ביאור:בבלי סנהדרין דף נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - יש לו שְׁאֵר האם ואין לו שְׁאֵר האב [1] הא כיצד? נשא אחותו מן האם [2] – יוציא [3]; מן האב – יקיים [4]; אחות האב מן האם – יוציא [5]; מן האב – יקיים; אחות האם מן האם – יוציא [6];

אחות האם מן האב: רבי מאיר אומר: יוציא [7]' וחכמים אומרים: יקיים [8], שהיה רבי מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שְׁאֵר אם – יוציא, משום שְׁאֵר האב – יקיים;

ומותר באשת אחיו [9] ובאשת אחי אביו [10] ושאַר כל עריות [11] מותרות לו [12]'

  • לאתויי אשת אביו [13]; [14]

נשא אשה ובתה [15] - כונס אחת ומוציא אחת [16], ולכתחילה לא יכנוס [17]; מתה אשתו - מותר בחמותו [18]'

ואיכא דאמרי 'אסור בחמותו [19]' [20]!

אמר רב יהודה: לא קשיא: הא רבי מאיר אליבא דרבי אליעזר, והא רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא [21], דתניא (בראשית ב כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו [ודבק באשתו והיו לבשר אחד] [22]; רבי אליעזר אומר: 'אביו' = אחות אביו [23], 'אמו' = אחות אמו; רבי עקיבא אומר: 'אביו' = אשת אביו, 'אמו' = אמו ממש; 'ודבק' - ולא בזכר [24]; 'באשתו' - ולא באשת חבירו, 'והיו לבשר אחד': מי שנעשים בשר אחד [25], יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד [26].

אמר מר: 'רבי אליעזר אומר: 'אביו' = אחות אביו'; אימא אביו ממש?

היינו 'ודבק - ולא בזכר';

אימא אשת אביו?

היינו 'באשתו - ולא באשת חבירו'

אימא לאחר מיתה [27]?

[28] דומיא דאמו: מה אמו דלאו אישות - אף אביו דלאו אישות.

’’אמו' = אחות אמו' - ואימא אמו ממש?

היינו 'באשתו - ולא באשת חברו'

ואימא לאחר מיתה?

דומיא דאביו: מה אביו דלאו ממש - אף אמו דלאו ממש.

'רבי עקיבא אומר: אביו = אשת אביו'; ואימא אביו ממש?

היינו 'ודבק - ולא בזכר';

אי הכי - אשת אביו נמי היינו ' באשתו - ולא באשת חברו'?

לאחר מיתה.

'אמו - אמו ממש' - היינו 'באשתו - ולא באשת חברו' [29]?

[30] אמו מאנוסתו [31].

במאי קא מיפלגי?

רבי אליעזר סבר:


עמוד ב

אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו, לא משכחת לה אלא באחווה [32]; ורבי עקיבא: מוטב לאוקמיה באשת אביו [33] דאיקרי 'ערות אביו' [34], לאפוקי אחות אביו [35]: ד'שְׁאֵר אביו' איקרי [36], 'ערות אביו' לא איקרי.

תא שמע: (שמות ו כ) ויקח עמרם את יוכבד דודתו [37] [לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה] - מאי לאו דודתו [38] מן האם [39]?

לא, דודתו [40] מן האב [41].

תא שמע: (בראשית כ יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי [ותהי לי לאשה] - מכלל דבת האם אסורה [42]!

ותסברא אחותו הואי [43]? [44] בת אחיו הואי, וכיון דהכי הוא, לא שנא מן האב ולא שנא מן האם – שריא [45]. אלא התם - הכי קאמר ליה: קורבא דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא [46].

תא שמע: מפני מה לא נשא אדם את בתו? - כדי שישא קין את אחותו, שנאמר (תהלים פט ג) כי אמרתי עולם חסד יבנה [שמים תכן אמונתך בהם] [47]; הא לאו הכי אסירא!?

כיון דאשתרי – אשתרי.

אמר רב הונא: נכרי מותר בבתו [48]; ואם תאמר: מפני מה לא נשא אדם את בתו? - כדי שישא קין את אחותו, משום 'עולם חסד יבנה';

ואיכא דאמרי: אמר רב הונא: נכרי אסור בבתו; תדע: שלא נשא אדם את בתו;

ולא היא: התם היינו טעמא: כדי שישא קין את אחותו משום ד'עולם חסד יבנה'.

אמר רב חסדא: עבד [49] - מותר באמו ומותר בבתו [50]; יצא מכלל נכרי [51], ולכלל ישראל לא בא [52];

כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה - נהרג עליה.

מאימת [53]?

