ביאור:בבלי סנהדרין דף טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בנשיא שבט שחטא עסקינן [1]: מי לא אמר רב אדא בר אהבה [2]: (שמות יח כב) ’[ושפטו את העם בכל עת והיה] כל הדבר הגדול יביאו אליך [וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך] - דבריו של גדול'; האי נמי גדול הוא.

עולא אמר רבי אלעזר: בבאין על עסקי נחלות, וכתחילתה של ארץ ישראל [3]: מה תחילתה שבעים ואחד - אף כאן שבעים ואחד.

אי מה תחילתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל [4] אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל?

אלא מחוורתא כדרב מתנה.

רבינא אמר: לעולם בשבט שהודח, ודקא קשיא לך בדינא דרבים דיינינן ליה – אִין: אף על גב דקטלינן ביחיד [5] - [6] בי דינא דרבים דיינינן ליה [7]; מי לא אמר רבי חמא ברבי יוסי [8] אמר רבי אושעיא '(דברים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' [אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו] - איש ואשה אתה מוציא לשעריך [9], ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך [10]' - הכא נמי: איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך.

לא את נביא השקר [... אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:

מנהני מילי?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא [11]: מה להלן בשבעים ואחד [12] אף כאן [13] בשבעים ואחד [14]!

והא הזדה [15] כי כתיבא - בקטלא הוא דכתיבא, וקטלא [16] בעשרין ותלתא הוא [17]!?

אלא אמר ריש לקיש: גמר 'דבר' 'דבר' מהמראתו [18].

ולהדר זקן ממרא ולגמר [19] הזדה הזדה מנביא השקר [20]?

[21]'דבר' 'דבר' גמיר [22], [23]הזדה הזדה לא גמיר [24].

ולא את כהן גדול [אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:

מנהני מילי?

אמר רב אדא בר אהבה: דאמר קרא (שמות יח כב) [ושפטו את העם בכל עת והיה] כל הדבר הגדול יביאו אליך [וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך] [25] - דבריו של גדול [26].

מיתיבי: ’[ה]דבר [ה]גדול' [שם] – ’[ה]דבר [ה]קשה' (שמות יח כו); אתה אומר 'דבר קשה' או אינו אלא ’[דבר גדול, כלומר] דבריו של גדול'? כשהוא אומר (שמות יח כו) [ושפטו את העם בכל עת] את הדבר הקשה יביאון אל משה [וכל הדבר הקטן ישפוטו הם] - הרי דבר קשה אמור'!

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'דבר גדול' - דבריו של גדול; אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר הקשה? כשהוא אומר הדבר הקשה - הרי דבר קשה אמור, הא מה אני מקיים 'דבר גדול'? - דבריו של גדול.

והאי תנא [27] - תרי קראי למה לי?

חד לצואה בעלמא, וחד לעשייה.

ואידך?

אם כן לכתוב או 'גדול' 'גדול' או 'קשה' 'קשה'; מאי 'גדול' ומאי 'קשה'? - שמע מינה תרתי.

בעי רבי אלעזר: שורו של כהן גדול [28] - בכמה? למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה?

אמר אביי: מדקא מבעיא ליה שורו - מכלל דממונו פשיטא ליה [29]; פשיטא? מהו דתימא הואיל וכתב 'כל הדבר הגדול' - כל דבריו של גדול [30] - קא משמע לן.

אין מוציאין כו' [למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:

מנהני מילי?

אמר רבי אבהו דאמר קרא: (במדבר כז כא) [ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה] 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד... הוא' - זה מלך; 'וכל בני ישראל אתו' - זה משוח מלחמה; 'וכל העדה' - זה סנהדרי.

ודילמא [31] לסנהדרי [32] הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו באורים ותומים [33]?

אלא כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד; כיון שהגיע חצות לילה - רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו [34]; מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה [35] עד שעלה עמוד השחר; כיון שעלה עמוד השחר - נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין לפרנסה! אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ [36] משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו [37]! אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד! מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין [38] ושואלין באורים ותומים.

אמר רב יוסף: מאי קרא:


עמוד ב

(דברי הימים א כז לד) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר, ושר צבא למלך יואב; אחיתופל - זה יועץ, וכן הוא אומר (שמואל ב טז כג) ועצת אחיתופל אשר יעץ וגו' [בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם]; ובניהו בן יהוידע - זו סנהדרין [39]; אביתר - אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר (דברי הימים א יח יז) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי [ובני דויד הראשנים ליד המלך] [40]; ולמה נקרא שמן 'כרתי ופלתי'? – 'כרתי' - שכורתין דבריהן</ref>חותכין דברים באמונתן</ref>, ו'פלתי' - שמופלאין מעשיהן; ואחר כך שר הצבא למלך יואב: א"ר יצחק בריה דרב אדא ואמרי לה א"ר יצחק בר אבודימי: מאי קרא [41]? - (תהלים נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר [42].

ואין מוסיפין על העיר [אלא על פי בית דין של ע"א]:

מנהני מילי?

