ביאור:בבלי סנהדרין דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בשני רעבון ^[1] [בתוספתא סנהדרין פ"ב מ"ה: אין מעברין את השנה מפני רעבון].

תניא [דומה לתוספתא סנהדרין פ"ב מ"ה]: רבי אומר (מלכים ב ד מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים ^[2] עשרים לחם שעורים וגו' [וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו] ואין לך קלה בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה יותר מבעל שלישה, ואף על פי כן לא בכרה אלא מין אחד; שמא תאמר חטים ^[3]? - תלמוד לומר '^[4] שעורים'; שמא תאמר לפני העומר ^[5]? תלמוד לומר ^[6] 'תן לעם ויאכלו' ^[7] אחר העומר היה; אמור מעתה: ראויה היתה אותה שנה שתתעבר ^[8], ומפני מה לא עיברה אלישע? ששנת בצורת היתה ^[9], והיו הכל רצין לבית הגרנות.

תנו רבנן [תופסתא סנהדרין פ"ב מ"ג]: אין מעברין את השנה לפני ראש השנה ^[10] ואם עיברוה אינה מעוברת; אבל מפני הדחק ^[11] - מעברין אותה אחר ראש השנה מיד ^[12]; ואף על פי כן אין מעברין ^[13] אלא ^[14] אדר ^[15].

איני!? והא שלחו ליה לרבא: "זוג ^[16] בא מרקת ^[17] ותפשו נשר ^[18] ובידם דברים הנעשה בלוז –

ומאי ניהו? - תכלת ^[19] –

בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום ועמוסי יריכי נחשון ^[20] בקשו לקבוע נציב אחד ^[21] ולא הניחן אדומי הלז ^[22] אבל בעלי אסופות נאספו וקבעו לו נציב אחד בירח שמת בו אהרן הכהן ^[23]" ^[24]!?

חשובי מחשבי, גלויי לא מגלו ^[25].

מאי משמע דהאי 'נציב' - לישנא דירחא הוא?

דכתיב (מלכים א ד ז) ולשלמה שנים עשר נציבים ^[26] על כל ישראל, וכלכלו את המלך ואת ביתו חדש בשנה [חדש בשנה יהיה על אחד לכלכל]

והכתיב (מלכים א ד יט) [גבר בן ארי בארץ גלעד ארץ סיחון מלך האמרי ועג מלך הבשן] ונציב אחד אשר בארץ ?

רב יהודה ורב נחמן: חד אמר אחד ממונה על כולם, וחד אמר כנגד חדש העיבור ^[27].

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ד]: אין מעברין את השנה - לא משנה לחברתה ^[28] ולא שלש שנים זו אחר זו ^[29]. אמר רבי שמעון: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו. אמרו לו: משם ראיה? בית דין ישבו ^[30] וקבעו אחת אחת בזמנה ^[31] [עיין תוספות ד"ה ולא שלש שנים זו אחר זו, שמפרשים: לא לעבר שלש שנים רצופות, אלא שבמושב בית דין אחד אין מעברין שלש שנים אפילו לא רצופות].

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ה]: אין מעברין את השנה לא בשביעית ^[32] [עיין יד רמה] ולא במוצאי שביעית ^[33]; אימתי רגילין לעבר? - ערב שביעית ^[34]. של בית רבן גמליאל היו מעברין במוצאי שביעית ^[35].

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: אין מביאין ירק מחוצה לארץ; ורבותינו התירו.

מאי בינייהו ^[36]?

אמר רבי ירמיה: חוששין לגושיהן איכא בינייהו ^[37] [עיין תוספות ד"ה חוששין לגושיהן: שמטמא במגע ובמשא, אך לא באהל].

[##הערות: הערה ראשונה: 'של בית רבן גמליאל' – הרי מרבן גמליאל והלאה כל הנשיאים היו מבית רבן גמליאל! ואם כן דברי הרישא של הברייתא "אין מעברין" וכו' הם משנה עתיקה!

הערה שניה: לפי הסבר רבי ירמיה, רבן גמליאל הקל בגזרת טומאת חו"ל שגזרו יוסי בן צרידה ויוסי בן יועזר? או אולי הקל בחומרות שהחמירו אחרכך: 'חוששין לגושיהן’].

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ו]: אין מעברין את השנה מפני הטומאה ^[38]; רבי יהודה אומר: מעברין! אמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה ^[39], ובקש רחמים על עצמו ^[40], דכתיב (דברי הימים ב ל יח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו

עמוד ב

כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ^[41] כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד ^[42] [עיין תוספות ד"ה שעיבר השנה מפני הטומאה]; רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה – מעוברת; אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן ^[43]. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני ^[44].

אמר מר: 'רבי יהודה אומר מעברין' - אלמא אית ליה לרבי יהודה טומאה דחויה היא בציבור ^[45]? והא תניא: ציץ - בין שישנו על מצחו ^[46] ובין שאינו על מצחו - מרצה ^[47], דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר: עודו על מצחו – מרצה, אין עודו על מצחו - אינו מרצה;

אמר ליה רבי שמעון: כהן גדול ^[48] ביום הכיפורים יוכיח, שאינו על מצחו ^[49] – ומרצה ^[50]!

אמר לו רבי יהודה: הנח ליום הכיפורים, שטומאה הותרה בציבור ^[51]' ^[52]!

וליטעמיך תיקשי לך היא גופה: 'רבי יהודה אומר: מעברין! ואמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו'? אלא חסורי מחסרא והכי קתני: אין מעברין את השנה מפני הטומאה, ואם עיברוה – מעוברת; רבי יהודה אומר: אינה מעוברת ^[53]; ואמר רבי יהודה וכו'

אי הכי 'רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה – מעוברת' - היינו תנא קמא?

אמר רבא: לכתחלה איכא בינייהו ^[54].

תניא נמי הכי: אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחילה; רבי שמעון אומר: מעברין; אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן.

אמר מר 'שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן' ולית ליה לחזקיה (שמות יב ב) החדש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה] - זה ניסן, ואין אחֵר ניסן ^[55]!?

טעה בדשמואל, דאמר שמואל: 'אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר ^[56] הואיל וראוי לקובעו ניסן ^[57]', ואיהו ^[58] סבר: 'הואיל וראוי' לא אמרינן ^[59].

תניא נמי הכי: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן.

'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני' - היכי דמי ^[60]?

אמר רב אשי: כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים ^[61] ונשים משלימות לטהורים, ועודפות עליהם ^[62]: ^[63] מעיקרא סבר נשים בראשון ^[64] חובה ^[65] דהוו מיעוטן טמאים ומיעוטן מידחו לפסח שני ^[66], ולבסוף סבר: נשים בראשון ^[67] רשות ^[68], דהוו להו טמאים רובא, ורובא לא מדחו לפסח שני ^[69].

גופא אמר שמואל: 'אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן' [יד רמה: והיות ולא קדשוה – יכולים עדיין לעבר את השנה]; עיברוה מאי?

אמר עולא: אין מקדשין את החדש ^[70]; קידשו מאי?

אמר רבא: בטל העיבור.

רב נחמן אמר: מעובר ומקודש.

א"ל רבא לרב נחמן: מכדי מפוריא לפיסחא תלתין יומין הוו, ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח, דתניא: 'שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות', ^[71] וכי מטי ריש ירחא מרחקין ליה ^[72] - ^[73]אתי לזלזולי בחמץ!

אמר ליה: מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא ^[74], אמרי: "חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא".

