ביאור:בבלי סנהדרין דף צד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מנייהו: אינהו עדיפי מיניה: דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא; ואיהו עדיף מנייהו: דאיהו חזא ואינהו לא חזו [1].
וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעות [2]?
אף על גב דאינהו לא חזו - מידי מזלייהו חזי.
אמר רבינא: שמע מינה: האי מאן דמבעית - אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי.
מאי תקנתיה?
לינשוף [3] מדוכתיה ארבעה גרמידי; אי נמי ליקרי קרית שמע; ואי קאי במקום הטנופת [4] - לימא הכי [5]: עיזא דבי טבחא שמינא מינאי [6].
(ישעיהו ט ו) לםרבה המשרה ולשלום אין קץ [על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת]; אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום [7]? - ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו – משיח, וסנחריב - גוג ומגוג [8]; אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו [9] ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: ריבונו של עולם! אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח! פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר (ישעיהו כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו' [ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו]: [10] אמר שר העולם [11] לפניו: ריבונו של עולם! צביונו עשה לצדיק זה! יצאה בת קול ואמרה: 'רזי לי רזי לי' [12]! אמר נביא 'אוי לי אוי לי עד מתי [13]'? יצאה בת קול ואמרה 'בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו';
ואמר רבא ואיתימא רבי יצחק: עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי [14].
(ישעיהו כא יא) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל [וגו' פסוק יב: אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו]; אמר רבי יוחנן: אותו מלאך הממונה על הרוחות [15] – 'דומה' שמו [16]: נתקבצו כל הרוחות אצל דומה [17], אמרו לו: שומר מה מלילה [18], שומר מה מליל [19]? - אמר שומר: אתא בקר וגם לילה [20], אם תבעיון [21] - בעיו [22] שובו [23] אתיו [24].
תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו [25] שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנאמר: (ישעיהו כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו' [ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו]; כיוצא בדבר אתה אומר (שמות יח י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם [מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים].
תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו 'ברוך' עד שבא יתרו ואמר 'ברוך ה’’.
(שמות יח ט) 'ויחד יתרו [על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים]: רב ושמואל: רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו [26], ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים [27] כל בשרו [28].
אמר רב: היינו דאמרי אינשי: גיורא עד עשרה דרי [29] לא תבזה ארמאי קמיה.
(ישעיהו י טז) לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון [ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש]; מאי 'במשמניו רזון'? אמר הקב"ה: יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות.
חזקיה - דכתיב (ישעיהו ט ה) כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא, יועץ, אל, גבור, אבי, עד, שר, שלום.
והאיכא 'חזקיה'?
שחזקו יה; דבר אחר: חזקיה - שחיזק את ישראל [30] לאביהם שבשמים [כלומר: אין זה שמו המקורי, אלא שם או כנוי שניתן על פי מעשיו].
סנחריב - דכתיב ביה: תגלת פלאסר [שם אחד הוא דכתיב (מלכים ב טו כט): בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה], (דברי הימים ב כח) פלנאסר (דברי הימים א ה ו: בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשר הוא נשיא לראובני), שלמנאסר (מלכים ב טו ג: עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה), פול (מלכים ב טו יט: בא פול מלך אשור על הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו), סרגון (ישעיהו כ א: בשנת בא תרתן אשדודה בשלח אתו סרגון מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה), אסנפר רבא ויקירא (עזרא ד י: ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין ושאר עבר נהרה וכענת; 'אסנפר' חד 'רבא' חד 'ויקירא' חד).
והאיכא 'סנחריב'?
שסיחתו ריב; דבר אחר: שסח וניחר דברים כלפי מעלה [31].
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אותו רשע לקרותו 'אסנפר' 'רבא' 'ויקירא'? - מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר (מלכים ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם [32] [ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו].
רב ושמואל: חד אמר: מלך פקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה: למאן דאמר 'מלך פקח היה': אי אמינא להו עדיפא מארעייכו, אמרו 'קא משקרת [33]!' [34]; ומאן דאמר 'מלך טיפש היה': אם כן מאי רבותיה?
להיכא אגלי להו [35]?
מר זוטרא אמר: לאפריקי, ורבי חנינא אמר: להרי סלוג.