אמר רב שימי בר חייא: אמר קרא (שמות כה ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו לדורות הבאין [43].

מתיב רבא: 'כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשן; מיכן ואילך [44] עבודתן מחנכתן [45]' – ואמאי? נימא 'וכן תעשו לדורות הבאין'?

שאני התם דאמר קרא (במדבר ז א) [ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו] וימשחם ויקדש אותם - אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה.

ואימא אותם במשיחה, ולדורות: אי במשיחה אי בעבודה?

אמר רב פפא אמר קרא: (במדבר ד יב) [ולקחו את כל כלי השרת] אשר ישרתו בם בקודש [ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו על המוט] - הכתוב תלאן בשירות [46]; אלא 'אותם' למה לי? [47] אי לאו 'אותם' הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה, דהא כתיב 'וכן תעשו' - כתב רחמנא 'אותם': אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה.

ואין עושין סנהדראות כו' [לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:

מנא לן?

כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות [48], ומשה במקום שבעים וחד קאי [49].

תנו רבנן: מניין שמעמידין שופטים לישראל? תלמוד לומר: (דברים טז יח) [שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק] 'שופטים... תתן'; שוטרים [50] לישראל מניין? תלמוד לומר: 'שוטרים תתן'; שופטים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר: 'שופטים... לשבטיך'; שוטרים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר: 'שוטרים... לשבטיך'; שופטים לכל עיר ועיר מניין? תלמוד לומר: 'שופטים... לשעריך'; שוטרים לכל עיר ועיר מניין? תלמוד לומר: 'שוטרים... לשעריך'; רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולן [51], שנאמר 'תתן לך'; רבן שמעון בן גמליאל אומר: 'לשבטיך ושפטו' - מצוה בשבט לדון את שבטו [52].

ואין עושין עיר הנדחת [אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:

מנא הני מילי?

אמר רבי חייא בר יוסף אמר רבי אושעיא: דאמר קרא: (דברים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא [אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו] איש ואשה אתה מוציא לשעריך [53], ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך.

אין עושין עיר הנדחת בספר:

מאי טעמא?

'מקרבך' אמר רחמנא (דברים יג יד: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם), ולא מן הספר.

ולא שלש <ערי הנדחת>: - דכתיב (דברים יג יג) 'אחת' [כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבת שם לאמר].

אבל עושין אחת או שתים, דכתיב [54] 'עריך'.

תנו רבנן: אחת אחת ולא שלש; אתה אומר אחת ולא שלש - או אינו אלא אחת ולא שתים?

כשהוא אומר 'עריך' - הרי שתים אמור; הא מה אני מקיים 'אחת'? אחת ולא שלש.

זימנין אמר רב: בבית דין אחד - הוא דאין עושין [55], הא בשנים ושלשה בתי דינין [56] עושין; וזימנין אמר רב: אפילו בשנים ושלשה בתי דינין לעולם אין עושין.

מאי טעמא דרב?

משום קרחה.

אמר ריש לקיש: לא שנו אלא במקום אחד [57], אבל בשנים ושלשה מקומות – עושין.

רבי יוחנן אמר: אין עושין משום קרחה.

תניא כוותיה דרבי יוחנן: אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל, אבל עושין אותם שתים, כגון אחת ביהודה ואחת בגליל, אבל שתים ביהודה ושתים בגליל - אין עושין; וסמוכה לספר - אפילו אחת אין עושין [מאי טעמא?] שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.

ותיפוק לי ד'מקרבך' אמר רחמנא, ולא מן הספר!?

רבי שמעון היא, דדריש טעמא דקרא [58].

סנהדרי גדולה היתה [של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה. מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד? שנאמר (במדבר יא טז) [ויאמר ה' אל משה] אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך] ומשה על גביהן. רבי יהודה אומר: שבעים]:

מאי טעמא דרבנן, דאמרי: 'ומשה על גביהן'?

אמר קרא (במדבר יא טז) [ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד] והתיצבו שם

הערות[עריכה]