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'אין מעברין את השנה ^[75] אלא אם כן היתה תקופה חסירה ^[76] רובה של חודש ^[77]; וכמה 'רובה של חודש'? - ששה עשר יום ^[78], דברי רבי יהודה;

הערות[עריכה]

^ לפי שכלה התבואה, וצריכין לאכול מן החדש
^ לחם אביב משמע שעכשיו היה מבכר
^ שהן אפילות, לכך נתאחרו לבשל עד אחר הפסח
^ לחם
^ ובזמן ביכר
^ שם
^ מלמד שקרב העומר והותר החדש
^ על האביב: שכשהגיע ניסן - עדיין לא היה רוב אביב דהא לאחר ששה עשר בניסן לא ביכרו אלא שעורין, ולא קרינא ביה 'חדש האביב'
^ בקראי משכחת לה
^ אין יושבין בית דין קודם ראש השנה לעיין ולומר 'תתעבר שנה זו בשני אדרים' מפני שיש שכחה בדבר קודם שיגיע, ומזלזלי בחמץ
^ שמא לא יהא שם בית דין מופלא סמוך לאדר, או שמא יבא המלך אדומי ויעכב על ידן
^ ומודיעין לגולה אחר ראש השנה מיד שעיברנוה
^ אותה בשני חדשים אחרים
^ כשיגיע
^ יעשו שני אדרים
^ שני תלמידי חכמים
^ טבריא
^ חיל רומיים
^ תכלת בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (דף מו:): 'היא לוז שצובעין בה תכלת'
^ נשיא שבארץ ישראל שהוא מזרע נחשון בן עמינדב ראשון לנשיאים
^ בקשו להוסיף חדש אחד על השנה לעברה
^ מלכות הרשעה גזרה גזירה עליהן
^ באב
^ אלמא מפני הדחק מעיינין בעיבור שנה לפני ראש השנה
^ עד לאחר ראש השנה, שלא ישכחו בני הגולה
^ ממונים
^ בשנה מעוברת היה אותו נציב מכלכל באדר השני
^ אם שנה הבאה צריכה לעבר - אין מעברין שנה זו מפני צורכי שנה הבאה, אלא הצריכה – תתעבר [עיין רבנו יונה]
^ שאם כן - משתנות השנים מתיקונם, ובא לו ניסן השלישי באמצע הקיץ
^ אחרי כן בכל שנת עיבור ועיבור
^ ולא סמכו על אותו מנין, אלא לפי שהיה רבי עקיבא חכם גדול - עיינו בשלשתם בימיו, ולא עיברו שלש שנים רצופות, ולא זו אחר זו היו; אלא מפני שרבי עקיבא חכם גדול היה ובקי בעיבור השנה, והוא עומד ליהרג - באו בית דין וישבו עמו ועיינו בעיבור שלש שנים; ולא עיברו שלש רצופות אלא כל אחת בזמנה: דהא אמרינן 'מפני הדחק חשובי מחשבינן גלויי לא מגלינן'!; לישנא אחרינא 'ולא שלש שנים זו אחר זו' תנא קמא נמי בהא קאסר, שלא יעיינו בעיבור שלש שנים זו אחר זו בישיבה אחת - ואפילו לעברן בזמנן
^ לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע
^ בשמינית לפי שכלה הישן מאריכין עליהן איסור החדש
^ להוסיף להם חדש לעבודת קרקע
^ ואין חוששין אם כילה הישן, דקסבר: מביאין ירק ותבואה מחוצה לארץ לארץ ישראל מאותה שחרשו וזרעו בשביעית, והתירם עומר של שביעית
^ במאי פליגי
^ שמא יבא עמה מגוש ארץ העמים שמטמא באהל ויטמא טהרות של ארץ ישראל
^ כגון שהיה נשיא חולה ואמדוהו למות ערב הפסח או (שני) ימים קודם, ויהיו טמאים; או שהיה רובן טמאים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואינן יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה - אין מעברין בכך, אלא יעשו בטומאה
