ביאור:משלי כ ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כ ה: "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה."

תרגום מצודות: דרך החכם להסתיר עצתו בעומק הלב, ויקשה לזולתו להשיגה, הרי היא כמים עמוקים שאי אפשר לשאוב המים התחתונים; אבל איש תבונה ידלנה, כי מתחלה ישאוב העליונים ויוכל לשאוב אחר-זה את התחתונים, כלומר: מתחילה יחקור הדברים המסתעפים, עד אשר יבין את העצה הטמונה בלב.

תרגום ויקיטקסט: העצה (התוכנית) שבליבו של כל איש דומה למים עמוקים; רק איש תבונה, המסיק מסקנות מרמזים לא-מילוליים, יכול לדלות את העצה מליבו של הזולת ולהבין מה הוא מתכנן.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ ה.


דקויות[עריכה]

1. האם אפשר לקרוא מחשבות? לפי ספר משלי, מי שמתעמק מספיק יכול לפתח כישרון קרוב - לדלות מחשבות:

עצה היא תוכנית לפעולה; לב הוא מקום המחשבות; תבונה היא הכישרון להסיק מסקנות;

מים עמוקים עצה בלב איש = לכל אדם ישנן מחשבות ותוכניות שהן נסתרות כמו מים עמוקים, ואי אפשר לראות אותן מבחוץ, אבל -

ואיש תבונה ידלנה = איש תבונה יודע להסיק מסקנות מהבעות פניו, טון דיבורו, שפת הגוף שלו, מעשיו וכל מידע אחר שיש לו על האדם, ומתוך כך לגלות מה הן תוכניותיו (ע"פ מצודות).

כדי להצליח ב"דליית מחשבות" יש להיות איש תבונה, וזה דורש, בין השאר, הרבה שקט, (משלי יז כז): "חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וקר[יְקַר] רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה"*. איש תבונה חוסך במילים, לא מדבר הרבה, ולכן הוא פנוי לשמוע ולהבין (ע"פ אלחנן לוטוק).

המסר שבפסוק מיועד במיוחד לשופט, "כי האמת היא הכבודה, בת מלך פנימה, וכמה לבושים של שקר מלבישים ומסתירים אותה, והדיין צריך לפשוט את כל אותם הלבושים, על-ידי רוב החקירות, כדי להוציא לאור משפטה" (רמ"ד ואלי).2. חכמי התלמוד הסיקו מפסוקנו מסקנה נוספת: מכיוון שאיש תבונה מבין מעצמו, אין צורך למתוח עליו ביקורת באופן ישיר שעלול לגרום לו מבוכה, אלא אפשר להסתפק ברמז.

הסוגיה עוסקת בדיני הברכה שמברכים על האש: האם מברכים רק במוצאי שבת (כמו שאנחנו נוהגים לברך "בורא מאורי האש", לזכר בריאת האש שהיתה במוצאי שבת), או גם במוצאי יום הכיפורים (שהוא דומה לשבת)? תוך כדי הדיון בסוגיה, הזכיר האמורא רבה-בר-בר-חנה את שמו של רבי יוחנן, וכתוצאה מכך נוצרה אי הבנה, ואמורא אחר בשם רבי אבא חשב שהוא מתכוון לומר שרבי יוחנן אוסר לברך. כשהאמורא עולא שמע זאת, הוא ידע שרבי יוחנן לא אמר כך, ולמרות זאת הוא לא מיהר לכעוס על רבה בר בר חנה ולהאשים אותו בטעות, אלא רק הסתכל עליו במבט של תוכחה. רבה בר בר חנה הבין את הרמז ומיהר להבהיר את כוונתו האמיתית. על כך אמר רב יוסף: "מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא, ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה" (בבלי פסחים נג:)- עולא שמר את התוכחה עמוק בליבו, וגילה אותה רק ברמז, כי ידע שרבה בר בר חנה הוא איש תבונה ויבין מעצמו את כוונתו.

