ביאור:בבלי סנהדרין דף יז
| הבהרה: | |
|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עמך - עמך ואת בהדייהו.
ורבי יהודה?
'עמך' משום שכינה [1].
ורבנן?
אמר קרא (במדבר יא יז) [וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם] ונשאו אתך במשא העם [ולא תשא אתה לבדך] - אתך ואת בהדייהו.
ורבי יהודה?
'אתך' - בדומין לך [2].
ורבנן [3] (שמות יח כב) מ'והקל מעליך ונשאו אתך' (שמות יח כב: ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך) נפקא [4], וילפא סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה.
תנו רבנן: (במדבר יא כו) וישארו שני אנשים במחנה [שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה] - יש אומרים בקלפי נשתיירו: שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה (במדבר יא טז) ’[ויאמר ה' אל משה] אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך]; אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט? נמצאו שנים יתירים! אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט - נמצאו עשרה חסרים! אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה - הריני מטיל קנאה בין השבטים!? מה עשה? בירר ששה ששה, והביא שבעים ושנים פיתקין: על שבעים כתב 'זקן' ושנים הניח חלק [5]; בללן ונתנן בקלפי, אמר להם "בואו וטלו פיתקיכם"! כל מי שעלה בידו 'זקן', אמר: כבר קידשך שמים; מי שעלה בידו חלק, אמר "המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך"? [6]
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר ג מז) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת [בשקל הקדש תקח, עשרים גרה השקל] [7]; אמר משה: כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו "תן לי פדיונך וצא" - יאמר לי "כבר פדאני בן לוי"! מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין, וכתב עליהן "בן לוי" ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן "חמשה שקלים"; בללן, ונתנן בקלפי. אמר להן [8]: "[9] טלו פיתקיכם"! מי שעלה בידו 'בן לוי' - אמר לו: "כבר פדאך בן לוי"; מי שעלה בידו 'חמשת שקלים' אמר לו: "תן פדיונך וצא"!
רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו; בשעה שאמר לו הקב"ה למשה 'אספה לי שבעים איש' אמרו אלדד ומידד: "אין אנו ראויין לאותה גדולה"; אמר הקב"ה: "הואיל ומיעטתם עצמכם - הריני מוסיף גדולה על גדולתכם"; ומה גדולה הוסיף להם? שהנביאים כולן [10] נתנבאו [11] ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו.
ומה נבואה נתנבאו [##לאחר מכן??]?
אמרו: משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ.
אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו [12] הן מתנבאים: "עלי שליו עלי שליו"!
רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין, שנאמר (יחזקאל לח יז) כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שָׁנִים להביא אותך עליהם [וגו’] אל תיקרי 'שָׁנִים' אלא 'שְׁנַיִּם', ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת? הוי אומר אלדד ומידד.
אמר מר: כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו; מנא לן דפסקו? - אילימא מדכתיב [13] (במדבר יא כה) [וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח] ויתנבאו ולא יספו [14] - אלא מעתה (דברים ה יח) [את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל] קול גדול ולא יסף [ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי] - הכי נמי דלא אוסיף הוא [15]!? אלא [16] דלא פסק הוא [17]; אלא הכא כתיב 'ויתנבאו' התם כתיב 'מתנבאים': עדיין מתנבאים והולכים.
בשלמא למאן דאמר "משה מת" - היינו דכתיב (במדבר יא כח) [ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר] אדוני משה כלאם, אלא למאן דאמר הנך תרתי [ענין שליו או גוג ומגוג] - מאי 'אדני משה כלאם'?
דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו.
בשלמא למאן דאמר הנך תרתי - היינו דכתיב (במדבר יא כט) [ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ו]מי יתן [כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם]; אלא למאן דאמר 'משה מת' מינח הוה ניחא ליה?
לא סיימוה קמיה [לא אמרו למשה מה אמרו בנבואתם].
מאי 'כלאם'?
אמר ליה: הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן.
מניין להביא עוד שלשה [ממשמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג ב): שומע אני שאומר היה עימהם לטובה; אם כן למה נאמר "אחרי רבים להטות"? - לא כהטותך לטובה הטותך לרעה: הטותך לטובה על פי אחד, ולרעה על פי שניים; אין בית דין שקול מוסיף עליהם עוד אחד הרי עשרים ושלושה]:
סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה: אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין - אכתי חד הוא! אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין - תלתא הוו!?
אמר רבי אבהו: אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל [18]; ובסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים [19].
ואמר רביי אבהו: במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה [20].
פשיטא [21]!?
מהו דתימא האי דקאמר "איני יודע" כמאן דאיתיה דמי, ואי אמר מילתא שמעינן ליה [22] - קא משמע לן דהאי דקאמר "איני יודע" כמאן דליתיה דמי, ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה.
אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו; מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא [23], והני תו לא חזו ליה.
אמר רבי יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה [24] ובעלי זקנה ובעלי כשפים [25] ויודעים בשבעים לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן [26].
אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב: אני אדון ואטהרנו
ומה נחש שממית [27] ומרבה טומאה [28] – [29] טהור [30], שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה - אינו דין שיהא טהור! ולא היא [31], מידי דהוה אקוץ בעלמא [32].
אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שאין בה שנים לדבר [33] ואחד לשמוע [34] - אין מושיבין בה סנהדרי; ובביתר הוו שלשה וביבנה ארבעה: רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא, ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע [35].
מיתיבי: 'שלישית [36] - חֲכָמָה [37], רביעית אין למעלה הימנה' [38]?
הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'שניה חֲכָמָה, שלישית אין למעלה הימנה'.
[39] 'למידין לפני חכמים' - לוי מרבי [40];
'דנין לפני חכמים' - שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניא בן חכינאי;
רב נחמן בר יצחק מתני חמשה: שמעון [בן עזאי], שמעון [בן זומא], ושמעון [41], חנן וחנניה [42].
'רבותינו שבבבל' - רב ושמואל; 'רבותינו שבארץ ישראל' רבי אבא; 'דייני גולה' - קרנא; 'דייני דארץ ישראל' - רבי אמי ורבי אסי; 'דייני דפומבדיתא' - רב פפא בר שמואל; 'דייני דנהרדעא' - רב אדא בר מניומי; 'סבי דסורא' - רב הונא ורב חסדא; 'סבי דפומבדיתא' - רב יהודה ורב עינא; 'חריפי דפומבדיתא' עיפה ואבימי בני רחבה; 'אמוראי דפומבדיתא' - רבה ורב יוסף; 'אמוראי דנהרדעי' - רב חמא; 'נהרבלאי מתנו' - רמי בר ברבי; 'אמרי בי רב' - רב הונא;
והאמר רב הונא "אמרי בי רב"? אלא רב המנונא.
'אמרי במערבא' - רבי ירמיה; 'שלחו מתם' - רבי יוסי בר חנינא; 'מחכו עלה במערבא' - רבי אלעזר;
והא 'שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא' [43]? - אלא איפוך: 'שלחו מתם' - רבי אלעזר; 'מחכו עלה במערבא' - רבי יוסי בר חנינא.
וכמה יהא בעיר ויהא ראויה לסנהדרין? מאה ועשרים:
מאה ועשרים מאי עבידתייהו?
עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה, ושלש שורות של עשרים ושלשה [44] - הרי תשעים ותרתי, ועשרה בטלנין של בית הכנסת [45] - הרי מאה ותרי; ושני סופרים [46] ושני חזנין [47] ושני בעלי דינין [48] ושני עדים, ושני זוממין [49] ושני זוממי זוממין [50] - הרי מאה וארביסר, ותניא: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה: בית דין מכין ועונשין [51], וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה [52], ובית הכנסת, ובית המרחץ, ובית הכסא, רופא [53] ואומן [54] ולבלר [55] וטבח ומלמד תינוקות [56]; משום רבי עקיבא אמרו: אף מיני פירא, מפני שמיני פירא מאירין את העינים.
ר' נחמיה אומר וכו' [מאתיים ושלושים כנגד שרי עשרות]:
תניא: רבי אומר
הערות
[עריכה]- ↑ עמך יעמדו מחוץ לאהל, ולא יבאו לאהל משום שכינה; לשון אחר: משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות משה עמהן, כדכתיב (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו'
- ↑ מיוחסין ומנוקין ממום
- ↑ נפקא להו בדומין לך
- ↑ דסנהדראות קטנות שנאמרו ביתרו
- ↑ לא נכתב עליהן 'זקן'
- ↑ ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול - עלה בידו חלק, ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול, שנתייראו שלא יעלה בידן חלק.