^ שנטמאו בימי אחז אביו מעבודה זרה, שלא חששו לתורה, והיה חזקיהו מחזירן למוטב, וידע שלא יספיקו כולן לבא וליטהר עד הפסח - ועיבר השנה
^ שימחל לו העון
^ שעיבר את השנה מפני הטומאה שלא כדת
^ ולקמן פריך: הואיל ואמר רבי יהודה 'מעברין' - למה ביקש רחמים על עצמו?
^ לאחר שקידשו לשם ניסן - חזר ונמלך ועשאו אדר השני
^ לא עיברה אלא השיאן לפסח שני שלא כדין, לפיכך ביקש רחמים על עצמו
^ כלומר: בקושי הותרה טומאה בציבור, וכל כמה דאפשר להדורי: לעשותו בטהרה – מהדרין, ולכך מעברין: כדי שיעשו בטהרה
^ כהן גדול בשעת טומאה [בשעת הקרבה בטומאה – יד רמה]
^ על טומאת זבחים לעלות לרצון
^ בבואו לפני לפנים
^ שאינו לובש בגדי זהב
^ ואם אירעה טומאה בקדשים מרצה הציץ
^ הנח ליום הכיפורים, שכולו עבודת ציבור הוא, וטומאה הותרה בקרבן ציבור כטהרה גמורה, ואין צריך ציץ לרצות
^ אלמא היתר גמור הוא
^ לפי שהטומאה היתר היא בציבור, ושלא לצורך עיברוה
^ דתנא קמא קאמר 'אין מעברין לכתחילה', ולרבי שמעון - מעברין לכתחילה; ואיידי דקאמר רבי יהודה 'אינה מעוברת' - אמר איהו 'מעוברת', והוא הדין לכתחילה
^ משקבעתו זה ניסן אין אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן
^ אם לא ישבו עד הנה בעיבור שנה - לא יעברוה עוד
^ הואיל והיום ראוי לקבוע ניסן אם היה אדר חסר
^ מעיקרא
^ ועיברה, ולבסוף הודה לשמואל, וביקש רחמים על עצמו
^ דמעיקרא השיא ולבסוף חזר בו
^ 'מחצה' לאו דווקא, אלא כדמפרש ואזיל:
^ שהזכרים היו טמאים יותר מן הטהורים, ונשים היו רובן טהורות, עד שהנשים טהורות משלימות את מחצה טהורים ועודפות עליהן: שכשאתה מונה אנשים ונשים כאחת בטמאים ובטהורים - נמצאו טהורים יתירים; ופלוגתא בפרק 'האשה' (פסחים צא:): דאיכא למאן דאמר נשים חובה בהבאת הפסח ראשון, ואיכא למאן דאמר נשים רשות
^ וחזקיה
^ בפסח ראשון
^ ומיצטרפו
^ הלכך הוו טמאים מיעוטא ומידחו
^ בפסח ראשון
^ ולא מיצטרפי
^ ואיש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין
^ לומר "מקודש הוא" לאדר השני: דכיון דראוי לקבוע ניסן - קרינא ביה 'זה ניסן ואין אחר ניסן'; אלא שתקי, וכי מטי ריש ירחא אחרינא - מקדשי ליה לניסן
^ וכיון דלא עיברוה קודם הפורים, ושמעו דרשה של הלכות הפסח
^ כי הדר מעברי בית דין לשתא, ומודעי לעלמא
^ לא מהימני להו לשלוחי בית דין, ו
^ שהקיץ והחורף לפי חשבון תקופת החמה הם מתגלגלין, וכשרבין ימי שנות החמה על שנות הלבנה יותר מדאי - מתאחר האביב אחר הפסח, שהמועדות אנו קובעין אחר תולדות הלבנה
^ על התקופה
^ חישבו ומצאו שתקופת תמוז חסירה מהשלמת תשעים ואחד יום שלה
^ רובו של חדש תשרי
^ ותקופת תשרי נופלת בי"ז; אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בששה עשר - אין מעברין; ולקמיה יליף טעמא