בפרק אחר נאמר, (משלי יז י): "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה"*, כלומר, גערה שגוערים באדם נבון עלולה לשבור אותו ולפגוע בו יותר ממאה מכות שמרביצים לכסיל; הפסוק שלנו מלמד, שכשמדברים עם אדם נבון אין צורך לגעור, מספיק לתת רמז.

3. פירוש נוסף לפסוק זה התגלה לי כשכתבתי את הפירוש לספר משלי. אחרי שעברתי על כל פסוק עשרות פעמים, במשך עשרים שנה, קרה לי כמה פעמים שמישהו שאל אותי שאלה פשוטה על פסוק אחד. כדי לענות לשאלה, עיינתי מחדש בפסוק וגיליתי פירושים חדשים לגמרי. לפי זה:

מים עמוקים עצה בלב איש - בליבו של כל איש ישנם רעיונות עמוקים, שאינו מודע להם; ואיש תבונה ידלנה - איש השואל אותו שאלה שמטרתה להבין, יצליח לחשוף ולדלות מליבו את אותם רעיונות עמוקים.

לכן חכמינו כל-כך אהבו את השאלות. יש רעיונות עמוקים, שמתגלים רק כשמישהו בא ושואל שאלה פשוטה.

הקבלות[עריכה]

1. פרעה מלך מצרים חלם חלומות (בראשית מא). ה' נתן לפרעה את החלומות הללו, לא רק כדי להראות לו את העתיד, אלא גם כדי לתת בליבו עצה להתמודדות עם הרעב. מכל חכמי מצרים, רק יוסף הצליח לדלות את עצת ה' מליבו של פרעה. רק יוסף הבין את המשמעות המעשית של החלום, (בראשית מא לג): "וְעַתָּה, יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". ולכן אמר לו פרעה, (בראשית מא לט): "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ": אתה האיש הנבון, אתה איש התבונה היודע לדלות עצה מלב איש (ע"פ רמ"ד ואלי).

2. מים עמוקים נזכרים גם ב(משלי יח ד): "מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה"*. בפסוקנו המים העמוקים הם משל למחשבה (לב), ושם המים העמוקים הם משל לדיבור (פי); כדי לדלות עצה מלב איש דרושה תבונה, וכדי לדלות את החכמה שבפי איש דרושה חכמה; החכמה קשורה לפה, התבונה קשורה ללב.

3. עצה עמוקה נזכרה גם ב(ישעיהו כט טו): "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מה' לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ".

4. פסוקים אחרים מסייגים את הפסוק שלנו ומלמדים שלא תמיד אפשר להבין את מחשבותיו ורגשותיו של הזולת, ולכן יש להיזהר כשמנסים להסיק מסקנות מ"דליית מחשבות":

  • (משלי יד י): "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ, וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר" - רק האדם עצמו יכול לדעת מה יגרום לו שמחה או צער, ולכן, כשרוצים לשמח את הזולת, עדיף לשאול אותו מה משמח אותו, ולא להחליט עבורו*.
  • (משלי כז יט): "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם": כמו המים הנמצאים בפנים של הזולת, בתוך העיניים שלו, המשקפים לנו את הפנים של עצמנו כאשר אנחנו מסתכלים לתוכם, כך לבו של הזולת משקף לנו את המחשבות של עצמנו, כאשר אנחנו מנסים להסתכל לתוכו*; ולכן, כשרוצים "לדלות מחשבות" מלב הזולת, צריך להשתדל לנטרל את המחשבות והדעות הקדומות של עצמנו.
  • (שמואל א טז ז): "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב": ה' רואה באופן קבוע את מחשבותיו של הזולת, ויודע את אופיו, ולכן רק ה' יודע מי הוא המתאים להיות מלך - ולא האדם.

5. עצה בלב איש היא עצה שאיש אחר חושב עליה בליבו, אך ניתן גם לפרש שהכוונה לעצה שה' נותן לאדם בליבו, ראו (משלי יט כא): "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם"*.

/tnk1/ktuv/mjly/mj-20-05.gif




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-05