קטגוריה:בראשית א יח

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ועל דרך הקבלה, "ולמשול ביום ובלילה" ירמוז למנהיגי שני המאורות הגדולים שהם מושלים ביום ובלילה ובכחם ימשול כל מושל. כנגדם תמצא בקרבן התמיד שני כבשים בני שנה תמימים את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ד, יט) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים" כלומר השמש והירח וכל צבא השמים, ואתכם לקח ה', והמשכיל יבין. וזהו שכתוב (דברים יז, ג) "אשר לא צויתי" כלומר בשמש ובירח אבל צויתי במנהיגים. ובסדר שופטים בפסוק (דברים יז ג) "ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי" אכתוב מזה בעה"י.  ובכאן יתבאר לך סוד התענית בשגם הוא קרבן שנתמעט הבשר וחבו ודמו של אדם. ועל כן התענית צריך קבלה בזמן ממשלת שני המאורות ביחד, וזהו מבעוד יום קודם שתשקע החמה. וזהו מאמר רב חסדא כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. וכשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת תפלה קרבן כנגד ניסוך המים עם הקרבנות. וכן דרשו רז"ל שערי דמעה לא ננעלו, כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה, והבן זה כי הוא עיקר גדול.

ולהבדיל בין האור ובין החשך: הזכיר בכאן שלשה ענינים — להאיר, ולמשול, ולהבדיל; שהקב"ה נותן להם המעלה בג' דברים אלו. וידוע שהוא ית' השליט מעשיו קצתם על קצתם. ומזה אמר הכתוב (ישעיה נה, י) " וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל" והגשם אינו נותן הזרע והלחם אבל הכתוב למדך שהקב"ה משליט מעשיו מקצתן על קצתן, וכענין שכתוב (הושע ב, יג) "אעני נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר" — כוון הפסוק הזה לומר כי אף על פי שהשמים והארץ פעולים מה שבכחם ומה שנתמנה תחת ידם, אין כחם מעצמם רק מכל הסבה העליונה כי כולם הם שלוחים מאתו לפעול הפעלות בשפלים כרצונ, לא כרצונם. וזהו שהזכיר בכאן 'להאיר, ולמשול, ולהבדיל' כלומר הטיל עליהם המינוי והכח הזה ומסרו בידם לא שיושלל הוא ית' מן הכח שלו שהוא עליון עליהם. ואילו אמר להם "הֵאירו מַשלו והַבדילו" היה מוסר בידם הכח לגמרי והיה עושה אותן האלוהות והיה נמצא בהם פתח לעובדי כו"מ. וכבר באה האזהרה בתורה שלא יטעה אדם אחרי כו"ם, הוא אמרו (דברים ד יט) "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים" ותתבונן בהם ומקוריהם שהם שואבים מהם, "והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים".   וכבר ידעת כי חכמי ישראל הוצרכו לכתוב לתלמי המלך "אשר חלק להאיר" כדי שלא יאמר שנמצא להם מזה פתח לעו"ג ויאמר כי מן הכתוב הזה התיר לעו"ג שיעבדו עבודה זרה מאחר שכתוב בתורה בפירוש שהקב"ה נתן אותם לחלק העמים ויבין מלת "חלק" כמו גזר. ולא כן הענין, אבל הקב"ה נתן הבחירה ביד כל אומה ואומה שיעבדו לכל מי שירצו, הן להקב"ה, אם לע"ג, וזהו לשון "חלק" — נתן הרשות בידם; מה שאין כן בישראל שאם ירצו ח"ו לעבוד ע"ג אינן יכולים. הוא שאמר הנביא ע"ה בדבר הש"י (יחזקאל כ, לג) "אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

ויש לך לדעת כי מה שנבראו המאורות ביום ד' מפני שיום ד' הוא אמצעי לשבעת ימי בראשית, והחמה קבועה בגלגל רביעי, שהוא אמצעי לגלגל ז' המשרתים על דרך שצ"ם חנכ"ל. ועוד מפני ששני המאורות האלה משתנים בכל יום, ארבעה פעמים ביום בד' משמרות, ובחדש בד' שבועות, ובשנה בד' תקופות — על כן נתיחד להם יום רביעי. זאת ועוד אחרת כי ענין מוכרח היה להברא המאורות ביום הרביעי אחרי בראית הצמחים ביום השלישי כדי ללמדנו בזה אמתת חידוש העולם כי אילו היה מאמר "יהי מאורות" ביום שלישי ומאמר "תדשא הארץ" ביום רביעי, היה מתבאר מזה קדמות העולם כי לא היו האילנות והצמחים בעולם מכח המאמר רק מכח המאורות שנבראו כבר שהם המשפיעים כח בכל היוצא מן הארץ. אבל עתה שהקדים תדשא הארץ למאמר יהי מאורות זה מופת גמור על חידוש העולם כי בזמן שלא היו מאורות בעולם לפעול בארץ בתנועתם להולידה ולהצמיחה גזר הש"י תדשא הארץ והוציאה פירותיה במאמר, טרם היות כחות המאורות שהן סיבה להם בכח הסבה העליונה יתר.

ודע כי תמצא בפרשה זו ה' פעמים לשון "מאור" לפי שחמשה מיני אור הם: אור היום, אור השמש, אור הלבנה, אור הכוכבים, אור המזלות — אבל לא נברא להאיר על הארץ אלא גלגל חמה בלבד.

"וירא אלהים את האור כי טוב": סדור המאורות טובה גדולה לבריות שהרי העולם השפל הזה הוא מתנהג באור ובחשך וכתיב (איוב ט, ט) "עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן" — כימה צוננת וכסיל חם, ברא זה כנגד זה. זה מצנן את העולם וזה מחמם את העולם, ושניהם מגדלים הצמחים ומבשלים הפירות. והוא שכתוב (איוב לח, לא) "התקשר מעדנות כימה". ומתוך סדר פעולת זו וסידור המאורות בני אדם רואין ומבינין כח מעשה הש"י ומשבחין ומרוממים אותו והוא שכתוב (ישעיה מ) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".

פרשנות מודרנית: