קטגוריה:שמות לג ז
נוסח המקרא
ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה
וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.
וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כׇּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
וּ/מֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָ/אֹ֜הֶל וְ/נָֽטָה־ל֣/וֹ׀ מִ/ח֣וּץ לַֽ/מַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽ/מַּחֲנֶ֔ה וְ/קָ֥רָא ל֖/וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ/הָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִ/ח֥וּץ לַֽ/מַּחֲנֶֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּמֹשֶׁה נָסֵיב יָת מַשְׁכְּנָא וּפַרְסֵיהּ לֵיהּ מִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא אַרְחֵיק מִן מַשְׁרִיתָא וְקָרֵי לֵיהּ מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא וְהָוֵי כָּל דְּתָבַע אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ נָפֵיק לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא דְּמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּמשֶׁה נְסִיבוּנוּן וּטְמִירִינוּן בְּמַשְׁכַּן אוּלְפַן אוֹרַיְיתָא דִּילֵיהּ בְּרַם יַת מַשְׁכְּנָא נָסַב מִתַּמָּן וּפַרְסֵיהּ לֵיהּ מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא אַרְחִיק יָתֵיהּ מִן מַשִׁירְיַת עַמָּא דְּאִתְנְדוּן תְּרֵין אַלְפִין אַמִּין וַהֲוָה קָרֵי לֵיהּ מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא וַהֲוֵי כָּל מַאן דַּהֲדַר בִּתְתוּבָא בְּלֵב שְׁלִים קֳדָם יְיָ הֲוָה נָפִיק לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא דְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא מוֹדֵי עַל חוֹבֵיהּ וּמַצְלֵי עַל חוֹבֵיהּ וּמַצְלֵי וּמִשְׁתְּבֵק לֵיהּ: |
רש"י
"יקח את האהל" - ל' הווה הוא לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד
"הרחק" - אלפים אמה כענין שנאמר (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה
"וקרא לו" - והיה קורא לו אהל מועד הוא בית ועד למבקשי תורה
"כל מבקש ה'" - מכאן למבקש פני זקן כמקבל פני השכינה
"יצא אל אהל מועד" - כמו יוצא ד"א והיה כל מבקש ה' אפי' מלאכי השרת כשהיו שואלים מקום שכינה חבריהם אומרים להם הרי הוא באהלו של משה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יִקַּח אֶת הָאֹהֶל – לְשׁוֹן הוֹוֶה: הוּא לוֹקֵחַ אָהֳלוֹ וְנוֹטֵהוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; אָמַר: מְנֻדֶּה לָרַב – מְנֻדֶּה לַתַּלְמִיד.
הַרְחֵק – אַלְפַּיִם אַמָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה" (יהושע ג,ד).
וְקָרָא לוֹ – וְהָיָה קוֹרֵא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד, הוּא בֵּית וַעַד לִמְבַקְּשֵׁי תּוֹרָה.
כָּל מְבַקֵּשׁ ה' – מִכָּאן לַמְּבַקֵּשׁ פְּנֵי זָקֵן, כִּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.
יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – כְּמוֹ יוֹצֵא. דָּבָר אַחֵר: וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה׳ – אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים מְקוֹם שְׁכִינָה, חַבְרֵיהֶם אוֹמְרִים לָהֶם: הֲרֵי הוּא בְּאָהֳלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
רשב"ם
הרחיק: שניהג בהן כמנודים שלא חפץ הק' לדבר עם משה בתוך מחנה ישראל:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה. למדך שלא היתה שכינה שורה מתוך המחנה. והיה הכתוב ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, וכן מצינו שנקרא יעקב בשם אל שנאמר (בראשית לג) ויקרא לו אלהי ישראל כאשר פירשתי שם, וכן מצינו בשם הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב (שם כה) ותלך לדרוש את ה' וכתיב (שם) ויאמר ה' לה, ודרשו רז"ל על ידי שם כי השם המיוחד לא דבר עמה כלל, וכן מצינו במלך המשיח שנקרא בשם המיוחד שנאמר (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו, וכן ירושלים (יחזקאל מח) ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה, וטעם הדבר בכלם כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח, ומזה מצינו שהמלאכים נקראים בשם המיוחד במקומות מן הכתובים, וכענין שכתוב (בראשית יח) ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה שהוא מלאך ונקרא בשם המיוחד וכמו שבארתי שם, וכן (שם יט) וה' המטיר שהוא גבריאל לדעת רז"ל מאת ה' מאת הקב"ה.
