מ"ג בראשית א יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית א · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּלְמִשְׁלַט בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא וּלְאַפְרָשָׁא בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב׃
ירושלמי (יונתן):
וּלְמִשַׁמְשָׁא בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא וּלְמַפְרָשָׁא בֵּין נְהוֹרָא דִימָמָא וּבֵין חֲשׁוֹךְ לֵילְיָא וַחֲמָא יְיָ אֲרוּם טָב:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולמשול — יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים. וצדקו האומרים על פי שלשה עדים. ודע, כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" - ענין הממשלה דבר אחר מבלי האורה שהזכיר כי יכלול מה שאמר תחלה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" כי יש להם ממשלה בארץ בשנוייה אשר יולידו בה וממשלה בהוייה ובהפסד בכל השפלים כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים וכל הלחים והקרים ועל כן אמר סתם

"וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" - כי ממשלת השפלים להם ויתכן שהממשלה עוד כח אצילות שהם מנהיגי התחתונים ובכחם ימשול כל מושל והמזל הצומח ביום ימשול בו והמזל הצומח בלילה ימשול בה כענין שכתוב (דברים ד יט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים והוא מה שאמר הכתוב (תהלים קמז ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא וכן לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא (ישעיהו מ כו) כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם לזה כח הצדק והיושר ולזה כח הדם והחרב וכן בכל הכחות כידוע באצטגנינות והכל בכח עליון ולרצונו ולכך אמר גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ (תהלים קמז ה) כי הוא גָּדוֹל על כולם וְרַב כֹּחַ עליהם וכן אמר מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ (ישעיהו מ כו) ועל דרך הסוד שרמזתי לך תהיה ממשלה גמורה באמת

"וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" - אמר רבי אברהם כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ ולפי דעתי כי ה"אוֹר" הנזכר בכאן הוא היום וה"חֹשֶׁךְ" הוא הלילה כי כן שמם כמו שאמר (לעיל פסוק ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה והנה בכל מעשה בראשית יזכיר הכתוב הצוואה ויספר המעשה ובכאן צוה "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת" (לעיל טו) וספר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים" (לעיל יז) ואמר "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" שיהיה זה מושל ביום וזה מושל בלילה והממשלה הוא מה שצוה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" (לעיל יד) וספר שאין ממשלת שניהם שוה אבל "לֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" כי הגדול ימשול ביום ויהיה כולו אור גם במקום שאין השמש מגיע והקטן ימשול בלילה ויהיה חשך זולתי הירח שיגיה חשכו והיא הצוואה שאמר "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה" (שם) כמו "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (לעיל ד)

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יח) ולמשול ביום ובלילה: השמש הוא מושל ביום והירח מושלת בלילה (וביום). ודע כי מלבד מעלת האורה שזכה להם נתן להם הממשלה בשפלים בהויה ובהפסד שהרי השמש באותה ממשלה שיש לו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים. והלבנה גם כן באותה ממשלה שיש לה בלילה תוסיף במעינות בימים ובנחלים ובכל הקרים והלחים.

ועל דרך הקבלה, "ולמשול ביום ובלילה" ירמוז למנהיגי שני המאורות הגדולים שהם מושלים ביום ובלילה ובכחם ימשול כל מושל. כנגדם תמצא בקרבן התמיד שני כבשים בני שנה תמימים את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ד, יט) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים" כלומר השמש והירח וכל צבא השמים, ואתכם לקח ה', והמשכיל יבין. וזהו שכתוב (דברים יז, ג) "אשר לא צויתי" כלומר בשמש ובירח אבל צויתי במנהיגים. ובסדר שופטים בפסוק (דברים יז ג) "ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי" אכתוב מזה בעה"י.  ובכאן יתבאר לך סוד התענית בשגם הוא קרבן שנתמעט הבשר וחבו ודמו של אדם. ועל כן התענית צריך קבלה בזמן ממשלת שני המאורות ביחד, וזהו מבעוד יום קודם שתשקע החמה. וזהו מאמר רב חסדא כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. וכשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת תפלה קרבן כנגד ניסוך המים עם הקרבנות. וכן דרשו רז"ל שערי דמעה לא ננעלו, כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה, והבן זה כי הוא עיקר גדול.


