קטגוריה:משלי כ יא

<< | ספר משלי • פרק כ' • פסוק י"א | >>

מהדורת הכתיב:

גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו.

המהדורה המנוקדת:

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פׇּעֳלוֹ.

המהדורה המוטעמת:

גַּ֣ם בְּ֭מַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָ֑עַר
אִם־זַ֖ךְ וְאִם־יָשָׁ֣ר פׇּעֳלֽוֹ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

גַּ֣ם גַּ֣ם - מילית, חיוב

צורת יסוד: 1571
מורפ': HTa בְּ֭מַעֲלָלָיו בְּ֭ - מילת יחס
מַעֲלָלָי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: b/4611
מורפ': HR/Ncmpc/Sp3ms יִתְנַכֶּר יִתְנַכֶּר - פועל, התפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5234 a
מורפ': HVti3ms־נָ֑עַר נָ֑עַר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5288
מורפ': HNcmsa אִם אִם - ו' החיבור

צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־זַ֖ךְ זַ֖ךְ - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2134
מורפ': HAamsa וְאִם וְ - ו' החיבור
אִם - ו' החיבור

צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C־יָשָׁ֣ר יָשָׁ֣ר - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3477
מורפ': HAamsa פָּעֳלֽוֹ פָּעֳלֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6467
מורפ': HNcmsc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

גַּ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) בְּ֭מַעֲלָלָיו דחי (משנה, דרגא 3)

יִתְנַכֶּר־נָ֑עַר אתנחתא (מלך, דרגא 2)

אִם־זַ֖ךְ טרחא (משרת, דרגא 5) וְאִם־יָשָׁ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) פָּעֳלֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

גַּם בְּמַעֲלָלָיו בנוסף למראהו החיצוני, גם בתעלוליו ומשחקיו הילדותיים

להרחבה יִתְנַכֶּר נָעַר הילד נעשה שונה וניכר מילדים אחרים, ומהתבוננות במשחקיו ניתן לדעת, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"גם במעלליו". הנה אע"פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות הנה אפשר לו שיתנכר בהם ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע והנ' קרא האיש הזה נער לא מלך ר"ל שהשכל בו הוא משרת לא מלך:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"במעלליו" - במעשיו, כמו (איכה א): "אשר עולל לי".

"יתנכר" - מלשון נכר וזר.

מצודת דוד

"גם במעלליו וגו'" - ר"ל, גם הנער בשנים, אף בעת יעשה מעלליו מדעת עצמו לא ממצוות אנשים מלומדה, מ"מ יוכל הוא להתנכר ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר, כי כקטן כגדול עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו", יש הבדל בין פעל ובין מעלל, המעללים הם הפעולות התלויות בתכונות נפשיות, כמו הפעולות הצומחות מתכונת הגאוה או הענוה, האכזריות או הרחמים וכדומה, אמר אם תראה פעל ועסק מן הנער, ולא ידעת להכיר באיזה אופן פעל זאת, ורוצה אתה ג"כ לידע מזה מהות הנער וענינו לעתיד, תוכל להכיר זה ע"י תכונותיו ומדותיו, למשל משה הרג את המצרי ואמר לרשע למה תכה רעך, ועדיין לא נודע אם עשה זאת מאהבת הצדק והיושר או מתכונת הנקמה והגאוה וכדומה, הקדים שם לספר מעלליו ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, שזה מעלליו ותכונותיו הנפשיים, שלא לבש גאה וגאון בהיותו בחצר המלך, רק יצא אל אחיו, והיה כאחד מהם, וראה והשתתף בסבלותם, שזה מורה ענותו ורחמנותו וטובו, ונודע כי המשפט שעשה בהמצרי היה מצד ישרו ואהבת צדק, וכן יוסף שהביא דבת אחיו, הקדים לספר תכונותיו שהיה רועה עמהם בצאן והיה נער את בני בלהה נכנע להם, משרת אותם, בלתי מתגאה, בלתי שונא להם, והיה הבאת הדבה מאהבתם כדי שיוכיחם אביהם, "וע"י מעלליו נכר פעלו שהיה זך וישר":

ביאור המילות

"מעלליו, פעלו", ההבדל בין מעלל ובין מפעל מעשה ודומיהם, שמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות נפשיות כמ"ש (תהלות כ"ח):

" אם זך ואם ישר", זך הוא דבר הנקי מפסולת ותערובות ושמרים. כמו לבונה זכה, שמן זית זך, ר"ל נקי מתכונות רעות גופניות, וישר הוא הפך העול והעקש, ושרשו בבינה כמ"ש בכ"מ. וזך הוא בפעולות הצומחות מכח המדות ששרשם בחכמה. עי' איוב (ח' ז'), ולקמן (כ"א ב' ושם י"א):