אבל ישראל [36] ספרו בגנותה של ארץ ישראל כי מטו [37] שוש - אמרי "שויא כי ארעין [38]!" כי מטו עלמין [39] אמרו: "כעלמין [40]"! כי מטו [41] שוש תרי, אמרי: על חד תרין [42].
(ישעיהו י טז) [לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון] ותחת כבודו [יקד] יקוד כיקוד אש; אמר רבי יוחנן: 'תחת כבודו' ולא כבודו ממש [43]; כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאני 'מכבדותי'.
רבי אלעזר אמר: תחת כבודו ממש [44], כשריפת בני אהרן: מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים [45].
תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: פרעה, שחירף בעצמו [46] - נפרע הקב"ה ממנו בעצמו [47]; סנחריב שחירף
על ידי שליח [48] - [49] נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח [50]; פרעה - דכתיב ביה (שמות ה ב) [ויאמר פרעה] מי ה' אשר אשמע בקולו [לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח] - נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, דכתיב (שמות יד כז) [ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו] וינער ה' את מצרים בתוך הים, וכתיב (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך [חמר מים רבים]; סנחריב - דכתיב (מלכים ב יט כג) ביד מלאכיך חרפת ה' [ותאמר ברכב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה מלון קצה יער כרמלו] - נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח, דכתיב (מלכים ב יט לה) [ויהי בלילה ההוא] ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף [וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים].
רבי חנינא בר פפא רמי: כתיב [51] [ביד עבדיך חרפת ד' ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחר ברשיו ואבוא] מרום קיצו [יער כרמלו], וכתיב [52] [ביד מלאכיך חרפת ד' ותאמר ברכב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה] מלון קיצו [יער כרמלו] [53]!? - אמר אותו רשע: בתחלה אחריב דירה של מטה, ואחר כך אחריב דירה של מעלה.
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (מלכים ב יח כה) עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה; מאי היא [54]? - דשמע לנביא דקאמר (ישעיהו ח ו) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, [פסוק ז: ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר, העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו].
אמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא - לא הוה ידענא מאי קאמר: חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייח כמי שילוחא דנגדין בנייח ואיתרעיאו [55] ברצין ובר רמליה.
אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי ג לג) מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך? 'מארת ה' בבית רשע' - זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה [56], 'ונוה צדיקים יבורך' - זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל ליטרא ירק [57] בסעודה.
(ישעיהו ח ז) ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור [ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו] [58], וכתיב [59] וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע [והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל]; אלא [60] מאי טעמא איעניש [סנחריב]?
נביא - אעשרת השבטים איתנבי; איהו יהיב דעתיה על כולה ירושלים! - בא נביא ואמר לו [61]: (ישעיהו ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה [כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים]? אמר רבי אלעזר בר ברכיה: אין נמסר עם עייף בתורה ביד מי המציק לו [62].
מאי [63] כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים? - לא כראשונים [64] שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים [65] שהכבידו עליהן עול תורה [66] -וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים [67] וכדורכי הירדן. אם חוזר בו [68] – מוטב, ואם לאו אני אעשה לו גליל בגוים [69].
(דברי הימים ב לב א) אחרי הדברים והאמת האלה [70] בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצורות ויאמר לבקעם אליו; האי רישנא להאי פרדשנא [71]?
אחרי הדברים והאמת מאי 'אחר'?
אמר רבינא: לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע [72] ואמר: "אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך השתא, אמר: "לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא"; מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתינא ליה, שנאמר (ישעיהו יד כד) נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום [73] לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור
אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס [74] לחזקיהו ולסיעתו.
(ישעיהו י כז) והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן; אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות; מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה - ידקר בחרב זו; בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ; מגבת ועד אנטיפרס [75] ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה; ועל אותו הדור הוא אומר (ישעיהו ז כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו' ואומר (ישעיהו ז כג) והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה - אף על פי שאלף גפן באלף כסף [76] - [77] לשמיר ולשית יהיה [78].
(ישעיהו לג ד) ואוסף שללכם אוסף החסיל [כמשק גבים שקק בו]; אמר להם נביא לישראל: אספו שללכם! אמרו לו: לבזוז [79] או לחלוק [80]? אמר להם: כאוסף החסיל: מה אוסף החסיל: כל אחד ואחד לעצמו, אף שללכם - כל אחד ואחד לעצמו. אמרו לו: והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו [81]? אמר להם [82] כמשק [83] גבים שוקק בו [84]: מה גבים [85] הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה [86] - אף ממונם של ישראל: כיון שנפל ביד עובדי כוכבים - מיד טיהר <כדרב פפא, דאמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון>.