אמר רב נחמן: מדקראו לה [54] 'רביתא דפלניא [55]'.

מאימת התרתה [56]?

אמר רב הונא: משפרעה ראשה בשוק [57].

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה – חייב, שנאמר (בראשית ב כד) [על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד] [58] 'ודבק' - ולא שלא כדרכה [59].

אמר רבא: מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ונכרי מיחייב?

אלא אמר רבא: בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה – פטור; מאי טעמא? 'באשתו' - ולא באשת חבירו; 'ודבק' - ולא שלא כדרכה [60].

אמר רבי חנינא: נכרי שהכה את ישראל - חייב מיתה, שנאמר (שמות ב יב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי [61]] וגו' [ויטמנהו בחול].

ואמר רבי חנינא: הסוטר [62] לועו של ישראל - כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר (משלי כ כה) מוקש אדם ילע קודש [ואחר נדרים לבקר] [63].

מגביה עבדו שבת סימן:

אמר ריש לקיש: המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנאמר (שמות ב יג) [ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים] ויאמר לרשע למה תכה רעך; 'למה הכית' לא נאמר, אלא 'למה תכה': אף על פי שלא הכהו - נקרא רשע.

אמר זעירי אמר רבי חנינא: נקרא 'חוטא', שנאמר (שמואל א ב טז) [ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן] ואם לא - לקחתי בחזקה [64], וכתיב (שמואל א ב יז) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד [את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה’].

רב הונא אמר: תיקצץ ידו, שנאמר (איוב לח טו) [וימנע מרשעים אורם] וזרוע רמה [65] - תשבר;

רב הונא קץ ידא [66].

רבי אלעזר אומר: אין לו תקנה אלא קבורה, שנאמר (איוב כב ח) ואיש זרוע [67] - לו הארץ [68] [ונשוא פנים ישב בה];

ואמר רבי אלעזר: לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות [69], שנאמר: 'ואיש זרוע לו הארץ'.

ואמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי יב יא, משלי כח יט) "עובד אדמתו ישבע לחם": אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה [70] - ישבע לחם, ואם לאו - לא ישבע לחם.

ואמר ריש לקיש: עובד כוכבים ששבת [71] - חייב מיתה, שנאמר: (בראשית ח) ויום ולילה לא ישבותו [72], ואמר מר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן.

[73]

אמר רבינא: אפילו שני בשבת [74].

וליחשבה גבי שבע מצות?

כי קא חשיב - שב ואל תעשה, קום עשה לא קא חשיב [75]

הערות[עריכה]

