ביאור:בבלי סנהדרין דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי ^[1].

אמר רב נחמן: כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי; וכן אמר רבי חייא: כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי.

איבעיא להו: 'כגון אנא' דגמירנא ^[2] וסבירנא ^[3], ונקיטנא רשותא ^[4], אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא ^[5]? או דילמא אף על גב דלא נקיט רשותא דיניה דינא?

תא שמע: דמר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא ^[6] וטעה; אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: אם קיבלוך עלייהו ^[7] - לא תשלם, ואי לא ^[8] - זיל שלים ^[9]; שמע מינה כי לא נקיט רשותא דיניה דינא - שמע מינה.

אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא - לישקול רשותא מבי ריש גלותא ^[10], וכן אמר שמואל: לשקול רשותא מבי ריש גלותא.

פשיטא מהכא להכא ^[11] ומהתם להתם ^[12] <מהני>, ומהכא להתם <נמי> מהני דהכא 'שבט' ^[13] והתם 'מחוקק' ^[14], כדתניא: (בראשית מט י) 'לא יסור שבט מיהודה' [ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים] - אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ^[15]; 'ומחוקק מבין רגליו' אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ^[16]; מהתם להכא מאי?

תא שמע דרבה בר [גירסת רבנו גרשום: בר בר] חנה דן דינא ^[17] וטעה; אתא ^[18] לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: "אי קיבלוך עלייהו - לא תשלם, ואי לא - זיל שלים" והא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט! שמע מינה מהתם להכא לא מהני ^[19] - שמע מינה.

ולא מהני? והא רבה בר רב הונא כי הוה מינצי בהדי דבי ריש גלותא, אמר: לאו מינייכו נקיטנא רשותא ^[20] - נקיטנא רשותא מאבא מרי, ואבא מרי מרב, ורב מרבי חייא ורבי חייא מרבי!

במילתא דעלמא הוא דאוקים להו.

וכי מאחר דלא מהני - רבה בר חנה רשותא דנקט למה לי?

לעיירות העומדים על הגבולין ^[21].

מאי 'רשותא ^[22]'?

כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי: "בן אחי יורד לבבל, יורה ^[23]?"

^[24] "יורה". ^[25]

"ידין ^[26]"?

"ידין."

יתיר בכורות ^[27]?" ^[28]

"יתיר."

כי הוה נחית רב לבבל - אמר ליה רבי חייא לרבי: "בן אחותי יורד לבבל, יורה?"

"יורה."

"ידין?"

"ידין."

"יתיר בכורות?"

"אל יתיר." ^[29]

מאי שנא למר דקא קרי 'בן אחי' ומאי שנא למר דקא קרי "בן אחותי"? וכי תימא הכי הוה מעשה - והאמר מר: "איבו ^[30] וחנה ^[31] ושילא ומרתא ורבי חייא - כולהו בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי ^[32] הוו"?

רב - בר אחוה דהוה בר אחתיה, רבה בר חנה בר אחוה דלאו בר אחתיה.

ואי בעית אימא:

עמוד ב

על שם חכמתו, דכתיב (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את [ומדע לבינה תקרא] ^[33].

'"יתיר בכורות?" – "אל יתיר"' - מאי טעמא? אילימא משום דלא חכים - הא קא אמרינן דחכים טובא ^[34]!

אלא משום דלא בקיע במומי? - והאמר רב: "שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר"!?

אלא לחלק לו כבוד לרבה בר חנה ^[35];

ואיבעית אימא: ^[36] משום הא גופיה ^[37]: דרב בקיע במומי טפי, ושרי מומי דלא ידעי אינשי ^[38], ואמרי "כי האי גוונא שרא רב", ואתו למשרי מום עובר.

יורה יורה אי גמיר רשותא למה לי למישקל?

משום מעשה שהיה, דתניא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה ^[39]; אמר להם: מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה?

אמרו לו: תלמיד אחד בא לכאן, והורה לנו "מי בצעים ^[40] אין מכשירין ^[41]"!

והוא – "מי ביצים" ^[42] דרש להו, ואינהו סבור "מי בצעים" קאמר; וטעו נמי בהא: [מסכת פרה פ"ח,מ"י] "מי קרמיון ומי פיגה ^[43] פסולין ^[44] מפני שהן מי <בצעים> [ביצים] ^[45]" ואינהו סבור: מדלגבי חטאת פסילי - אכשורי נמי לא מכשרי, ולא היא: התם לענין חטאת בעינן 'מים חיים'; הכא - אכשורי כל דהו מכשרי.

תנא: באותה שעה גזרו: תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו ^[46].

תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר ^[47]; דרש להו: "מותר ללתות חיטין ^[48] בפסח ^[49]; אמרו לו: לאו רבי מני דמן צור איכא הכא, ותניא: 'תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות, כנגד מחנה ישראל ^[50]'"?

אמר להו: לאו אדעתאי.

רבי חייא חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות. אמר ליה: לאו בן איש פלוני כהן אתה?

אמר ליה: אִין! אבוה דההוא גברא גבה עינים הוה ^[51], נתן עיניו בגרושה ^[52] וחיללו ^[53].

^[54]

פשיטא לפלגא ^[55] הא קאמר דמהני; על תנאי ^[56] מאי ^[57]?

תא שמע דאמר ליה רבי יוחנן לרב שִׁמן ^[58]: הרי אתה ברשותינו ^[59] עד שתבא אצלנו.

גופא אמר שמואל: שנים שדנו דיניהם דין, אלא שנקרא בית דין חצוף.

יתיב רב נחמן וקאמר להא שמעתא. איתיביה רבא לרב נחמן: ^[60] 'אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר "איני יודע" יוסיפו הדיינין ^[61]' ואי איתא - להוו כשנים שדנו!?

שאני התם: דמעיקרא אדעתא דתלתא יתיבי, הכא לאו אדעתא דתלתא יתיבי.

[## האם הכוונה: השנים שישבו לדין סמכו על כך שיהיו שלשה, ולכן אי אפשר לגמור את הדין אם אחד אומר "איני יודע"? או שהדעה היא של בעלי הדין?

והנה במשנה פ"ג מ"ו נראה שהמשנה עוסקת בדין ולא בפשרה ולא בבוררות; ואם בבית דין קבוע – מדוע חשובה דעת בעלי הדין? אולי הכוונה שבית דין – בהגדרה – צריך שיהיו שלש דעות, וחרת אין כאן בית דין?]

איתיביה: [תוספתא פ"א סוף מ"ד] 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: הדין – בשלשה, ופשרה - בשנים, ויפה כח פשרה מכח הדין: ששנים שדנו - בעלי דינין יכולין לחזור בהן, ושנים שעשו פשרה - אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן ^[62]',

