מתני':ה_א§כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום בליטה בקיר נכנס פגום יוצא. היו שם גידודיות קירות של בית הרוס גבוהין עשרה טפחים וכן גשרים וכן נפשות שיש בהן בית דירה, מוציאין את המדה כנגדה ועושין אותה כטבלה מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות. גמ':תנן: כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום בליטה בקיר נכנס פגום יוצא. בית נכנס מוציאין אותו רואים כאילו הוא בחוץ כנגד העיר, פגום יוצא מוציאין את העיר כנגדו. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר מאברין, ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר מעברין. מאן דאמר מאברין, שמוסיפין לה אבר. מאן דאמר מעברין, כאשה עוברה. תמן תנינן: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר יאותו, ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר יעותו. מאן דאמר יאותו, דכתיב(בראשית ל"ד, ט"ו) אך בזאת נאות לכם. מאן דאמר יעותו, דכתיב (ישעיהו נ ד) לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: לפני אידיהן. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו תני אידיהן, ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא תני עידיהן. מאן דאמר אידיהן, דכתיב(דברים ל"ב, ל"ה) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן, דכתיב (ישעיהו מד ט) ועידיהם המה מה מקייםרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו טעמא דשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא? ועידיהם המה, שהן עתידין לבייש עובדיהן ליום הדין. אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי הושעיה°: מוסיפין לה אבר.
📖 באר משה — דף ל עמוד ב
אומרת הגמרא: הוון בעיי מימר: מה ד מר רבי אליעזר ביוצא. כיוון שכשנותנים לו ארבע אמות אז הוא במרכזן, נמצא ששתי אמות שנתנו לו מובלעות באלפיים שהיו לו, וכן הוא ביוצא. הא במחשיך לא? כלומר אם הוא מחשיך, לא נתנו לו את הארבע אמות וממילא הוא לא יכול להיכנס. אשכח תני: היא אדא היא אדא. מצא שבעצם הדין דומה בין במחשיך בין במי שיצא.
הוון בעיי מימר: מה ד מר רבי שמעון במחשיך, שאפילו אם יצא חמש עשרה אמות ייכנס - זה במחשיך, כיוון שהוא אנוס. הא ביוצא לא? אשכח תני: היא אדא היא אדא. גם פה מצאו שבעצם אין הבדל בהלכה.
הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו. פרק ה' הלכה א'. אומרת המשנה: כיצד מעברין את הערים? לעבר את העיר פירושו שהרי בסוף צריך לסמן את העיר, וממנה מודדים אלפיים אמה, את הגבולות של העיר. כשמודדים את הגבולות של העיר אז מוסיפים את כל הבתים ואת כל השברים של הבתים, מצרפים אותם לעיר ואז יוצרים צורה של מרובע, ולאחר מכן מתחילים למדוד את המרחק. על זה נקרא לעבר את העיר, כמו אישה מעוברה, שמוסיפים לה איברים.
אז כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא. כלומר אם נניח העיר הזאתי הייתה בנויה כך שהיא לא ישרה, אלא יש בית נכנס, בית יוצא, או אפילו בקיר יש איזה פיגום, בליטה בחומה. היו שם גידודיות גבוהין עשרה טפחים וכן גשרים נפשות שיש בהן בית דירה, אז מוציאין את המדה כנגדה, כלומר מצרפים אותם להיות חלק מהעיר ומהם מודדים. ועושין אותה כטבלה מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות. לא עושים את זה עגול לפי הצורה, אלא תמיד מרבעים את העיר ואז כך מרוויחים את הזוויות.
אומרת הגמרא: תנן, כיצד מעברין את הערים? בית נכנס, בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא. פגום נאמר בליטה, בליטה בקיר. בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר. כלומר אם יש בית שהוא לא בקו של שאר הבתים אלא הוא פנימי, רואים אותו כאילו הוא בחוץ, מיישרים את הקו. פגום יוצא, מוציאין את העיר כנגדו. כלומר אם יש איזה בית יוצא או פיגום יוצא, אז הפוך, לוקחים את כל העיר לכיוון שלו.
רב אמר מאברין, ושמואל אמר מעברין. מאן ד מר מאברין, מוסיפין לה אבר. מאן ד מר מעברין, כאשה עוברה, שגם כן יש לה בליטה.
אומרת הגמרא: תמן תנינן, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב אמר יאותו, ושמואל אמר יעותו. מאן ד מר יאותו, דכתיב אך בזאת נאות לכם, שבני יעקב אמרו לבני שכם. מאן ד מר יעותו, דכתיב לעת לעות את יעף דבר.
אומרת הגמרא: תמן תנינן, לפני אידיהן, של הגויים אסור שלושה ימים לסחור איתם וכדומה. רב תני אידיהן, ושמואל תני עידיהן. מאן ד מר אידיהן, דכתיב כי קרוב יום אידם. ומאן ד מר עידיהן, דכתיב ועידיהם המה. עכשיו בא רב וטוען לשמואל, הכי כתוב ועידיהם המה. מה הוא עושה עם זה? אומר שהן עתידין לבייש עובדיהן ליום הדין. כלומר עבודה זרה עצמה תעיד על עובדיה כנגדם ביום הדין.
תלה רבי הושעיה° עינוי ואיסתכל ביה שצהבו פניו, שרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אומר משמו אמר לו: למה אתה מסתכל בי? אמר לו רבי הושעיה°: יש פתגם שאומר צריך לך צחק לך הזקוק לך מופיע ומראה פנים שוחקות. לא צריך לך הפליג עליך רמז לו על שהפסיק לבא ללמוד לפניו. תלת עשר שנין עבד עליל נכנס רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא קומי רביה רבי הושעיה°אף דלא צריך. רביאמרשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא בשם רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: גםאילולאאילודייולא למד דבר אלא בא סתם, דיו שהיה מקבל פני רבו, שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. רבי ברכיהרבי ברכיה אמורא א״י · דור ה׳רבי ברכיהרבי חלבו° הכהן ורבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°אמרו בשם רבי חייה בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°: כתיב (שמות ל"ג, ז') ומשה יקח את האהל וגו'. כמה הוה רחיק? אמררבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: אמר מיל. וכתיב והיה כל מבקש ה' - מבקש משה אין כתיב כאן, אלא (שמות ל"ג, ז') והיה כל מבקש ה'. מיכן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. רבי חלבורבי חלבו אמורא א״י · דור ד׳רבי חלבורב הונארבי ברכיה° ורבי חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°אמרו בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: כתיב (מלכים א' י"ז, א') ויאמר אליהו התשבי חי ה' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו וגו'. והלא אליהו טירונין חדש לנביאים היה עד אז, ואיך אמר אשר עמדתי לפניו? אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כאילו עמד לפני השכינה. אמררבי חלבורבי חלבו אמורא א״י · דור ד׳רבי חלבורב הונארבי ברכיה° בשם אילן דבית שילה: אפילו אליהו מבקש מים לפניו היה אלישע נותן על ידיו. מה טעמא? כדכתיב(מלכים ב' ג', י"א) פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו. אשר למד תורה אין כתיב כאן, אלא אשר יצק מים על ידי אליהו. כתיב (שמואל א ג א) והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי. והלא לא משרתשרת אלא לפני עלי, אלא מלמד שכל שירות ששרהששרת לפני עלי רבו כאילו שרת לפני שכינה. תני °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע: כתיב(שמות י"ח, י"ב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים. וכי לפני האלהים אכלו? אלא מיכן שהמקבל פני חבירו כאילו מקבל פני שכינה. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מאיכןמהיכן מעברין? כנגד השקוף מהקו הדמיוני שיוצא מהבית הכי בולט אבל רק אם הבליטה עד אלפיןאלפיים אמה. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי לרבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°יסא: לא מסתברא שמה שאמרנו שלא מרחיבים את העיר יותר מאלפיים אמה אלא כנגד הפגום חורבה מבודדת אחר חורבה מבודדת. אבל מכנגד העיר עצמה אפילו כמה? אמר לו: אוף אנא סבר כן. אמר לו: ומה חמית מימר ראיתה לאמר שקוף שמשמעו אפילו שהעיר עצמה יוצאת?פגום אונאמרתבארשהשיקוף הינו ההן גולפגום חורבה בודדת. אמר רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°: אפילו פיגום מצטרף ומישרים קו דמיוני
📖 באר משה — דף לא עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת עירובין דף ל"א. בדף הקודם, בשיעור האחרונה אומרת הגמרא מה רבי יוחנן בשם רבי אושעיא מוסיפים לה איבר. תלה רבי אושעיא עינוי ואיסתכל ביה, היינו הסתכל בו. שצהבו פניו, שרבי יוחנן אמר לו: "למה אתה מסתכל בי?" אמר רבי אושעיא: יש פתגם שאומר "צריך לך צחק לך". כלומר, מי שזקוק לך מופיע ומראה לך פנים צוחקות. "הפליג עליך" - כלומר, אם הוא לא צריך אותך, הוא יעלם ממך. רמז לו בעצם שרבי יוחנן הרבה זמן לא היה אצלו.
אז אומרת הגמרא בתור תגובה: תלת עשר שנין עבד עליל רבי יוחנן קומי רביה - כלומר לאחר מכן במשך שלוש עשרה שנים רבי יוחנן הלך וישב לפני רבי אושעיא, למרות שלא צריך, כלומר רבי יוחנן לא היה צריך ללמוד ממנו כלום, הוא ידע הכל. אמר שמואל בשם רבי זעירא: גם אילו לא למד דבר, אלא בא סתם, שהיה מקבל פני רבו, שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה.
רבי ברכיה ורבי ירמיה אמרו בשם רבי חייה בר אבא: כתיב ומשה יקח את האהל וגו'. עכשיו כמה היה בערך רחיק? מה המרחק של האוהל שלו? אמר רבי יצחק: מיל, כלומר בערך קילומטר. והיה כל מבקש - משה אין כתיב כאן, אלא והיה כל מבקש ה'. מכאן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני השכינה.
רבי חלבו ורב חונה אמרו בשם רב: כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו'. והלא אליהו טירונין לנביאים היה? כלומר עד אז הרי הוא היה תירון, הוא היה חדש. אז איך הוא אומר "אשר עמדתי לפניו" כאילו שירת את הקדוש ברוך הוא הרבה זמן? אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כאילו עמד לפני השכינה.
אמר רבי חלבו בשם אילן דבית שילה: אפילו אליהו מבקש מים לפניו היה אלישע נותן על ידיו. מה תלמד מפסוק זה? מה טעמא? פה אלישע בן שפט אשר למד תורה אין כתיב כאן, אלא אשר יצק מים על ידי אליהו.
