ביאור:בבלי סנהדרין דף מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תא שמע: '[1] (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס [ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימר] - זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים [2]' [3]; ואי משום יקרא דחיי הוא [4] - מאי טעמיה [5]?

כי היכי דתיהוי ליה כפרה לאבוה.

ומשום כפרה דאבוה משהו ליה?

ליקרא דישראל ישראל גופייהו: ניחא להו דמיחלי יקרייהו לגביה.

תא שמע: [6] אמר להן [7]: "אל תספדוני בעיירות" [8] - ואי אמרת יקרא דחיי, מאי נפקא ליה מינה?

קסבר ליתייקרו ביה ישראל טפי.

תא שמע [משנתנו, ובדומה לספרי פרשת כי תצא פיסקא יא [רכא]]: 'הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין - אינו עובר עליו' - מאי לאו לכבודו של מת [9]!

לא, לכבודו של חי.

ומשום כבודו של חי מבית [10] ליה למת?

אין! כי אמר רחמנא (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ [כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] [11] - דומיא דתלוי דאית ביה בזיון [12], אבל הכא: כיון דלית ביה בזיון [13] – לא [14].

תא שמע: 'הלינו לכבודו: לשמע [15] עליו עיירות, להביא לו מקוננות, להביא לו ארון ותכריכין - אינו עובר עליו; שכל העושה אינו אלא לכבודו של מת'

הכי קאמר: כל העושה לכבודו של חי - אין בו בזיון למת

לשמע. כמו (שמואל א טו) וישמע שאול לשון אסיפה להספידו:

תא שמע: 'רבי נתן אומר: סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה; מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו - זהו סימן יפה למת [16]' שמע מינה יקרא דשכבי הוא [17]!

שמע מינה.

לא היו קוברין כו' [אותו בקברות אבותיו, אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין]:

וכל כך למה?

לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק; דאמר רבי אחא בר חנינא: מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק? שנאמר (מלכים ב יג כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו [18].

אמר ליה רב פפא: ודילמא לאיקיומא (מלכים ב ב ט) [ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע] ויהי נא פי שנים ברוחך אלי?

אמר ליה: אי הכי - היינו דתניא: 'על רגליו עמד ולביתו לא הלך' [19]?

אלא 'ויהי נא פי שנים' [20] - היכי משכחת לה דאחייא?

כדאמר רבי יוחנן: שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת, דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת [אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו].

וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק - כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל [21].

וליתקון ארבע קברות [22]?

שני קברות גמרא גמירי לה [23].

אמר עולא אמר רבי יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו - הואיל ונדחה [24] - ידחה.

איתמר נמי: אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה, הואיל ונדחה - ידחה;

וצריכא:

דאי אשמעינן קמייתא - משום דאיהו דחה נפשיה בידים, אבל האי דממילא קא דחי - אימא כישן דמי [25]!? ואי אשמעינן הכא - משום דאין בידו לחזור, אבל התם: דבידו לחזור אימא לא [26] – צריכא.

אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא [תוספתא פ"יד מ"ב]: 'היו בה [27] קדשים קדשי מזבח ימותו [28], קדשי בדק הבית יפדו [29]' והוינן בה: אמאי ימותו? [30] כיון דאיקטול הויא להו כפרה, וליסקו [הקרבנות] לגבוה - לאו משום דאמרינן 'הואיל ונדחו ידחו'?

אמר ליה אביי: מי סברת מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה? מת מתוך רשעו לא הויא ליה כפרה! דתני רב שמעיה: יכול אפילו פירשו אבותיו [31] מדרכי ציבור [32] יטמא [33]? תלמוד לומר: [34] בעמיו [35] - בעושה מעשה עמיו [36].

אמר ליה רבא: מי קא מדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו? מת מתוך רשעו - כיון דכי אורחיה קמיית - לא הויא ליה כפרה; נהרג מתוך רשעו - כיון דלאו כי אורחיה מיית - הויא ליה כפרה! תדע דכתיב (תהלים עט א-ב) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [שמו את ירושלם לעיים] [פסוק ב] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ - מאי 'עבדיך' ומאי 'חסידיך'? לאו 'חסידיך' = חסידיך ממש, 'עבדיך' = הנך דמחייבי דינא דמעיקרא, וכיון דאיקטול קרי להו 'עבדיך'?

