קטגוריה:בראשית א י
ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
וַיִּקְרָ֨א וַ - ו' החיבור
יִּקְרָ֨א - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7121
מורפ': HC/Vqw3ms אֱלֹהִ֤ים אֱלֹהִ֤ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa׀ לַיַּבָּשָׁה֙ לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
יַּבָּשָׁה֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/3004
מורפ': HRd/Ncfsa אֶ֔רֶץ אֶ֔רֶץ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 776
מורפ': HNcbsa וּלְמִקְוֵ֥ה וּ - ו' החיבור
לְ - מילת יחס
מִקְוֵ֥ה - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/l/4723 c
מורפ': HC/R/Ncmsc הַמַּ֖יִם הַ - מילית, ה' הידיעה
מַּ֖יִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/4325
מורפ': HTd/Ncmpa קָרָ֣א קָרָ֣א - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7121
מורפ': HVqp3ms יַמִּ֑ים יַמִּ֑ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 3220
מורפ': HNcmpa וַיַּ֥רְא וַ - ו' החיבור
יַּ֥רְא - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7200
מורפ': HC/Vqw3ms אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהִ֖ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa כִּי כִּי - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־טֽוֹב טֽוֹב - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2896 a
מורפ': HAamsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיִּקְרָ֨א קדמא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֤ים מהפך (משרת, דרגא 5) ׀ פסיק (לא מנוגן, דרגא 6) לַיַּבָּשָׁה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶ֔רֶץ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וּלְמִקְוֵ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) הַמַּ֖יִם טפחא (מלך, דרגא 2)
קָרָ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יַמִּ֑ים אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַיַּ֥רְא מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
כִּי־טֽוֹב סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה "אֶרֶץ" וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא "יַמִּים". וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּקְרָא יְיָ לְיַבַּשְׁתָּא אַרְעָא וּלְבֵית כְּנֵישָׁת מַיָּא קְרָא יַמְמֵי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּקְרָא יְיָ לְיַבַּשְׁתָּא אַרְעָא וּלְבֵית כְּנֵישַׁת [נ"א: כְּנִישׁוּת] מַיָּא קְרָא יַמֵּי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּקְרָא יְיָ לִנְגִיבְתָּא אַרְעָא וּלְבֵית כְנִישַת מַיָין קָרָא יַמְמֵי וַחֲמָא יְיָ אֲרוּם טָב: |
רש"י
- לשון הגור אריה:
- ואין לתרץ קושיא זו, דלכך נקרא ימים מפני שכל הנחלים הולכים אל הים ויש בו מיני ימים הרבה. דודאי שינוי הימים אינו גורם שינוי השם להיות הים נקרא בשם "ימים", דכיון דכלם נכנסים לים אחד, ראוי גם כן להיות נקרא בלשון יחיד. אלא מפני חילוף הדגים של הנחלים והימים ההולכים אל ים אוקיינוס.
- ומה שהקשה המזרחי על דברי רז"ל, שאמרו: אין טעם דג העולה באספמיא דומה לטעם דג העולה בעכו, ועכו ואספמיא רחוקים הם מאוקיינוס, והואיל והפסוק מדבר באוקיינוס, כמו שכתב רש"י: יקוו המים. שטוחים היו והקוום באוקיינוס, אם כן "מקוה המים" שכתב כאן הוא אוקיינוס, ואיך קרא אוקיינוס בשם "ימים" בשביל דג העולה באספמיא?
- ואין זה קושיא, דהכי פירושו: אין דג העולה מעכו כו', וכל הנחלים והימים הולכים אל הים, ולכך נקרא ים אוקיינוס "ימים". ואם לא היה שינוי טעם הדגים, לא היה ראוי שיהיה הים נקרא בלשון רבים "ימים", אחר שלא נקוו שם רק המים מן הנחלים וכל המים הם שווים, עד כאן לשונו.
אף על פי שוודאי כן הוא, שמפני שינוי טעם הדגים ראוי הוא לקרותו "ימים", ואין כוונתו לומר בשינוי טעם הדגים שנמצאו שם מינים הרבה המתחלפים בטעמיהם, שזה נמצא בכל הנהרות והנחלים והימים. אלא רצונו לומר, שנמצאו שם באוקיינוס מין אחד שהוא מחולף בטעמו, דג זה מדג זה. וזה אינו יכול להיות אלא מפני שזה בא מנהר או מים זה וזה בא מנהר או מים אחרים, שהרי "כל הנחלים הולכין אל הים" ומביאים דגותם עמהם. בל מה שהקשה הוא על קושיית המזרחי קושייתו אינה קושיא, דודאי אפשר לומר דמפני שינוי המים אין ראוי לקרותו "ימים", שהרי לפי הנראה כל המים שוים הם.