  1. ^ וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו בלא אב ואם וקרובים דמי, ואין עליו קורבה מקודם לכן; ומיהו רבנן הוא דגזור עליה בכל האסורות לו (בהיותו כותי) משום שלא יאמרו 'באין מקדושה חמורה לקדושה קלה'; הלכך:
  2. ^ שנולדה קודם שנתגיירה אמה, ונתגיירה עם אמה, ונשאה זה משגדל
  3. ^ דאחותו היא, ולא גרע מבן נח; ומדרבנן, שלא יאמרו וכו', דקסבר רבי מאיר: אחותו מן האם אסורה לבני נח, ואפילו אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האב, ויליף לה מ'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו': ד'אביו' זה אחות אביו, ו'אמו' זה אחות אמו, כדדריש ליה ר"א לקמן בשמעתין
  4. ^ דלא נאסר איסור אחוה בבני נח אלא מן האם, דכתיב (בראשית כ יב) 'וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי', אלמא בת האב שריא להו ובת האם לא שריא להו
  5. ^ כדכתיב (שם ב) 'על כן יעזב איש את אביו' ודרשינן 'את אביו' = אחות אביו מן האם
  6. ^ כדכתיב 'את אמו' - זו אחות אמו מן האם
  7. ^ גזירה משום אחותו מן האם: דכיון דשם צד שְׁאֵר האם כאן, אף על גב דמן האב היא, אי שרית ליה - אתי למימר "אין לגר אפילו שְׁאֵר אֵם, ואתי למישרי אפילו אחותו מן האם, וכל שכן אחות אמו ואחות אביו מן האם
  8. ^ ולא גזרינן; והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה; והא דנקט 'הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה' - לא בא למעוטי 'הורתו ולידתו שלא בקדושה', אלא למעוטי 'הורתו ולידתו בקדושה'; וכיון דדמי ליה לישראל - גזר ביה רבי מאיר דילמא אתי לאחלופי בישראל, ואפילו בשְׁאֵר האב, ואפילו נולדו אותן קרובות בהיותו נכרי
  9. ^ ואפילו מאמו, ולאחר מיתה, ואפילו נשאה אחיו משנתגייר או נשאה כשהוא נכרי ומשנתגייר קיימה: דאין 'אשת אח' לבני נח, וליכא למיחש 'שמא יאמרו וכו'
  10. ^ וכן אשת אחי האב
  11. ^ שבאות מחמת אישות
  12. ^ וכן כל הבאות מחמת אישות: דכיון דל'שמא יאמרו' ליכא למיחש, דקסבר לא נאסרו לבני נח, ומשום קורבה נמי ליכא למיחש, דכקטן שנולד דמי
  13. ^ אבל כלתו ואחות אשתו - ליכא לרבויי, דהא בגר שהיתה לידתו בקדושה קיימא, וזה לא היתה לו כלל אשה אלא ביהדות
  14. ^ ולאתויי אחות אשתו נמי לא (צריכא ליה), דהא קתני בהדיא:
  15. ^ אשאר גרים קאי, כשנשאם בהיותם כותי ונתגיירו עמו; אי נמי אהא קאי, ומשום דהך גיורת קאמר והוא הדין לישראל גמור
  16. ^ והוא הדין לשתי אחיות
  17. ^ מפרש ביבמות בפרק 'נושאין על האנוסה' (דף צח:) דאהנך דאמרן לעיל 'יקיים' קאמר - דלכתחלה לא יכנוס
  18. ^ ואף על פי שקיימה לאשתו משנתגייר, דבן נח לא הוזהר על חמותו דנימא 'באים מקדושה וכו'; וחמותו ממש לא הויא אף על גב דנתגיירו, דגר שנתגייר וכו' - ואין קורבות זה לזה
  19. ^ התם מפרש במאי פליגי
  20. ^ קתני מיהת 'מותר באשת אביו' ואף על פי שבית דין של ישראל ממיתין עליה, וכן בחמותו, וקתני 'אסור באחותו ובאחות אביו ואחות אמו' ואף על פי שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהם
  21. ^ תלמיד של שניהם היה, כדאמרינן במסכת ביצה (דף ג:) גבי ליטרא קציעות: רבי מאיר אומר: אמר רבי אליעזר: רואין כאילו הן פרודות וכו'; ובמסכת עירובין בפרק קמא (דף יג.) אמר: ר"מ שמש את רבי עקיבא; הא דקתני 'אחותו אסורה לו, ואשת אביו מותרת לו' - ר"מ היא משום רבי אליעזר, והאי דקתני 'חייבי מיתות נאסרו להם ולא חייבי כריתות' - רבי מאיר היא אליבא דרבי עקיבא
  22. ^ לאדם הראשון נאמר
  23. ^ וכל שכן אחותו
  24. ^ דליכא 'דיבוק': דמתוך שאין הנשכב נהנה - אינו נדבק עמו
  25. ^ שזרע יוצא מהם שנעשה בשר - האם והאב אחד בו
  26. ^ שאין יולדין מן האדם; הני דרבי עקיבא - כולהו חייבי מיתות נינהו, ומינה יליף לכל חייבי מיתות; אבל לרבי אליעזר לית ליה קורבא דאישות ואית ליה קורבה דאחוה
  27. ^ לחייבו על אשת אביו לאחר מיתת אביו
  28. ^ ומשני:
  29. ^ ולאו היינו 'אשת חבירו', ובלאחר מיתת אביו נמי ליכא לתרוצה דהיינו 'אשת אביו' דאוקימנא לאחר מיתה
  30. ^ ומשני:
  31. ^ אמו אנוסת אביו: דלאו 'אשתו'; ואין כאן אלא משום אמו - אפילו בחייו [של אביו]
