עם טעמים:
וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ויתן" הוא מענין שררה והתמנות כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים, שמנה את המאורות כולם שהוא השמש והירח והכוכבים לג' דברים, א] להאיר על הארץ, ביום יאיר השמש, ובלילה יאירו הירח והכוכבים וכמ"ש בפסחים (דף ב') הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים:
ויתן אותם. לא הספיק לומר ויהי כן. כי רצה להודיענו כי ה' נתן בתורת מתנת חנם דבר זה להאיר לעולם כאומרם ז"ל במדרש (ב"ר פ"ו) יעוין שם. והכוונה בזה שהודיעם כי אינם מאירים לעולם לצד שראוים לאור דאם כן כל זמן שיראו המאורות כי יושבי תבל משחיתים דרכם יאספו נגהם. גם באמצעות איזו סיבה יחפצו לאסוף נגהם כמו שאמרו במדרש (פתיחתא לאיכה רבתי) שאמר משה רבינו עליו השלום לשמש בחורבן הבית למה לא חשכת אורך כשנכנם אויב לבית המקדש וכו', לזה אמר ה' כי הם נתונים להאיר על הארץ ומעתה אינם ברשות עצמן ומוכרחים הם במעשיהם להאיר ואין סיבה מונעת. ובזה האירו עינינו למה חזר פעם ב' הכתוב לומר ולמשול ביום הלא כבר אמר המאור הגדול לממשלת היום וגו'. ורז"ל (ב"ר פ"ו) דרשו שהכתוב רומז אל הצדיקים יעש"ד. אבל לפי הפשט אין צורך לחזור ולומר, ולדרכינו הוצרך לחזור ולומר מטעם אומרו ויתן כי נתונים נתונים המה מעתה הנה אינם ברשות עצמן וחיוב אחרים עליהם, לזה חזר ואמר כי ממשלתם במקומה עומדת אלא דוקא לבחינה זו להאיר דוקא אין בידם לשנות אבל בשאר הממשלות שישנם ביום ובלילה המיוחדים להם הן הנה המושלים:
וטעם שחזר לומר עוד ולהבדיל כאן צוה להם שלא יכנסו זה לגדר של זה וכל אחד מצווה על גבולו לבל יעבור שבזה יהיה ניכר יום מלילה:
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. נתנו המאורות מתנה לעולם, וכן התורה: "ויתן אל משה" (שמות לא, יח), וכן הגשמים: "ונתתי גשמיכם" (ויקרא כו, ד), וכן השלום: "ונתתי שלום" (ויקרא כו, ו), וכן הישועה, כדכתיב: "ותתן לי מגן ישעך" (שמואל ב כב, לו).
היכן חמה ולבנה? ברקיע שני, שנאמר: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פירשוהו: "אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם" (נחמיה ט, ו), היכן הם כל צבאם נתונין? ברקיע השני, שהוא למעלה מן השמים.
כתיב: "יגידו שמים צדקו" (תהלים נ, ו). לעתיד לבוא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו, שלא נתנה ברקיע הראשון, שאילו כן לא היתה בריה יכולה לעמוד מפני אשו של יום.
נראה לי צריך לישב מה טעם כתב ברקיע ל' עשויה וכן במאורות וכן בחית הארץ ובתנינים כתב לשון בריאה ובאדם בתחלה פתח בעשיה דכתיב ויאמר אלהים נעשה אדם וסיים בבריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם. ונראה לומר דברקיע שייך לומר לשון עשייה משום שנברא ביום ראשון ולכך פי' רש"י ויעש תקנו על עמדו. וכן ג"כ במאורות כתב לשון עשייה שנבראו ביום ראשון כמו שפי' רש"י ביום ראשון בראו וכו'. זאת העשייה היא תקונם לתלותם ברקיע וכן בחית הארץ שהיא נבראת מד' יסודות והד' יסודות נבראו ביום ראשון וזאת העשיה היא הרכבת הד' יסודות וכן גבי האדם העשיה היא להרכיבו מן ד' יסודות והבריאה היא על השכל שהוא בצלם אלהים. אמנם כתנינים בעבור שכתב הגדולים כמו שכתב רש"י שהוא לויתן ובת זוגו ואומר כי הוא מקיף את כל העולם וכאשר הוא דבר פלא יחס אליו הבריאה כמו לשכל. האדם:
