קטגוריה:בראשית א ט

עריכה

הערות

[א] במדרש רבה (פ"ה) יקוו המים כתיב מן גערתך ינוסון ר' ברכיה אמר יעשה מדה למים, כמ"ש וקו ינטה על ירושלים, רבי אבא בר כהנא אמר יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם בדור המבול. ר"ב באר פעל קוה מענין קו. שההבדל בין קוה ויתר לשונות אסף קבץ כנס. שפעל קוה אין הנחתו על הקבוץ רק על אופן הקבוץ והנחתו הראשונה על האסף נוזלים אל מקום מיוחד. והוא מגזרת קו המורה על המסלול שיתנענע הדבר מצד טבעו לא בבחירתו. כמו בכל הארץ יצא קום מסלולם הטבעי שהטביע ה' בם כאלו נמדד במדה ובקו. וכן אחר שתנועת הנוזלים הוא תמיד מגבוה לנמוך בא ע"ז פעל קוה יקוו המים שימשכו אחר מדתם ומסלולם הטבעי. וס"ל שאז קבע השם להמים טבע זאת שיתנענעו מגבוה לנמוך כי תחלה עמדו סביב כדור הארץ. ופי' הכתוב מן גערתך ינוסון שתחלה יעלו הרים ועתה הוקבע טבעם שירדו בקעות אל מקום הטבעי שיסדת להם. ולפ"ז קוית המים בים הוא טבעי, ושטיפת הים בעת המבול הוא עונש השגחיי נגד הטבע. אבל ר"א ב"כ סובר כר' אבהו (במדרש שם) שאוקינוס גבוה מכל העולם. ולדעתו טבע זו שירדו למקום נמוך היה בהם תחלה וקויתם בים הוא נגד טבעם וע"כ נתן אל פעל קוה שתוף אחר שהוא פעל נגזר משם מקוה מים שמשתתף עם קוה המורה על היחול והתקוה. ר"ל כי ההבדל בין מים הנקוים במקוה ובין שאר דברים מכונסים במקום. שהמים לא יעמדו במקוה רק ע"י הכרח של הכלי ודופני המקוה שלא יניחום לצאת משם. ואם יוסר ההכרח ישפכו משם. והם מקוים לצאת בסור ההכרח. וכן קויתם בים אוקינוס הוא נגד טבעם ע"י פקודת ה' והם מקוים להשפך על פני הארץ בדור המבול שאז סלק ה' את ההשגחה הזאת וישפכו על פני כל הארץ כפי טבעם]:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אלהים יקוו המים. יעשה מדה למים, כמה דאת אמר: "וקו ינטה על ירושלים" (זכריה א, טז). דבר אחר: יְקַוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן. למה הדבר דומה? למלך שבנה פלטין, והושיב בה דיירין אלמים, והם משכימין ושואלין בשלום המלך ברמיזה ובאצבע ובמטולין. אמר המלך: ומה אֵלו שהן אלמים שואלים בשלום, אִלו פקחין על אחת כמה וכמה. הושיב המלך לתוכה דיירין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין, אומרין: אין פלטין זו של מלך, שלנו הוא! אמר המלך: תחזור פלטין לכמות שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב: "מקולות מים רבים" (תהלים צג, ד). ומה היו אומרים? "אדיר במרום ה'" (שם). אמר הקב"ה: ומה אלו שאין להן פה ולא אמירה ולא דבור הרי הן מקלסין אותי, לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה! עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו. אמר הקב"ה: יפנו אלו ויבואו אותן, הדא הוא דכתיב: "ויהי הגשם על הארץ" וגו' (בראשית ז, יב).

כל העולם כולו מים במים, ואת אמרת אל מקום אחד? משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין. נצרך המלך למקומן, מתירן ומוציא רוחן ומסלקן לזוית אחת. כך דרך הקב"ה כל מי בראשית וסילקן לאוקינוס, הדא הוא דכתיב: "הן יעצור במים ויבשו" (איוב יב, טו), ואומר: "ודורך על במתי ים" (איוב ט, ח). דבר אחר: בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן, שמא תוך כלי מלא? כך העולם כולו מים במים, ואת אמרת אל מקום אחד? אלא מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" (במדבר כ, י); כמלא פי כברה קטנה היתה, וכל ישראל עומדין שם? אלא מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה "קחו לכם מלא חפניכם" (שמות ט, ח); וכי חפנו של משה מחזיק שמונה קמצים? לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, דההוא דחפן תרי כההוא דקמץ, וכתיב: "וזרקו משה" (שם); נמצאת חפנו של משה מחזקת ח' קמצים! אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. ודכוותה "ויאמר יהושע גושו הנה ושמעו את דבר ה'" (יהושע ג, ט). זקפן בין שני בדי ארון; דבר אחר: צמדן (סמכן); דבר אחר: צמצמן בין ב' בדי ארון. אמר להם יהושע: ממה שהחזיקו שני בדי ארון אתכם אתם יודעים כי אל חי בקרבכם. אף ירושלם כן, דתנינן: עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ד' אמות לכל אחד ואחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אחד מהן שומע תפלת חבירו. אף לעתיד לבוא כן, שנאמר: "יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים" (ירמיהו ג, יז). וכי מחזקת היא? אלא הקב"ה אומר לה: האריכי, הרחיבי, קבלי אוכלוסיך, שנאמר: "הרחיבי מקום אהלך" (ישעיהו נד, ב), "כי ימין ושמאול תפרוצי" וגו' (שם שם, ג):