אמר ליה אביי: מי קא מדמית


עמוד ב

הרוגי מלכות [37] להרוגי בית דין [38]? הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי - הויא להו כפרה; הרוגי בית דין, כיון דבדין קא מיקטלי - לא הוי להו כפרה! תדע דתנן: 'לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו' ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה – ליקברו!?

מיתה וקבורה בעינן [39].

מותיב רב אדא בר אהבה: 'לא היו מתאבלין אלא אוננין, שאין אנינות אלא בלב' ואי סלקא דעתך כיון דאיקבור הויא להו כפרה – ליאבלו!?

בעינן נמי עיכול בשר. דיקא נמי דקתני 'נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן' - שמע מינה.

רב אשי אמר: אבילות מאימתי קא מתחלת? מסתימת הגולל; כפרה מאימתי קא הויא? מכי חזו צערא דקברא פורתא [40]; הלכך הואיל ואידחו [41] – ידחו [42].

אי הכי [43] - למה לי [44] עיכול בשר?

משום דלא אפשר [45].

קבריה דרב - הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא [46]; אתו אמרו ליה לשמואל [47], אמר להו: יאות עבדין [48]! קרקע עולם הוא, וקרקע עולם אינה נאסרת, דכתיב (מלכים ב כג ו) [ויצא את האשרה מבית ה' מחוץ לירושלם אל נחל קדרון וישרף אתה בנחל קדרון וידק לעפר] וישלך את עפרה על קבר בני העם; מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים במחובר [49] לא מיתסרא, דכתיב (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים] אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים [ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] – 'על ההרים אלהיהם',ולא ההרים אלהיהם - הכא נמי במחובר לא מיתסר.

מיתיבי: 'החוצב קבר לאביו [50] והלך וקברו במקום אחר - הרי זה לא יקבר [51] בו עולמית [52]' [53].

הכא במאי עסקינן? בקבר בנין [54].

תא שמע: 'קבר חדש [55] מותר בהנאה; הטיל בו נפל - אסור בהנאה'[56]

הכא נמי בקבר בנין.

תא שמע: [תוספתא אהלות פרק טז משנה ה] 'נמצא אתה אומר שלש קברות הן [57]: קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים:

קבר הנמצא [58] - מותר לפנותו [59]; פינהו - מקומו טהור ומותר בהנאה [60];

קבר הידוע [61] - אסור לפנותו; פינהו - מקומו טמא, ואסור בהנאה [62];

קבר המזיק את הרבים [63] - מותר לפנותו [64]; פינהו - מקומו טהור [65] ואסור בהנאה [66]'

הכא נמי בקבר בנין.

וקבר הנמצא מותר לפנותו? דילמא מת מצוה הוא, ו'מת מצוה קנה מקומו' [67]?

שאני מת מצוה: דקלא אית ליה.

איתמר: האורג בגד למת [68]: אביי אמר אסור ורבא אמר מותר:

אביי אמר: אסור: הזמנה [69] - מילתא [70] היא, ורבא אמר: מותר, הזמנה לאו מילתא היא.

מאי טעמא דאביי?

גמר 'שם' [71] 'שם' מעגלה ערופה (דברים כא ד: והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל): מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא [72] - האי נמי בהזמנה מיתסרא.

ורבא גמר 'שם' 'שם' מעבודת כוכבים [73]: מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מיתסרא [74] - אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא.

ורבא - מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה?

אמר לך:

הערות[עריכה]

