קטגוריה:בראשית א כד
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָ/אָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְ/מִינָ֔/הּ בְּהֵמָ֥ה וָ/רֶ֛מֶשׂ וְ/חַֽיְת/וֹ־אֶ֖רֶץ לְ/מִינָ֑/הּ וַֽ/יְהִי־כֵֽן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר יְיָ תַּפֵּיק אַרְעָא נַפְשָׁא חַיְתָא לִזְנַהּ בְּעִיר וּרְחֵישׁ וְחַיַּת אַרְעָא לִזְנַהּ וַהֲוָה כֵן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ תְּהַנְפֵּק גַרְגִישְׁתָּא דְאַרְעָא נַפְשַׁת בִּרְיָיתָא לִזְנֵיהּ זְנֵי דַכְיָין וּזְנֵי דְלָא דַכְיָין בְּעִירֵי וְרִחֲשֵׁי וּבַרְיַית אַרְעָא לִזְנֵיהּ וַהֲוָה כֵן: |
רש"י (כל הפרק)
"תּוֹצֵא הָאָרֶץ" - הוא שפירשתי שהכל נברא מיום ראשון ולא הוצרכו אלא להוציאם
"נֶפֶשׁ חַיָּה" - שיש בה חיות (עיין לעיל פסוק כ')
"וָרֶמֶשׂ" - הם שרצים שהם נמוכים ורומשים על הָאָרֶץ ונראים כאילו נגררים שאין הלוכן ניכר כל לשון רמש ושרץ בלשוננו קונמוברי"ש (רענען)אבן עזרא (כל הפרק)
ויאמר. נפש חיה — כלל לאשר הוליד האש והמים והארץ, גם האדם.
בהמה — שהם עם בני אדם לצרכם, לרכוב ולאכול.
ורמש — הם הקטנים ההולכים על הארץ.
וחיתו ארץ — שהם בשדה, שאין שם ישוב. והוי"ו האחרון נוסף במלת וחיתו, כמו "למעינו מים" (תהלים קיד ח); "בנו בעור" (במדבר כד ג).רמב"ן (כל הפרק)
"בְּהֵמָה" - הם המינים האוכלים עֵשֶׂב בין ישובי בין מדברי וְחַיְתוֹ אֶרֶץ אוכלי הבשר יקרא חיות וכלם יטרופו
"וָרֶמֶשׂ" - כתב רש"י הם שרצים נמוכים ורומשים עַל הָאָרֶץ נראין כאילו נגררין והנה בפרשה הזאת (להלן פסוק כח) וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ וכתיב (להלן ז כא) וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וכתיב (תהלים קד כ) בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר אבל פירוש "רמישה" כענין בסמ"ך מן תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל (ישעיהו כו ו) וחביריו ואמר בחיה ובבהמה "רֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" ובשרצים הנגררים "רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה" (פסוק כה) בעבור שדריכתם באדמה בכל גופםרבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
(כד) תוצא הארץ נפש חיה: דרשו רז"ל זה רוחו של אדם הראשון, ואמר זה על הנפש הבהמית שבאדם שאין לה חלק עם העליונים אלא היא חוזרת לעפר תכף במות הגוף כרוח הבהמה שכתוב בה (קהלת ג כא) ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. או הכונה על נפש החכמה ויהיה פירוש "הארץ", הנזכרת בפסוק ראשון שהיא ארץ החיים.