כתיב והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי. והלא לא אלא לפני עלי? אז מה זה משרת את השם? אלא מלמד שכל שירות לפני עלי רבו כאילו שרת לפני שכינה.
תני רבי ישמעאל: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים. וכי לפני האלהים אכלו? אלא מיכן שהמקבל פני חבירו כאילו מקבל פני השכינה.
רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: מעברין כנגד השקוף עד אמה. אז בעצם הם יוצרים איזה קו דמיוני מהבית הכי בולט, כן? אבל כל זה רק עם הבליטה עד אלפיים אמה, כלומר בעצם אם יש בליטה, אם יש איזה פיגום, איזה חורבה, מוסיפים אותה לעיר ולאט לאט נוצר איזה קו שיוצא מהעיר, ואז מרבים את העיר לפי הקו הזה. אבל כל הבתים האלה שנוספו מגיע עד אלפיים אמה.
אמר רבי יוסה לרבי יעקב בר אחא: לא מסתברא אלא כנגד הפגום, אבל מכנגד העיר אפילו כמה? זאת אומרת אם העיר בנויה, ממש הבתים בנויים בעיר, נניח אם היא בצורת ר', אז מרבים את זה כאילו זה מלא, ולא משנה מה האורך של הרגליים. אמר לו: אוף אנא סבר כן - אני מסכים איתך. אמר לו: ומה חמית מימר פגום? שמשמעו שאפילו שהעיר עצמה יוצאת, תגיד במקום זה שיקוף פגום. כלומר אתה אמרת שרק אם העיר יוצאת, אז באמת הולכים על קו דמיוני שיוצא מהעיר. אבל אם זה הפיגומים, הבליטות, כלומר חורבות בודדות, אז לא. למה אתה אומר את זה ככה?
אומרת הגמרא: אמר רב נחמן: עד ראשה דמדינתא. כלומר הוא סובר שגם לא רק בתים קובעים את הקו אפילו מעל אלפיים אמה, אלא אפילו סתם פיגום, כלומר סתם איזה בליטה או חורבה, כל דבר מגדיל את העיר ולאחר מכן מרבים אותה.
מילתיה דרבי שמעון אמר כן, דמר רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון מטבריה לציפורין, על ידי מערות ועל ידי בורגנין. אנחנו מבינים עכשיו הכוונה שכל אחד מהם יהיה במרחק שבעים אמה ושיריים, וככה בעצם הוא יצרף אותם ולאחר מכן ירבה את העיר, ובעצם יכול ללכת מצור לצידון.
אפילו עד ראשה דמדינתא. מילתיה ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אמר כן, דאמר °רבי שמעון בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא: יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון או מטבריה לציפורין, על ידי מערות ועל ידי בורגנין. מהו ליתן פגום לפגום כגון פגום שנמצא בתוך שבעים אמה ושריים מהקו הדמיוני שמתחנו מהפגום הקודם. מילתא דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמרה כן, דנותנין פגום לפגום. דאמר רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טיבריא, ואתשאת רואה את האיצטדין כאילו היא מליאה בתים. והקצרין נתון בתוך שבעים ושיריים לאצטדין, ובית מעון נתון בתוך שבעים ושיריים לקצרים. ואין תמשח מן פיגמא אם תמדוד מהחורבה המבודדת עצמה לית נפשה דסיריקין בתוך שבעים ושיריים, ואין תימשך מן פחורתה מהחוט הדמיוני המתוח נפשה דסיריקין בתוך שבעים ושיריים. מהו ליתן עיבור שבעים אמה ושרים שנותנים לעיר לעיבור אחר כל התוספות שהוספנו לעיר? מילתא ד°רבי שמעון בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא אמרה כן ה_ב§דנותנין עיבור לעיבור. דאמר °רבי שמעון בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא: יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון ומטיבריה לציפורין, על ידי מערות ועל ידי בורגנין. ולא היא מה שאמר°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי כאן להילוך שיכול להלך מעיר לעיר על ידי בורגנין, וכאן מה ששאלנו לעיבור מהיכן מודדים את האלפים אמה - האם מהבית האחרון, או שמוסיפים עוד שבעים אמה ושריים ורק אז מודדים. אמררבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°: אמר איתפלגון רבי חייה רובהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ובר קפרא°. חד אמר: הדא דאת אמר שמוסיפים לעיר בורגנין וחורבות כמה שרוצים בעיר גדולה, אבל בעיר קטנה לא תהא התוספת יתירה על העיקר. וחורנה אמר: בין גדולה בין קטנה, דינו שנותנים לו כולה עם תוספת העיבור ועודואלפיםאלפיים. אמר רבי פנחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס°: מעשה בתלמיד וותיק שלמד הלכותעיבורועיבורה בשלשה שנים ומחצה לפני רבו, ובא ועיבר את הגליל ולא הספיק לעבורלעבר את הדרום עד שנטרפה השעה. רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° ורב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה אמרו בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו:
📖 באר משה — דף לא עמוד ב
שואלת הגמרא: מהו ליתן פגום לפגום? כלומר, אם יש פיגום אחד שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים מהקו הדמיוני שיצרנו, זה ברור שמוסיפים אותו. אבל השאלה היא אם יש חורבה אחת בנקודה מסוימת וחורבה אחרת רחוקה ממנה. אם אני ארבע את העיר מהחורבה הראשונה, ומהקו הדמיוני של העיר החדשה אחרי הריבוע החורבה השנייה היא שבעים אמה ושיריים מהקו הדמיוני - האם עוד פעם אני מצרף אותה ועוד פעם מרבע, או לא?
אומרת הגמרא: מילתא דרבי שמעון בן לקיש אמרה כן, נותנין פגום לפגום. מה הראיה? דמר רבי שמעון בן לקיש: יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טיבריא, רואה את האיצטדין כאילו היא מליאה בתים. והקצרין נתון בתוך שבעים ושיריים לאצטדין, ובית מעון נתון בתוך שבעים ושיריים לקצרים. עכשיו ואין תמשח מן פיגמא לית נפשה דסיריקין בתוך שבעים ושיריים - כלומר אם תעשה כמו שאתה אומר מהקצרה לבית מעון, שאתה אומר שאסור יותר משבעים אמה ושיריים, אתה לא יכול. ואין תימשך מן פחורתה נפשה דסיריקין בתוך שבעים ושיריים - אבל אם תמשוך מהחורבה, מהקו הדמיוני שאתה מותח אחרי הראשונה, אז באמת נכנס לתוך שבעים אמה ושיריים, כמו שאמרנו. זאת אומרת, על כל חורבה שהוא מוסיף, הוא מרבע את העיר ולאחר מכן ממנה הוא מודד. אם יש בית אחר מהקו הדמיוני במרחק שבעים אמה ושיריים, מצרף גם אותו ועוד פעם מרבע את העיר.
שואלת הגמרא: מהו ליתן עיבור לעיבור? כלומר אחרי שהוספנו שבעים אמה ושיריים לכל העיבורים, האם אחרי כל זה מוסיפים לה עוד שבעים אמה ושיריים? כי אנחנו יודעים שלכל עיר נותנים שבעים אמה ושיריים ומשם מודדים. השאלה היא אם אחרי שאני מעבר ומוסיף את העיר עם כל החורבות שהוספנו, האם אני עדיין מוסיף לה עוד שבעים אמה ושיריים?
אומרת הגמרא: מילתא דרבי שמעון בן יוחי אמרה כן נותנין עיבור לעיבור. דמר רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון מטיבריה לציפורין, על ידי מערות ועל ידי בורגנין.
אומרת הגמרא: רבי שמעון כאן להילוך, וכאן לעיבור - זה משהו אחר לגמרי. מה שאמר רבי שמעון זה כאן להילוך, שיכול לחבר על ידי בורגנים, אבל כאן לעיבור השאלה בכלל אחרת. מהיכן מודדים את האלפיים אמה? האם מהבית האחרון או שמוסיפים עוד שבעים אמה ושיריים ורק אחרי זה מודדים אלפיים אמה? מהעיר ודאי מוסיפים שבעים אמה ואחרי זה מודדים. השאלה אם הוספנו כל מיני בתים, בורגנים, ומתחנו קו דמיוני, האם אחרי זה אני מוסיף עוד שבעים אמה ושיריים ואז מודד או לא? וזה פה אנחנו לא יודעים מה התשובה.
רבי אחא: איתפלגון רבי חייה רובה ובר קפרא. חד אמר: הדא דאת מר בעיר גדולה, אבל בעיר קטנה לא תהא התוספת יתירה על העיקר. זאת אומרת אם יש לי עיר של קילומטר, אתה לא יכול להוסיף עשרה קילומטר. למרות שלכאורה זה סותר את מה שאמר רבי שמעון, כי רבי שמעון אמר שאני יכול לחבר את צור לצידון, והרי צור זה עיר קטנה יחסית למרחק בין שני הערים.
וחורנה אמר: בין גדולה בין קטנה, כי לא שוקדים לה כולה עוד אלפיים אמה, כלומר עם כל התוספות והעיבור ועוד אלפיים אמה.
אמר רבי פנחס: מעשה בתלמיד וותיק למד בשלשה שנים ומחצה לפני רבו - היה מאוד בקיא - ובא ועיבר את הגליל ולא הספיק את הדרום עד שנטרפה השעה.
ה_ג§עיר שהיא בנויה כמין קשת - אם יש בין זו לזו ארבעת אלפים חסר אחת, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. ארבעת אלפים אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה שאף אם יניח עירוב מצד אחד, אף שמגיע לתוך התחום של הצד השני, אינו רשאי להמשיך. אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°: מאי טעמא סבר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא? אין יתן סנדלוי הכא בקצה אלפיים מצד אחד הוא יכול אתי ברא ונסי לון יכול לבא מהצד השני ולקחת אותם. ואין יתן סנדלוי הכא הוא אתי ברא ונסי לון. מן כאן אתא ברא ומן כאן אתא ברא, ואם תאמר שאינו מותר אלא אלפיים אמה, נמצא שלהגיע למקום שהניח נעליו מרוח אחת אסור, משתי רוחותמהרוחהשניה מותר. אלא כיוון שיכול להגיעה מהצד השני, אף מהצד הראשון מותר. אמררבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה: היתה עיר אחת גדולה ויש בה חריץ עמוק עשרה ואינוורחברחב ארבעה שחוצה אותה, את רואה אותו כאילו מלא עפר וצרורות. ואם לאו, אתה רואה אותו כמפולש ואינו יכול לערב את כולה אבל לעניין תחומין, אם אין מרחק בין שני חלקי העיר יותר משבעים אמה ושרים, הרי הכל אחד. אמררבי אמי בר יחזקאלרבי אמי בר יחזקאל° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: עיר שהיא בנויה על שפת הנחל - אם יש בינה לנחל ארבע טפחים, מודד מן החומה, שלושה מודד משפת הנחל החיצונה מעבר לנחל. ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים ושיריים. מה אנן קיימין? אם במתלקטתמשפת הנחל יש מדרון המתלקטת עשרה טפחים מתוך שלש, פשיטא שמודד משפת הנחלתהנחל החיצונה שהרי זה כמחיצה וכאילו זה חלק מחומת העיר. אם מתוךהשיפוע מתלקט פחות מעשרהבארבע, פשיטא שיותר מארבעה טפחים צריךמודדלמדוד מן החומה שהרי זה כמישור. אלא אם כן אנן קיימין בשיפוע המתלקט עשרה משלושה ועד ארבעה. אמררברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו:
📖 באר משה — דף לב עמוד א
הרב תוגרשי, מסכת עירובין דף ל"ב. אומרת הגמרא: עיר שהיא בנויה כמין קשת - אז אם יש בין זו לזו ארבעת אלפים חסר אחת, כלומר אם בין שני ה-א', פינות של הקשת, יש מרחק של פחות מארבעת אלפים, אפילו אמה אחת, כן? אז מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. כלומר יכול ללכת בין שני הקצוות בלי בעיה. אבל אם יש יותר מארבעת אלפים אמה, אז אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. זאת אומרת, מהפינות מותר לו רק אלפיים אמה לכל צד.
