ביאור:בבלי סנהדרין דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עמך - עמך ואת בהדייהו.

ורבי יהודה?

'עמך' משום שכינה [1].

ורבנן?

אמר קרא (במדבר יא יז) [וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם] ונשאו אתך במשא העם [ולא תשא אתה לבדך] - אתך ואת בהדייהו.

ורבי יהודה?

'אתך' - בדומין לך [2].

ורבנן [3] (שמות יח כב) מ'והקל מעליך ונשאו אתך' (שמות יח כב: ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך) נפקא [4], וילפא סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה.

תנו רבנן: (במדבר יא כו) וישארו שני אנשים במחנה [שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה] - יש אומרים בקלפי נשתיירו: שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה (במדבר יא טז) ’[ויאמר ה' אל משה] אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך]; אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט? נמצאו שנים יתירים! אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט - נמצאו עשרה חסרים! אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה - הריני מטיל קנאה בין השבטים!? מה עשה? בירר ששה ששה, והביא שבעים ושנים פיתקין: על שבעים כתב 'זקן' ושנים הניח חלק [5]; בללן ונתנן בקלפי, אמר להם "בואו וטלו פיתקיכם"! כל מי שעלה בידו 'זקן', אמר: כבר קידשך שמים; מי שעלה בידו חלק, אמר "המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך"? [6]

כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר ג מז) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת [בשקל הקדש תקח, עשרים גרה השקל] [7]; אמר משה: כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו "תן לי פדיונך וצא" - יאמר לי "כבר פדאני בן לוי"! מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין, וכתב עליהן "בן לוי" ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן "חמשה שקלים"; בללן, ונתנן בקלפי. אמר להן [8]: "[9] טלו פיתקיכם"! מי שעלה בידו 'בן לוי' - אמר לו: "כבר פדאך בן לוי"; מי שעלה בידו 'חמשת שקלים' אמר לו: "תן פדיונך וצא"!

רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו; בשעה שאמר לו הקב"ה למשה 'אספה לי שבעים איש' אמרו אלדד ומידד: "אין אנו ראויין לאותה גדולה"; אמר הקב"ה: "הואיל ומיעטתם עצמכם - הריני מוסיף גדולה על גדולתכם"; ומה גדולה הוסיף להם? שהנביאים כולן [10] נתנבאו [11] ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו.

ומה נבואה נתנבאו [##לאחר מכן??]?

אמרו: משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ.

אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו [12] הן מתנבאים: "עלי שליו עלי שליו"!

רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין, שנאמר (יחזקאל לח יז) כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שָׁנִים להביא אותך עליהם [וגו’] אל תיקרי 'שָׁנִים' אלא 'שְׁנַיִּם', ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת? הוי אומר אלדד ומידד.

אמר מר: כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו; מנא לן דפסקו? - אילימא מדכתיב [13] (במדבר יא כה) [וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח] ויתנבאו ולא יספו [14] - אלא מעתה (דברים ה יח) [את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל] קול גדול ולא יסף [ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי] - הכי נמי דלא אוסיף הוא [15]!? אלא [16] דלא פסק הוא [17]; אלא הכא כתיב 'ויתנבאו' התם כתיב 'מתנבאים': עדיין מתנבאים והולכים.

בשלמא למאן דאמר "משה מת" - היינו דכתיב (במדבר יא כח) [ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר] אדוני משה כלאם, אלא למאן דאמר הנך תרתי [ענין שליו או גוג ומגוג] - מאי 'אדני משה כלאם'?

דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו.

בשלמא למאן דאמר הנך תרתי - היינו דכתיב (במדבר יא כט) [ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ו]מי יתן [כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם]; אלא למאן דאמר 'משה מת' מינח הוה ניחא ליה?

לא סיימוה קמיה [לא אמרו למשה מה אמרו בנבואתם].

מאי 'כלאם'?

אמר ליה: הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן.

מניין להביא עוד שלשה [ממשמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג ב): שומע אני שאומר היה עימהם לטובה; אם כן למה נאמר "אחרי רבים להטות"? - לא כהטותך לטובה הטותך לרעה: הטותך לטובה על פי אחד, ולרעה על פי שניים; אין בית דין שקול מוסיף עליהם עוד אחד הרי עשרים ושלושה]:

סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה: אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין - אכתי חד הוא! אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין - תלתא הוו!?

