רבינו בחיי על בראשית א כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו בחיי על בראשית · א · כד · >>

(כד) תוצא הארץ נפש חיה: דרשו רז"ל זה רוחו של אדם הראשון, ואמר זה על הנפש הבהמית שבאדם שאין לה חלק עם העליונים אלא היא חוזרת לעפר תכף במות הגוף כרוח הבהמה שכתוב בה (קהלת ג כא) ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. או הכונה על נפש החכמה ויהיה פירוש "הארץ", הנזכרת בפסוק ראשון שהיא ארץ החיים.

ובמדרש "תוצא הארץ נפש חיה" — בנפשות כתיב. "ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה וגו" — בגופות כתיב.    וביאור הדבר בנפשות כתיב, היא נפש חיה של בהמה ורמש וחיתו ארץ. ומה שאמר בגופות כתיב, מפני שלא הזכיר נפש חיה כשם שהזכיר בציווי.  ועוד במדרש בראשית רבה "ויעש אלהים את חית הארץ" א"ר הושעיא רבה זה הנחש. רבי אומר נפש חיה אלו המריאים, ברא הקב"ה נשמתן וכשבא לברוא גופן קדש היום ולא בראן ללמדך דרך ארץ שאם יהא ביד אדם חפץ טוב או מרגלית טובה ערב שבת אומרים לו השלך מידך, דיו לעבד להיות כרבו. פירוש מריאים: שדים.