- ↑ בבכורות העודפים על מנין הלוים
- ↑ לכל הבכורות
- ↑ באו
- ↑ אותן שבעים זקנים
- ↑ אותה שעה ראשונה לבדה, כנוח עליהם הרוח סביבות האהל
- ↑ צורך שעה היתה
- ↑ בשאר זקנים
- ↑ ומפרשת ליה ולא יוסיפו
- ↑ דשכינה הכי נמי דלא אוסיף
- ↑ על כרחיך
- ↑ קול שכינה אינו פוסק
- ↑ דתנן ב'היו בודקין' (לקמן מ.) 'אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר "איני יודע"... יוסיפו הדיינין... שנים'; דהשתא הוה ליה בית דין שקול, ד'אינו יודע' כמאן דליתיה הוא, ופשו להו כ"ד - משכחת ליה 'על פי שנים': י"א מזכין וי"ג מחייבין
- ↑ לרבי יהודה זוגות נינהו
- ↑ כדפרישית
- ↑ דהכי בהדיא תנן (שם) 'וכמה מוסיפין שנים שנים' וכיון דחד אמר אינו יודע - הוו להו ב"ד שקול
- ↑ מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות, ומשום הכי מספקא ליה
- ↑ דבעי הלנת דין בפרק 'היו בודקין' (שם): שאם לא מצאו לו זכות יום ראשון - מלינין אותו למחרת שמא ימצאו להם טעמי זכות
- ↑ שתהא אימתן מוטלת על הבריות
- ↑ להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן - כגון המצרים
- ↑ כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם - לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם, דהוה ליה 'עד מפי עד'
- ↑ אדם ובהמה
- ↑ ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם
- ↑ הרי הוא
- ↑ כשהוא מת: שאינו בכלל שמנה שרצים
- ↑ לאו קל וחומר הוא
- ↑ דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה, שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין
- ↑ בשבעים לשון
- ↑ שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב
- ↑ תלמיד היה, ולא נסמך, שלא בא לכלל זקנה
- ↑ סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון
- ↑ חכמה היא וכשירה
- ↑ אלמא שלשה בעינן לדבר
- ↑ כל היכא דאיתמר
- ↑ היינו לוי שהיה למד לפני רבי
- ↑ רב נחמן מוסיף שמעון התימני
- ↑ וחמשתן לא באו לזקנה, ויושבין בקרקע, ומשיבין תשובות קושיות לזקנים, והיינו 'דנין' - בהלכה
- ↑ מוציא [אני] מכלל רבנן בפרק 'אחד דיני ממונות' (לקמן לד.); אלמא 'שלחו מתם' - לאו רבי יוסי ברבי חנינא היא
- ↑ לקמן תנינן להו ב'אחד דיני ממונות' (דף לז.): שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין - סומכין מהן
- ↑ עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית, דאמרינן בברכות (דף ו:): 'כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה - מיד כועס', דקיימא לן (מגילה ג:): 'כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר'; הלכך: אי ליתנהו - לא חזיא לסנהדרי
- ↑ ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין, וכל שעה יושבין לפני הדיינין; לקמן בפרק 'היו בודקין' (דף מ.)
- ↑ שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין
- ↑ שאם לא כן - את מי הם דנין?
- ↑ [עדים המזימים את העדים הראשונים] שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו
- ↑ שמא יתחייב בעל דין על פי עדים, וישכיר שנים להזימן; לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם: "אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו"
- ↑ בית דין והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי
- ↑ טעמא מפרש ב'השותפין' (בבא בתרא ח:)
- ↑ למול תינוקות
- ↑ מקיז דם
- ↑ לכתוב ספרים
- ↑ [נראה שרש"י לא גרס 'וטבח', אלא גרס] בית דין מכין וחובשין [ופירש:] הא חשבינן להו לעיל, דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין [גירסתנו: 'ועונשין’] הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני