ביאור:משלי כ ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כ ו: "רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ; וְאִישׁ אֱמוּנִים, מִי יִמְצָא?"

תרגום מצודות: רוב בני אדם, יכריז כל איש החסד שעושה עם הבריות, ויתפאר בזה; אבל מי ימצא בהם איש אמונים? כי רבים ישקרו.

תרגום ויקיטקסט: רוב האדם קורא בעת צרה אל איש שעשה עמו חסד בעבר, ומבקש שישיב לו טובה ויעשה עמו חסד כעת; אולם איש נאמן, המשיב טובה תחת טובה, מי ימצא?

/ רוב האדם יודע לקרוא, לשבח ולהלל כל איש שעשה עמו חסד (טובה שמעבר לחובתו); אולם השבח העיקרי ראוי דווקא לאיש אמונים (העושה את חובתו), איש כזה קשה מאד למצוא, כי בחובה אין הנאה כמו בהתנדבות.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ ו.


דקויות[עריכה]

הניגוד העיקרי בפסוק הוא בין איש חסד לבין איש אמונים. נסביר תחילה את המושגים האחרים בפסוק:

רב אדם = הרבה בני אדם, כמו ב(זכריה ב ח): "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ".

יקרא = מזמין ומבקש שיבוא, כמו ב(שמות לו ב): "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כֹּל אִישׁ חֲכַם לֵב", (תהלים קמז ט): "נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ";

או מפרסם ומהלל, כמו ב(תהלים קה א): "הוֹדוּ לה', קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו", (אסתר ו יא): "וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"*.

מי ימצא = קשה מאד למצוא, כמו כמו ידיעת ההסטוריה, (קהלת ז כד): "רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ?". איש אמונים הוא דבר נדיר ויקר-המציאות.

איש חסדו = כאן נחלקו המפרשים -

א. יש מפרשים שהביטוי איש חסדו הוא כולו מושא ישיר של הפועל יקרא: "הרבה יש בני אדם הבוטחים אל אוהביהם, המבטיחים אותם חסד, וקוראים להם בעת דוחקם" (רש"י ומפרשים נוספים). הנושא של הפועל יקרא הוא רוב אדם, ביטוי הנחשב לשון יחיד.

ב. יש מפרשים שהמילה איש היא הנושא של הפועל יקרא, ומשמעה "כל איש ואיש", "כל אחד ואחד", והמילה חסדו היא המושא של הפועל: "הרבה מבני אדם, תמצא שיכריז כל אחד מהם חסדו" (רלב"ג, וכן אבן עזרא, מצודות, רמ"ד וואלי): הרבה אנשים מתפארים בחסד שהם עושים.

לענ"ד, פירוש א מסתבר יותר, מפני ההקבלה בין איש חסדו לבין איש אמונים. הפסוק מציג ניגוד בין חסד לבין אמונים; מידת החסד נמצאת במידה רבה יחסית, ומידת האמונים נמצאת במידה מועטה יותר וקשה למצוא אותה.

ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות שונות של המילה "אמונים":

1. אמונים = קיום הבטחה: הרבה אנשים קוראים לחבריהם שהבטיחו לעשות עמהם חסד, אבל רק מעטים מקיימים את ההבטחה (רש"י), כמו ב(משלי יט כב): "תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ, וְטוֹב רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב"*.2. אמונים = קיום המחוייבות, בניגוד לחסד שהוא מעשה שמעבר למחוייבות: הרבה אנשים קוראים ומפרסמים את האנשים העושים חסד, ולכן מי שעושה חסד מקבל תגמול מיידי בצורת פרסום ואהדה ציבורית; אולם, קשה יותר למצוא אדם המקפיד על מחוייבויותיו ונוהג ביושר ואמינות, שכן בהקפדה זו אין שבח ותהילה, אין פאר ו'הילה' של מעשה גדול ונשגב (ע"פ מלבי"ם). וכדברי חז"ל: "גדול המצווה ועושה - מזה שאינו מצווה ועושה" .

