ביאור:בראשית א כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית א כט: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה, נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע - לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה."

תרגום ויקיטקסט: ואלהים אמר לאדם: ראו, הנה בראתי עבורכם ונתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ (כל הדגנים והקטניות), ואת כל העץ אשר בו פרי-עץ זורע זרע (כל פירות העץ) - את כל אלה מותר לכם לאכול.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א כט.

אחרי שהבורא בירך את האדם וציוה עליהם להתרבות ולמלא את הארץ, הוא אומר להם מה מותר להם לאכול.

א. מהפסוק נראה בבירור שלאדם הראשון הותר לאכול רק מאכלים מן הצומח - לא בשר, לא חלב ולא כל מוצר אחר מן החי: "להיות שכבר אמר "ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו וגו'", בזה עשה את האדם אדון ושליט בכל הבריאה, ועתה בא לומר תועלת הנתינה שהוא לאכלה, ובזה הרשה אותם לאכול מהצמחים. וממוצא דבר אתה יודע, כי מה שנתן להם דגת הים ועוף השמים והבהמה אינו אלא למשול בהם, לא לאכול מהם. כי פרט על אחד מהנמשלים שהוא לאכילה, ולא כולם." (אור החיים). רק אחרי המבול הותר לנוח ובניו לאכול בשר - ראו בראשית ט ג.

ב. גם בעולם הצומח, לא הכל הותר לאדם. הבורא התיר לו להשתמש למאכל רק ב"עשב זורע זרע" וב"עץ אשר בו פרי-עץ זורע זרע". כמובן אין הכוונה שצריך לאכול את העשבים עצמם או העצים עצמם, אלא לאכול את זרעי העשבים (=דגנים וקטניות) ואת פירות העצים: "שיאכלו זרועי העשב, כגרגרי החטה והשעורה והקטניות וזולתם, ויאכלו כל פרי העץ. אבל העץ עצמו אינו להם לאכלה, וגם לא העשב, עד שנתקלל אדם ונאמר לו "ואכלת את עשב השדה"" (רמב"ן). אבל העלים הירוקים לא ניתנו לאדם - הם ניתנו לבעלי-החיים. לפירוט ראו בביאור לפסוק הבא.