  32. ^ אלא באיסור דאחווה: דתרוייהו ממש ליכא למימר, דאם כן היינו 'ודבק - ולא בזכר'; ותרוייהו באישות ליכא למימר, דהא אמו לאו משום אישות: דאם כן היינו 'אשת אביו'! הלכך תרוייהו באחוה
  33. ^ כמשמעותה דקרא: דקרי ליה 'אביו', דכתיב 'יעזב איש את אביו'
  34. ^ ואשת אביו אשכחן דקרי בישראל 'ערות אביו', דכתיב (ויקרא יח ח) 'ערות אביך היא'
  35. ^ ולאו לאוקמא באחות אביו
  36. ^ דקרא לא משמע הכי: דאחות אביו – 'שאר אביו' הוא דאקרי: ערות אחות אביך לא תגלה כי שאר אביך היא (ויקרא יח יב)
  37. ^ אחות קהת אביו
  38. ^ אחות קהת
  39. ^ אף מן האם היתה, והותרה לעמרם, אלמא אחות אב מן האם מותרת לו קודם מתן תורה
  40. ^ אחות קהת
  41. ^ מן האב היתה, ולא מן האם; ואחות האב הותרה להם; והא דכתיב 'יעזב איש את אביו', ודרשינן 'אחות אביו' - באחותו מן האם קאמר, כדילפינן מ'וגם אמנה אחותי בת אבי היא'
  42. ^ קשיא לרבי עקיבא
  43. ^ בתמיהה
  44. ^ הא
  45. ^ ליה
  46. ^ בת אחי מן האב היא, ולא מן האם; ולא משום איסורא והתירא קאמר ליה, אלא משום לתקוני דיבורא קמא: שאמר 'אחותי היא' - קאמר ליה הכי 'אחותי בת אבי היא', דבת אחי בן אבי היא, וקרי לה 'אחותו', דבני בנים הרי הם כבנים, והרי היא כבת אביו; והאי דקאמר 'אך לא בת אמי' - לאו משום דאי הוה אחוה מן האם הויא אסורה, אלא משום קושטא דמילתא אמר לו
  47. ^ תחילתו של עולם נבנה בחסד: שצוה אדם הראשון לגמול חסד את בנו, ואסרהּ לו והתירהּ לקין כדי שיבנה העולם; והיינו דכתיב (ויקרא כ יז) 'את אחותו בת אביו חסד הוא': מה שהתרתי לקין - חסד גמלתי עמו
  48. ^ בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא; דקסבר רב הונא: לא ילפינן שאר עריות מהנך דכתיבי בהאי קרא: מדפרט כל הני - שמע מינה דוקא כתבינהו
  49. ^ של ישראל
  50. ^ וכל שכן בשאר עריות של קורבה
  51. ^ ופקע שם 'בן נח' מיניה
  52. ^ דליגזר ליה עליה משום ד'שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה'
  53. ^ חשיב ליה 'מיוחדת לו'
  54. ^ מדרגיל למיקרי ליה בנות העיר
  55. ^ ילדתו של פלוני עבד
  56. ^ שלא תקרא 'מיוחדת לו' אם תבא להפקיר עצמה
  57. ^ שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע
  58. ^ לאדם הראשון נאמר
  59. ^ שלא כדרכה - אין כאן 'דבק': שמתוך שאינה נהנית בדבר - אינה נדבקת עמו
  60. ^ שלא אסרה תורה אלא בדביקה
  61. ^ משום דהכה איש עברי
  62. ^ מכה
  63. ^ הנוקש את האדם - היינו ישראל שקרויין 'אדם' דכתיב (יחזקאל לד לא) 'ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם' - אתם קרויין אדם וכו'; 'ילע קודש': כאלו לועה את הקדש, כלומר: כסוטר על לועו
  64. ^ בבני עלי כתיב, שהיו תוקפים בבשר הזבחים, ואמר "אם לא תתן לי - אקח בחזקה:, דהיינו כמרים ידו: שהיו מגזמין להכות
  65. ^ הרגיל לרום ידו על חבירו
  66. ^ מאדם אחד שהיה רגיל להכות את חבירו, וקנסו בכך, כדאמר בפרקין ד(לעיל דף מו.): 'בית דין היו מכין ועונשין שלא מן התורה' לעשות סייג וגדר לדבר
  67. ^ איש שמניף זרוע
  68. ^ לו הארץ מתוקנת לקבורה כלומר ראוי להמיתו ולקוברו
  69. ^ כלומר: אין ראוי לקנות קרקע אלא לבני זרוע, מפני שהתגר רבה ע"י קרקע: שבאות בהמות ומפסידות, וגנבים באין וגונבין, ועוררין עליו, וצריך שיהא חזק לעמוד כנגדן
  70. ^ לעסוק בה תמיד, לחרישה והשקאה וניכוש ועידור
  71. ^ ממלאכתו יום שלם
  72. ^ וקא דריש ליה: לא ישבותו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי; ולא תימא 'לא ישבותו' אהך ששת עתים דקרא קאי, כלומר: לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות
  73. ^ 'פשיטא' לא גרסינן, דהא טובא קא משמע לן: דאבני אדם קאי.
  74. ^ לא תימא 'שביתה' דקאמר ריש לקיש - לשום חובה קאמר: דלא לכוון לשבות, כגון בשבת, שהוא יום שביתה לישראל, או אחד בשבת ששובתין בו, אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו: שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה: שני בשבת יומא קמא דלאו יום בר שביתה נקט, והוא הדין דהוה מצי למינקט שלישי ורביעי
  75. ^ והאי 'לא ישבותו' - קום עשה מלאכה היא