3. אמונים = קיום מחוייבות של השבת טובה תחת טובה: הרבה אנשים קוראים ומבקשים מחבריהם לעשות עמהם חסד, אולם רק מעטים זוכרים להשיב טובה תחת טובה (ע"פ רלב"ג, פירוש שני); הרבה אנשים קוראים ומפרסמים את אלה שעשו עמהם חסד - להגיד תודה זה קל - אבל לשמור אמונים ולהשיב טובה תחת טובה זה יותר נדיר.

4. אמונים = התמדה, עשיית חסד בקביעות. הרבה פעמים אדם קורא לאיש שעשה איתו חסד בעבר, ומבקש ממנו שיעשה עמו חסד פעם נוספת. אך רוב האנשים מסוגלים לעשות חסד באופן חד-פעמי בלבד; איש אמונים, שעושה חסד באופן קבוע ובלי לאכזב - קשה מאד למצוא. קל יותר לתת תרומה חד-פעמית גדולה, מאשר לחתום על הוראת קבע לתרומה חודשית קטנה (ולא רק בגלל העמלות הבנקאיות...). פירוש זה מתאים לפסוק הבא, שגם הוא מדבר על התמדה בדרך של צדיקות, (משלי כ ז): "מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק - אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו"*. ולכן, (תהלים קיח ח): "טוֹב לַחֲסוֹת בה', מִבְּטֹחַ בָּאָדָם; טוֹב לַחֲסוֹת בה', מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים".

5. אמונים = אמת (ע"פ מצודות): הרבה בני אדם קוראים ומפרסמים את מעשי החסד שעשו (כל איש קורא ומכריז על חסדו); אך קשה למצוא אנשי אמונים, אנשים שאומרים רק את האמת ואינם מפריזים בתיאור מעשי החסד שלהם.חכמי התלמוד דרשו פסוק זה על רבי זעירא, שהקפיד על דיוק ואמינות במסירת מידע: "רב אדם יקרא איש חסדו - זה שאר כל אדם. ואיש אמונים מי ימצא - זה רבי זעירא. ד[א]מר רבי זעירא: לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת, דהוא גברא מפתחה. אמר רבי זעירא לרבי יסא: חכים רבי לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר לו: ר' יוחנן אמרן משמו. אמר רבי זעירא לרבי בא בר זבדא: חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר לו: רב אדא בר אהבה אמרן משמו" (תלמוד ירושלמי על שבת א ב, דף ו:). יש אנשים רבים שיודעים לעשות חסד במידע, לפרסם חדשות או להעביר מסרים; אבל יש רק מעטים שמקפידים להעביר את המידע באמינות, בלי להוסיף ובלי לגרוע.

6. אמונים = אמונה: הרבה אנשים קוראים ומפרסמים את מעשה החסד שעשו, אולם פרסום זה נובע מחוסר-אמונה: מי שמאמין שה' ישלם לו שכר על מעשיו, אינו מרגיש צורך לפרסם אותם בפני בני אדם (רמ"ד ואלי).

הקבלות[עריכה]

בפסוקנו: "וְאִישׁ אֱמוּנִים, מִי יִמְצָא?"; וב(משלי לא י): "אֵשֶׁת חַיִל, מִי יִמְצָא?"*.

לפי אחד הפירושים על משלי לא, מטרת השיר היא להנחות את האיש איך לבחור בת-זוג - מה היא התכונה החשובה באישה. לא היופי חשוב, אלא החיל - החריצות, הכישרון והמידות הטובות. נשים יפות כפנינים יש הרבה, אבל אשת חיל היא דבר נדיר ויקר.

לפי זה, ייתכן שגם הפסוק שלנו נועד להנחות את האישה איך לבחור בן-זוג - מה הן התכונות באיש! אצל האיש, לא הכוח חשוב, אלא האמונים - האמינות והנאמנות. אנשי-חיל יש הרבה, אבל איש אמונים הוא דבר נדיר ויקר.

זו אחת הדוגמאות לזוג פסוקים מקבילים, שאחד מהם גברי והשני נשי; דוגמאות נוספות ראו במאמר "זכר ונקבה בספר משלי".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-06