ובמדרש ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק וגו', הרחק זה כמטחוי קשת ושעורו מיל, כענין שכתוב (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. והיה כל מבקש ה', כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא כל מבקש ה' מכאן אמרו כל המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה שנאמר והיה כל מבקש ה' אפי' המלאכים והשרפים מבקשים אותו אומרים אלו לאלו הרי הוא נתון באהלו של משה, חמה ולבנה מבקשים אותו אומרים הרי הוא נתון באהלו של משה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שכ"ז שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל לא שרתה שכינה על משה, על כן לקח את האהל, ששם היה יושב לשפוט את העם וללמד להם חוקי ה' [שהיה לו לזה אהל מיוחד נפרד מאהלו ששם ישבו ב"ב], ונטה לו מחוץ למחנה, כדי שיהיה הרחק מן המחנה, כי המחנה והמקום הקרוב אליה לא יבא ה' שמה, וקרא לו אהל מועד שהוא יהיה מיועד לשכינת ה', שעד עתה לא נקרא בשם זה כי היה ה' בקרב כל המחנה וכל המחנה היה מיועד לשכינת ה' כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו' ועתה רק שם נתיעד ה' אליו, והיה כל מבקש
ה' להשיג דבור ה' ורצון מאתו יצא אל אהל מועד, כי בקרב המחנה לא היה נמצא השראת ה':בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לג ז.
מתי היה אוהל מועד מחוץ למחנה?
(שמות לג ז): "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל, וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".
אוהל מועד היה אוהל שבו ה' נועד (נפגש) עם משה ודיבר איתו.
בפסוקנו נאמר שאוהל מועד היה מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה; אבל בהמשך נאמר שאוהל מועד היה בתוך המחנות, (במדבר ב ב): "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ". כדי להבין את העניין צריך להיזכר בסדר-האירועים בספר שמות:
- בחודש השלישי (סיון) משה עלה להר סיני לקבל מה' את לוחות הברית, והיה שם 40 יום. באותו זמן נאמר לו גם לעשות משכן לה' בתוך בני ישראל, (שמות כה ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
- לאחר 40 יום (לפי חז"ל, י"ז בתמוז) משה ירד מהר סיני עם לוחות הברית, ראה את העגל שעשו בני-ישראל, ושבר את הלוחות. ממילא, גם הציווי לבנות את המשכן התבטל, (שמות לג ג): "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ".
- בני-ישראל התאבלו על הגזירה (פסוקים 4-6), ולכן נמצא פתרון של פשרה: משה נטה אוהל למפגש עם ה', אבל הוא לא נטה אותו בתוך המחנה אלא מחוץ למחנה. כך, כל אדם הרוצה לפגוש את ה' צריך להכין את עצמו גם גופנית וגם נפשית למסע אל ה', ובפרט לעשות תשובה על חטא העגל (וכך בתרגום יונתן: "וּמשֶׁה נְסִיבוּנוּן וּטְמִירִינוּן בְּמַשְׁכַּן אוּלְפַן אוֹרַיְיתָא דִּילֵיהּ. בְּרַם יַת מַשְׁכְּנָא נָסַב מִתַּמָּן וּפַרְסֵיהּ לֵיהּ מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא, אַרְחִיק יָתֵיהּ מִן מַשִׁירְיַת עַמָּא דְּאִתְנְדוּן תְּרֵין אַלְפִין אַמִּין, וַהֲוָה קָרֵי לֵיהּ מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא. וַהֲוֵי כָּל מַאן דַּהֲדַר בִּתְתוּבָא בְּלֵב שְׁלִים קֳדָם יְיָ הֲוָה נָפִיק לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא דְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא, מוֹדֵי עַל חוֹבֵיהּ וּמַצְלֵי עַל חוֹבֵיהּ וּמַצְלֵי וּמִשְׁתְּבֵק לֵיהּ") .
