בראשית רבה ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית רבה · ב · א · >>

הוסף ביאור

א. [עריכה]

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" רבי ברכיה פתח (משלי כ, יא): "גם במעלליו יתנכר נער" א"ר ברכיה עד דהיא פגה אפיקת כובייא הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו":

רש"י

  • רבי ברכיה גם במעלליו יתנכר נער - אם זך שכלו ואם ישר פעלו. עעד שהוא נער יכולין להכיר בו מתוך מעלליו אם יהיה זך וישר פעלו להבא.
  • פגה - כמו שהארץ היתה פגה כלומר קטנה שעדיין היא בחידושה. (כמו שאמרו חז"ל) ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה.
  • אפיקת כוביא - הוציאה קוצים. כלומר דסמיך ל"בראשית ברא" כתיב "והארץ היתה תהו ובהו". והכי גרסינן עד שהיא פגה אכלה אפיקת כוביא קוצין, כדמתרגמינן "וקוץ ודרדר" וכובין ואטדין.
  • הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תוהו - כלומר, ראיתי את ארץ ישראל והנה בא עליו נבוכדנצר לשומה לתוהו ובוהו שמאותה שעה שראיתי את הארץ מיד היתה תוהו דסמיך ל"בראשית ברא" כתיב "והארץ היתה תוהו וגו'".