אמר רבי אבהו: אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל [18]; ובסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים [19].

ואמר רביי אבהו: במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה [20].

פשיטא [21]!?

מהו דתימא האי דקאמר "איני יודע" כמאן דאיתיה דמי, ואי אמר מילתא שמעינן ליה [22] - קא משמע לן דהאי דקאמר "איני יודע" כמאן דליתיה דמי, ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה.

אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו; מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא [23], והני תו לא חזו ליה.

אמר רבי יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה [24] ובעלי זקנה ובעלי כשפים [25] ויודעים בשבעים לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן [26].

אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב: אני אדון ואטהרנו


עמוד ב

ומה נחש שממית [27] ומרבה טומאה [28][29] טהור [30], שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה - אינו דין שיהא טהור! ולא היא [31], מידי דהוה אקוץ בעלמא [32].

אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שאין בה שנים לדבר [33] ואחד לשמוע [34] - אין מושיבין בה סנהדרי; ובביתר הוו שלשה וביבנה ארבעה: רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא, ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע [35].

מיתיבי: 'שלישית [36] - חֲכָמָה [37], רביעית אין למעלה הימנה' [38]?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'שניה חֲכָמָה, שלישית אין למעלה הימנה'.

[39] 'למידין לפני חכמים' - לוי מרבי [40];

'דנין לפני חכמים' - שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניא בן חכינאי;

רב נחמן בר יצחק מתני חמשה: שמעון [בן עזאי], שמעון [בן זומא], ושמעון [41], חנן וחנניה [42].

'רבותינו שבבבל' - רב ושמואל; 'רבותינו שבארץ ישראל' רבי אבא; 'דייני גולה' - קרנא; 'דייני דארץ ישראל' - רבי אמי ורבי אסי; 'דייני דפומבדיתא' - רב פפא בר שמואל; 'דייני דנהרדעא' - רב אדא בר מניומי; 'סבי דסורא' - רב הונא ורב חסדא; 'סבי דפומבדיתא' - רב יהודה ורב עינא; 'חריפי דפומבדיתא' עיפה ואבימי בני רחבה; 'אמוראי דפומבדיתא' - רבה ורב יוסף; 'אמוראי דנהרדעי' - רב חמא; 'נהרבלאי מתנו' - רמי בר ברבי; 'אמרי בי רב' - רב הונא;

והאמר רב הונא "אמרי בי רב"? אלא רב המנונא.

'אמרי במערבא' - רבי ירמיה; 'שלחו מתם' - רבי יוסי בר חנינא; 'מחכו עלה במערבא' - רבי אלעזר;

והא 'שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא' [43]? - אלא איפוך: 'שלחו מתם' - רבי אלעזר; 'מחכו עלה במערבא' - רבי יוסי בר חנינא.

וכמה יהא בעיר ויהא ראויה לסנהדרין? מאה ועשרים:

מאה ועשרים מאי עבידתייהו?

עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה, ושלש שורות של עשרים ושלשה [44] - הרי תשעים ותרתי, ועשרה בטלנין של בית הכנסת [45] - הרי מאה ותרי; ושני סופרים [46] ושני חזנין [47] ושני בעלי דינין [48] ושני עדים, ושני זוממין [49] ושני זוממי זוממין [50] - הרי מאה וארביסר, ותניא: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה: בית דין מכין ועונשין [51], וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה [52], ובית הכנסת, ובית המרחץ, ובית הכסא, רופא [53] ואומן [54] ולבלר [55] וטבח ומלמד תינוקות [56]; משום רבי עקיבא אמרו: אף מיני פירא, מפני שמיני פירא מאירין את העינים.