  1. ^ (תהלים טו א -ד) מי יגור באליך ... וקחשיב נמי הא:
  2. ^ דרך בזיון, מפני שהיה אביו רשע, וביזהו לעיני כל כדי שיתייסרו האחרים; ולכבוד עצמו לא חש, ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש, ד'נשיא בעמך'(Note: אבל גם ממזר חייב בכבוד אביו ואמו, ובמצות כבוד אב לא כתוב 'בעמך'!) כתיב (שמות כב כז): בעושה מעשה עמך
  3. ^ 'נבזה בעיניו': הוא עצמו נתבזה ונמאס בפני עצמו: שלא חש לכבודו במקום קידוש ה'
  4. ^ ואי אמרת כבוד שעושין למת אינו שלו אלא של חיים
  5. ^ מאי טעמא עביד הכי? למה ביזה את החיים
  6. ^ בכתובות (דף קג.) ב'הנושא':
  7. ^ רבינו הקדוש צוה את בניו
  8. ^ אל תספדוני כשתוליכו את ארוני למקום קבורתי: דהוא מת בציפורי, וקבורתו בבית שערים: אל תספדוני בעיירות קטנות שתעברו עליהן, אלא בכרכים גדולים, דאיכא אינשי טובא ומיכנפי מעיירות נמי להתם
  9. ^ אלמא יקרא דעבדי ליה - דיליה הוא
  10. ^ תרגומו של מלין
  11. ^ ורבינן נמי שאר כל המתים
  12. ^ היינו: כי משהו ליה לדחוייה בעלמא, דלא איכפת ליה ביה, דהיינו בזיון, ודומיא דתלוי
  13. ^ דליתייקרו ביה קרוביו
  14. ^ לאו בזיון הוא לדידיה
  15. ^ כמו (שמואל א טו ד) 'וישמע שאול [את העם]’: לשון אסיפה: להספידו
  16. ^ כשנפרעין ממנו בעוה"ז לאחר מיתה: דיש לו כפרה בכך
  17. ^ דאי לאו יקרא דשכבי - אמאי מיכפר בבזיוניה
  18. ^ אותו הנקבר - נביא השקר היה; הוא הנביא אשר השיב את עידו לאכול ולשתות בבית אל, ונענש עידו על ידו והמיתו הארי; וכשמת לאחר ימים - קברוהו אצל אלישע, ולא הוכשר אצל המקום שיקבר אצלו - והחייהו
  19. ^ ואי משום ברכתא דאליהו הוא - היכי מקויימת בהכי
  20. ^ אליהו החיה את המת והיה לו לאלישע להחיות שני מתים, והוא לא החיה אלא בנה של שונמית
  21. ^ לפרושי טעמא דמתניתין מהדר: דלפיכך נתקנו שתי קברות: שאין קוברין נסקלין ונשרפין - שהן רשעים חמורים - אצל נהרגין ונחנקין, שהן רשעים קלים
  22. ^ דהא נשרפין אצל נסקלין קלים הם
  23. ^ הלכה למשה מסיני
  24. ^ הקרבן כשהמיר דתו, דאין מקבלין קרבן מן המומרים, כדתניא 'מעם הארץ - פרט למומר' בשחיטת חולין, בפרק קמא (ה:) - שוטה נמי לאו בר כפרה היא, ד'יקריב אותו לרצונו' כתיב (ויקרא א ג)
  25. ^ ככל אדם הישנים בלילה ואינם נדחים בכך לאחר שניעורו
  26. ^ לא הוי דיחוי
  27. ^ בעיר הנדחת
  28. ^ אינן נשרפין עם שללה, דכתיב (דברים יג יז) 'שללה' ולא שלל שמים; ומיהו מיקרב לא קרבו, משום דכתיב (משלי כא כז) 'זבח רשעים תועבה'; ואם קדשי מזבח הן - ואפילו עולות ושלמים נדבה - ימותו
  29. ^ כשאר בדק הבית, והפודה אותם יאכלם, שהרי לא נאסרו: דלאו דידהו הוו! ומדקתני 'ימותו' - שמע מינה משום דנדחו מהקרבה כשהמירו בעליהן הוא, דמומר לעבודה זרה - לא מקבלינן שום קרבן מיניה, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף ה:)
  30. ^ דאי משום 'זבח רשעים' -
  31. ^ אביו ואמו של כהן
  32. ^ כגון שנשתמדו
  33. ^ להם במותם
  34. ^ (ויקרא כא א) [ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם] לנפש לא יטמא
  35. ^ כי אם לשארו וגו'
  36. ^ בעושה מעשה עמיו יטמא לו, ואם לאו - אל יטמא אפילו לשארו; אלמא לא כיפרה לו מיתתו אם לא חזר בו
  37. ^ הני דעובדי כוכבים
  38. ^ עיר הנדחת
  39. ^ אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן; ולעולם טעמא דקדשי עיר הנדחת: משום ד'הואיל ונדחו – ידחו' הוא
  40. ^ רב אשי אמר לעולם לא בעינן עיכול הבשר אלא צערא דחיבוט הקבר פורתא; וטעמא דלא היו מתאבלים: משום דאבילות מסתימת הגולל חיילא, כדתניא ב'אלו מגלחין'; 'גולל' הוא הדף הנתון על הארון לכסוי, ואותן שבדפנות קרי להו 'דופק'
  41. ^ שלא נראו להתאבל בשעת התחלת אבילות
  42. ^ אף לאחר מכאן; ואף על גב דגבי קובר את מתו ברגל תנן (מועד קטן יט.): 'מונה שבעה אחר הרגל' ולא אמרינן 'הואיל ונדחו - ידחו', התם לא אידחו להו לגמרי, שהרי עסקי רבים נוהג ברגל: שמנחמין אותו כל הרגל, כדאמרינן התם: 'כל שהוא משום עסקי רבים - אין הרגל מפסיקן'
  43. ^ לענין קבורת אבותיו
  44. ^ להמתין
  45. ^ ליטלו, משום דנבקע כריסו ומסריח
  46. ^ ביום ראשון שלה והן מתרפאין באותו עפר
  47. ^ משום דמת, וכל הנך הנקבר בו - איסורי הנאה נינהו, דגמר 'שם' 'שם' מעגלה ערופה, כדלקמן
  48. ^ כדמפרש לקמן שהקרקע אינו נאסר
  49. ^ לקרקע
  50. ^ משמת
  51. ^ הבן
  52. ^ דכיון דהוזמן למת - נאסר בכל הנאה
  53. ^ וקסלקא דעתא דהוא הדין נמי אם חצבו לצורך איש אחר, ואורחא דמילתא נקט
  54. ^ שבנאו למעלה מן הקרקע (והוי תלוש), דכוותיה בעבודה זרה: בית שבנאו מתחלה לעבודה זרה אסור, דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין עבודה זרה, וקבר נמי איתקש לעבודה זרה
  55. ^ ולא למת הוזמן, אלא חצבו סתם ולכשימות לו מת יקברנו בו
  56. ^ Note: סיפרי פרשת שופטים פיסקא קפח: מנין למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה? ת"ל לא תסיג גבול רעך; יכול אפילו לא נקבר אדם בו מעולם? תלמוד לומר: בנחלתך אשר תנחל; הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשותו עובר בלא תעשה.
  57. ^ חלוקים בהלכותיהן
  58. ^ כגון שהוא חדש, ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם, ובגזילה נקבר שם
  59. ^ שלא קנה את מקומו
  60. ^ שאף על פי שגזרו טומאה על הקברות, ואף על פי שניטלו משם - לא גזרו על זה; ובהנאה נמי מותר, ואף על גב דאיסורא דאורייתא הוא [##להנות מקבר שבתוכו מת]: דאין תורת קבר עליו
  61. ^ שנקבר שם מדעת בעל השדה
  62. ^ גזירה דרבנן היא: שגזרו טומאה עולמית על הקבר כדי שלא יפנוהו
  63. ^ שקבור במקום הילוך רבים ומטמאין באהלו
  64. ^ ניתן רשות לפנותו מפני נזקו של רבים
  65. ^ דלא גזור עליה מפני הנזק
  66. ^ ומיהו אסור בהנאה [##לפני שפינהו] דאיסורא דאורייתא הוא, ולא פקעא
  67. ^ מתנאים הוא שהתנה יהושע בכניסתן לארץ [בפרק 'מרובה' (בבא קמא פא.)]
  68. ^ לאחר שמת
  69. ^ שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו
  70. ^ כאילו כרכו בו
  71. ^ במרים כתיב (במדבר כ א) [ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן, בחדש הראשון וישב העם בקדש] ותמת שם מרים ותקבר שם
  72. ^ דקיימא לן: 'ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה' [בקידושין (נז.) ובכריתות (כה.)]
  73. ^ ובע"ז כתיב (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות] אשר עבדו שם הגוים [אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן]
  74. ^ להדיוט, דתניא במסכת עבודה זרה (מד:) 'האומר בית זה לעבודה זרה, שור זה לעבודה זרה – מותר, שאין הקדש לעבודה זרה!'