הערות

^ דכתיב (ויקרא יט טו) בצדק תשפוט, וקסבר אין כאן עירוב פרשיות
^ שמועות דינין מרבותי
^ יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי
^ מריש גלותא דייננא דיני ממונות ביחידי
^ והדר דינא לגמרי
^ ביחידי
^ לגמרי לילך אחריך: אם לדין אם לטעות, ולא יתבעוך [כך התחייבו לדיין לפני תחילת הדין]
^ ואי לא קבלו טעותך עליהם, דאמרו לך: דיינת לן דין תורה
^ ומיהו מיהדר דינא לא; אלמא גמיר וסביר, וכי לא נקיט רשותא - דיניה דינא ולא מהדר
^ דכיון דברשות נחת - לא משלם
^ מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל
^ מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל
^ 'שבט' לשון שררה, ויש להן רשות להפקיר, דהפקר בית דין הפקר, דכתיב (עזרא י ח) 'וכל אשר לא יבא וגו' [לשלשת הימים, כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה] ביבמות ב'האשה רבה' (פט:)
^ שררה מועטת
^ שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס
^ הלל - נשיא היה, כדאמר בפסחים ב'אלו דברים' (דף סו.): 'הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם'
^ בבבל
^ לארץ ישראל
^ דהא רבה בר חנה - רשותא הוה נקיט מרבי דנשיא דא"י היה, כדאמרן לקמן בשמעתין 'בן אחי יורד לבבל וכו'
^ ואיני כפוף לכם
^ הנמשכות אחר ארץ ישראל
^ דרבה בר חנה
^ איסור והיתר
^ אמר להם רבי:
^ ולקמן פריך: אי גמיר - למה ליה רשותא בהוראה?
^ ברשות ויפטר מלשלם
^ יראה במומין, ואם קבוע הוא - יתירנו לשוחטו
^ דביומיה דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום, דאחר חורבן היה.
^ לקמן מפרש טעמא.
^ אבוה דרב הוה, כדאמרינן ב'אור לארבעה עשר' (פסחים ד.): 'אמר ליה אייבו קיים כו'
^ אבוה דרבה
^ מקום
^ שהיה רב חכם ביותר קרי ליה בן אחותו
^ דהא תרצת דעל שם חכמתו קריה 'בן אחותו'
^ כדי שינהגו בו בני בבל כבוד שבק ליה האי חשיבותא, דאילו לרב הוו נהגי ביה יקר בלאו הכי
^ הא דקאמר אל יתיר -
^ משום הא מילתא: דקאמר 'שמונה עשר חדשים גדלתי וכו'
^ אינו ניכר לרבים שהוא מום
^ לא הוו מקפידין לטהר כליהם
^ אגם; מריש"ק בלע"ז
^ וממימי בצעים אנו לשין, הלכך לא מקבלה עיסה טומאה
^ הלש עיסה בביצים של תרנגולת ואווז
^ נהרות של אגמים
^ למי חטאת
^ ואנו 'מים חיים אל כלי' בעינן
^ וכי יהיב ליה רבו רשותא - מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו
^ מקום
^ לשרות מעט במים ולכותשן במכתשת
^ ולא חיישינן לחימוץ הואיל וכותשן מיד
^ דכל מאן דבעי מילתא - אזיל לגבי משה, דכתיב (שמות לג ז) 'והיה כל מבקש ה' וגו'; אף על גב שהמחנה שלש פרסאות ואתו לגבי משה - רבותא דמשה שאני; מחנה ישראל שלש פרסאות, דכתיב (במדבר לג מט) 'ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים' ואמר רבה בר בר חנה: 'לדידי חזי לי ההוא אתרא והוה תלתא פרסי' בעירובין (דף נה:) וביומא (דף עה:)
^ הלך אחר עיניו
^ ונשאה, וממנה נולדתי
^ והריני חלל
^ לא איתפרש לן מאי בעיא הכא; ונראה בעיני דהא אתא לאשמעינן: אף על גב דרבי חייא - תלמידו דרבי הוה, ובמקומו דרבי הוה - לא חלק לו כבוד לרבי מלהפריש זה מן האיסור, דלענין אפרושי מאיסורא אין כאן 'מורה הלכה לפני רבו', כדאמרינן פרק 'הדר עם הנכרי' (עירובין סג); ובמסכת שביעית ירושלמי בפרק 'שלש ארצות' מצאתי בההוא עובדא דההוא דקאי בבית הקברות דלא גרסינן ביה 'רבי חייא', אלא רבי הוה, ושני דברים הללו ראה רבי בעכו: דמי ביצים אין מכשירין והאי, ולא גרסינן 'דהוה קאי בבית הקברות' אלא 'בעכו', שבה ארץ ישראל ויש בה ארץ העמים, וראה אותן העומדים בגבול ארץ ישראל שהיו מגבלין עיסותיהן בטומאה, ותמה, עד שאמרו לו: תלמיד אחד בא לכאן כו', וחזר וראה אותו כהן עומד בקצת העיר שחוץ לגבול ארץ ישראל, אמר לו: והרי הוא זה ארץ העמים שגזרו עליה טומאה כבית הקברות? ואמר ליה: "לאו בן איש כהן פלוני אתה" כו' - ולכך נשנו מעשים הללו זה אצל זה.
^ כגון רב, דיהיבי להו רשותא למידן ולא להתיר בכורות
^ כגון עד שנה או עד שנתים ולא יותר
^ מהני בתוך הזמן או לא
^ כשהיה פורש ממנו וירד לבבל
^ רשות נתונה לך לדון
^ משנה היא 'בזה בורר' [פ"ג מ"ו] (לקמן כט.)
^ דהוה ליה כמאן דלא הוה התם, ואישתכח דתרי הוא דהוי, ואנן בעינן מעיקרא תלתא, דאי נמי גמר דינא בתרי דהוי רובא שפיר דמי
^ שהרי נתרצו ועל פיהן עשו

[1] דכתיב (ויקרא יט טו) בצדק תשפוט, וקסבר אין כאן עירוב פרשיות

[2] שמועות דינין מרבותי

[3] יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי

[4] מריש גלותא דייננא דיני ממונות ביחידי

[5] והדר דינא לגמרי

[6] ביחידי

[7] לגמרי לילך אחריך: אם לדין אם לטעות, ולא יתבעוך [כך התחייבו לדיין לפני תחילת הדין]

[8] ואי לא קבלו טעותך עליהם, דאמרו לך: דיינת לן דין תורה

[9] ומיהו מיהדר דינא לא; אלמא גמיר וסביר, וכי לא נקיט רשותא - דיניה דינא ולא מהדר

[10] דכיון דברשות נחת - לא משלם

[11] מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל

[12] מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל

[13] 'שבט' לשון שררה, ויש להן רשות להפקיר, דהפקר בית דין הפקר, דכתיב (עזרא י ח) 'וכל אשר לא יבא וגו' [לשלשת הימים, כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה] ביבמות ב'האשה רבה' (פט:)

[14] שררה מועטת

[15] שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס

[16] הלל - נשיא היה, כדאמר בפסחים ב'אלו דברים' (דף סו.): 'הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם'

[17] בבבל

[18] לארץ ישראל

[19] דהא רבה בר חנה - רשותא הוה נקיט מרבי דנשיא דא"י היה, כדאמרן לקמן בשמעתין 'בן אחי יורד לבבל וכו'

[20] ואיני כפוף לכם

[21] הנמשכות אחר ארץ ישראל

[22] דרבה בר חנה

[23] איסור והיתר

[24] אמר להם רבי:

[25] ולקמן פריך: אי גמיר - למה ליה רשותא בהוראה?