אמר רבי אחא, מאי טעמא? סבר שמואל: אם ניתן סנדלוי הכא, כלומר בקצה אלפיים מצד אחד, הרי הוא יכול ללכת אתי ברא, כלומר הוא יכול ללכת לצד השני ונעשינן, לקחת את הצד השני. ואם ניתן סנדלוי הכא, אתי ברא ונסי לון מן הכא. כן. אז כלומר רואים מכאן שמכאן אתא ברא ומכאן אתא ברא. מכל צד יכול לקחת את זה ויכול להגיע לאותה נקודה מכל צד. אז כיוון שאינו מותר אלא אלפיים אמה, נמצא שלהגיע למקום שיניח את הנעליים מרוח אחת אסור ומצד השני מותר. כן, זה לא הגיוני, אלא כיוון שהוא יכול להגיע מהצד השני אז גם הצד הראשון מותר. כן, זאת אומרת נניח אם יש לנו חצי קשת, זה אם נניח מהפינה אחת של הקשת במרחק של אלפיים חמש מאות אמה מונח חפץ. אז כיוון שהוא יכול להגיע לחפץ הזה מהצד השני, מהצד הזה הוא לא יכול כי זה אלפיים חמש מאות אמה, ומהצד השני זה רק אלף חמש מאות אמה, אז הוא כן יכול. אז כיוון שהוא יכול להגיע מהצד השני אז גם מהצד הזה, למרות שהוא הולך בעצם אלפיים חמש מאות אמה, יהיה מותר לו.
אומרת הגמרא: אמר רבי אבא בשם רב יהודה: הייתה עיר אחת גדולה ויש בה חריץ עמוק עשרה, ואינו רחב ארבעה שחוצה אותה. כן, כלומר העיר הזאת הייתה חצויה עם איזה חריץ שעמוק עשרה ולא רחב ארבע. עכשיו, אז את רואה אותו כאילו מלא עפר וצרורות. כלומר אם זה פחות מארבעה טפחים זה נחשב כאילו מלא. אז אין שום בעיה, יכולים לערב הכל ביחד. ואם לאו, רואה אותו כמפולש ואינו יכול לערב את כולה. כן, היות שהיא חצויה, הוא לא יכול לערב אותה ביחד, אבל זה רק לעניין עירוב. לעניין תחומים זה משהו אחר. כי בעניין תחומים אמרנו אפילו שני ערים, אם המרחק ביניהם הוא פחות מפעמיים שבעים אמה ושיריים, כלומר בערך מאה ארבעים ואחד ושליש - כן, שבעים אמה ושיריים זה שני שליש של שבעים אמה - אז מאה ארבעים ואחד ושליש אמות ביניהם אז שניהם נחשבים אחת. אז כל עוד שהחריץ הוא פחות מהמרחק הזה זה נחשב אחד. זה לעניין תחומים. אנחנו מדברים על עניין עירוב. לעניין עירוב, אם יש חריץ שחוצה את העיר לשניים אז הוא לא יכול לערב ביחד.
אמר רבי אמי בר יחזקאל בשם רב: עיר שהיא בנויה על שפת הנחל - אז אם יש בינה לנחל ארבעה טפחים, מודד מן החומה, ואם יש רק שלושה, מודד משפת הנחל החיצונה. כלומר, מעבר לנחל, הנחל כולו נכנס כאילו לחלק מהעיר, אבל ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים ושיריים.
שואלת הגמרא: מה נן קיימין? אם משפת הנחל יש מדרון שמתלקט עשרה טפחים בתוך שלוש, אז פשוט שהוא מודד משפת הנחל החיצונה, כן? כי הרי זה כמו מחיצה, כאילו זה חלק מהחומה של העיר שם. אבל אם השיפוע מתלקט פחות מעשרה בארבע, זה פשיטא שיש יותר מארבעה טפחים, הוא מודד מהחומה, כי הרי זה כמו מישור. אלא כן אנן קיימין בשיפוע המתלקט עשרה, משלוש ועד ארבע. כן, כלומר אם העומק יורד יותר מגובה עשרה טפחים ביותר משלושה אמות, אבל פחות מארבע, פה זה כבר מה שאמרנו, שזה תלוי כמה שטח יש. אם השטח הוא עד ארבעה טפחים, אם יש ארבעה טפחים אז מודד מהחומה, אם יש שלושה טפחים אז מודד מהקצה השני של הנחל.
ה_ד§אמר עיר שהיא בנויה אוהלים, כל אחד ואחד מודד מאהלו. היו שם שלושה צריפין אוושלשהשלושה בורגנין, מודד מן האהל החיצון. התיב אסי: והכתיב (דברים כ"ג, י"ג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה - היאך היו נפנין לחוץ, הרי כל מחנה ישראל היה אהלים?! רבי חייה בריה דרבי שיבתיירבי חייה בריה דרבי שיבתיי° מקשי: היאך היו יוצאין לבית מדרשו של משה? משה עשה להן שלושה צריפין אוושלשהשלושה בורגנין. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהיו חונין לעולם, ואפילו מחנה אהליםלשעהשהוא קבוע נחשב כעיר. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לעולםלשעה. עליה לכן אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: משה עשה להן שלושה צריפין ושלושה בורגנין. היתה עגולהה_ה§מרבעה ריבוע עולם, כדי שיהא מערבה למערבו של עולם ודרומה לדרומו של עולם. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: אם אין יודע לכוין את הרוחות, צא ולמד מן התקופה. ה_ו§ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת, אלו פני מזרח. ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז, אלו פני המערב. והשאר צפון ודרום. הדא הוא דכתיב (קהלת א', ו') הולך אל דרום וסובב אל צפון - הולך בגלוי אל דרום ביום, וסובב בסתר אל צפון בלילה. סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח - אלו פני המזרח והמערב, שפעמים מהלכתו בגלוי ופעמים מסבבתו.
📖 באר משה — דף לב עמוד ב
אמר רב: עיר שהיא בנויה אוהלים, כל אחד ואחד מודד מאהלו. כן. כלומר עיר שבנויה אוהלים זה לא עיר, אז לכן כל אחד מודד מהאוהל שלו. אבל היו שם שלושה צריפין בורגנין, מודד מן החיצון. האוהלים עצמם מצטרפים לעיר.
התיב אסי: והכתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה - היאך היו נפנין לחוץ?! הרי כל מחנה ישראל זה היה אוהלים. רבי חייה בריה דרבי שיבתיי מקשי: היאך היו יוצאין לבית מדרשו של משה? הרי אמרנו שבית המדרש היה במרחק של אלפיים אמה. אז איך הם יצאו? הרי כל אחד צריך לדעת מה האוהל שלו. אלפיים אמה זה מקצה של המחנה. אומרת הגמרא: משה עשה להן שלושה צריפין בורגנין. כלומר בתוך האוהלים אז הוא בנה שלושה צריפים בורגנים, וממילא גם האוהלים מצטרפים.
אמר רבי יוסה: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהיו חונין. אז אפילו מחנה אוהלים כזה, כיוון שהוא קבוע אז נחשב כמו עיר. רבי יוסי ברבי בון אמר: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לשעה. הרי ברור שהם עוד מעט עוזבים. על השיטה הזאת שאומרת שהאוהלים האלה נחשבים לשעה, כיוון שהם כל רגע נכנסים לארץ, על זה אמר רבי אבין: משה עשה להן שלושה צריפין ושלושה בורגנין, כי אחרת אין תקנה אחרת.
מרבעה - ריבוע עולם, כדי שיהא מערבה למערבו של עולם ודרומה לדרומו של עולם. אמר רבי יוסה: אם אין יודע לכוין את הרוחות, צא ולמד מן התקופה. כן, כלומר ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת, כלומר תעביר שם קו - זה הכיוון, זה פני מזרח. ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז, תמתח קו בין שתי הנקודות האלה, אלו פני המערב, והשאר צפון ודרום.
הדא הוא דכתיב: הולך אל דרום וסובב אל צפון - הולך פירושו בגלוי, אז בדרום זה בגלוי כל היום, וסובב - כלומר בסתר - זה בצפון, בלילה זה בצפון. כן, סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח - אלו פני המזרח והמערב. שפעמים מהלכתו בגלוי ופעמים מסובבתו בסתר.
ניחא בשילה ובבית העולמים. דאמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° בשם רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°: כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי ניקנור, שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת בקרן דרומית ובאחד בתקופת תמוז בקרן צפונית! שבעה שמות נקראו לו: שער סור, שער היסוד, שער חריסית, שער איתון, שער התווך, שער חדש, שער העליון. שער סור - ששם היו טמאים פורשין, הדא הוא דכתיב (איכה ד', ט"ו) סורו טמא קראו למו. שער היסוד - ששם לשכת הגזית שבה היו מייסדין את ההלכה. שער חריסית - שהוא מכוין כנגד זריחת החמה, היך מה דאת אמר (איוב ט', ז') האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון - שהוא משמש כניסה ויציאה. שער התווך - שהוא מיוסד בין שני שערים. שער חדש - ששם חידשו סופרים את ההלכה שטבול יום לא יכנס לעזרת נשים. ה_ז§שער העליון - שהוא למעלה מעזרת ישראל החיל ועזרת הנשים. ומעלה יתירה היתה בבית העולמים שבמשכן לא היתה עזרת נשים. ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות? אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°: ארון היה מכוין להם את הרוחות. הדא הוא דכתיב (במדבר י', כ"א) ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם - המקדש זה הארון. (במדבר י', כ"א) והקימו בני מררי את המשכן, אבל לא התחילו עד בואם של בני קהת שעליהן היה הארון נתון. כיצד היו ישראל מהלכין במדבר? רבי חמא בר חנינהרבי חמא בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי חמא בר חנינארבי חנינא בר חמא° ורבי הושעיה° - חד אמר כתיבה, וחרנה אמר כקורה. מאן דאמר כתיבה, דכתיב (במדבר במדבר ב יז) כאשר יחנו כן יסעו. מאן דאמר כקורה, דכתיב (במדבר בהעלותך י כה) ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנות לצבאותם. מאן דאמר כקורה, ומהמה מקיים קרא דמאן דאמר כתיבה כאשר יחנו כן יסעו?
