ביאור:בראשית א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
-- בראשית א, ב

פירוש מילולי[עריכה]

  • תהו - שאין בו ממש (אבן עזרא)
  • ובוהו - ריק. שממה.

פירושים קלאסיים, מודרניים, ועצמאיים[עריכה]

בפסוק מופיעים המים על אף שלא סופר שהמים נבראו.

ייתכן שיש לפרש את פסוק א, כך שהשמים והארץ כוללים גם את המים - דבר שנרמז בפסוקים 'ו' ופסוק 'ז'.

המושג רוח אלוהים נראה תמוה ומעלה בפעם הראשונה בתנ"ך את בעיית הגשמת האל.

אונקלוס תרגם: ורוחא מן קדם ה', "ורוח מלפני ה'".
רמב"ן ורשב"ם פירשו: "ורוח נושבת על המים".
ראב"ע ביאר כי הרוח מיוחס לאל, עקב היות הרוח "שליח בחפץ ה' לייבוש המים".
במורה נבוכים ביאר שהכוונה ליסוד הרוח מארבעת היסודות של הפילוסופיה האריסטוטליאנית.
רש"י, לעומת זאת, ייחס את הרוח לכסא הכבוד, המרחף באוויר "ברוח פיו ובמאמרו" של ה'.
אברבנאל פירש שהרוח היא "השכלים הנבדלים", דהיינו המלאכים ונשמות בני האדם טרם ירדו לגופם.
  • בימינו מקובל לפרש את רוח אלוהים כמתייחס לאטמוספירה.
  • יש לציין כי הפסוק במלכים א יט יא: "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'" — ניתן להתפרש כבא להתעמת עם תפיסה מגשימה של האלוהות, שתפסה את הרוח הגדולה והחזקה כרוח אלוהים המתוארת בפסוקנו וייחסו לה תכונות אלוהיות. וכן לאיוב (לח, א ו־מ, ו) מתגלה האל מן הסערה.

מקורות[עריכה]