ביאור:בראשית א כח

בראשית א כח: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: 'פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ'."

תרגום ויקיטקסט: ואלהים בירך את האדם (הזכר והנקבה), ואמר להם: פרו (הולידו 'פירות', ולדות דומים לכם) ורבו (היו רַבִּים במספרכם); ומלאו את כל הארץ (היבשה) וכבשו אותה (הפריחו את השממה); ורדו (שלטו ומשלו) בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל חיה הרומשת על הארץ.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א כח.

מה ההבדל בין פְּרוּ לבין רְבוּ?

ראו פסוק כב.

מה משמעות הציווי וּרְדוּ?

ראו פסוק כו.

מה הקשר בין פְּרוּ וּרְבוּ לבין וּרְדוּ?

מטרת ה' בבריאת האדם תוארה בפסוק כו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ'" - ה' ברא את האדם כדי שימשול בעולם. בפסוקנו, ה' אכן מצווה את האדם לקיים מטרה זו, ואומר להם (לזכר ולנקבה): "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".

אבל לפני כן הוא אומר להם דבר נוסף: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". מצוה זו לא נכללה במטרת בריאת האדם; אם כך מדוע נאמרה?

נראה שפסוק כח - כמו פסוקים רבים אחרים בתנ"ך - מסודר במבנה של טבלה:

ויברך אותם אלהים,	ויאמר להם אלהים:
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה;	ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.

בדברי ה' לאדם יש גם ברכה וגם מצוה: ה' ברך את האדם שיתרבה ויצליח למלא את העולם ולכבוש אותו, ואז אמר לו מה התפקיד שלו, לשם מה הוא נברא: התפקיד שלו הוא למשול בכל היצורים החיים בעולם.

מדוע שילב ה' את הברכה והמצוה בצורה זו, ולא אמר כל אחת מהן בנפרד?

- כי יש קשר הדוק בין הברכה למצוה: הברכה היא האמצעי לביצוע המצוה.

האדם נברא כדי למשול בעולם. אבל העולם הוא מאד גדול והאדם הוא מאד קטן; אם ה' היה אומר לאדם רק את המטרה שלשמה הוא נברא - האדם לא היה יודע מאיפה להתחיל, ואיך הוא יכול למשול בעולם כל-כך גדול. ולכן ה' נתן לו עצה: 'כדי למשול בעולם - אתה צריך קודם-כל להתרבות, כדי למלא את העולם ולכבוש אותו. אחר-כך תוכל למשול בעולם'.

וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ - עד מתי יש לפרות ולרבות?

לדגים נאמר (בראשית א כב): "וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים", ולאדם נאמר "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" - כלומר את היבשות. ניתן לפרש משפט זה בכמה דרכים:

1. ברכה: ה' מבטיח לאדם, שאם יעסוק בפריה ורביה, בסופו של דבר צאצאיו ימלאו את כל הארץ - יוכלו להתיישב בכל יבשה בעולם.

2. מצוה: "שימלאו כל הארץ, ויפרדו הגוים למשפחותם בקצוי תבל לרובם, ולא יהיו במקום אחד כמחשבת אנשי דור הפלגה" (רמב"ן). בני האדם עלולים להתרבות אבל להישאר במקום אחד - לגור כולם במגדל אחד גבוה - כמו שניסו לעשות בזמן מגדל בבל (וכמו שעושים בכמה ערים בעולם גם בימינו). ה' מצווה עליהם שלא לעשות כך, אלא לנדוד ולכבוש ארצות חדשות ולמלא את כל היבשות בעולם.

3. מגבלה על מצוות פריה ורביה: יש אומרים שבימינו כבר אין צורך לפרות ולרבות שכן בני-האדם כבר ממלאים את כל העולם. אמנם בטענה זו ישנן מספר בעיות:

עובדתית הטענה לא נכונה. שטחים רבים בעולם מיושבים בדלילות, כגון במדבריות או איים. אפילו ארץ ישראל ממזרח ל"קו הירוק" מיושבת בדלילות יחסית.
המצוה לפרות ולרבות נאמרה גם לבני נוח, ושם (בפעם השניה) לא נאמר "ומלאו את הארץ". ראו בביאור על בראשית ט ז.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

וְכִבְשֻׁהָ - איך כובשים?

ה' מצווה על האדם לכבוש את השממה. כשבני-אדם מגיעים למקום שומם, מבראים יערות, מייבשים ביצות, שותלים פרדסים, סוללים דרכים וכו' - הם למעשה כובשים את האדמה הזאת מידי ה"תוהו ובוהו" וממשיכים את כוונת ה' בבריאת העולם, (ישעיהו מה יח): "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ - לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". "ואומרו וכבשוה סמוך לומלאו, לומר כי באמצעות שימלאו הארץ, בזה תהיה נכבשה לפניהם. כי מקום החרב אין אדם שולט בו, כי לצד שוממותו הוא מתמלא נגדיים לאדם" (אור החיים).

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:המטרה שלשמה נברא האדם ב

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/mtrt_briat_hadm_2