- לאחר ימי התשובה, עלה משה שוב אל הר-סיני וקיבל את לוחות-הברית השניים (שמות לד), ונצטוה מחדש על בניית המשכן. לאחר שירד (לפי חז"ל, ביום הכיפורים), ציווה את בני-ישראל לבנות לה' משכן בתוך המחנה (שמות לה והלאה).
- בני-ישראל בנו את המשכן, וה' חזר לשכון בתוכם (שמות מ). מאותו זמן והלאה, אוהל מועד היה בתוך מחנה ישראל, כמו בתוכנית המקורית.
לפי זה, הפסוק שלנו מתאר תקופה שבה עם ישראל היה מנודה ומרוחק מה'. תקופה זו היתה לאחר חטא העגל ולפני בניית המשכן. באיזה תאריכים בדיוק?
1. לפי סדר האירועים בספר, תקופת הריחוק היתה לאחר שמשה ירד מהר סיני בפעם הראשונה, ולפני שעלה להר סיני בפעם השניה. בספר דברים (ט-י) נזכרו שלוש תקופות של ארבעים יום (ראו שלוש פעמים 40 יום ), ותקופת הריחוק היתה התקופה השניה, שנאמר עליה ב (דברים ט כה): "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי, כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם". ב-40 היום הראשונים (לפי חז"ל: ו בסיון עד יז בתמוז) משה היה על הר סיני, ב-40 היום השניים (יח בתמוז עד כט באב) הוא היה באוהל מועד, וב-40 היום השלישיים (א באלול עד י בתשרי) שוב היה בהר סיני.
2. אמנם לפי רש"י, תקופת הריחוק היתה לאחר שמשה ירד מהר סיני בפעם השניה: "והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובי"ח שרף את העגל ודן את החוטאים, ובי"ט עלה, שנאמר (שמות לב, ל) "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו'", ועשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט) "ואתנפל לפני ה' וגו'". ובראש חודש אלול נאמר לו "ועלית בבקר אל הר סיני" לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם מ' יום, שנאמר בהם (שם י) "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו'", מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה "סלחתי כדבריך", ומסר לו לוחות האחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן, ועשאוהו עד אחד בניסן. ומשהוקם, לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד" ( רש"י על שמות לג יא ) .
- אולם, לפי פירוש זה הפסוקים כתובים מחוץ למקומם.
לעיון נוסף:
מקראות גדולות:
""ומשה" - מאותו עון והלאה "יקח את האהל" - ל' הווה הוא לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד "הרחק" - אלפים אמה כענין שנאמר ( יהושע ג ) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה "וקרא לו" - והיה קורא לו אהל מועד הוא בית ועד למבקשי תורה "כל מבקש ה'" - מכאן למבקש פני זקן כמקבל פני השכינה "יצא אל אהל מועד" - כמו יוצא ד"א והיה כל מבקש ה' אפי' מלאכי השרת כשהיו שואלים מקום שכינה חבריהם אומרים להם הרי הוא באהלו של משה " ( רש"י )
""ומשה יקח את האהל" - כתב רש"י (להלן בפסוק יא) הדבר הזה היה משה נוהג מיוה"כ עד שהוקם המשכן לא יותר שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות בי"ח שרף את העגל ודן החוטאים בי"ט עלה ועשה שם ארבעים יום בר"ח אלול נאמר לו (להלן לד ב) ועלית בבקר לקבל לוחות שניות ועשה שם ארבעים יום אחרים בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל ומסר לו לוחות האחרונות וירד התחיל לצוות על מלאכת המשכן ועשאוהו באחד בניסן ומשהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא משם וכן דעת רבי אברהם שהיה כל זה אחר שהוריד את הלוחות השניות ואין מוקדם ומאוחר בתורה ואינו נכון בעיני כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה ודברי רבותינו בכל המדרשים שעשה משה זה בעבור חטא העגל דרש משה מנודה לרב מנודה לתלמיד וכמו שהזכיר רש"י (שם) אני בכעס ואתה בכעס א"כ מי יקרבם ואם היה הוצאת האהל אחרי יוה"כ הנה גם הקב"ה גם משה ברצון היו אבל הנראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו ויהי ממחרת אמר להם שיעלה אל ה' לכפר עליהם ועלה אל ההר ששם הכבוד וזהו וישב משה אל ה' (לעיל לב לא) והתפלל תפלה קצרה אנא חטא העם הזה והשם ענה אותו מי אשר חטא לי ועתה לך נחה את העם והחל בהם הנגף (פסוקים לג-לה) וצוה לו לך עלה מזה אתה והעם (פסוקים א-ג) והוא הגיד זה לישראל ויתאבלו ויתנצלו את עדים (פסוקים ד-ו) אז ראה משה כי הדבר ארוך מאד ולא ידע מה יהא בסופו ולקח האהל ונטה לו חוץ למחנה (פסוק ז) שתהיה שכינה מדברת לו משם כי איננה שורה בקרב העם ואם יהיה האהל בקרב המחנה לא יהיה לו הדבור משם ואמר (שם) והיה כל מבקש ה' טעם שיהי' כל מבקש ה' יוצא אליו והכתוב ישלים לספר (בפסוקים ח-יא) כל מה שהיה בעוד האהל שם עד שהוקם המשכן והוא מיוה"כ עד אחד בניסן על דעת רבותינו (שבת פז) וראיתי בפרקי רבי אליעזר (פרק מו) רבי יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת משנה בלילה ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה בי"ז בתמוז שבר את הלוחות והרג את חוטאי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והכרית עבודה זרה מישראל והתקין כל שבט במקומו ובר"ח אלול אמר לו הקב"ה עלה אלי ההרה והעבירו שופר במחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר ( תהלים מז ו ) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר וכן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה עד כאן דברי אגדה זו ואם כן יהיה ומשה יקח את האהל וכל הפרשה (פסוקים ז-יא) מי"ח בתמוז עד סוף ארבעים ומיוה"כ עד אחד בניסן אבל לא יבא זה כהוגן ממה שאמר הכתוב (דברים ט יח יט) ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי וגו' וכתיב (שם ט כה) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם ואי אפשר שיהיה כל זה בארבעים יום האחרונים אחר שנאמר לו (להלן לד א) פסל לך ועלה אלי ההרה כי היו ברצון וכבר ביטל להשמיד אתכם" ( רמב"ן )
תגובות
שמות לב א: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ
כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ"
בני ישראל בקשו עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ לאמור כי טרם ידעו את האלהים להתהלך לפניו
לכן אחרי חטא העגל בתם 40 יום מיום עלות משה בהר סיני נאספו בני לוי באמור משה מי ליהוה אלי
וכעשרה ימים לאחר מכן ביום 50 לקח משה את אהל מועד מחוץ למחנה למען בני ישראל המבקשים את יהוה
לאמור כשבעה שבועות לאחר מחצית החודש השלשי מיום 15.3 בשנת 2450 עד 5.5 בשנת 2450 ליובלים
וזה היה התיקון כי
החוטאים אמרו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ
והצדיקים מבקשים באמת את יהוה באהל מועד מחוץ למחנה
אהל מועד מחוץ למחנה היה מיום 5.5.2450 עד שנת 2451 היא שנת היובל היא שנת השבע השביעית בשנה זו הוקדשו הכהנים בשמונת ימי המילואים ואחרי היום השמיני [שנפל ביום שבת] החל ראש החודש הראשון ליובלים אז הוקם המשכן בתוך המחנה
- -- DAIAN SHEM, 2019-02-26 21:56:56
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-04-25.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות לג ז"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.