אמר רב הונא: עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום, שנאמר (ישעיהו י כח) בא על עית [87], עבר במגרון, למכמש יפקיד כליו [88] עברו מעברה, גבע מלון לנו, חרדה הרמה, גבעת שאול נסה [פסוק ל] צהלי קולך בת גלים, הקשיבה לישה, עניה ענתות [פסוק לא] נדדה מדמנה, יושבי הגבים העיזו {[פסוק לב] עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם} [89]; הני - טובא הויין [90]!?
צהלי קולך בת גלים - נביא הוא דקאמר לה לכנסת ישראל: צהלי קולך בת גלים = בתו של אברהם יצחק ויעקב, שעשו מצות כגלי הים; הקשיבה לישה [91]: מהאי לא תסתפי [92], אלא איסתפי מנבוכדנצר הרשע, דמתיל כאריה [93] שנאמר [94] (ירמיהו ד ז) עלה אריה מסובכו [ומשחית גוים, נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב] [95].
מאי
הערות
[עריכה]- ^ איידי דגררא בעלמא קתני הכא, ומילתא באפי נפשה היא, וברוב ספרים אינה כתובה
- ^ דכתיב 'אבל חרדה גדולה נפלה עליהם'
- ^ לדלוג
- ^ דלא מצי קרי
- ^ לחש
- ^ כלומר: לך אצל העזים והניחני
- ^ מ"ם שבתיבת 'למרבה המשרה' סתום
- ^ לכך נסתם: לומר: נסתמו הדברים שעלו במחשבה, ולא נעשה; לישנא אחרינא: שביקש הקב"ה לסתום צרותיהן של ישראל, שבקש לעשותו משיח; ומורי רבי פירש: לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה
- ^ שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו
- ^ שמענו
- ^ מלאך שכל העולם מסור בידו
- ^ נסתרות שלי הן, ואני יודע על מה מעכב
- ^ יבא משיח
- ^ עד שנתבזזו שונאי ישראל כמה פעמים
- ^ שהנשמות נפקדות אצלו
- ^ והיינו 'משא דומה': כך אמר דומה
- ^ אלי קורין הרוחות על עסקי שעיר = עשו
- ^ ואומר לי: שומר מה מלילה: הקב"ה שהוא שומר, מה אומר מן הגלות שהוא כלילה
- ^ מה דבר מתי קץ הגאולה מליל זה
- ^ אתא בקר - בתמיה! ואית ספרים דלא כתיב בהו, ונכון אמר להם השר: כך אמר שומר = הקב"ה: אתא בקר: גאולה תבא, וגם לילה: אבל מתחלה תהיה גלות הרבה; לישנא אחרינא: שיגאלו ויבנה מקדש שני, ויחזרו ויגלו גלות זה; לישנא אחרינא 'וגם לילה': לרשעים; וכן תרגומו מוכיח: 'אית אגר לצדיקיא ואית פורענות לרשיעיא'
- ^ אם תבקשו להגאל
- ^ בקשו רחמים
- ^ בתשובה
- ^ לגאולה
- ^ דבר מגונה עשו
- ^ שמל את עצמו ונתגייר
- ^ קמטין קמטין
- ^ שהיה מיצר מאד על מפלת מצרים
- ^ הכי הוא משל בני אדם, ומיהו יתרו - לאו עשירי הוה
- ^ העוסקין בתורה, כדלקמן
- ^ כדלקמן: שחירף על ידי מלאך
- ^ ולא אמר 'מוטבת מארצכם'
- ^ שהרי אין ארץ מעולה הימנה
- ^ ולכן לא אמר 'מוטבת מארצכם'
- ^ סנחריב לעשרת השבטים, דכתיב (מלכים ב' יח,יא) 'וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי' - הי נינהו אותן מקומות
- ^ כי אגלינהו סנחריב
- ^ לאותו מקום ששמו
- ^ זאת הארץ שויא לארצנו
- ^ וכשבאו למקום ששמו עלמין
- ^ זה המקום שוה לירושלים, שנקראת בית עולמים
- ^ כשבאו למקום ששמו