  1. ^ ובאחת מכל מיתות בית דין
  2. ^ לקמן
  3. ^ כך דינה לעולם אם נפלה מחלוקת נחלה בשבט
  4. ^ ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קכב.) מפורש
  5. ^ דדינא של שבט בסקילה
  6. ^ אפילו הכי
  7. ^ דבעי ע"א, ולא בדינא דיחיד בכ"ג
  8. ^ לקמן
  9. ^ לב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה
  10. ^ אלא בסנהדרי גדולה
  11. ^ בנביא השקר כתיב (דברים יח כ) 'אך הנביא אשר יזיד' ובזקן ממרא כתיב (שם יז,יב) 'והאיש אשר יעשה בזדון'
  12. ^ זקן אינו נהרג אלא אם כן המרה על פי בית דין הגדול, דכתיב (דברים יח ח) 'וקמת ועלית'
  13. ^ נביא
  14. ^ אינו נידון אלא בבית דין הגדול
  15. ^ דזקן ממרא
  16. ^ דידיה
  17. ^ דכי כתיב 'וקמת ועלית' - בהוראה כתיב: שבאין לשואלו מה יורו, וחוזר לעירו, ואם הורה לעשות כבתחילה - נידון כשאר המומתין: בכ"ג, דהא לא תני במתניתין (דף ב.) 'ולא את זקן ממרא'
  18. ^ בנביא בקטליה כתיב (דברים יח כ) 'אשר יזיד לדבר דבר וגו', ובהמראת זקן כתיב (דברים יז י) 'ועשית על פי הדבר'
  19. ^ קטליה בסנהדרי גדולה הזדה הזדה
  20. ^ דהא בקטלא דתרווייהו כתיב הזדה, ונימא: מה נביא בסנהדרי גדולה - דהא גמרינן מהמראת זקן - אף מיתת זקן בסנהדרי גדולה, וניתני במתניתין (דף ב.) 'ולא את הזקן ממרא אלא בב"ד של ע"א'
  21. ^ הך גזירה שוה ד
  22. ^ האי תנא מרביה
  23. ^ אבל הך ד
  24. ^ מרביה, וקל וחומר אדם דן מעצמו ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבל מרבו הלכה למשה מסיני, דאיכא למימר: קרא למילתא אחריתא אתא, וכן הלכה רווחת בישראל
  25. ^ ומשה במקום שבעים ואחד קאי
  26. ^ דינו של בעל שררה, כגון נשיא וכהן גדול
  27. ^ דדרש דבר גדול = דבר קשה
  28. ^ אם המית איש
  29. ^ שמע מינה: שורו הוא דמספקא ליה, משום דכתיב (שמות כא כט) 'וגם בעליו יומת': כמיתת בעלים, אבל שאר ממונו פשיטא לן דבשלשה ככל דיני ממונות
  30. ^ ואפילו ממונו ליבעי סנהדרי גדולה
  31. ^ הא דקא מדכר קרא
  32. ^ בסנהדרי גדולה
  33. ^ משום שאילת אורים ותומים הוא אתא לאשמעינן דנשאלין לסנהדרין באורים ותומים, וכן למלך, וכן למשוח מלחמה, אבל לא להדיוט, ולעולם לענין לצאת למלחמה יוצאין בלא רשות סנהדרי
  34. ^ כנור - נקב שלו כלפי צפון היה, ובלילה רוח צפונית מנשבת, דקיימא לן (בבבא בתרא כה.) ארבע רוחות מנשבות בכל יום: מזרחית בבקר, ורוח דרומית בחצי היום, ומערבית בתחילת לילה, וצפונית בחצי לילה, כמהלך חמה שמהלכת ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון; ותניא ביבמות (עב.): כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, אף על פי שנזופים היו ולא נשבה להם רוח צפונית ביום - לא היה יום שלא נשבה להם רוח צפונית בחצי הלילה; אלמא חצות לילה - עת נשיבתה לעולם, ופעמים שהיא מנשבת אף ביום; והיא רוח נוחה ויפה לבריות, והיום מאיר בה
  35. ^ כדכתיב חצות לילה אקום (תהלים קיט סב)
  36. ^ פרנסה מועטת
  37. ^ עוקר חוליא מבור עמוק וחוזר והשליכה לתוכו - אינו מתמלא בכך; כלומר: אין סיפק בידינו לפרנס עניים שבתוכנו
  38. ^ נוטלין רשות מהן והיינו מתניתין
  39. ^ שהיה מופלא שבבית דין
  40. ^ הוא למעלה מהם, וקודם היה להם; ומדסמך בקרא קמא אביתר בתר בניהו - שמע מינה אביתר היינו 'כרתי ופלתי'; וספרים דכתיב בהו 'ואביתר על הכרתי' - שיבוש הוא: שאין מקרא זה בכל הנביאים
  41. ^ דכנור תלוי על מטתו של דוד ומקיצו לדוד משנתו
  42. ^ אני מעורר השחר ולא כשאר מלכים שהשחר קודם ומעוררן
  43. ^ מה משכן על פי משה והוא במקום סנהדרי גדולה - אף לדורות על פי סנהדרי גדולה
  44. ^ כלים שעשו אחרי כן
  45. ^ משעה שמתחנכים בעבודה מתקדשין
  46. ^ 'אשר ישרתו' להבא משמע: לדורות הבאים נתנו בשירות, מדכתיב (במדבר ד יב) 'כל כלי השרת אשר ישרתו'
  47. ^ הכי גרסינן:
  48. ^ בעצת יתרו
  49. ^ ומשה היה שופט ודיין על פי הדבור ושקול כסנהדרי גדולה שבירושלים
  50. ^ גוליירים חובטין במקלות על פי השופטים לכל מי שאינו שומע
  51. ^ זו סנהדרי גדולה
  52. ^ ולא ילכו בני שבט זה לבית דין של שבט אחר
  53. ^ לבית דין שבכל עיר ועיר
  54. ^ שם
  55. ^ כל זמן שסנהדרי זו קיימא
  56. ^ אבל מתו אלו ונתמנו אחרים
  57. ^ כגון בגליל או ביהודה
  58. ^ ב'המקבל' (בבא מציעא קטו.)