📖 באר משה — דף לג עמוד א
כותב ירושלמי מסכת עירובין דף ל"ג. אומרת הגמרא: ניחא בשילה ובבית העולמים, אני מבין שבאמת דאגו שזה יהיה מכוון עם הרוחות.
ואמר רבי אחא בשם רבי שמואל בר רב יצחק: כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי, כלומר את שער ניקנור, שתהא החמה מצמצמת בו, באחד בתקופת טבת בקרן דרומית ובאחד בתקופת תמוז בקרן צפונית. כן, זה צמצו הרבה, אבל בכשהיה משכן לא דאגו לזה. אז איך זה היה?
אומרת הגמרא שבעה שמות נקראו לו, לשער ניקנור: שער סור, שער היסוד, שער חריסית, שער איתון, שער התווך, שער חדש, שער העליון. שער סור - ששם היו טמאים פורשין, הדא הוא דכתיב סורו טמא קראו למו. שער היסוד - ששם היו מייסדין את ההלכה. שער חריסית - שהוא מכוין כנגד זריחת החמה, כן? השמש נקראת חרס, היך מה דאת אמר האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון - שהוא משמש כניסה ויציאה. שער התווך - שהוא מיוסד בין שני שערים. כן, הרי היו שם שני שערים, משני הצדדים שלו. שער חדש - ששם חידשו סופרים את ההלכה. שער העליון - שהוא למעלה מעזרת הנשים. כלומר, עזרת נשים זה היה מעלה יתירה בבית עולמים, כי המשכן לא היה עזרת נשים.
אומרת הגמרא: ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות?אמר רבי אחא: ארון היה מכוין להם את הרוחות. הדא הוא דכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש - זה הארון. והקימו בני מררי את המשכן, עד בואם בני קהת שעליהן היה הארון נתון. כלומר בעצם הם היו מגיעים עם ארון הברית, היו מניחים אותו והוא היה מסתדר לפי כיוון הרוחות, ועל סמך זה היו בונים את המשכן.
שאלת אמר: כיצד היו ישראל מהלכין במדבר?רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה - חד אמר כתיבה, וחרנה אמר כקורה. מאן דמר כתיבה, כאשר יחנו כן יסעו. כלומר, באותה צורה שהם חנו ככה הם נסעו. מאן דמר כקורה, מאסף לכל המחנות לצבאותם. אז מאסף פירושו שכולם הלכו אחד אחרי השני ושבט דן אחרון.
מה בחנייתן על פי הדיבור, אף בנסיעתן על פי הדיבור. ומאן דאמר כתיבה, מה מקיים קרא דמאן דאמר כקורה מאסף לכל המחנות לצבאותם? לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין, היה נוסע באחרונה והיה פרוס מאחרי כלם וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. הדא הוא דכתיב (במדבר י', כ"ה) מאסף לכל המחנות לצבאותם. תני בשם °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא: אף זיזיהזיזיווכתליהוכתליושל קירות הבית היו נמדדין עמה לעיבור העיר. בעי רב הושעיהרב אושעיא אמורארב אושעיא°: אויר חצר מהו שימוד עמה? נישמעינה מן הדא דתנן: בית שנפרץ מרוח אחד נמדד עמה, משתי רוחות אין נמדד עמה. ואמררבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה ה_ח§כשניטלהבשניטלה קורתו הגג שלו, אבל אם לא ניטלה קורתו הגג שלו, אפילו נפרץ משני רוחות נמדד עמהם. אם כשניטלה קורתו לא כאויר חצר הוא, ואת אמרת אם נפרץ מרוח אחד נמדד עימהם? תמן הוקף לבית דירה, ברם הכא אויר חצר לא הוקף לביתלדירהדירה. וכשהוא מודד ה_ט§לא יהא מודד אלפיים אמה מן האמצעיהאמצע מקרן הזוית, מפני שהוא מפסיד, אלא מן הקרנות מאוזן ומאונך וממלא את הפינה.
מתני':
נותנין קרפף לעיר, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: ה_י§לא אמרו בקרפף אלא בבין שתי עיירות. אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים, עשה קרפף לשתיהן להיות כאחת. ה_יא§וכן גשלושה כפרים המשולשין - אם יש בין שניהןשני החיצונים
📖 באר משה — דף לג עמוד ב
עכשיו, מאן דמר כקורה, מקיים כתיבה כאשר יחנו כן יסעו? אז אני צריך להסביר לך מה הכוונה כאשר יחנו כן יסעו? מה בחנייתן על פי הדיבור, אף בנסיעתן על פי הדיבור. ומאן דמר כתיבה, מה מקיים כקורה מאסף לכל המחנות לצבאותם? כלומר, לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין, היה נוסע באחרונה, והיה פרוש מאחרי כולם. הם באמת נסעו בדיוק באותה צורה שהם חונים, אבל שבט דן, שהוא היה גדול מכולם, אז חלקים משבט דן נפרשו בסוף כנגד כל המחנות, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. הדא הוא דכתיב מאסף לכל המחנות לצבאותם.
תני בשם רבי יודה: אף היו נמדדין עמה. כלומר, בבית שאנחנו צריכים אותו להעיר, אז לא רק את הבית, אלא אפילו יש לו איזה בליטה, את כל מיני עזיזים וכולי, הכל נמדד.
בעי רב הושעיה: אויר חצר מהו שימוד עמה? נישמעינה מן הדא: בית שנפרץ מרוח אחד נמדד עמה, משתי רוחות אין נמדד עמה. כלומר אם קיר אחד נפל לו נמדד עמה, משתי רוחות לא נמדד עמה.
רבי אבין בשם רב יהודה: קורתו, אבל אם לא ניטלה קורתו נמדד עמהם. כלומר שהגג שלו - אם אין לו גג, אבל אם לא ניטלה קורתו ויש לו גג, אז אפילו אם נפרץ מכל הרוחות נמדד עמה.
אומרת הגמרא: אם כשניטלה קורתו לא כאויר חצר הוא? הרי אם אין לו קורה, אין לו גג, אז זה כמו אויר חצר. ואת אמרת שאם נפרץ מרוח אחת נמדד עמה. ואומרת הגמרא: תמן הוקף לבית דירה. כלומר, הבית הזה בהתחלה הוא היה בית, אז המחיצות הוקפו לדירה, אז גם אם אחרי זה ניטלה הקורה, אז גם האוויר שלו מצטרף אפילו אם קיר אחד ייפול. ברם הכא לא הוקף - בחצר, אויר חצר לא הוקף לדירה.
עכשיו, כשהוא מודד לא יהא מודד אלפיים אמה מן האמצע, מפני שהוא מפסיד, אלא מן הקרנות. כלומר, אם אמרנו שמרבים את העיר, אז כשמודד אלפיים אמה בקרן זווית לא ימודד אלפיים אמה רק, כי אז הוא מפסיד, אלא מודד מאוזן ומאונך, כלומר בצד מזרח הוא מודד אלפיים אמה בקו ישר מזרחה ובצד צפון מודד בקו ישר צפונה אלפיים אמה, ואז הוא מרבע את הפינה, הוא יוצר ריבוע בפינה. בעצם הוא מרוויח את הזוויות.
מאה וארבעים ואחת ושליש, עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד. גמ':תנן: נותנין קרפף לעיר, דברי°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: לא אמרו בקרפף אלא בבין שתי עיירות. אמררב חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ורבנן מקרא אחד דורשין. דכתיב מגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא דרש (במדבר ל"ה, ד') מקיר העיר - מה תלמוד לומר וחוצה? אלא תן חוצה ואז מדוד, מיכן שנותנין קרפף לעיר. רבנין דורשין: וחוצה - מה תלמוד לומר מקיר העיר? אלאפעמים שמודדין מקיר העיר ופעמים מחוצה נותנים קרפף. מיכן שאיןשנותניןנותנין קרפף לעיר אחת. הדא אמרה שנותנין רק קרפף אחד לשתילעירעירות. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°, רבי אבונהרבי אבינא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבינא° ורבי נחוםרבי נחום אמורא א״י · דור ג׳רבי נחום°אמרו בשם שמואל בר אבאשמואל בר אבא אמורא א״י · דור ג׳שמואל בר אבא°: סלקת נדחתה מתניתא וכןשהרי משנתנו חולקת ואומרת שנותנים קרפף לזה וקרפף לזה! תנן: אם יש בין שני החיצונים מאה וארבעים ואחתושליש,הכפריםעשה האמצעי אתהמשולשיןשלשתןכולהיות אחד. אמרשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: אמר בעשויים שורה. בר קפרא° אמר: בעשויים כחצובה. היידני מיהו אמצעי? ניחא למאן דאמר בעשויים שורה ההנוברור מיהאמצעי. מאן דאמר בעשויים כחצובה, היידנוהיידני מיהו אמצעי? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיהרבי שמואל אחוי דרבי ברכיה אמורא א״י · אחיו של רבי ברכיהרבי שמואל אחוי דרבי ברכיה°: לכל כיוון יהיה אמצעי - אחר אין תמשך מן ההן ההנו אמצעי, אין תמשח מן ההן ההנו אמצעי. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי יוסארבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°אמרו בשם רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין°: ובלבד ה_יב§שלא יהא האמצעי מופלג יותר מאלפיים אמה. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: קשייתה קומי רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°: תנינן אם יש בין שני החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש, עשה האמצעי שלשתן להתיר. שני החיצונים היו חמישה שנים כנגד שנים ואחד באמצע, האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן?
