יג), אמר לפניו רבונו של עולם אתה טוען העליונים והתחתונים, ואין אתה יכול לטעון עוני.

[ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] אמר לפניו רבונו של עולם אתה נקראת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז יח), וגדול עוני מנשוא, א"ל הקב"ה עשית תשובה, חייך שאני מבטל ממך גזירה אחת, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד (בראשית ד טז) עד שהוא יוצא פגע בו אדם הראשון, א"ל מה נעשה בדינך, אמר אילולי שהודיתי כבר הייתי אבוד מן העולם, באותה שעה אמר אדם הראשון טוב להודות לה' (תהלים צב ב), בעולם הזה יחידים מודים להקב"ה, אבל לעולם הבא הכל מודים ואומרים לו הודאה, שנאמר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה יב א).: מדרש תנחומא הקדום בראשית כו מדרש תנחומא הקדום בראשית כז מדרש תנחומא הקדום בראשית כח מדרש תנחומא הקדום בראשית כט מדרש תנחומא הקדום בראשית ל מדרש תנחומא הקדום בראשית לא מדרש תנחומא הקדום בראשית לב מדרש תנחומא הקדום בראשית לג מדרש תנחומא הקדום בראשית לד מדרש תנחומא הקדום בראשית לה מדרש תנחומא הקדום בראשית לו מדרש תנחומא הקדום בראשית לז מדרש תנחומא הקדום בראשית לח מדרש תנחומא הקדום בראשית לטמדרש תנחומא הקדום בראשית מ

מדרש תנחומא · בראשית · >>