ר' נחמיה אומר וכו' [מאתיים ושלושים כנגד שרי עשרות]:

תניא: רבי אומר

הערות[עריכה]

  1. ^ עמך יעמדו מחוץ לאהל, ולא יבאו לאהל משום שכינה; לשון אחר: משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות משה עמהן, כדכתיב (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו'
  2. ^ מיוחסין ומנוקין ממום
  3. ^ נפקא להו בדומין לך
  4. ^ דסנהדראות קטנות שנאמרו ביתרו
  5. ^ לא נכתב עליהן 'זקן'
  6. ^ ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול - עלה בידו חלק, ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול, שנתייראו שלא יעלה בידן חלק.
  7. ^ בבכורות העודפים על מנין הלוים
  8. ^ לכל הבכורות
  9. ^ באו
  10. ^ אותן שבעים זקנים
  11. ^ אותה שעה ראשונה לבדה, כנוח עליהם הרוח סביבות האהל
  12. ^ צורך שעה היתה
  13. ^ בשאר זקנים
  14. ^ ומפרשת ליה ולא יוסיפו
  15. ^ דשכינה הכי נמי דלא אוסיף
  16. ^ על כרחיך
  17. ^ קול שכינה אינו פוסק
  18. ^ דתנן ב'היו בודקין' (לקמן מ.) 'אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר "איני יודע"... יוסיפו הדיינין... שנים'; דהשתא הוה ליה בית דין שקול, ד'אינו יודע' כמאן דליתיה הוא, ופשו להו כ"ד - משכחת ליה 'על פי שנים': י"א מזכין וי"ג מחייבין
  19. ^ לרבי יהודה זוגות נינהו
  20. ^ כדפרישית
  21. ^ דהכי בהדיא תנן (שם) 'וכמה מוסיפין שנים שנים' וכיון דחד אמר אינו יודע - הוו להו ב"ד שקול
  22. ^ מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות, ומשום הכי מספקא ליה
  23. ^ דבעי הלנת דין בפרק 'היו בודקין' (שם): שאם לא מצאו לו זכות יום ראשון - מלינין אותו למחרת שמא ימצאו להם טעמי זכות
  24. ^ שתהא אימתן מוטלת על הבריות
  25. ^ להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן - כגון המצרים
  26. ^ כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם - לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם, דהוה ליה 'עד מפי עד'
  27. ^ אדם ובהמה
  28. ^ ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם
  29. ^ הרי הוא
  30. ^ כשהוא מת: שאינו בכלל שמנה שרצים
  31. ^ לאו קל וחומר הוא
  32. ^ דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה, שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין
  33. ^ בשבעים לשון
  34. ^ שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב
  35. ^ תלמיד היה, ולא נסמך, שלא בא לכלל זקנה
  36. ^ סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון
  37. ^ חכמה היא וכשירה
  38. ^ אלמא שלשה בעינן לדבר
  39. ^ כל היכא דאיתמר
  40. ^ היינו לוי שהיה למד לפני רבי
  41. ^ רב נחמן מוסיף שמעון התימני
  42. ^ וחמשתן לא באו לזקנה, ויושבין בקרקע, ומשיבין תשובות קושיות לזקנים, והיינו 'דנין' - בהלכה
  43. ^ מוציא [אני] מכלל רבנן בפרק 'אחד דיני ממונות' (לקמן לד.); אלמא 'שלחו מתם' - לאו רבי יוסי ברבי חנינא היא
  44. ^ לקמן תנינן להו ב'אחד דיני ממונות' (דף לז.): שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין - סומכין מהן
  45. ^ עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית, דאמרינן בברכות (דף ו:): 'כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה - מיד כועס', דקיימא לן (מגילה ג:): 'כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר'; הלכך: אי ליתנהו - לא חזיא לסנהדרי
  46. ^ ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין, וכל שעה יושבין לפני הדיינין; לקמן בפרק 'היו בודקין' (דף מ.)
  47. ^ שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין
  48. ^ שאם לא כן - את מי הם דנין?
  49. ^ [עדים המזימים את העדים הראשונים] שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו
  50. ^ שמא יתחייב בעל דין על פי עדים, וישכיר שנים להזימן; לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם: "אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו"
  51. ^ בית דין והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי
  52. ^ טעמא מפרש ב'השותפין' (בבא בתרא ח:)
  53. ^ למול תינוקות
  54. ^ מקיז דם
  55. ^ לכתוב ספרים
  56. ^ [נראה שרש"י לא גרס 'וטבח', אלא גרס] בית דין מכין וחובשין [ופירש:] הא חשבינן להו לעיל, דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין [גירסתנו: 'ועונשין’] הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני