(שמות לג ז): "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל, וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".

אוהל מועד היה אוהל שבו ה' נועד (נפגש) עם משה ודיבר איתו.

בפסוקנו נאמר שאוהל מועד היה מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה; אבל בהמשך נאמר שאוהל מועד היה בתוך המחנות, (במדבר ב ב): "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ". כדי להבין את העניין צריך להיזכר בסדר-האירועים בספר שמות:

• בחודש השלישי (סיון) משה עלה להר סיני לקבל מה' את לוחות הברית, והיה שם 40 יום. באותו זמן נאמר לו גם לעשות משכן לה' בתוך בני ישראל, (שמות כה ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
• לאחר 40 יום (לפי חז"ל, י"ז בתמוז) משה ירד מהר סיני עם לוחות הברית, ראה את העגל שעשו בני-ישראל, ושבר את הלוחות. ממילא, גם הציווי לבנות את המשכן התבטל, (שמות לג ג): "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ".
• בני-ישראל התאבלו על הגזירה (פסוקים 4-6), ולכן נמצא פתרון של פשרה: משה נטה אוהל למפגש עם ה', אבל הוא לא נטה אותו בתוך המחנה אלא מחוץ למחנה. כך, כל אדם הרוצה לפגוש את ה' צריך להכין את עצמו גם גופנית וגם נפשית למסע אל ה', ובפרט לעשות תשובה על חטא העגל (וכך בתרגום יונתן: "וּמשֶׁה נְסִיבוּנוּן וּטְמִירִינוּן בְּמַשְׁכַּן אוּלְפַן אוֹרַיְיתָא דִּילֵיהּ. בְּרַם יַת מַשְׁכְּנָא נָסַב מִתַּמָּן וּפַרְסֵיהּ לֵיהּ מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא, אַרְחִיק יָתֵיהּ מִן מַשִׁירְיַת עַמָּא דְּאִתְנְדוּן תְּרֵין אַלְפִין אַמִּין, וַהֲוָה קָרֵי לֵיהּ מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא. וַהֲוֵי כָּל מַאן דַּהֲדַר בִּתְתוּבָא בְּלֵב שְׁלִים קֳדָם יְיָ הֲוָה נָפִיק לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא דְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא, מוֹדֵי עַל חוֹבֵיהּ וּמַצְלֵי עַל חוֹבֵיהּ וּמַצְלֵי וּמִשְׁתְּבֵק לֵיהּ") .
• לאחר ימי התשובה, עלה משה שוב אל הר-סיני וקיבל את לוחות-הברית השניים (שמות לד), ונצטוה מחדש על בניית המשכן. לאחר שירד (לפי חז"ל, ביום הכיפורים), ציווה את בני-ישראל לבנות לה' משכן בתוך המחנה (שמות לה והלאה).
• בני-ישראל בנו את המשכן, וה' חזר לשכון בתוכם (שמות מ). מאותו זמן והלאה, אוהל מועד היה בתוך מחנה ישראל, כמו בתוכנית המקורית.

לפי זה, הפסוק שלנו מתאר תקופה שבה עם ישראל היה מנודה ומרוחק מה'. תקופה זו היתה לאחר חטא העגל ולפני בניית המשכן. באיזה תאריכים בדיוק?

1. לפי סדר האירועים בספר, תקופת הריחוק היתה לאחר שמשה ירד מהר סיני בפעם הראשונה, ולפני שעלה להר סיני בפעם השניה. בספר דברים (ט-י) נזכרו שלוש תקופות של ארבעים יום (ראו שלוש פעמים 40 יום ), ותקופת הריחוק היתה התקופה השניה, שנאמר עליה ב (דברים ט כה): "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי, כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם".  ב-40 היום הראשונים (לפי חז"ל: ו בסיון עד יז בתמוז) משה היה על הר סיני, ב-40 היום השניים (יח בתמוז עד כט באב) הוא היה באוהל מועד, וב-40 היום השלישיים (א באלול עד י בתשרי) שוב היה בהר סיני. 

2. אמנם לפי רש"י, תקופת הריחוק היתה לאחר שמשה ירד מהר סיני בפעם השניה: "והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובי"ח שרף את העגל ודן את החוטאים, ובי"ט עלה, שנאמר (שמות לב, ל) "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו'", ועשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט) "ואתנפל לפני ה' וגו'". ובראש חודש אלול נאמר לו "ועלית בבקר אל הר סיני" לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם מ' יום, שנאמר בהם (שם י) "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו'", מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה "סלחתי כדבריך", ומסר לו לוחות האחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן, ועשאוהו עד אחד בניסן. ומשהוקם, לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד" ( רש"י על שמות לג יא ) .

• אולם, לפי פירוש זה הפסוקים כתובים מחוץ למקומם.

לעיון נוסף:

• שלוש פעמים 40 יום
• מלאך הדרך - מערכה ב
• בעתיד ה' עוד יושיב אותנו שוב באוהלים
• משה לימד את בני ישראל בעל-פה
• ב"אוהל מועד" הזה התגלה ה' לשבעים הזקנים בספר במדבר
• פרשת כי תישא - מה מטרת אוהל מועד?

שמות לב א: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ

כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ"

בני ישראל בקשו עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ לאמור כי טרם ידעו את האלהים להתהלך לפניו

לכן אחרי חטא העגל בתם 40 יום מיום עלות משה בהר סיני נאספו בני לוי באמור משה מי ליהוה אלי

וכעשרה ימים לאחר מכן ביום 50 לקח משה את אהל מועד מחוץ למחנה למען בני ישראל המבקשים את יהוה

לאמור כשבעה שבועות לאחר מחצית החודש השלשי מיום 15.3 בשנת 2450 עד 5.5 בשנת 2450 ליובלים

וזה היה התיקון כי

החוטאים אמרו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ

והצדיקים מבקשים באמת את יהוה באהל מועד מחוץ למחנה

אהל מועד מחוץ למחנה היה מיום 5.5.2450 עד שנת 2451 היא שנת היובל היא שנת השבע השביעית בשנה זו הוקדשו הכהנים בשמונת ימי המילואים ואחרי היום השמיני [שנפל ביום שבת] החל ראש החודש הראשון ליובלים אז הוקם המשכן בתוך המחנה

-- DAIAN SHEM, 2019-02-26 21:56:56