ביאור:משלי כ טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כ טו: "יֵשׁ זָהָב, וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת."

תרגום מצודות: יש בעולם די זהב והרבה פנינים (מרגליות); אם-כן, הואיל ויש הרבה מהם, אין בהם חשיבות כל-כך; אבל שפתי דעת הם ככלי יקר (כלים העשוים מאבני יקר), שהחשיבות רב בהם מצד עצמם ומלאכת תבניתם, והמה דברים שאינם מצויים.

תרגום ויקיטקסט: יש הרבה זהב בעולם - זה לא כל כך נדיר; יש גם הרבה פנינים בעולם; אולם יש כלי אחד שהוא יקר (חשוב ובעל-ערך) יותר מזהב ופנינים, והוא שפתיים האומרות דברי דעת, שהן יחידות ומיוחדות.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ טו.


דקויות[עריכה]

1. כשאדם שוקל במה להשקיע, הוא צריך בין השאר לחשוב עד כמה הדבר נדיר; ככל שדבר נדיר יותר, ערכו רב יותר:

זהב הוא אמנם נדיר ויקר, אך עדיין אפשר להשיג אותו בקלות יחסית - יש זהב;גם פנינים, שהן נדירות יותר, עדיין יש הרבה יחסית - ורוב פנינים;

אולם, יש כלי יקר - כלי אחד ויחיד, שהוא יקר (= חשוב ובעל ערך) יותר מזהב ומפנינים, והוא שפתי דעת - שפתיים היודעות להגיד את הדבר הנכון בכל מצב, גם במצבים מפתיעים (ראו במאמר "פה מדבר מעצמו").


לכל אדם ישנה דעת ייחודית, מחשבה ייחודית שאין לאף אחד אחר. לכל אדם ישנה צורת-ביטוי ייחודית המתבטאת בשפתיו. והשילוב של שתיהן דומה לכלי יקר שיוצר באופן ייחודי, בעבודת יד, ולכן ערכו רב יותר מזהב ומפנינים (ע"פ מצודת דוד).

2. הכתוב מדגיש לא רק את הדעת, אלא בפרט את שפתי דעת - כוח הדיבור:

"והנה ידוע, אם אחד ימצא בדרך כיס מלא מאבנים טובות... וימהר לבוא לביתו החדרה לספור אותם, וכפתחו יאירו את ביתו מגודל אורם, אין יכולת בידו לשער את גודל התשוקה והחפץ והאהבה שיש לו להאבנים טובות האלה, עבור שידע שהם הם יאירו לו ימי חייו, ובהם יבלה שנותיו בנעימים. וכן ככה ממש כאשר יתבונן האדם על כח הדבור שנטע ד' ויעדן נפשו לנצח, כמה יש לו לשמוח ולאהוב כלי יקר ההוא, ולהודות תמיד לד' על זה שנטע בו כח הנורא הזה, שבו יכול לקנות פנינים ואבנים טובות למאות ואלפים שיאירו לפניו לעולם הבא, ולאכול גם מפריה בעולם הזה..."

"לשמור אותה שמירה יתירה שלא יתגאל ויטנף על ידי דיבורים אסורים שיוכל על ידי זה להביא לפעמים ח"ו מיתה לנפשו, וזהו שנאמר מות וחיים ביד הלשון... והנה האיש האוהב דיבורו ושומרו באופן זה שכתבנו הוא כלי יקר מאד ושקול כזהב ורב פנינים, וכמו שכתוב יש זהב ורב פנינים, וכלי יקר שפתי דעת" (מתוך תורת הבית).

3. עד כאן פירשנו שהפסוק בא להשוות בין רכוש לבין שפתי דעת. אך ייתכן גם שהפסוק בא להשוות בין אנשים הנותנים רכוש (למשל, כתרומה לפרוייקט כלשהו), לבין אנשים הנותנים את דעתם וחכמתם: "בנוהג שבעולם, אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם, ודעת אין בו - מה הנייה יש לו? במתלא אמר: "דיעה קנית - מה חסרת? דעה חסרת - מה קנית?". יש זהב - הכל הביאו נדבתו של משכן זהב (הדא הוא דכתיב " וזאת התרומה... "). ורב פנינים - זה נדבתם שלנשיאים (הדא הוא דכתיב " והנשיאם הביאו... "). וכלי יקר שפתי דעת - לפי שנפשו של משה היתה עגומה עליו, אמר: 'הכל הביאו נדבתו שלמשכן ואני לא הבאתי!', אמר לו הקב"ה: חייך, שדיבורך חביב עלי מכל אילו. תדע לך שהוא כן, שמכולם לא קרא הדיבור אלא למשה, דכתיב ויקרא אל משה". .

אם כך, כשמקימים חברת סטרט-אפ, יש להשקיע יותר בגיוס עובדים חכמים, מאשר בגיוס כספים...

הקבלות[עריכה]

1. חשיבותה של החכמה, לעומת הפנינים, נזכרת גם ב(משלי ג טו): "יְקָרָה הִיא מפניים[מִפְּנִינִים] , וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ"*.

2. ישנם פסוקים נוספים המייחסים חשיבות רבה, ואף אישיות עצמאית, לכלי הדיבור; ראו במאמר "פה מדבר מעצמו".

3. גם הפסוק הקודם מעודד את האדם לקנות חכמה, (משלי כ יד): "'רַע! רַע!' יֹאמַר הַקּוֹנֶה, וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל"*.

4. פסוק נוסף משווה את הדעת לכלי יקר - זר זהב, (משלי טו ז): "שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת, וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-15