ביאור:בבלי סנהדרין דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'אימתי' [1], ו'במה [2]' - אינו אלא לפרש דברי חכמים; רבי יוחנן אמר: 'אימתי' – לפרש, ו'במה' – לחלוק' ודכולי עלמא 'אימתי' לפרש הוא!?

גברא אגברא קא רמית [3]? מר סבר פליגי [4], ומר סבר לא פליגי!

ולא פליגי? והתניא [תוספתא פ"ד בסוף מ"ב בשם 'חכמים’]: 'בין שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות אלא הוא הרי זה פסול' - ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא [5], דתניא: [6] רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: [7].

מלוה ברבית:

אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות [8].

והאנן תנן 'מלוה ברבית' [מַלוה ולא לוה]?

מִלוה הבאה ברבית [9].

בר ביניתוס [10] אסהידו ביה תרי סהדי: חד אמר: "קמי דידי אוזיף בריביתא", וחד אמר: "לדידי אוזפי בריביתא"; פסליה רבא לבר ביניתוס.

והא רבא הוא דאמר 'לוה ברבית פסול לעדות', והוה ליה [11] 'רשע' [12], והתורה אמרה: אל תשת רשע עד?

רבא לטעמיה, דאמר רבא [13]: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע [14] [ופלגינן דיבוריה].

ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה; פסליה רב נחמן ועבריה. אזל, רבי מזיה וטופריה [15]. סבר רב נחמן לאכשוריה, אמר ליה רבא: דילמא איערומי קא מערים?

אלא מאי תקנתיה?

כדרב אידי בר אבין, דאמר רב אידי בר אבין: החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו [16] ויחזיר אבידה בדבר חשוב [17] או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו.

ומפריחי יונים:

מאי 'מפריחי יונים'?

הכא תרגומה: "אי תקדמיה יונך ליון [18]".

רבי חמא בר אושעיא אמר: ארא [19].

מאן דאמר אי תקדמיה יונך ליון - מאי טעמא לא אמר ארא?

אמר לך: ארא - מפני דרכי שלום בעלמא [20].

ומאן דאמר ארא - מאי טמא לא אמר "אי תקדמיה יונך ליון"?

אמר לך: היינו 'משחק בקוביא'.

ואידך?

תנא תולה בדעת עצמו [21] ותנא תולה בדעת יונו, וצריכא: דאי תנא תולה בדעת עצמו - התם הוא דלא גמר ומקני, דאמר:


עמוד ב

"קים לי בנפשאי דידענא טפי" [22], אבל תולה בדעת יונו [23] - אימא לא; ואי תנא תולה בדעת יונו, דאמר "בנקשא תליא מילתא [24], ואנא ידענא לנקושי טפי" [25], אבל תולה בדעת עצמו - אימא לא, צריכא.

מיתיבי [דומה לתוספתא פ,ה מ"ב]: 'המשחק בקוביא' - אלו הן המשחקים בפיספסים [26]; ולא בפיספסים בלבד אמרו, אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים [27]; ואימתי חזרתן? משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה: דאפילו בחנם לא עבדי [עיין ר"ן];

'מלוה בריבית' - אחד המלוה ואחד הלוה; ואימתי חזרתן? משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה - אפילו לנכרי לא מוזפי [28];

'ומפריחי יונים' - אלו שממרין את היונים [29]; ולא יונים בלבד אמרו, אלא אפילו בהמה חיה ועוף [30]; ואימתי חזרתן? משישברו את פגמיהן [31] ויחזרו בהן חזרה גמורה - דאפילו במדבר נמי לא עבדי [32];

'סוחרי שביעית' אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית; ואימתי חזרתן? משתגיע שביעית אחרת ויבדלו [33]; ואמר רבי נחמיה: לא חזרת דברים בלבד אמרו [34] אלא חזרת ממון [35]; כיצד? - "אומר אני פלוני בר פלוני כינסתי מאתים זוז בפירות שביעית והרי הן נתונין במתנה לעניים"; קתני מיהת 'בהמה': בשלמא למאן דאמר 'אי תקדמיה יונך ליון' - היינו דמשכחת לה בהמה [36], אלא למאן דאמר ארא - בהמה בת הכי היא [37]?

אִין, בשור הבר, וכמאן דאמר 'שור הבר - מין בהמה הוא', דתנן [תוספתא כלאים פ"א מ"ו]: 'שור הבר מין בהמה הוא; רבי יוסי אומר: מין חיה'. [38].

תנא: הוסיפו עליהן הגזלנין והחמסנין [39].

גזלן - דאורייתא הוא [40]!?

לא נצרכא אלא למציאת חרש שוטה וקטן [41]; מעיקרא סבור מציאת חרש שוטה וקטן לא שכיחא [ולכן אין לגזור גזירה], אי נמי מפני דרכי שלום בעלמא, כיון דחזו דסוף סוף ממונא הוא דקא שקלי [42] - פסלינהו רבנן [43].

'החמסנין' [מדוע הוסיפו ומדוע לא גזרו בתתחילה?] - מעיקרא סבור דָמֵי קא יהיב - אקראי בעלמא הוא; כיון דחזו דקא חטפי [44] - גזרו בהו רבנן.

תנא: עוד הוסיפו עליהן הרועים, הגבאין [45] והמוכסין.

רועים - מעיקרא סבור [46] אקראי בעלמא הוא [47], כיון דחזו דקא מכווני ושדו לכתחילה - גזרו בהו רבנן.

הגבאין והמוכסין:

מעיקרא סבור מאי דקיץ להו קא שקלי; כיון דחזו דקא שקלי יתירא [48] – פסלינהו.

אמר רבא: רועה שאמרו: אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה.

ומי אמר רבא הכי? והאמר רבא: 'רועה בהמה דקה בא"י פסולין [49], בחוצה לארץ כשרין; רועה בהמה גסה אפילו בא"י כשרין'?

ההוא במגדלים איתמר [50]; הכי נמי [51] מסתברא, מדקתני '"נאמנין עלי שלשה רועי בקר"' [52]: מאי לאו לעדות!

לא, לדינא [53]: דיקא נמי דקתני: 'שלשה רועי בקר' ואי לעדות - שלשה למה לי?

ואלא מאי – לדינא? מאי איריא שלשה 'רועי בקר'? כל בי תלתא דלא גמרי דינא נמי!

הכי קאמר: אפילו הני דלא שכיחי ביישוב [54].

אמר רב יהודה: סתם רועה [55] - פסול, סתם גבאי [56] – כשר.

אבוה דרבי זירא עבד גביותא תליסר שנין; כי הוה אתי ריש נהרא למתא, כי הוה חזי [57] רבנן - אמר להו: "(ישעיהו כו כ) לך עמי בא בחדריך [וסגר דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם] [58]; כי הוה חזי אינשי דמתא – אמר: "ריש נהרא אתא למתא, והאידנא נכיס אבא לפום ברא [59] וברא לפום אבא" -

הערות[עריכה]

