ביאור:משלי כ כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כ כה: "מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע 'קֹדֶשׁ', וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר."

תרגום מצודות: מכשול מוקש עבירה ילע (משחית ומבלבל) קדושת האדם; ותקנתו, לבקר (לדרוש ולחפש) אחר נדרים, ולזבוח לה' לבקש על נפשו.

תרגום ויקיטקסט: אדם שם לעצמו מוקש (מכשול): הוא ממהר להוציא מהלוע שלו את המילה קודש, ואחרי שהקדיש ונדר נדרים הוא פתאום מתחרט ומעביר ביקורת על ההתחייבויות של עצמו ובודק איך להשתחרר מהן.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ כה.


דקויות[עריכה]

מה זה ילע קודש?[עריכה]

1. ילע = מדבר מהר ובשטף, מהמילה לוע, כמו (איוב ו ג): "כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד, עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ" (ע"פ מלבי"ם, דעת מקרא); מוקש = מכשול נסתר; מוקש אדם = מכשול שהאדם שם לעצמו; מוקש אדם ילע קודש = האדם מכשיל את עצמו כאשר הוא ממהר להוציא מפיו את המילה "קודש", ממהר להקדיש רכוש או לנדור נדרים.

2. ילע = מקלקל ומשחית (שבי"ל): המוקש שאדם שם לעצמו הוא, כאשר הוא מקלקל ומשחית דברי קודש, כאשר הוא מקלקל ואינו מקיים את נדרו (ר' יונה), או בכיוון הפוך: "כשאדם נכשל ונוקש בעבירות, הוא מקלקל את קדושתו... וצריך... לחזור אחר קרבנות, לנדור ולהביא ולבקש על נפשו" (רש"י, וכן מצודות, ודומה לזה הגאון מווילנה).

3. ועל דרך הדרש, ילע = סוטר על הלוע: "הסוטר לועו של ישראל - כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר מוקש אדם ילע קודש" (רבי חנינא, בבלי סנהדרין נח ב). לועו של אדם מישראל, שהוא משתמש בו להגיד דברי תורה ותפילה, הוא קודש לה', ומי שסוטר אותו מחלל את קדושת ה'.

מה זה ואחר נדרים לבקר?[עריכה]

לבקר = לבדוק ולחקור על-מנת לשנות, כמו (ויקרא כז לג): "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ, וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל". מי מבקר את מי?

1. האדם מבקר את עצמו: אחרי שהאדם נדר בפזיזות, הוא מתחיל לחשוב, לבדוק את נדרו ולשנות אותו; אבל זה כבר מאוחר מדי, הנדר כבר נעשה וכבר אי אפשר לשנות.

2. ועל-דרך הדרש, ה' מבקר - בוחן ובודק בדקדקנות את מעשיו, "דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך" (רבי ינאי הזקן, בבלי נדרים כב). הנדר הוא התחייבות לעשות מעבר למה שכולם חייבים; מי שמתחייב לעשות מעבר, צריך קודם כל להוכיח שהוא עושה את חובתו. מוקש אדם ילע קודש = האדם מכשיל את עצמו כאשר הוא ממהר להכריז על עצמו כקדוש יותר מאחרים; ואחר נדרים לבקר = אחרי שהאדם נודר נדר, ה' "פותח את פינקסו", מבקר ובוחן בדקדקנות את מעשיו, כדי לראות אם הוא אכן ראוי להיות קדוש יותר כפי שהוא אומר.

סבלנות בדיבור חשובה במיוחד כאשר מדברים לפני ה', בדברי קודש.

הקבלות[עריכה]

1. כמה אנשים מיהרו לפתוח את פיהם בדברי קודש, והדבר היה להם למוקש (ע"פ מטמונית למשפחות סופרים):

  • יפתח מיהר לנדור שיקריב את היוצא לקראתו, והדבר היה לו למוקש (שופטים יא), ופינחס חטא ולא התיר לו את הנדר*.
  • יאשיהו מיהר לצאת להילחם בפרעה נכה מלך מצרים, בגלל פירוש שגוי לפסוק מהתורה, והדבר היה לו למוקש*.

2. רעיון דומה במילים שונות ב(קהלת ה א): "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים...": אל תדבר בדחיפות, במהירות ובלי לחשוב, כאשר אתה מדבר לפני ה' בדברי קודש.

3. מוקש בדיבור נזכר גם בפסוקים נוספים:

  • (משלי יב יג): "בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק"*.
  • (משלי יח ז): "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ"*.
  • בקשר לאדם שקיבל על עצמו ערבות, (משלי ו ב): "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, נוֹקַשְׁתָּ" " בְּאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ"*. הפסוק שלנו מדבר על התחייבות כלפי ה' - נדר, והפסוק ההוא מדבר על התחייבות כלפי אדם אחר - ערבות. בכל מקרה, התחייבות עלולה להיות מוקש, ולכן יש להיזהר בה.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-25