ביאור:בראשית א כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם."

תרגום ויקיטקסט: ואלהים ברא את האדם בצלמו (דומה לו), גוף אחד המורכב משני מינים - זכר ונקבה ברא אותם.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א כז.


וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ - האם האדם עדיין "בצלם אלהים"?[עריכה]

בימינו, בני האדם דומים לקופים - גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה גנטית. איך זה מסתדר עם העובדה שהאדם נברא "בצלם אלהים" בשונה מכל שאר החיות? ניתן לענות לשאלה זו על-פי ההסברים השונים לביטוי "צלם אלהים", שהבאנו בביאור לפסוק הקודם:

1. ה"צלם" מתייחס לנשמתו ושכלו של האדם - לא למראה החיצוני או הגנטי שלו.

2. ה"צלם" מתייחס לאופן היצירה של האדם - האדם אכן נברא "בצלם אלהים" (בדפוס אלהי) אך לא בהכרח נשאר בדמות זו;

3. ה"צלם" מתייחס לדמותו של האדם בעיני בעלי-החיים כשליט ומנהיג. התוכנית המקורית היתה, שכל יצור חי הרואה אדם, יחשוב שהוא רואה את א-להים, ייכנע לפניו וישרת אותו. אלא שבני-האדם השחיתו את דרכם, ולכן במקום לדמות לאלהים הם נדמים לבהמות:

  • (תהלים מט יג): "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ". כשלאדם אין בינה הוא הופך ממושל לנמשל; במקום לדמות לאלהים הוא נדמה לבהמות.

וכן פירשו חכמי המדרש:

  • (ילקוט שמעוני/בראשית/רמז לט): "ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת: ההרים נעשו טרשין, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהן כקופין, ונעשו חולין למזיקין".
  • (סנהדרין קט א): "זו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין".

ובעתיד המצב יחזור לקדמותו, (ישעיהו יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם".

4. אמנם, בהמשך הספר נאמר (בראשית ו ד): "אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם". עצם העובדה שנולדו ילדים מבני האלוהים ובני אדם מראה שהמרחק הגנטי לא היה גדול ובני האדם מצאו חן בעיני בני האלוהים. ואפילו הילדים שנולדו היו (בראשית ו ד): "הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". לא נאמר שלאנשי השם הללו נולדו ילדים. אולי זה רמז שהם היו עקרים, ויש לנו דוגמאות מעולמנו לתופעות כאלה. כמובן קיימת אפשרות שגם בני האלוהים נוצרו על כדור הארץ יחד עם אדם וחוה, מאותו בסיס, אבל זכרים בלבד, ותפקידם היה לשרת את אלוהים ולבצע את הוראותיו. בני האלוהים היו כידיו של אלוהים. בני האלוהים אולי היו בעלי תכונות גנטיות שאלוהים לא רצה שבני האדם יקבלו. לכן האדם דמה לבני האלוהים אבל לא היה זהה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אילן סנדובסקי שפורסם לראשונה בויקיטקסט בתאריך ט' באדר ב' ה'תשע"ד.


למאמרים נוספים על המשמעות של בריאת האדם בצלם א-להים, ראו בקטגוריה:האדם בצלם א-להים.

בְּצַלְמוֹ - למה לא "כדמותו"?[עריכה]

בתיכנון (שם) נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", אבל בביצוע נאמר רק "ויברא אלוהים את האדם בצלמו". לאן נעלמה הדמות? כמה הסברים:

1. המילה כדמותנו עניינה "כמו שיש בדמיון שלנו". ה' דמיין יצור חדש שנקרא "אדם" ואמר שהוא רוצה לעשות אותו. ואז, לאחר הביצוע, הוא כבר לא היה דמיוני (גם המילה "אדם" דומה למילה "דמות", וגם המילה "דם" - שנאמר עליה "הדם הוא הנפש" - דומה למילה "דמות". הכל מרמז על מציאות דמיונית).

2. המילה כדמותנו מבטאת את המטרה שלשמה נברא האדם - האדם נברא כדי להיות דומה לה' בהכל. כשהאדם נברא, הוא לא היה דומה לה' בהכל אלא רק נברא בצלמו, במטרה שבעתיד יגיע גם להיות כדמותו. כדי להיות דומה לה', האדם צריך לעשות מעשים דומים למעשים שה' עושה, למשל - לרדות בעולם, ולכן נאמר בהמשך התכנון "וירדו בדגת הים...". כשהאדם מנסה לרדות בעולם, ה' בוחן אותו ורואה האם המידות שבהן הוא שולט בעולם דומות לשלו (למשל האם האדם הוא "רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד"). ייתכן שבסופו של דבר, כאשר הוא יגלה שהאדם אכן דומה לו בהכל - תושלם מטרת הבריאה והאדם יתאחד עם ה'.

3. ולפי הפשט, בצלמנו וכדמותנו הן מילים נרדפות. וכן נאמר בפסוק המקביל (בראשית ה א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ".

  • הבדל נוסף: בתיכנון נאמר "בצלמנו כדמותנו" בלשון רבים, ובביצוע נאמר "בצלמו" בלשון יחיד. מדוע? - כי כפי שנאמר בפסוק הקודם, לשון רבים מבטא התייעצות. בתיכנון ה' מתייעץ מתוך ענוה, אבל בביצוע ה' לא צריך עזרה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-11-01.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/mtrt_briat_hadm_1

זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם - מתי בדיוק נבראה האישה?[עריכה]

בפסוק המתאר את בריאת האדם אומר מייד שהוא נברא "זכר ונקבה", אולם בפרק ב נאמר שקודם-כל נברא האיש ורק אחר-כך ה' יצר את אשתו מגופו. ניתן להסביר עניין זה (וכן הבדלים נוספים בין סיפור הבריאה בפרק א לעומת פרקים ב-ג) בשתי דרכים.

1. פרקים ב-ג מפרטים את פרק א[עריכה]

הסיפור המלא של בריאת האדם כתוב בפרקים ב-ג, ופרק א מביא רק תקציר, כדי לשלב את מעשה בריאת-האדם במעשה בריאת-העולם:

  • ה' יצר קודם את האדם-הזכר (ב 7) ואחר-כך את האישה-הנקבה (ב 18-25). בבראשית א כז נכתבה רק התוצאה הסופית - נכתב בקיצור שהאדם נברא "זָכָר וּנְקֵבָה".
  • ה' בהתחלה ציוה על האדם להיות בגן-עדן עם אשתו בלבד, ולא ציוה עליו להוליד ילדים (ב 8, ב 15-17). לאחר החטא, ה' ציווה על האישה להוליד בנים בעצב (ג 16), וגירש את האדם ואשתו מגן-עדן אל העולם הגדול (ג 24). בבראשית א כח, נכתבה רק התוצאה הסופית - נכתב בקיצור שה' ציוה על אדם ואשתו להוליד הרבה ילדים ולמלא את כל העולם - "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ".
  • ה' בהתחלה ציוה על אדם לאכול רק מעצי-פרי (ב 16). לאחר החטא, ה' ציוה על האדם לאכול גם את עשב השדה, דבר הכרוך בעבודה קשה, בזיעת-אפיים (ג 18). בבראשית א כט נכתב רק המצב הסופי - נכתב בקיצור שה' ציוה על אדם ואשתו לאכול גם עשבי-זרעים וגם עצי-פרי: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה". ראו ביאור:התפריט של אדם וחוה לפני החטא ואחרי החטא.

לפי זה, המשפט (בראשית א לא): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד" נאמר אחרי שה' גירש את האדם מגן-עדן. לפי זה, המצב הנוכחי של העולם, שבו האדם יודע טוב ורע, נמצא מחוץ לגן-עדן, מתרבה וכובש את העולם, הוא המצב שה' רצה ליצור מלכתחילה. ה' אסר על האדם לאכול מהעץ, כדי שלא יקדים את המאוחר, או דווקא כדי שיתפתה לאכול אותו (ראו דעת טוב ורע#תשובה ג).

2. פרקים ב-ג קרו אחרי פרק א[עריכה]

הסיפור המלא של בריאת האדם מורכב מפרקים א, ב, ג לפי הסדר שבו הם כתובים:

  • האדם נברא דו-מיני (בראשית א כז) - "זָכָר וּנְקֵבָה". לאחר מכן ה' הפריד את האדם לשני חצאים - זכר לחוד ונקבה לחוד (ב 18-25).
  • ה' בהתחלה בירך את אדם ואשתו שיולידו הרבה ילדים, ושימלאו את כל העולם (בראשית א כח) - "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ". אך המצוה למלא את העולם לא נועדה לאדם עצמו, אלא לילדיו. אדם עצמו היה אמור "לפרוש לפנסיה מוקדמת" ולהישאר בגן-עדן עם אשתו. רק לאחר שהאדם חטא - ה' גזר על האישה, שהפריה והרביה כבר לא תהיה מבורכת, אלא מלווה בכאב ובעצב (ג 16); וגירש את האדם מגן-עדן וסגר בפניו את השערים (ג 24).
  • ה' בהתחלה קבע, שהתזונה של משפחת האדם תהיה מורכבת מעשבים ופירות (בבראשית א כט) : "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה". לאחר מכן הוא נתן לאדם עצמו את גן-העדן (כמו בסעיף הקודם), כך שהוא עצמו יוכל לאכול פירות מהעצים ולא יצטרך להתאמץ ולזרוע זרעים, ורק הילדים שלו, שיצאו מגן-עדן למלא את העולם, יצטרכו להתאמץ ולעבד את האדמה. לאחר החטא, ה' גירש את האדם מגן-העדן, וקבע שהוא יצטרך להתפרנס בעיקר מעשבי-זרעים ומ"זיעת אפיים".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-11-10.