[26] ברשות ויפטר מלשלם

[27] יראה במומין, ואם קבוע הוא - יתירנו לשוחטו

[28] דביומיה דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום, דאחר חורבן היה.

[29] לקמן מפרש טעמא.

[30] אבוה דרב הוה, כדאמרינן ב'אור לארבעה עשר' (פסחים ד.): 'אמר ליה אייבו קיים כו'

[31] אבוה דרבה

[32] מקום

[33] שהיה רב חכם ביותר קרי ליה בן אחותו

[34] דהא תרצת דעל שם חכמתו קריה 'בן אחותו'

[35] כדי שינהגו בו בני בבל כבוד שבק ליה האי חשיבותא, דאילו לרב הוו נהגי ביה יקר בלאו הכי

[36] הא דקאמר אל יתיר -

[37] משום הא מילתא: דקאמר 'שמונה עשר חדשים גדלתי וכו'

[38] אינו ניכר לרבים שהוא מום

[39] לא הוו מקפידין לטהר כליהם

[40] אגם; מריש"ק בלע"ז

[41] וממימי בצעים אנו לשין, הלכך לא מקבלה עיסה טומאה

[42] הלש עיסה בביצים של תרנגולת ואווז

[43] נהרות של אגמים

[44] למי חטאת

[45] ואנו 'מים חיים אל כלי' בעינן

[46] וכי יהיב ליה רבו רשותא - מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו

[47] מקום

[48] לשרות מעט במים ולכותשן במכתשת

[49] ולא חיישינן לחימוץ הואיל וכותשן מיד

[50] דכל מאן דבעי מילתא - אזיל לגבי משה, דכתיב (שמות לג ז) 'והיה כל מבקש ה' וגו'; אף על גב שהמחנה שלש פרסאות ואתו לגבי משה - רבותא דמשה שאני; מחנה ישראל שלש פרסאות, דכתיב (במדבר לג מט) 'ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים' ואמר רבה בר בר חנה: 'לדידי חזי לי ההוא אתרא והוה תלתא פרסי' בעירובין (דף נה:) וביומא (דף עה:)

[51] הלך אחר עיניו

[52] ונשאה, וממנה נולדתי

[53] והריני חלל

[54] לא איתפרש לן מאי בעיא הכא; ונראה בעיני דהא אתא לאשמעינן: אף על גב דרבי חייא - תלמידו דרבי הוה, ובמקומו דרבי הוה - לא חלק לו כבוד לרבי מלהפריש זה מן האיסור, דלענין אפרושי מאיסורא אין כאן 'מורה הלכה לפני רבו', כדאמרינן פרק 'הדר עם הנכרי' (עירובין סג); ובמסכת שביעית ירושלמי בפרק 'שלש ארצות' מצאתי בההוא עובדא דההוא דקאי בבית הקברות דלא גרסינן ביה 'רבי חייא', אלא רבי הוה, ושני דברים הללו ראה רבי בעכו: דמי ביצים אין מכשירין והאי, ולא גרסינן 'דהוה קאי בבית הקברות' אלא 'בעכו', שבה ארץ ישראל ויש בה ארץ העמים, וראה אותן העומדים בגבול ארץ ישראל שהיו מגבלין עיסותיהן בטומאה, ותמה, עד שאמרו לו: תלמיד אחד בא לכאן כו', וחזר וראה אותו כהן עומד בקצת העיר שחוץ לגבול ארץ ישראל, אמר לו: והרי הוא זה ארץ העמים שגזרו עליה טומאה כבית הקברות? ואמר ליה: "לאו בן איש כהן פלוני אתה" כו' - ולכך נשנו מעשים הללו זה אצל זה.

[55] כגון רב, דיהיבי להו רשותא למידן ולא להתיר בכורות

[56] כגון עד שנה או עד שנתים ולא יותר

[57] מהני בתוך הזמן או לא

[58] כשהיה פורש ממנו וירד לבבל

[59] רשות נתונה לך לדון

[60] משנה היא 'בזה בורר' [פ"ג מ"ו] (לקמן כט.)

[61] דהוה ליה כמאן דלא הוה התם, ואישתכח דתרי הוא דהוי, ואנן בעינן מעיקרא תלתא, דאי נמי גמר דינא בתרי דהוי רובא שפיר דמי

[62] שהרי נתרצו ועל פיהן עשו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]