📖 באר משה — דף לד עמוד א
אנחנו עושים את שיעור מסכת עירובין, דף ל"ד. מתחילים בדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: "נותנים כרפף לעיר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים לא אמרו כרפף אלא בין שני עיירות". כרפף הכוונה שזה שמודדים את האלפיים אמה, קודם כל משאירים מרווח של שבעים אמה ושתיים. אז לפי רבי מאיר נותנים כרפף לכל עיר ואז מודדים. חכמים אומרים כרפף לא אמרו לכרפף, אלא בין שני עיירות. שאם יש שני עיירות ואם יש ביניהם שבעים אמה ושתיים לזו ושבעים אמה ושתיים לזו. כלומר אם המרחק ביניהם הוא עד מאה וארבעים ואחת ושליש אמות, אז הכרפף הזה מחייב, הופך את שתיהן להיות אחד, ובעצם מודדים אלפיים אמה מכל קצה של כל עיר. כן, כאילו שניהם נהיים עיר אחת, מודדים מהקצוות שלהם. וכן שלושה כפרים המשולשים. אם יש בין שני החיצוניים מאה וארבעים ואחת ושליש אמה, אז עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד. מה תסביר מה הכוונה?
אומרת הגמרא: רב הונא בשם רב: רבי מאיר ורבנן מקרא אחד דורשין. וכתוב "מגרשי הערים אשר תתנו ללווים מקיר העיר וחוצה". אז רבי מאיר דרש מקיר העיר - מה תלמוד לומר וחוצה? אלא תן חוצה ואז מדוד. זאת אומרת שישאיר שבעים ושבעים אמה ושתיים ואזין לו. מכאן שנותנים קרפף לעיר. זה לכל עיר. ורבנין דורשין: וחוצה - מה תלמוד לומר מקיר העיר? אלא פעמים שמודד מקיר העיר ופעמים מחוצה. כלומר פעמים נותנים כרפף, פעמים לא נותנים כרפף, מכאן שלא נותנים כרפף לעיר אחת אלא רק לשתי ערים, כמו שאמרנו. הדא אמרה שנותנין קרפף. כן, כי אתה אומר מקיר העיר וחוצה, אתה מדבר, אומר שדובר על בין שני הערים אז זה רק כרפף אחד.
ואומרים רבי יעקב בר אחא, רבי אבונה ורבי נחום בשם שמואל בר אבא: סלקת מתניתא - כן, בעצם המשנה עוד שאמרה שבעצם נותנים כרפף אחד בין שני הערים זה נתחדד מהמשנה, כן? כי המשנה שלנו חולקת ואומרת שנותנים כרפף לזה וכרפף לזה. אם יש בין שני החיצוניים מאה וארבעים ואחת ושליש, אז עשה האמצעי שלשתן להיות אחד.
אמר שמואל: בעשויים שורה. כלומר שלושה ערים, השלוש עיירות שהם בצורת שורה אחד אחרי השני. אז אם המרחק בין כל אחד מהם הוא שבעים אמה ושתיים, כלומר ביחד המרחקים הם רק מאה ארבעים ואחת ושליש, אז שלושתן יוצאים אחד. ובר קפרא אמר: בעשויים צובה. כן, כלומר כמו, כמו סגול, כמו ניקוד סגול. כן, שלוש נקודות, שלוש ערים בצורת סגול. כלומר שתיים ואחד באמצע.
שואלת הגמרא: היידני אמצע? זאת אומרת, אה, אמרה הגמרא: ניחא מאן דמר בעשויים שורה - למה? דאמר בעשויים שורה. אז ברור מי זה האמצעי. כן, האמצעי זה האמצעי. מאן דאמר בעשויים צובה, אמצעי? אינה, איזה האמצעי? הרי לכל כיוון שתלך יש אמצעי אחר.
אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: אין תמשך מן ההן ההנו אמצעי, אין תמשח מן ההן ההנו אמצעי. באמת שכל כיוון יהיה אמצעי אחר. אם תמשוך מן העין - אין לו אמצעי. אם תמשוך מן העין - אין אמצעי. כן, כל כיוון שתלך יש לך אמצעי אחר, אין בעיה.
רבי יעקב בר אחא ורבי יוסא בשם רבי חנניה: ובלבד שלא יהא האמצעי מופלג יותר מאלפיים אמה. כן, כלומר אם הוא יותר רחוק מאלפיים אמה אז הוא כבר לא מצטרף אליהם.
אמר רבי יוסה: קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא: תנינן אם יש בין שני החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש, עשה האמצעי שלשתן להתיר. עכשיו מה הדין אם היו חמישה? כגון שניים כנגד שניים ואחד באמצע. כן, בעצם זה כמו, כמו החמש, כן יש לנו נניח שתיים כנגד שתיים ואחד באמצע, כן, ברור. אז השאלה איך מתייחסים לזה? כן, האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן? כלומר איך אני יכול לדון פה, האם אני יכול להגיד שהאמצעי מצטרף לכל הכיוונים ממש?
מתני':ה_יג§אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר. ה_ידולא ימוד אלא כנגד לבו. היה מודד והגיע לגיא או לגדר, ה_טו§מבליע וחוזר למידתו, ה_טז§ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום. אם אינו יכול להבליעו בזו, אמר °רבי דוסתי בי רבי ינאירבי דוסתי בי רבי ינאי: משום °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא: שמעתי ה_יז§שמקדרין בהרים. גמ':תנן: אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר. כמה הוא מידת התחום? ארבעים חבלים. לא ימדוד בחבל שהוא פחות מחמישים, שהוא נמתח ונשכר. ולא יתר, שהוא נקמז נוצר בטן ומפסיד. אית תניי תני: מודד ה_יח§בחבל של פשתן. ואית תניי תני: בחבל של שלשלת ברזל לח דקה, ואית תניי תני: בחבל של ארבע אמות. אמר °רבי יושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל: אין לך מידה של אמת שלא ימתח ולא יתכווץ אלא שלשלת. אבל מה אעשה וכתיב בנביאים (יחזקאל מ', ג') חבלים ופתיל פשתים בידו וקנה המדה? היה ממנו לנחל שבעים וחמש אמה. תרין אמורין: חד אמר מודד בחבל של חמשים אמה ה_יטוחוזר לאחוריו עשרים וחמש אמה. וחורנה אמר: מודד בחבל של חמשים אמה והשאר מודד בחבל של ארבע אמות. היה הנחל צר מלמטה ורחב מלמעלן ורחב מלמטה עד חמשים אמה, את רואה אותו
📖 באר משה — דף לד עמוד ב
כן. אז מה זה מה צריכה לה כשהיו שנים מהלכין? כי הם שניים מהלכים יחד. אבל אם היה אחד מהלך, נידון לכאן ולכאן. כן, זה ברור. זאת אומרת אם רק, יש רק אדם אחד אז פשיטא שהאמצעי מצטרף לכיוון שהוא הולך. אבל השאלה מה קורה אם שני אנשים בו זמנית הולכים. כן, אחד הולך לכיוון מזרח ואחד הולך לכיוון מערב. אז האם אני יכול לצרף את העיירה האמצעית גם למזרחי וגם למערבי? זה נשאר בשאלה.
אומרת הגמרא, למדנו במשנה פרק ה' הלכה ג'. אומרת המשנה: אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר. ולא ימוד אלא כנגד לבו. כלומר שהוא מחזיק את החבל, צריך להחזיק את זה כנגד לבו. היה מודד הגיע לגיא או לגדר, מבליע וחוזר למידתו, ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום. עכשיו אם אינו יכול להבליעו בזו, אמר רבי דוסתי בי רבי ינאי משום רבי מאיר: שמעתי שמקדרין בהרים. ומה תסביר מה הכוונה?
אומרת הגמרא: ואמרנו במשנה אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר. עכשיו כמה היא מידת התחום? אנחנו יודעים, ארבעים חבלים. כי אם כל חבל זה חמישים אמה ותחום התחום זה אלפיים אמה, אז זה ארבעים חבלים כאלה. עכשיו לא פחות, שהוא נמתח ונשכר. ולא יתר, שהוא נקמז ומפסיד. כלומר בעצם כשהוא ארוך אז נוצרת בטן אז הוא מפסיד.
אית תניי תני: מודד בחבל של פשתן. ואית תניי תני: בחבל של שלש לח, כלומר של ברזל, ברזל דק. ואית תניי תני: בחבל של ארבע אמות. אמר רבי יושוע: אין לך מידה של אמת אלא שלש - שהיא לא תימתח ולא תתכווץ אלא שלשלת של ברזל. אבל מה אעשה וכתיב בנביאים חבלים ופתיל פשתים בידו וקנה המדה? אז רואים מכאן שמדדו עם חבל פשתים.
אומרת הגמרא: היה ממנו לנחל שבעים וחמש אמה. אז תרין אמורין: חד אמר מודד בחבל של חמשים אמה וחוזר לאחוריו עשרים וחמש אמהואז מודד עוד פעם באותו חבל. וחורנה אמר: מודד בחבל של חמשים אמה והשאר מודד בחבל של ארבע אמות.
היה הנחל צר מלמעלן - ורחב מלמעלה, כן, אז וואדי כזה, כן, עד חמשים אמה, את רואה אותו - כלומר, אם כל הוואדי עד חמישים אמה, אתה רואה אותו כאילו מלא עפר וסירות, הוא הולך מאחוריו, ממשיך למדוד. כן, מודדים אותו, מעבירים את החבל לצד השני ומודדים כאילו שהוא מלא, כאילו זה קו ישר. אבל אם לאו אתה רואה אותו כמו גיא, מטפס ועולה, מטפס ויורד. אבל בעצם אם זה יותר רחב מזה, אז פה כבר מודדים כל חתך ישר. אנחנו נראה בהמשך עוד איך עושים את זה.
כאילו מלא עפר וצרורות. ואם לאו, את רואה אותו כיכמו גיאמתרפסומטפס מקדר ועולה, מתרפסמטפס ויורד. היה הנחל מעוקם וקשה לרדת ולמדוד, אמררבי חסדיירבי חסדיי°: אמרבודק בעזרת מצופות כמו הקנה של °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה ומשער בה בעיניו במישור וחוזר ועושה כן בהר. במקום הגיא תנן: אם אינו יכול להבליעו בזו, אמררבי דוסתי בי רבי ינאירבי דוסתי בי רבי ינאי°משום°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא: שמעתי שמקדרין בהרים. רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°, רבי חיננארבי חיננא אמורא א״י · דור ג׳רבי חיננא° ורבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°: משמע שלחכמים אין והוא שתהא מידה יוצאה בהר ארבעה טפחים כדימקוםמקדרים. רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי ורבי אבונהרבי אבינא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבינא°אמרו בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה ורבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן° מטי בה בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: אם העליון יאחז כנגד ראשו והתחתון כנגד רגליו והתחתון כנגד ראשו, כל עמה מודיי שמקדימיןשמקדרין. העליון כנגד ראשו והתחתון כנגד מתניו, כל עמא מודיי שאיןשמקדריןמקדרין. מה פליגין? כנגד לבו. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר מקדרין, וחכמים אומרים אין מקדרין. אמררבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה ורבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°אמר בשם מר עוקבןמר עוקבא אמורא בבל · דור א׳מר עוקבא°: אין מקדרין אלא בחבל של חמשיםארבע אמות.האמררבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רב חסדאירב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: אין מקדרין אלאלאבהריםבעריהלויםה_כ§ולא במקום עגלה ערופה. ניחא כמאן דאמר °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אלףשמה שנאמר בערי הלוים(במדבר ל"ה, ד')מגרש ואלפייםומגרשי הערים אשרתחוםתתנוללוים שבת ברם כמאןדמרמקירהעיר וחוצה אלף אמה סביב, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה, וכו' אלף מגרש ואלפיים שדות וכרמים ותחום שבת אינו מהתורה. ברם כמאן דאמר°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאאלף אמה מגרש ואלפיים תחום שבת, כלום למדו לתחום שבת ולא מתחום ערי הלוים? לעיקר אין מקדרין, לטפילה מקדרין. ה_כא§ומניין שלא היו קוברין בתחום ערי הלוים? אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולכל חייתם - לחיים ניתנו ולא ניתנו לקברות.
מתני':ה_כב§אין מודדין אלא מן המומחה. ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד, ה_כג§שומעים למרבה. ה_כד§אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל.
📖 באר משה — דף לה עמוד א
תלמוד ירושלמי מסכת עירובין דף ל"ה.
אומרת הגמרא: היה הנחל מעוקם, כלומר אם השיפוע הוא קשה שאי אפשר לרדת בו, אמר רבי חסדאי: בודק בזאת מצופות, כמו הקנה של רבן גמליאל, ומשער בה בעיניו במישור וחוזר ועושה כן בהר, במקום הגיא.
אומרת הגמרא: רבי דוסתי ברבי ינאי בשם רבי מאיר, שמעתי שמקדרים בהרים. רבי אחא, רבי חיננא ורבי ירמיה אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק: משמע שחכמים אין מקדרים. רבי יוסה ורבי אבונה אמרו בשם רב יהודה, ורבי יודן מתיב בשם רב: אם העליון כנגד רגליו והתחתון, בזה כל עמה מודיי, כי השיפוע יגרום שהוא שעומד למעלה שם את זה כנגד רגליו וזה שעומד למטה שם את זה כנגד ראשו, אז כולם מודים שמקדרים והחוט יהיה ישר. ואם העליון כנגד ראשו והתחתון כנגד מתניו, אז בזה כל עמא מודיי שאין מקדרים, שפה החבל יהיה ודאי בשיפוע וזה לא טוב. מה פליגין? כנגד לבו. שרבי מאיר אומר מקדרין, וחכמים אומרים אין מקדרין.
אמר רבי אבא בשם רב יהודה ורבי זעירא בשם מר עוקבן: אין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות. אמר רבי זעירא בשם רב חסדאי: אין מקדרין ולא בהררי הלבאים ולא במקום עגלה ערופה.
אומרת הגמרא: ניחא כמאן דאמר, מי שאמר שמה שנאמר בהררי הלבאים "מגרשי ההרים אשר תתנו הלבאים מקיר העיר וחצה אלף אמה סביב, ומעודות מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים אמה" וכולי — הכוונה אלף אמה מגרש ואלפיים שדות וכרמים, אבל תחום שבת בכלל לא בתורה. אז לכן יכול להגיד שבהררי הלבאים לא מקדרים ואילו בתחום שבת מודה ומקדרים. אבל אם כמאן דאמר, כלומר לפי רבי אליעזר שסובר שאלף אמה מגרש ואלפיים תחום שבת, אם כך הוא לומד את זה מהרי הלבאים, אז הכל ילמד מהרי הלבאים, אז כלום למדו לתחום שבת ולא מתחום ערי הלוים? אז לעיקר אין מקדרין, כלומר לערי הלוים אתה לא מקדר, אז לטפילה מקדרין.
אומרת הגמרא: ומניין שלא היו קוברין בתחום ערי הלוים? אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה: דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולכל חייתם. מה זה "לכל חייתם"? לחיים ניתנו, לא ניתנו לקברות.
המשנה: אין מודדים אלא מן המומחה. כלומר, רק אדם מומחה מודד. ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד, שומעים למרבה. כלומר, אם שניים מדדו, ואחד מיעט ואחד ריבה, אז הולכים לפי מי שריבה, מה מקילים. אומרת הגמרא: אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. כלומר, אנחנו יודעים שכאן היה תחום שבת. שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל.
גמ': ההדיוט שריבה מה שהמומחה קיצר, אין שומעין לו. תנן: שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל. אמר רבי הושעיה°: הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין, שהם מדבר תורה, שאם לא כן לא היו מקילים בה ולא היו מתירין עוד אלפיים אמה על ידי עירוב. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה בעי: ניחא אלפיים אמה אינו מחוור, ארבעת אלפים אמה מחוור הוא? אמררבי שמעון בר כרסנאשמעון בר כרסנא אמורא א״י · דור ה׳שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°ה_כה§אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל.
מתני':ה_כו§עיר של יחיד שנעשית של רבים מערבים את כולה, ושל רבים שנעשית של יחיד — אין מערבין את כולה, אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה כך שם העיר שביהודה שיש בה חמשים דיורין, דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: שלושה חצירות של שני שני בתים. גמ': תני בשם °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבאה_כז§אין מערבין אותה חציין קא סלקא דעתין שאינו יכול לערב לפי שהוא חוצה מבוי מפולש. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא, דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: כיצד מתירין רהמבוי המפולש לרשות הרבים? °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא אומר: לחי מיכן ולחי מיכן או קורה מיכן וקורה מיכן. וחכמים אומרים: ה_כח§לחי וקוריוקורה מיכן ועושה צורת פתח מיכן. והכא אמר הכן שאי אפשר לערב במבוי מפולש? מה שאמר°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבאשאין מערבין את חציה לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דתנןה_כט§אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת בלבד מערבין עליה. תני בשם °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא: אין מערבין אותה חצין שאלו אוסרים על אלו לפי שאין להם דרך אחרת לצאת. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: הדא אמרה: בני המבוי שנתנו קורתן באמצע על פתח המבוי, אלו מותרין ואלו אסורין. ואםה_לנתנו אלו קורתן באמצע ואלו בפתח המבוי, אלו ואלו אסורין שכיוון שנראה כאילו ערבו כולן יחד, שמא יטלטל מבחוץ פנימה והרי לא ערבו יחד. כיצד הוא עושה? נותן את הקורה על פתח המבוי וכולם משתתפים בעירוב ומתיר את המבוי. חמשה מבואות פתוחים למבוי - נתנו קורתן באמצע המבוי, אלו מותרין ואלו אסורין. נתנו אלו באמצע המבוי ואלו בפתח המבוי, אלו ואלו אסורין. כיצד הוא עושה? נותן את הקורה על פתח המבוי וכולם משתתפים בעירוב ומתיר את המבוי.
📖 באר משה — דף לה עמוד ב
אומרת הגמרא: ההדיוט שריבה, אין שומעין לו. כלומר אם הדיוט ריבה מה שמומחה קיצר, לא שומעים לו. כלומר, מה שאמרנו זה רק שמומחה מדד ומיעט והוא ריבה, אבל אם הדיוט מדד שלא יודע, אז כמובן לא שומעים לו.
אמר רבי הושעיה: הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה. כן, שאם לא כן לא היו מקילים בה ולא היו מתירים כמו שפה, וגם לא מתירים עוד אלפיים אמה על ידי עירוב. הרי עירוב זה רק לחכמים, אז ודאי כנראה זה רק דרבנן.
רבי מנא בעי: ניחא אלפיים אמה אינו מחוור, אבל ארבעת אלפים אמה אולי מחוור הוא? כי הרי אסור יותר מארבעת אלפים אמות. אמר רבי שמעון בר כרסנא בשם רבי אחא: אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל.
המשנה: עיר של יחיד שנעשית של רבים מערבים את כולה, ושל רבים שנעשית של יחיד — אין מערבין את כולה, אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה, כלומר עיר שקוראים לה חדשה, של יהודה — עתה קראו לה חדשה, שיש בה חמשים דיורין, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: של שלוש חצירות של שני שני בתים מספיק.
אומרת הגמרא: תני בשם רבי יודה: אין מערבין אותה חציין. כלומר, עיר לא מערבין אותה לחצאים. אז הגמרא מתחילה חשבה שהסיבה שלא מערבין חצאים זה בגלל שבאמצע יש מבוי מפולש. אז שואלת הגמרא: מחלפה שיטתיה דרבי יודה? דתני רבי חייה: כיצד מתירין מבוי מפולש משלושה צדדים? רבי יודה אומר: לחי מיכן ולחי מיכן קורה מיכן וקורה מיכן, כי במבוי משני צדדים זה כבר נחשב כרשות יחיד, יש שני מחיצות משני צדדים. וחכמים אומרים: לחי מיכן ועושה צורת פתח מיכן. והכא אמר הכן רבי יודה שיש שם בכלל לערב מבוי מפולש?
אומרת הגמרא: לא, על הדא איתאמרת — בכלל לא דיבר על עירוב של עיר כזאת — אלא על הדא: אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת בלבד מערבין עליה. יש ברייתא שאומרת שאפילו עיר גדולה כמו אנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת בלבד, אז אפשר לערב אותה. על זה תני בשם רבי יודה: אין מערבין אותה חצין, אלא רק שלמה. כיוון שאם הוא יערב חצי, אז אלו אוסרים על אלו, כי אין להם דרך אחרת לצאת.
אמר רבי יוסה: הדא אמרה: בני המבוי שנתנו קורתן על פתח המבוי, אלו מותרין ואלו אסורין. כלומר אם הניחו את הקורה באמצע המבוי, אלו שעד הקורה מותרים בשטח שלהם, ואלו שמהקורה ועד החוץ אסורים. נתנו אלו ואלו, אלו ואלו אסורין. למה? כיוון שנראה כאילו עירבו כולם ביחד, ויש חשש שמא יטלטל מבחוץ פנימה, והרי הם לא עירבו יחד — כל אחד עשה קורה אחרת ועירוב אחר. כיצד הוא עושה? נותן את הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי, אבל בלי הקורה האמצעית.
חמשה מבואות למבוי — אותו דבר בדיוק: נתנו קורתן באמצע המבוי, אלו מותרין ואלו אסורין. נתנו אלו ואלו, אלו ואלו אסורין. כיצד הוא עושה? נותן את הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי. לא צריך להוריד את הקורה האמצעית.