ובמדרש "תוצא הארץ נפש חיה" — בנפשות כתיב. "ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה וגו" — בגופות כתיב. וביאור הדבר בנפשות כתיב, היא נפש חיה של בהמה ורמש וחיתו ארץ. ומה שאמר בגופות כתיב, מפני שלא הזכיר נפש חיה כשם שהזכיר בציווי. ועוד במדרש בראשית רבה "ויעש אלהים את חית הארץ" א"ר הושעיא רבה זה הנחש. רבי אומר נפש חיה אלו המריאים, ברא הקב"ה נשמתן וכשבא לברוא גופן קדש היום ולא בראן ללמדך דרך ארץ שאם יהא ביד אדם חפץ טוב או מרגלית טובה ערב שבת אומרים לו השלך מידך, דיו לעבד להיות כרבו. פירוש מריאים: שדים.מלבי"ם (כל הפרק)
" ויאמר אלהים". עתה צוה על מערכה הששית שהם בע"ח היונקים שקרובים הן בבנין גופם הן ברוח החיוני והולדת המין אל האדם, ומפוזרות בנפשות הבע"ח כמה מדות וערמות ותחבולות שהם ניצוצות כהות אשר התקבצו אח"כ והאירו אור גדול בבתי נפש האדם, ואמרו חז"ל תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדה"ר, דעתם שהגם שהנשמה המשכלת של האדם נבראה ביחוד כי אין דוגמתה בנפשות הבע"ח, אבל הרוח שהוא הרוח החיוני וכחות נפש החיים נמצא דוגמתו ביתר הבע"ח, וזה הושפע תיכף עם השפעת נפש חיה שכולל גם נפש הבהמיית של האדם ומפרש בהמה ורמש וחיתו ארץ. הבהמות הם הנזונים מן הצמחים וחיות הם הזוללים בשר ורמש הם יתר חיות הרומשות, ולפי סדר צורותיהם, החיות יש בהם ערמימות ופקחות יותר מן הבהמות האוכלות עשב, עד שהם האחרונה במדרגה:
תרגום ויקיטקסט: ואלהים אמר: 'תוציא הארץ נפשות חיות ממינים שונים - בהמות, רמשים וחיות-יבשה ממינים שונים; ועולם החי נוצר והיה כן (יציב).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א כד.
בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ, חַיְתוֹ אֶרֶץ - מה ההבדל?
הפסוק מתאר בעלי-חיים משלושה סוגים: בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ, וחַיְתוֹ אֶרֶץ. מה מציינים סוגים אלה? כמה פירושים:
1. "בְּהֵמָה - הם המינים האוכלים עֵשֶׂב... וְחַיְתוֹ אֶרֶץ - אוכלי הבשר... וָרֶמֶשׂ - ... נמוכים ורומשים עַל הָאָרֶץ, נראין כאילו נגררין... שדריכתם באדמה בכל גופם" (רמב"ן). לפי זה, הרמשים מייצגים את קבוצת הזוחלים. כיוון שהעופות והדגים נזכרו כבר ביום החמישי, נראה שהבהמות והחיות מייצגות את מחלקת היונקים: הבהמות מייצגות את היונקים הצמחוניים והחיות את היונקים הטורפים.
2. "הבדל חיה מבהמה אינו כמו שכתב הרמב"ן ז"ל... שהרי צבי אינו אוכל בשר [ונקרא חיה], כדאיתא בבבא קמא יט ב: "חיה בשר אורחיה הוא?... איבעית אימא: בטביא". ומין כלב, פליגי תנאי במסכת כלאים אם הוא מין חיה או בהמה, ואין אוכל בשר יותר ממנו. אלא ההבדל הוא, שהחיה בטבע פראי, אם לא שעושים אותו לבן תרבות בגידולו והרגלו לשנות טבעו; ובהמה להיפך, בטבע היא בייתי, אם לא שגדילה ביער והרגלה שינה טבעה להיות פראי" (העמק דבר). לפי זה, חלוקת עולם החי היא מנקודת מבטו של האדם: הבהמות מייצגות את בעלי-החיים המבוייתים והחיות את בעלי-החיים הפראיים.
מה זה חַיְתוֹ?
חַיְתוֹ - כמו חַיַּת-, בתוספת "ניקוד סופי". בערבית ספרותית מקובל להוסיף ניקוד לאות הסופית של כל מילה, בהתאם לתפקיד התחבירי שלה. בעברית, ניקוד סופי אינו מקובל, אולם בעברית המקראית מופיע לפעמים ניקוד סופי, למשל:
- (במדבר כד ג): "נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר" - במקום בן בעור;
- (תהלים קכג א): "אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" - במקום היושב בשמיים;
ועוד.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית א כד"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.