- ^ כלומר: זה יפה פי שנים כמקומנו, ועל שם כך נקראו כל אותן מקומות כך
- ^ דכבודו ממש משמע בשרו וגופו; 'תחת כבודו' משמע תחת הגוף והבשר, כלומר: נשמה שבתוך הגוף, והשתא אמר 'תחת כבודו' - ולא כבודו ממש: נשמה שבתוך הגוף, אלא האי 'כבודו' היינו בגדיו, דתחת בגדיהם נשרפו
- ^ תחת גופו ממש
- ^ דכל הגוף נשרף תחת הבגדים; ולא גרסינן 'תחת כבודו ולא תחת כבודו ממש' דמשמע דמקרא נפקא לזה, דהאי 'תחת כבודו' לא 'תחת כבודו ממש', ומהיכא תיפוק ליה האי? אבל השתא, דדרשא בעלמא דריש ליה, 'תחת כבודו ממש' = גופו ממש
- ^ הוא עצמו ולא על ידי שליח: לא היה ביזוי כל כך
- ^ ולכך הקב"ה כמו כן נפרע ממנו בעצמו, ולא נתבייש כל כך: דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן
- ^ דהיינו בזוי יותר
- ^ אף
- ^ ונתבייש יותר
- ^ בישעיהו לז,כד
- ^ במלכים ב יט,כג
- ^ 'מרום קיצו' משמע דירה של מטה, כדכתיב (ירמיהו יז יב) 'מרום מראשון מקום מקדשנו'; 'מלון קיצו' משמע דירה של מעלה: בית מלונו
- ^ היכי אמר לו הקב"ה להשחית
- ^ להשחיתה
- ^ 'מארת ה’’ - שלא נשׂבע מכל מה שהיה אוכל
- ^ במדה
- ^ שאמר לו הקב"ה עלה והשחת
- ^ פסוק ח
- ^ מאחר שברשות הלך: שנביא נתנבא עליו
- ^ כשבא על ירושלים
- ^ לא נמסר עמו של חזקיה שהוא עיף בתורה ביד סנחריב המציק לו
- ^ סוף הפסוק
- ^ עשרת השבטים
- ^ עמו של חזקיה
- ^ והיינו דכתיב 'האחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים'
- ^ כיוצאי מצרים שעברו את הים
- ^ סנחריב
- ^ שמגלגל בחרפה בכל הגוים לישנא אחרינא: 'גליל' לשון גללים [מ"ר]
- ^ השתא משמע שהיה מדבר בחזקיהו שהיו עסוקין בתורה
- ^ וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה? כי מפני שהאמת בחזקיהו בא סנחריב
- ^ להביא סנחריב והיינו אמת שחותמו וקיומו של הקדוש ברוך הוא אמת
- ^ פסוק כה
- ^ שיהא כלם פגרים ויאכילו סוסיהם ובהמתם בתוך עצמות הפגרים כעין אבוס
- ^ מקומות שבסוף התחומים
- ^ שהן יקרים שאין להם רוב כרמים
- ^ אפילו הכי
- ^ שמניחין אותן לאבוד, ומביירים אותן, והיו עוסקין בתורה
- ^ שלל כל אחד ואחד לעצמו
- ^ ביחד אותו ממון שנשאר מחיל סנחריב
- ^ לישנא אחרינא: לחלוק לאחרים מה שאנו שוללים, אבל אנו אסורים באותו שלל, שממון שבזזו מעשרת השבטים מעורב בו, דאיכא משום גזל
- ^ סוף הפסוק
- ^ משק = שו"ן בלע"ז
- ^ השקאה של צינורות שמזלפין בהם מים נובעין השקו באותו ממון, וטיהרתו
- ^ צינורות
- ^ על ידי טבילה
- ^ ומתרגמינן: ומני? רבני משרייתיה
- ^ פסוק כט
- ^ ולא קא חשיב 'עוד היום בנוב לעמוד', דההוא - לאו מסע הוא, אלא כדאמרינן לקמן: אותו היום נשתייר מעונה של נוב
- ^ די"ב הוא דאיכא
- ^ דחשיבנא ביה תלתא: בת גלים, לישה, ענתות - הנהו לאו מן חושבנא נינהו, דנביא הוא דקאמר להו לישראל
- ^ שתנצל מידו; היינו דכתיב צהלי קולך
- ^ שנמשל לליש
- ^ דכתיב ביה
- ^ והיינו דקאמר 'הקשיבי לישה'