מסופר שרבי יוחנן עלה למקום מסויים וראה קורה בפתח שוק של הגזרים. אמר להן: חלקתם בעירובכם? מה אתם עושים חצי מבוי? אמרו לו: לחיזוק בתים נעשה. כלומר הקורה הזאת לא נעשתה בשביל להתיר את המבוי, אלא הקורה האמצעית היא לחיזוק כדי שהקירות לא יפלו, ולכן אין בעיה.
עוד במשנה: אין מערבים את כולה, אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמישים דיורין, דברי רבי יהודה. כגון צנן וחדשה ומעידל גד — כל אלה ערים שיש בהם חמישים דיורים. ואומרת הגמרא ואפילו אנשים, נשים וטף כולם מצטרפים לחמישים. אמר רב אסי: ובלבד ישראל — רק יהודים, אבל גויים לא מצטרפים, כיוון דירת גוי לא שמה דירה.
אמר רבי אבא בר מנא ורבי שמעון בר חייא בשם רב: אותם בתים שעושים אותם שיעור, כלומר שיהיו חמישים דיורין, הבתים האלה דווקא הם צריכים להיות פתוחים לתוכה, כדי שיהיו ראויים לערב עם העיר, כי אחרת אם הם לא ראויים לערב עם העיר אז לא שייך שהם יהיו שיעור. שיעור זה רק דבר שראוי והוא לא עושה אותו. אמר רבא מנא למה זה? מכיוון שהם פתוחים לתוכה הם עשויים כולם ברשות אחת ויכולים לערב יחד, וכשלא מערב אז זה באמת נחשב שיעור. אבל אם לא פתוחים לתוכה ולא ראויים לערב איתה, אז זה לא שייך שיעור בכלל.
חד זמןרבי פנחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס° סלק להכא חזא בפתח דשקתאדשקקא מבוי דגזוראי מוהלים קורה באמצע המבוי, אמר להן: חלקתם עירובכם. אמר ליה רבי יודה בר שלוםרבי יודה בר שלום°: לחיזוק בתים נעשית. תנן: אין מערבין את כולה אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה כך היה שם העיר שביהודה שיש בה חמשים דיורין, דברי°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי - כגון צנן וחדשה ומגדל גד שיש בה חמשהחמשים דיורין אפילו אנשים נשים וטף. אסי אמר: ובלבד ישראל שדירת נכרי לאו שמיה דירה. רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° ושמעון בר חייהשמעון בר חיא אמורא בבל · דור ב׳שמעון בר חיא°אמרו בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: אותם בתים שעושים שיור דווקא בפתוחין לתוכה שהיו ראוין לערב עם העיר. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מכיון שהן פתוחין לתוכה, נעשה כולן רשות אחת ויכולים לערב יחד, וכשלא מערב איתם נחשב שייור.
מתני':ה_לאמי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח - אם יש ממנו ולביתו אלפיים אמה, ולעירובו יותר מיכן, מותר לביתו ואסור לעירובו. לעירובו אלפיים אמה ולביתו יותר מיכן, מותר לעירובו ואסור לביתו. ה_לב§הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה כלום. נתנו חוץ לתחום עיבור, ה_לג§מה שנשכר הוא מפסיד. גמ':תנן: מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב. מן קשויי מהקושיה דמקשי לה בר קפרא°: חייבים לפרש שמה שנאמר במשנה מי שהיה במזרח הכוונה שהיה במזרח בנו, ומה שאמר לבנו לערב לו במערב הכוונה במערב בנו, דאם נפרש שהיה במזרח ביתו וציווה על בנו לערב למערב ביתו, ניחא שיהיה ממנו ולביתו אלפיים אמה ולעירובו יותר מיכן, ויהיה מותר לביתו ואסור לעירובו, אבל איך יתכן שלעירובו יהיה אלפיים אמה ולביתו יותר מיכן, ויהיה מותר לעירובו ולביתו אסור? אלא ודאי שהכוונה למזרח או מערב בנו.
ה_לד§ולמערב בנו ניחא אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מיכן מותר לעירובו ולביתו אסור אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד? מי
📖 באר משה — דף לו עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת עירובין, דף ל"ו. נתחיל במשנה פרק הלכה ו'. אומרת המשנה: מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח - אם יש ממנו ולביתו אלפיים אמה, ולעירובו יותר מיכן, מותר לביתו ואסור לעירובו. לעירובו אלפיים אמה ולביתו יותר מיכן, מותר לעירובו ואסור לביתו. הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה כלום. כן, כמו יש לנו, אמרנו שיש לכל עיר עיבור זה שבעים אמה ושיריים. אז אם הוא שם את העירוב בתוך השבעים אמה ושיריים, זה כאילו הוא בתוך העיר, אז הוא לא עשה כלום. נתנו חוץ לתחום, הכוונה מחוץ לעיבור, כלומר מעבר לשבעים אמה ושיריים, אז מה שנשכר הוא מפסיד. כלומר, אם נניח הוא שם את זה, שמונים מטר מהחומה, שזה בעצם מאה שבעים אמה ושיריים, זה עוד תשע אמות ושליש, אז בעצם הוא מפסיד תשע אמות ושליש בכיוון השני.
בגמרא: מן קשויי מקשי לה בר קפרא: מה לכאורה קשה. הרי איך יכול להיות שהוא במזרח לבן שלו, הוא אומר לבן שלו לערב במערב? איך יכול להיות שהוא קרוב יותר לעירוב מאשר לבית שלו? הרי אם זה ככה, אז הוא במזרח, הבית שלו מערבית לו והעירוב ממערבית לבית - אז איך זה יכול להיות? אז לכן מהקושי הזה, בר קפרא חייב לפרש שמה שנאמר במשנה "מי שהיה במזרח" הכוונה שהיה למזרח בנו. כלומר לא שהוא היה במזרח לעיר, אלא הוא היה במזרח בנו. ומה שאמר לבנו לערב לו במערב, הכוונה למערב בנו. כי אם היינו מפרשים שהיה במזרח הבית, במזרח העיר, והוא ציווה לבן שלו שיערב לו במערב העיר - אז ניחא שיהיה ממנו ולביתו אלפיים אמה ולעירובו יותר מכאן, זה יכול להיות, ויהיה מותר לביתו ואסור לעירובו. אבל איך יכול להיות שלעירוב יהיה אלפיים אמה ולבית יהיה יותר מכאן, ויהיה מותר לעירוב ולביתו אסור? אז חייבים להגיד שבעצם מה שאמרנו שהכוונה למזרח בנו ולמערב בנו, כלומר הוא נמצא - מי שהיה למזרח בנו ואמר לבנו לערב לו למערב בנו.
פרק הלכה ז', אומרת המשנה: אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד? מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, או בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. רבי עקיבא אומר: אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. זאת אומרת, למרות שהוא שם את העירוב בתוך העיר, יש לו רק ממקום העירוב עוד אלפיים אמה.
שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, או בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה ה_לה§מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף אומר: אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. גמ': כיני מתניתא כך כוונת המשנה: אנשי עיר גדולה מהלכין את כל העיר קטנה, אנשי העיר קטנה אינן מהלכין את כל עיר גדולה. ולא מדובר בשנתן עירובו שם אלא במודד - שאם אלפיים אמה כולו אחר העיר, כל העיר נעשת לו כארבע אמות. ואם הייתה עיר גדולה ואלפיים אמה כולו באמצע, אינו הולך אלא עד היכן שכולו אלפיים אמה. אי הכי, מאי כיצד שמשמע שמדובר בנותן עירובו? לית כאן כיצד. העיר עצמה שרואים אותה כד' אמות מהו שתעלה לד' אמות ממידת אלפיים? אמר חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° ורבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי°אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אין עיר עולה ממידת אלפיים. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: עיר עולה ממידת אלפיים. בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה, ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה, ועכשיו בני חמתה ובני טיבריא עיר אחת היא. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: מעשה ברועה אחד זקן שבא ואמר לפני °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: זכור אני שהיו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל חמתה, ומגיעין לחצר החיצונה הסמוכה לגשר. והתיר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 שיהו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל חמתה ומגיעין לחצר החיצונה עד הנשרהגשר. ועוד התיר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 שיהו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר ובני חמתה אין עולין לגדר. מאי טעמא? אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מפני הרשויות, שהיו בני גדר פוגעים בבני חמתן כשהיו באים אליהם מפני שהיו חייבים להם כספים, ודווקא בשבת אסר°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5לפי שמצוי בה שיכרות ויבואו לידי מריבה. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: לא מן הטעם הזה, אלא בגין דתנינן: אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. תנן: מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, או בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה — מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף אומר: אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. אמררבי יצחק בר נחמןרבי יצחק בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בר נחמני° בשם רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: מה פליגי באיזה מקרה הם חולקים? בשנתנו עירובן בפלטיא ברחבה. אבל אם נתנו עירובן בבתים, אף °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף מודה שקנה שביתה כאילו ישן בעיר ומהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. רבי אבא בריה דרבי פפירבי אבא בריה דרבי פפי אמורא א״ירבי אבא בריה דרבי פפי° בעי: היתה עיר שעירבה עירוב חצירות, ונתנו עירובן עירוב תחומין בפלטיא
📖 באר משה — דף לו עמוד ב
אומרת הגמרא: כיני מתניתא: אנשי עיר גדולה מהלכין את כל העיר קטנה, אנשי העיר קטנה אינן מהלכין את כל עיר גדולה. עכשיו פה לא מדובר שהוא נתן את העירוב בתוך העיר אלא במודד. כלומר הוא נמצא מחוץ לעיר והוא מודד. עכשיו נניח אם הוא גר בעיר קטנה, אז ההלכה היא שאם אדם מתחיל למדוד את האלפיים אמה, אם העיר נכללת בתוך האלפיים אמה, אז כל העיר נחשבת כאילו היא ארבע אמות והוא ממשיך הלאה. נניח אם הייתה עיר באורך אלף אמה והוא מודד תשע מאות אמות, מגיע לעיר - העיר עצמה זה אלף אמה, אחרי שהוא יוצא החוצה מהעיר אני לא אומר שעכשיו יש לו עוד רק מאה אמות, אלא אני אומר שכל העיר כאילו התכווצה והוא ממשיך למדוד עוד אלף ומאה אמות בערך, כי בעצם כל העיר נחשבת ארבע אמות. אז זה נכון כשהעיר כולה נכללת בתוך התחום שלו. אבל מה יקרה אם התחום שלו קלע באמצע העיר? נניח אם העיר מתחילה עם מרחק של אלף חמש מאות אמה, ואז בעצם העיר עצמה היא אלף אמה, אז התחום שלו מסתיים באמצע העיר, אז במקרה כזה מותר לו רק עד אמצע העיר. אז לכן עיר גדולה מהלכת את כל עיר קטנה, כיוון שהעיר הקטנה כולה בתוך התחום של אלפיים אמה מהעיר גדולה וממילא היא כולה נחשבת כמו ארבע אמות ויכול להמשיך אחריה. אבל עיר קטנה לא מהלכת כל עיר גדולה, כיוון שבעצם המידה שלה קלה באמצע העיר.