[1] לפי שכלה התבואה, וצריכין לאכול מן החדש

[2] לחם אביב משמע שעכשיו היה מבכר

[3] שהן אפילות, לכך נתאחרו לבשל עד אחר הפסח

[4] לחם

[5] ובזמן ביכר

[6] שם

[7] מלמד שקרב העומר והותר החדש

[8] על האביב: שכשהגיע ניסן - עדיין לא היה רוב אביב דהא לאחר ששה עשר בניסן לא ביכרו אלא שעורין, ולא קרינא ביה 'חדש האביב'

[9] בקראי משכחת לה

[10] אין יושבין בית דין קודם ראש השנה לעיין ולומר 'תתעבר שנה זו בשני אדרים' מפני שיש שכחה בדבר קודם שיגיע, ומזלזלי בחמץ

[11] שמא לא יהא שם בית דין מופלא סמוך לאדר, או שמא יבא המלך אדומי ויעכב על ידן

[12] ומודיעין לגולה אחר ראש השנה מיד שעיברנוה

[13] אותה בשני חדשים אחרים

[14] כשיגיע

[15] יעשו שני אדרים

[16] שני תלמידי חכמים

[17] טבריא

[18] חיל רומיים

[19] תכלת בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (דף מו:): 'היא לוז שצובעין בה תכלת'

[20] נשיא שבארץ ישראל שהוא מזרע נחשון בן עמינדב ראשון לנשיאים

[21] בקשו להוסיף חדש אחד על השנה לעברה

[22] מלכות הרשעה גזרה גזירה עליהן

[23] באב

[24] אלמא מפני הדחק מעיינין בעיבור שנה לפני ראש השנה

[25] עד לאחר ראש השנה, שלא ישכחו בני הגולה

[26] ממונים

[27] בשנה מעוברת היה אותו נציב מכלכל באדר השני

[28] אם שנה הבאה צריכה לעבר - אין מעברין שנה זו מפני צורכי שנה הבאה, אלא הצריכה – תתעבר [עיין רבנו יונה]

[29] שאם כן - משתנות השנים מתיקונם, ובא לו ניסן השלישי באמצע הקיץ

[30] אחרי כן בכל שנת עיבור ועיבור

[31] ולא סמכו על אותו מנין, אלא לפי שהיה רבי עקיבא חכם גדול - עיינו בשלשתם בימיו, ולא עיברו שלש שנים רצופות, ולא זו אחר זו היו; אלא מפני שרבי עקיבא חכם גדול היה ובקי בעיבור השנה, והוא עומד ליהרג - באו בית דין וישבו עמו ועיינו בעיבור שלש שנים; ולא עיברו שלש רצופות אלא כל אחת בזמנה: דהא אמרינן 'מפני הדחק חשובי מחשבינן גלויי לא מגלינן'!; לישנא אחרינא 'ולא שלש שנים זו אחר זו' תנא קמא נמי בהא קאסר, שלא יעיינו בעיבור שלש שנים זו אחר זו בישיבה אחת - ואפילו לעברן בזמנן

[32] לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע

[33] בשמינית לפי שכלה הישן מאריכין עליהן איסור החדש

[34] להוסיף להם חדש לעבודת קרקע

[35] ואין חוששין אם כילה הישן, דקסבר: מביאין ירק ותבואה מחוצה לארץ לארץ ישראל מאותה שחרשו וזרעו בשביעית, והתירם עומר של שביעית

[36] במאי פליגי

[37] שמא יבא עמה מגוש ארץ העמים שמטמא באהל ויטמא טהרות של ארץ ישראל

[38] כגון שהיה נשיא חולה ואמדוהו למות ערב הפסח או (שני) ימים קודם, ויהיו טמאים; או שהיה רובן טמאים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואינן יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה - אין מעברין בכך, אלא יעשו בטומאה

[39] שנטמאו בימי אחז אביו מעבודה זרה, שלא חששו לתורה, והיה חזקיהו מחזירן למוטב, וידע שלא יספיקו כולן לבא וליטהר עד הפסח - ועיבר השנה

[40] שימחל לו העון

[41] שעיבר את השנה מפני הטומאה שלא כדת

[42] ולקמן פריך: הואיל ואמר רבי יהודה 'מעברין' - למה ביקש רחמים על עצמו?