ולהבדיל בין האור ובין החשך: הזכיר בכאן שלשה ענינים — להאיר, ולמשול, ולהבדיל; שהקב"ה נותן להם המעלה בג' דברים אלו. וידוע שהוא ית' השליט מעשיו קצתם על קצתם. ומזה אמר הכתוב (ישעיה נה, י) " וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל" והגשם אינו נותן הזרע והלחם אבל הכתוב למדך שהקב"ה משליט מעשיו מקצתן על קצתן, וכענין שכתוב (הושע ב, יג) "אעני נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר" — כוון הפסוק הזה לומר כי אף על פי שהשמים והארץ פעולים מה שבכחם ומה שנתמנה תחת ידם, אין כחם מעצמם רק מכל הסבה העליונה כי כולם הם שלוחים מאתו לפעול הפעלות בשפלים כרצונ, לא כרצונם. וזהו שהזכיר בכאן 'להאיר, ולמשול, ולהבדיל' כלומר הטיל עליהם המינוי והכח הזה ומסרו בידם לא שיושלל הוא ית' מן הכח שלו שהוא עליון עליהם. ואילו אמר להם "הֵאירו מַשלו והַבדילו" היה מוסר בידם הכח לגמרי והיה עושה אותן האלוהות והיה נמצא בהם פתח לעובדי כו"מ. וכבר באה האזהרה בתורה שלא יטעה אדם אחרי כו"ם, הוא אמרו (דברים ד יט) "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים" ותתבונן בהם ומקוריהם שהם שואבים מהם, "והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים".   וכבר ידעת כי חכמי ישראל הוצרכו לכתוב לתלמי המלך "אשר חלק להאיר" כדי שלא יאמר שנמצא להם מזה פתח לעו"ג ויאמר כי מן הכתוב הזה התיר לעו"ג שיעבדו עבודה זרה מאחר שכתוב בתורה בפירוש שהקב"ה נתן אותם לחלק העמים ויבין מלת "חלק" כמו גזר. ולא כן הענין, אבל הקב"ה נתן הבחירה ביד כל אומה ואומה שיעבדו לכל מי שירצו, הן להקב"ה, אם לע"ג, וזהו לשון "חלק" — נתן הרשות בידם; מה שאין כן בישראל שאם ירצו ח"ו לעבוד ע"ג אינן יכולים. הוא שאמר הנביא ע"ה בדבר הש"י (יחזקאל כ, לג) "אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

ויש לך לדעת כי מה שנבראו המאורות ביום ד' מפני שיום ד' הוא אמצעי לשבעת ימי בראשית, והחמה קבועה בגלגל רביעי, שהוא אמצעי לגלגל ז' המשרתים על דרך שצ"ם חנכ"ל. ועוד מפני ששני המאורות האלה משתנים בכל יום, ארבעה פעמים ביום בד' משמרות, ובחדש בד' שבועות, ובשנה בד' תקופות — על כן נתיחד להם יום רביעי. זאת ועוד אחרת כי ענין מוכרח היה להברא המאורות ביום הרביעי אחרי בראית הצמחים ביום השלישי כדי ללמדנו בזה אמתת חידוש העולם כי אילו היה מאמר "יהי מאורות" ביום שלישי ומאמר "תדשא הארץ" ביום רביעי, היה מתבאר מזה קדמות העולם כי לא היו האילנות והצמחים בעולם מכח המאמר רק מכח המאורות שנבראו כבר שהם המשפיעים כח בכל היוצא מן הארץ. אבל עתה שהקדים תדשא הארץ למאמר יהי מאורות זה מופת גמור על חידוש העולם כי בזמן שלא היו מאורות בעולם לפעול בארץ בתנועתם להולידה ולהצמיחה גזר הש"י תדשא הארץ והוציאה פירותיה במאמר, טרם היות כחות המאורות שהן סיבה להם בכח הסבה העליונה יתר.

ודע כי תמצא בפרשה זו ה' פעמים לשון "מאור" לפי שחמשה מיני אור הם: אור היום, אור השמש, אור הלבנה, אור הכוכבים, אור המזלות — אבל לא נברא להאיר על הארץ אלא גלגל חמה בלבד.