אבל כוונת המזרחי הוא, שהכתוב בא להודיע לנו בשם זה של "ימים" שכל הנחלים הולכים אל הים, וגם שלמה עליו השלום, אף על פי שידע בחכמתו הגדולה, אפשר שלמדו גם כן מן הפסוק הזה.
ועוד נראה לי, שאפילו מטעם שינוי המים ההולכים לתוכו ראוי לקרותו "ימים", ומה שאמר: כל המים הם שוים, אין זו הקדמה מוחלטת לסמוך עליה, שהרי רוב המים, אף על פי ששוים במראיהם אינם שוים בטעמם ובעצמותם, שהרי כבר אמרו רז"ל שזה מגדל פשתן וזה פרה ורבה כו'. והחכם הרמבמז"ל כתב שאפילו שינוי זכות השכל של בני אדם וגסותם, ואפילו שינוי הנהגת המדינות בחריצות או בעצלות, הכל תלוי באכילת פירות המגדלים מן המים שבאותם ארצות, כמו שהוא כתוב בספריו ובאגדותיו עיין שם. ועוד היום ידועים ומפורסמים כמה מיני מים, שזה מבריא וזה מחליא וזה פועל כך וזה כך, וכולם הולכים אל הים. ואם כן ודאי ראוי הוא לקרותו "ימים", מפני שינוי המים שנופלים בתוכו. ובכל מקום שיפול שם שפעת נהר אחת, ודאי משתנים טעם מימיו שם כטעם אותן המים הבאים מאותו נהר. ומתוך כך נמצאו במימי ים אוקיינוס עצמו שינוי טעמים זה מזה בשינוי מקומות, ועל שם כך ראוי לקרותו "ימים" לשון רבים. נראה לי.בד"ה אינו דומה כו' מימי בראשית כו' נ"ב ולא שנפרש לאו דוקא אוקיינוס קאמר מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
עוד כיוון שעם שקרקע הים גם הוא חלק מהארץ, לא קרא ארץ רק אל היבשה בלבד, ואל קרקע הארץ קרא ימים, כד"א (ישעיה יא) כמים לים מכסים:
ומה שקראה ימים ולא ים, אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ח) שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמיא. ואפשר רמז למה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ה) שהוא יתברך הגביה מי הים על הארץ לשייראו מלפניו בראות כי על דרך נס מתקיימים בעולם, ואם ירשיעו אין צריך ליפרע מהם כי אם להניח הדבר אל הטבע ישפכו על הארץ, כי לא עביד הקב"ה ניסא לשקרי, וכאשר היה בדור אנוש שהציף שלישו של עולם. וזה יאמר "ויקרא אלהים ליבשה ארץ" לשון רצון, לרמוז כי היותה יבשה הוא רצון הבורא ולא טבע. כי הלא "ולמקוה המים קרא ימים" לשון רבים, לרמוז כי נועדו להעשות רבים בהשפכם על פני הארץ כאשר היה. כי תחלה היה שליש העולם ים, ושני שלישים יבשה, ובדור אנוש קרא למי הים וישפכם ונעשו שני שלישי העולם ים, והוא כהתראה לכל הדורות:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקרא אלהים ליבשה ארץ. שרצתה לעשות רצון קונה. רבי יצחק אומר: "אני אל שדי", אני הוא שאמרתי לעולמי די, שאילו לא כן עדיין היו שמים וארץ נמתחין והולכין.
ולמקוה המים קרא ימים. והלא ים אחד הוא? אלא אינו דומה דג העולה מעכו ומצידן לעולה מאספמיא.
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והמים מכסין על פני כל הארץ. וכשיצא הדבר מפי הקב"ה: יקוו המים, הרים וגבעות נתפרדו על פני כל הארץ ונעשה עמקים עמקים, עלה תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו המים, שנאמר: ולמקוה המים קרא ימים. מיד נתגאו המים ועלו לכסות את הארץ כבתחילה, עד שגער בהן הקב"ה וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו שלא לפחות ושלא להוסיף, ועשה חול גדר הים כאדם שעושה גדר לכרמו, כשהן עולים ורואין את החול לפניהם חוזרין לאחוריהם, שנאמר: "האותי לא תיראו" וגו' (ירמיהו ה, כב).
כל הימים כמקוה, שנאמר: ולמקוה המים קרא ימים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: ים הגדול כמקוה, ולא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר: כל הימים מטהרין בזוחלין, ופסולין לזבין ולמצורעין ולקדש בהן מי חטאת.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית א י"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.