[43] לאחר שקידשו לשם ניסן - חזר ונמלך ועשאו אדר השני

[44] לא עיברה אלא השיאן לפסח שני שלא כדין, לפיכך ביקש רחמים על עצמו

[45] כלומר: בקושי הותרה טומאה בציבור, וכל כמה דאפשר להדורי: לעשותו בטהרה – מהדרין, ולכך מעברין: כדי שיעשו בטהרה

[46] כהן גדול בשעת טומאה [בשעת הקרבה בטומאה – יד רמה]

[47] על טומאת זבחים לעלות לרצון

[48] בבואו לפני לפנים

[49] שאינו לובש בגדי זהב

[50] ואם אירעה טומאה בקדשים מרצה הציץ

[51] הנח ליום הכיפורים, שכולו עבודת ציבור הוא, וטומאה הותרה בקרבן ציבור כטהרה גמורה, ואין צריך ציץ לרצות

[52] אלמא היתר גמור הוא

[53] לפי שהטומאה היתר היא בציבור, ושלא לצורך עיברוה

[54] דתנא קמא קאמר 'אין מעברין לכתחילה', ולרבי שמעון - מעברין לכתחילה; ואיידי דקאמר רבי יהודה 'אינה מעוברת' - אמר איהו 'מעוברת', והוא הדין לכתחילה

[55] משקבעתו זה ניסן אין אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן

[56] אם לא ישבו עד הנה בעיבור שנה - לא יעברוה עוד

[57] הואיל והיום ראוי לקבוע ניסן אם היה אדר חסר

[58] מעיקרא

[59] ועיברה, ולבסוף הודה לשמואל, וביקש רחמים על עצמו

[60] דמעיקרא השיא ולבסוף חזר בו

[61] 'מחצה' לאו דווקא, אלא כדמפרש ואזיל:

[62] שהזכרים היו טמאים יותר מן הטהורים, ונשים היו רובן טהורות, עד שהנשים טהורות משלימות את מחצה טהורים ועודפות עליהן: שכשאתה מונה אנשים ונשים כאחת בטמאים ובטהורים - נמצאו טהורים יתירים; ופלוגתא בפרק 'האשה' (פסחים צא:): דאיכא למאן דאמר נשים חובה בהבאת הפסח ראשון, ואיכא למאן דאמר נשים רשות

[63] וחזקיה

[64] בפסח ראשון

[65] ומיצטרפו

[66] הלכך הוו טמאים מיעוטא ומידחו

[67] בפסח ראשון

[68] ולא מיצטרפי

[69] ואיש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין

[70] לומר "מקודש הוא" לאדר השני: דכיון דראוי לקבוע ניסן - קרינא ביה 'זה ניסן ואין אחר ניסן'; אלא שתקי, וכי מטי ריש ירחא אחרינא - מקדשי ליה לניסן

[71] וכיון דלא עיברוה קודם הפורים, ושמעו דרשה של הלכות הפסח

[72] כי הדר מעברי בית דין לשתא, ומודעי לעלמא

[73] לא מהימני להו לשלוחי בית דין, ו

[74] שהקיץ והחורף לפי חשבון תקופת החמה הם מתגלגלין, וכשרבין ימי שנות החמה על שנות הלבנה יותר מדאי - מתאחר האביב אחר הפסח, שהמועדות אנו קובעין אחר תולדות הלבנה

[75] על התקופה

[76] חישבו ומצאו שתקופת תמוז חסירה מהשלמת תשעים ואחד יום שלה

[77] רובו של חדש תשרי

[78] ותקופת תשרי נופלת בי"ז; אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בששה עשר - אין מעברין; ולקמיה יליף טעמא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]