"וירא אלהים את האור כי טוב": סדור המאורות טובה גדולה לבריות שהרי העולם השפל הזה הוא מתנהג באור ובחשך וכתיב (איוב ט, ט) "עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן" — כימה צוננת וכסיל חם, ברא זה כנגד זה. זה מצנן את העולם וזה מחמם את העולם, ושניהם מגדלים הצמחים ומבשלים הפירות. והוא שכתוב (איוב לח, לא) "התקשר מעדנות כימה". ומתוך סדר פעולת זו וסידור המאורות בני אדם רואין ומבינין כח מעשה הש"י ומשבחין ומרוממים אותו והוא שכתוב (ישעיה מ) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".

וזהו ה"טובה" שמתוך שיראו פעולה זו יכירו שהם ברואים ולא יטעו אחריהם. ועוד אמר "כי טוב" על שם הנס הגדול שעתיד הקב"ה לעשות במאורות על ידי יהושע, זהו שכתוב (יהושע י יב) "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" וכתיב (שופטים ה) "הכוכבים ממסלותם..":

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


ב]" ולמשול ביום ובלילה]" שכל המאורות מושלים ופועלים בארץ בערוב היסודות והמתכיות. ולדעת בעלי המשפטים י"ל לכוכבים ממשלה על כל ענינים, כמו שהיה כן דעת איוב בויכוחו. ג] להבדיל בין האור ובין החשך פה שדבר בבחינת הארץ לבד בה יבדילו גם בין אור והחושך שבעת תשקע השמש יהיה חשך, הגם שאז נמצא אור בכל רחבי הבריאה וע"כ למעלה שדבר בבחינת פעולת המאורות בכל רחבי הבריאה לא אמר להבדיל בין האור והחשך כי האור נמצא תמיד, לא כן פה שמדבר מה שעשאם ה' ותקנם לצורך הארץ, בה יבדילו בין האור והחשך, וירא אלהים כי טוב ר"ל הגם שהאור ששמש תחלה הי' יותר טוב ואמר עליו וירא אלהים את האור כי טוב זה היה בג' ימים הראשונים, שלתקון הרקיע והיבשה והוצאת הצמחים היה טוב, אבל להברואים שיברא מעתה בחמישי ובששי היה האור הזה שנצטמצם בשמש יותר טוב, ועלתה הבריאה לשלמות יותר לפי הצורך אל הנבראים שיבראו מעתה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולמשול ביום ובלילה. אם לענין המאורות, הלא כבר נאמר: "את המאור הגדול לממשלת היום" וגו' (בראשית א, טז); אלא אלו הצדיקים, שהם שולטים במה שנברא להאיר ביום ובלילה. הדא הוא דכתיב: "וידום השמש וירח עמד הלוא היא כתובה על ספר הישר" (יהושע י, יג), מייתי ליה מהכא: ולמשול ביום ובלילה:

רבי שמואל ברבי יצחק מייתי ליה מסיפיה דספרא: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים". אפשר כן? אלא זה יהושע שעמד ממנו, שהוא מעמיד חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו. רבי חנין מייתי ליה מסיפיה דאורייתא, שנאמר: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ". אפשר כן? אלא זהו יהושע בן נון. אמר ר' שמעון בן יוחאי: ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו: חזק יהושע, אמץ יהושע, "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". נטלו והראהו גלגל חמה ולבנה, אמר להם: כשם שלא דממתי מזה, אף אתם דומו מפני. מיד "וידום השמש וירח עמד". אמר להם: עבדא בישא! לא זבינת כספא דאבא את? לא כך ראה אותך אבא בחלום: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים" וגו'? מיד "וידום השמש וירח עמד":

ויאמר אלהים ישרצו המים. כתיב: "אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך". בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם צר צורה ביבשה; שמא יוכל לצור אותה במים? אבל הקב"ה צר צורה במים, שנאמר: ישרצו המים.

יעקב איש כפר צפורי הורה בצור: דגים טעונין שחיטה. שמע רבי חגי שלח: תא לקי. אמר ליה: בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי? אמר ליה: ומהו מילי דאורייתא? אמר ליה, דכתיב: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף. מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונים שחיטה. אמר ליה: לא הורית טבות. אמר ליה: ומן הן את מודיע לי? אמר ליה: רביע ואנא מודע לך. כתיב: "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם", "ישחט" אין כתיב כאן אלא "יאסף". אמר ליה: רצוף רצפך, דהוא טבא לאולפנא:

<< · מ"ג בראשית · א · יח · >>