  1. ^ כגון במתניתין דהכא
  2. ^ דברים אמורים
  3. ^ דרבי יהושע בן לוי ארמי בר חמא
  4. ^ רמי בר חמא סבר 'אימתי' דרבי יהודה לחלוק בא
  5. ^ לעולם 'אימתי' לפרש הוא, ורבנן דמתניתין לא פליגי עליה; ומתניתא דקתני 'בין שיש לו כו' - דמשמע טעמא משום אסמכתא - רבי יהודה גופיה אמרה משמיה דרבי טרפון, ופליג אדרבנן דמתניתין, דטעמייהו משום יישוב; ובמתניתין רבי יהודה - מילתייהו דרבנן קא מפרש
  6. ^ שנים יושבין ואחד עובר; זה אומר "פלוני העובר - נזיר הוא" וזה אומר "אינו נזיר" ואמר אחד "הריני נזיר אם כמותו הוא שהוא נזיר" וחבירו אומר "הריני נזיר אם כמותו הוא שאינו נזיר", ושניהם מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם
  7. ^ אין אחד מהן נזיר, שעל הספק אמר דבריו תחילה, ואין זו הפלאה, דכי יפליא איש (ויקרא כז ב): - יפרש משמע; אלמא לרבי טרפון - דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה - אפילו הכי הויא אסמכתא [גם בעניני ממון], ולא אמרינן מספיקא גמר ואקני
  8. ^ דקיימא לן (בבא מציעא עה:) המלוה והלוה עוברין בלא תעשה, וכיון דחימוד ממון מעבירו על דת - הוה ליה כ'רשע דחמס' דעובר נמי על לא תעשה מפני חימוד ממון
  9. ^ ומשמע אתרווייהו
  10. ^ אוזיף מלוה
  11. ^ האי סהדא
  12. ^ דהא אודי דלווה בריבית
  13. ^ בפרק קמא
  14. ^ אינו יכול לפסול עצמו על פיו, דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה, ואדם קרוב אצל עצמו
  15. ^ הגדיל שערו וציפורניו לנוול עצמו לעשות תשובה
  16. ^ דתשובה דהתם - לאו עירומי הוא
  17. ^ אם ימצא אבידת חבירו, דכיון דמחזיר אבידה הוא - ודאי הדר ביה מחמדת ממון
  18. ^ ליוני אתן לך כך וכך
  19. ^ אשתליו"ן: מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן, ויש בהן גזל
  20. ^ דתניא (חולין קמא:) 'יוני שובך ויוני עלייה - יש בהן גזל מפני דרכי שלום' ולא גזל גמור: דלא זכה בהן בעל השובך, דממילא קאתו ורבו להתם ובגמרא ד'השואל' (דף קב.) גרס לה
  21. ^ דהויא אסמכתא, והדר
  22. ^ ולא היתה ספיקא בידו, וטעות הוא, וכי אתני - אדעתא דהוא נצח אתני, ולא גמר ואקני
  23. ^ ספיקא הוא בידו אי נצח, ואפילו הכי אתני מספיקא הלכך גמר ומקני
  24. ^ שיש לו דפין של עץ מנקשין זו לזו, והיונה שומעת קולן ומכרת שבעלה מזרזה וממהרת לעוף
  25. ^ 'נקשא' = הכאה זו על זו
  26. ^ שברי עצים והן מרלי"ש בלע"ז
  27. ^ שאין עשויין לכך ואקראי בעלמא הוא
  28. ^ שישתכח שם ריבית מפיהם, דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו
  29. ^ מרגיזים אותן זה על זה להלחם
  30. ^ דלאו מילתא דשכיחא הוא
  31. ^ אלו דפין שמזרזים בהן
  32. ^ דלא שכיחי יונים דיישוב; והאי פירושא ללישנא דארא נקיט לה, ולא מגופא דברייתא היא; וללישנא ד'אי תקדמה יונך ליון' איכא לפרושי: חזרה גמורה, דהא אפילו בחנם נמי לא עבדו, כדפרישית גבי קוביא
  33. ^ שלא ישאו ויתנו בפירותיהן, ויפקרו גנותיהן לעניים
  34. ^ לומר "לא נוסיף עוד"
  35. ^ אלא חזרה הנכרת: שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן לעניים
  36. ^ דאפשר שמלמדה לרוץ כשתשמע קולו
  37. ^ שתביא בהמות הבר לביתה עמה - והלא ירדפוה החיות
  38. ^ שור הבר דומה לחיה, ואם מגדלו בביתו - הולך למדברות ומטעה החיות לבא אחריו, ויש בהן גזל מפני דרכי שלום: שמביא אותן מן הביברין; והא דקרי ליה בהמה - כמאן דאמר מין בהמה הוא, ופלוגתייהו לענין התרת חלבו וכיסוי הדם
  39. ^ חמסן יהיב דמי, אלא שאין רצון הבעלים למכור
  40. ^ אל תשת רשע עד
  41. ^ ובמסכת גיטין (פ"ה מ"ח דף נט:) תנן 'מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום' שלא יתקוטט אביו או קרוביו
  42. ^ ועברי אתקנתא דרבנן מחמת חימוד ממון
  43. ^ דחשידי למשקל אגרא ואסהודי שקרא
  44. ^ ושקלי, כלומר: דאפילו דמי קא יהבי - אתי לידי גזלנות, כלומר: שהיה קשה לבעלים למכור, ובעל כרחן חוטפין וזורקין המעות לפניהם
  45. ^ ממונין שהעמידן מלך לגבות מס ומנת המלך וכרגא וארנונא מישראל חביריהם
  46. ^ מה שהבהמה נכנסת לשדות של אחרים ורועָה
  47. ^ ואין הרועה מתכוין לכך
  48. ^ יותר מן הקצבה
  49. ^ חמירי טפי משום ישוב ארץ ישראל
  50. ^ שמגדלין אותם בבתיהם; ואפילו הכי בארץ ישראל פסולין מגדלי בהמה דקה: דעבידא דמשמטא ורהטא לתוך השדות, אבל גסה לא משתמטא, ואפשר לנוטרה; אבל רועה שמרען בחוץ: באפר של ישוב - אפילו בהמה גסה פסול, שנכנסת בשדה של אחרים
  51. ^ דרועה בהמה גסה פסול
  52. ^ מכלל דאי לא קבלינהו עליה - לא מהימני
  53. ^ דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי דינא
  54. ^ ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחבירו: אי קבלינהו עלויה - לא מצי למיהדר
  55. ^ דאכתי לא חזינן דעיילו בהמותיו בשדות אחרות
  56. ^ עד דשמעינן ביה דשקיל יתירתא
  57. ^ אבוה דרבי זירא
  58. ^ דלא נחזינא בך ריש נהרא שהוא שר העיר ורואה שרבים יושבי העיר, ושואל ממון הרבה לכל שנה, והוא היה מיקל עליהם המס ומדחה את שר העיר לאמר שיושביה מועטין ואין ממי לגבות
  59. ^ ישחוט את האב לפני הבן, כלומר: יגבה מהן ממון