ביאור:וירא אלהים כי טוב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבע פעמים נאמר במעשה בראשית "טוב":

  • 1. (בראשית א ד) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"
  • 2. (בראשית א י) "יִקָּווּ הַמַּיִם ..., וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"
  • 3. (בראשית א יב) "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא ... וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"
  • 4. (בראשית א יח) "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל ... וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"
  • 5. (בראשית א כא) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים ... אֶת ... הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת ..., וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף ..., וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"
  • 6. (בראשית א כה) "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ ...; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"
  • 7. (בראשית א לא) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

וכי אלהים לא ידע שזה טוב לפני שניסה?![עריכה]

לפי הפסוקים נראה שאלהים ברא את העולם בשלבים, והפסיק אחרי כל שלב כדי לבחון איך יצא, ורק אחרי שראה שזה טוב, המשיך הלאה לשלב הבא. וזה תמוה - האם אלהים לא ידע מראש מה יֵצֳא?!

חז"ל כבר שאלו שאלה דומה, "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת?!" מדוע בכלל היה צריך לברוא את העולם בשלבים?! וענו (משנה אבות ה א): "אֶלָּא, לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת". הרשעים הם האנשים הגורמים במעשיהם לאיבוד העולם, כגון: מחריבים ארצות וערים, הורסים את הטבע וכו'; ועל כך ה' ייפרע מהם. העולם נברא בעשרה מאמרות כדי ללמדנו, שכל פרט ופרט במעשה הבריאה הוא חשוב, וראוי לשמור עליו ולהשגיח שלא ייפגע:

  • האור והשמים נבראו במאמר - ולכן מי שמזהם את האויר ומחשיך את העולם הוא רשע.
  • הימים נבראו במאמר - ולכן מי שמזהם את המים הוא רשע.
  • הצמחים נבראו במאמר - ולכן מי שמכחיד את הצמחיה הוא רשע.
  • בעלי החיים בים, באויר וביבשה נבראו במאמר - ולכן מי שמכחיד אותם הוא רשע.
  • וכמובן האדם נברא במאמר - וכל ההורג נפש אחת כאילו החריב עולם מלא.

ומצד שני - "וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" - כל מי שפועל כדי לקיים ולשמור על העולם, ובפרט על כל אחד מחלקי הבריאה שנבראו במאמר - הוא צדיק ויקבל שכר טוב, ומידה טובה מרובה ממידת פורענות.

באופן דומה ניתן להסביר, שהביטוי "וירא אלהים כי טוב" נכתב כדי ללמדנו שכל חלק בבריאה הוא טוב, ולכן מי שמקלקל כל חלק בבריאה הוא לא טוב, ומי ששומר על חלקי הבריאה הוא טוב.

מה ההבדל בין "טוב" ל"טוב מאד"?[עריכה]

'טוב' זה לא 'טוב מאוד', מעולה, מצוין, מדהים. זה רק קצת מעל מספיק. אלוהים לא היה בטוח איך זה יעבוד ומה יצא, לאחר העשיה הוא ראה את התוצאות והיה מרוצה ממה שיצא, ושלא כדאי לנסות לעשות את זה עוד פעם יותר טוב. מה שיצא, יצא מספיק טוב וכך זה נשאר לחוקי הטבע להמשיך ולשפר.

אלוהים ידע את ההבדל בין טוב לטוב מאוד. בכל יום העשיה היתה רק "טובה" למרות שבכללותה היא היתה "טובה מאוד". איך זה אפשרי שכל חלק מהשלם הוא טוב והכל יחד טוב מאוד? כך אנו לומדים -

  • אין צורך לשאוף לטוב ביותר, לבנתים טוב זה מספיק, ואחר כך טוב יותר יעשה.
  • מחלקים טובים המאורגנים בצורה נכונה ובונה נוצר מוצר יותר טוב מחלקיו.

על מה לא נאמר שהוא טוב?[עריכה]

  • (בראשית א ז) "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם" (לא נאמר "כִּי טוֹב")
  • (בראשית א כז) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" (לא נאמר "כִּי טוֹב")

הבדלת הרקיע ובריאת האדם לא זכו לציון טוב מיד לאחר עשיתם.

האדם הוא על-תנאי, לראות בהמשך אם הוא טוב. ואכן מספר בחינות וענשים הוטלו על האדם עד שאלוהים החליט שהאדם הוא טוב מספיק ואין צורך לשנות עכשו.

למרות שכך נעשה אין זו מן החובה שאלוהים לא יבחון "הַכְּצַעֲקָתָהּ" ויעניש. אלוהים הבטיח לנוח "וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית ט יא). אולם הבטחה זו מוגבלת לכריתת "כָּל בָּשָׂר", ו"מַבּוּל" - כלומר השחתת חלק מכל בשר, או את כל בני האדם אבל לא את שאר הבשר, או השמדה כללית בדרך אחרת ממבול (אסטרואיד), נשארה על השולחן. ולדוגמא בסדום המלאכים אמרו ללוט "וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ" וכך חלק מהאנשים הומתו וחלק מהארץ הושחתה.

טוב ולא טוב[עריכה]

טוב הוא דבר הממלא את תכליתו. בראשית א ד הוא הפסוק הראשון שבו אלהים אומר על משהו שהוא טוב. הפסוק הראשון שנאמר על משהו שהוא לא טוב נמצא רק בפרק הבא, (בראשית ב יח): "לא טוב היות האדם לבדו".

מקורות[עריכה]

  • אראל סגל-הלוי, סיון ה'תשע"א (עריכה: תשרי ה'תשע"ז).
  • אילן סנדובסקי, כ"ב אדר ב ה'תשע"ו.