ביאור:בראשית א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית א ט: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה"; וַיְהִי כֵן."

תרגום ויקיטקסט: ואלהים ציווה שהמים המכסים את הארץ מתחת השמים יימסו ויזרמו וייקוו (יתאספו) אל מקום אחד, וכך תיראה האדמה היבֵשָּה שהיתה לפני-כן מכוסה בקרח; ומקוה-המים היה כן (יציב).


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א ט.


יִקָּווּ הַמַּיִם - איך זה מסתדר עם חוק הכלים השלובים?[עריכה]

פסוקנו נאמר ביום השלישי לבריאת העולם. מכאן שלפני היום השלישי המים כיסו את כל היבשה, ואחרי היום השלישי המים מכסים רק חלק ממנה (ראו ביאור:הארץ על המים).

אולם לפי חוק הכלים השלובים, המים בכל העולם נמצאים תמיד באותו גובה - הוא גובה פני הים.  לפי זה, נראה שלפני היום השלישי, גובה פני הים היה גבוה יותר מפסגות ההרים הגבוהים ביותר, וביום השלישי, גובה הים ירד בכמה קילומטרים עד שהגיע לגובהו הנוכחי.

אולם, אם כל מעשה היום השלישי היה להוריד את גובה פני הים, ה' בוודאי היה אומר אותו באופן דומה לתיאור המקביל בפרשת המבול, (בראשית ח ה): "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים", למשל במילים "יחסרו המים אשר מתחת השמיים ותיראה היבשה". הניסוח "ייקוו המים" מראה בבירור שהמים לא חסרו, אלא רק נקוו (התאספו)!

כדי להבין טוב יותר את אירועי היום השלישי, נעיין בפרק אחר בתנ"ך שמתאר את בריאת העולם - תהלים קד:

  • גם שם, נאמר שהארץ נבראה קודם, ורק אחר-כך כוסתה בלבוש של מים מלמעלה,  (תהלים קד ה): "יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד; תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם".
  • וגם שם מתוארת היגלות היבשה, (תהלים קד ז): "מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן; יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם; גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ".

ניתן לפרש את הפסוקים בשתי דרכים, המציעות שתי תשובות לשאלה מתחילת המאמר:

1. הפסוק "יעלו הרים ירדו בקעות" אינו מתאר את תנועת המים , אלא את תנועת ההרים והבקעות. היקוות המים נוצרה ע"י שינויים טופוגרפיים בפני כדור-הארץ.  לפני היום השלישי, פני הארץ היו שטוחים, ולכן המים כיסו את כולם; אך ביום השלישי - הרים התרוממו ובקעות ירדו, וכך עלתה חלק מהיבשה אל מעל המים, והמים נקוו בבקעות הגדולות שנוצרו.   בפירוש זה יש שתי בעיות:

  • הפסוק "יעלו הרים ירדו בקעות..." מוכל בתוך קטע שהנושא שלו הוא המים: לפניו כתוב "על הרים יעמדו מים", ואחריו כתוב "גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ". כאשר הנושא מתחלף באמצע הקטע, הכותב מזכיר שוב את הנושא הראשון כאשר הוא חוזר אליו, ולפי זה היה ראוי לכתוב "גבול שמת למים בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ".
  • בבראשית א אין שום זכר לכך, שביום השלישי היתה תנועה של הרים ובקעות: נראה משם, שרק המים זזו.

2. התשובה טמונה בפסוק "על הרים יעמדו מים": לא נאמר שהמים כיסו את ההרים, אלא מודגש שהמים "עמדו" על ההרים - בניגוד למצב הטבעי, שבו המים זורמים ויורדים כלפי מטה. וזה ייתכן רק אם המים היו קפואים! כזכור, המאורות נבראו רק ביום הרביעי, ולכן, ביום השלישי הטמפרטורה היתה עדיין מאד נמוכה, וכל המים על כדור הארץ היו קפואים. חוק הכלים השלובים לא חל על מוצקים, ולכן המים לא היו אז בגובה פני הים, אלא כיסו את כל הארץ בשכבה בעובי דומה, כמו בגד ("תהום כלבוש כיסיתו"; תהום = מים רבים). כאשר ה' אמר "ייקוו המים...", הוא גם גער במים והרעים עליהם, חימם והמיס אותם, והם זרמו עד שנקוו במקום אחד: "מן גערתך ינוסון, מן קול רעמך ייחפזון; יעלו הרים ירדו בקעות, אל מקום זה יסדת להם".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-16.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חוק הכלים השלובים והיקוות המים

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/hiqwut_hmym