שואלת הגמרא: אי הכי, מהי "כיצד"? אם היית אומר שמדובר במודד כמו שהסברנו, אז הרי בהמשך כתוב "כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה או בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה". אז בעצם רואים מכאן שמדובר ונתן עירובו בעיר, ולא כמו שאמרנו שבמודד. גם יותר מזה, גם קשה, לכאורה אתה אומר "אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה", ואפילו בהסבר של המשנה בהמשך כתוב ששניהם הולכים את כל העיר, כי הוא נתן עירובו בעיר, אז זה ודאי שלא מסתדר.
אומרת הגמרא: לית כאן כיצד. בעצם צריך למחוק את זה. זה נושא אחר לגמרי, כלומר יש פה שני נושאים. הנושא הראשון מה שאמרנו, הנושא החדש זה מה קורה אם הוא שם את העירוב בתוך העיר - במקרה כזה ודאי שמותר לו ללכת כל העיר כמו ארבע אמות.
שואלת הגמרא: עיר מהו שתעלה ממידת אלפיים? הרי אמרנו שאם במקרה המידה שלו עוברת את העיר, נניח אם יש לו אלפיים אמה והעיר עצמה נניח אלף אמות, ועכשיו העיר מתחילה אחרי חמש מאות אמה בערך, אז בעצם רואים את כל העיר כאילו היא ארבע אמות. השאלה אם באמת כמו ארבע אמות ואז הוא מחסיר ממה שנשאר לו ארבע אמות, או שאני אומר לא, זה ביטוי כזה, זאת אומרת כל העיר כאילו לא קיימת, ואז הוא ממשיך כרגיל, מעבר לעיר הוא ממשיך את מה שחסר לו. אז זו השאלה. אז רואים פה מחלוקת: אמר חזקיה ורבי סימון בשם רבי יוחנן: אין עיר עולה ממידת אלפיים. אמר רבי אלעזר: עיר עולה ממידת אלפיים.
אומרת הגמרא: בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה, ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה. כמו שאמרנו, זה היה שני ערים, טבריה וחמתה שהייתה מקום קטן, ומתחום השבת של טבריה זה פחות מאלפיים אמה, וכל חמתה כלה בתוך האלפיים אמה, לכן יכול ללכת את כולה ולהמשיך אחרי זה. אבל בני חמתה, כיוון שהאלפיים אמה שלהם כלה באמצע טבריה, אז הם לא יכולים ללכת אלא עד הכיפה שהייתה באמצע טבריה. ועכשיו בני חמתה ובני טיבריא עיר אחת היא, זאת אומרת כיוון שחיברו אותם בתים אז העיר התרחבה.
אמר רבי ירמיה: מעשה ברועה אחד זקן שבא ואמר לפני רבי: זכור אני שהיו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל חמתה, ומגיעין לחצר החיצונה הסמוכה לגשר. ולכן אחרי הסיפור הזה התיר רבי שיהו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל חמתה ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר. ועוד התיר רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר, אבל בני חמתה אין עולין לגדר.
שואלת הגמרא: מאי טעמא? אמר רבי מנא: מפני הרשויות. כלומר שהיו בני גדר פוגעים בבני חמתן, כי בני גדר היו סוחרים ובני חמתן היו חייבים להם כסף, אז כשהם היו באים אליהם היו פוגעים בהם. עכשיו דווקא בשבת אסרו, לפי שהם מצויים בשוקים והחששה שהם יבואו לידי מריבות, אז לכן אסרו עליהם.
אומרת הגמרא: אמר רבי יוסי ברבי בון: לא מן הטעם הזה, אלא בגין דתנינן: אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. כמו שאמרנו, שבעצם הכוונה לא שלא הולכים בכלל לגדר, אלא הכוונה שלא הולכים את כל גדר, כיוון שגדר זו עיר גדולה, אז הרי מותר להם ללכת, לבני חמתן היה מותר ללכת רק עד איפה שנגמר התחום שלהם.
אומרת הגמרא לעיל במשנה: מי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה או בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה, אז מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה, כי כל העיר עצמה נחשבת לו כארבע אמות. רבי עקיבא אומר: אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. מה זאת אומרת? אפילו אם הוא שם את זה בתוך העיר, בעצם הוא קנה שביתה במקום הזה באותה נקודה ומודד רק אלפיים אמה. אמר רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינה: מה פליגי בשנתנו עירובן בפלטיא. אם הוא שם את זה ברחבה, במקרה כזה רבי עקיבא אומר שאין לו אלא אלפיים אמה מהעירוב. אבל אם נתנו עירובן בבתים, אף רבי עקיבא מודה שקנה שביתה כאילו ישן בעיר, ואז הוא מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה.
רבי אבא בריה דרבי פפי בעי: היתה עיר שעירבה ונתנו עירובן בפלטיא - לא כמי שנתן עירובן בבתים? הרי אנחנו יודעים שכשעושים עירוב אז הבתים והחצרות זה אחד, הכל הוא אחד, אז כל העיר נחשבת ארבע אמות, אז מילא אם הוא ייתן בחצרות זה כמו שנתן בבתים.
לא כמי שנתנו עירובן בבתים שהרי כל העיר כד' אמות. עיר שחרבה - רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אומר ה_לו§מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. רבי אבא בר כהנארבי אבא בר כהנא אמורא א״י · דור ד׳רבי אבא בר כהנא° ו°רב חייה בר אשירב חייה בר אשיאמרו בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: הנותן עירובו בדיר או בסהר מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. ודיר וסהר לא כמי שחרבו בתים ודיורין. ה_לז§עיר חדשה מודד מן הבתים וישנה מודד מן החומה. אי זו היא חדשה ואי זו היא ישנה? אמררבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: בנה בתים ואחר כך בנה חומה זו היא חדשה דכיוון שהבתים קדמו לחומה אין הם בטלים לחומה. ולכן מודד מן הבתים. בנה חומה ואחר כך בנה בתים זו היא ישנה. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמר: בין זו ובין זו חדשהנקראת עיר ישנה, ואי זו היא ישנהעיר חדשה? כל שהיו בה דיורין וחרבו. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° כדעתיה דאיתפלגון: בנה תשעה בתים לשם קרפף לא למגורים אלא כמחסן ואחד לשם דיירדיור. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא°בן פדת: ואפילו בנה את העשירי לשם דיירדיור, הרי הוא כדיירכהוקף לדיור.
עיר שחרבה, כלומר שאין בה בתים, אין בה דיורים. רבי אלעזר אומר מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. ושמואל אמר: אין לו מקום עירובו אלא אלפיים אמה. רבי אבא בר כהנא ורבי חייה בר אשי אומרים בשם רב, הנותן עירובו בדיר או בסהר מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. ודיר וסהר לא כמי שחרבו בתים ודיורין? יכול להיות אותו דבר כמו עיר חרבה. אז קשה.
אומרת הגמרא: עיר חדשה מודד מן הבתים וישנה מודד מן החומה. אי זו היא חדשה ואי זו היא ישנה? אמר רבי זעירא בשם רב חסדא: אם בנה בתים ואחר כך בנה חומה זו היא חדשה. כן, כלומר כיוון שהבתים קדמו לחומה אז הם לא בתים לחומה, אז לכן מודדים מהבתים. ואם בנה חומה ואחר כך בנה בתים זו היא ישנה. רבי זעירא אמר: בין זו ובין זו, נקראת עיר ישנה, לא משנה מתי בנו את הבתים. עכשיו איזו עיר ישנה? איזו עיר חדשה? כל שהיו בה דיורין וחרבו, כלומר שאין בה בכלל בתים.
רבי זעירא כדעתיה, זה שהתפלגון: בנה תשעה לשם קרפף ואחד לשם דיור. אמר רבי אלעזר: ואפילו בנה את העשירי לשם דיור, הרי זה מוקף לדיור. מבחינת רבי אלעזר כן, לא משנה מתי בונים את הבית לדיור, תמיד זה נחשב כמוקף לדירה.
אמרה המשנה: אמר להן רבי עקיבא אי אתם מודין לי בנותן את עירובו על פי המערה, שאין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה? אמרו לו: אימתי? בזמן שאין בה דיורין. אבל בזמן שיש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. ועתה נמצא קל בתוכה מעל גבה. כן? כי בתוכה מותר לכולה לא משנה מה, ועל גבה יהיה מותר רק אלפיים אמה. ולמודד שאמרו נותנין לו אלפיים אמה, שאפילו סוף מידתו כלה במערה. הגמרא תסביר את הכל.
אמרה הגמרא: אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר: קל הוא הקונה שביתה בקרפף מן הנותן עירובו בקרפף. כלומר יש מי ששבת בקרפף אז זה יותר חזק מאשר מי שנותן עירובו בקרפף. כי הקונה שביתה בקרפף מהלך את כולו וחוצה לו אלפיים אמה, הנותן עירובו בקרפף אין לו מקום עירובו אלא אלפיים אמה.
עיקר עירוב בככר, אם בנותן עירובו בקרפף אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה, קל וחומר במערב ברגליו, או באומר תקנה לי שביתה, שאין לו אלא אלפיים אמה ממקום עירובו. °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבאשאומר ה_מ§עיקר עירוב ברגליו - באומר תקנה לי שביתה בקרפף, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. גג המגדל נידון כעיר, גג המערה נידון כשדות. תנן: אמרו לו אימתי? בזמן שאין בה דיורין. אבל בזמן שיש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. מה עד שיהיו בה דיורין ממש או אפילו ראויה לדיורין? מן מה דאמר רבי יצחק בר נחמןרבי יצחק בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בר נחמני° בשם רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°דאת רואה אותואותהכילואם מליאה מים וטיט שאי אפשר לגור שם, הדא אמרה: אפילו אם רק ראויה לדיורין. תנן: אבל בזמן שיש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזררבי יצחק בן אלעזר אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בן אלעזר°: הדא אמרה: עירמערה שיש לה שני פתחים - אם יש בין זה לזה ארבעת אלפים אמה חסר אחת, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. היה ביניהם ארבעת אלפים אמה, אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה ואף שנכנס לתחום אלפים שמהפתח השני אינו יכול להמשיך ללכת. אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: אסברי רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אין יתן סנדלוי הכא בקצה אלפיים מצד אחד הוא יכול אתי ברא ונסי לון יכול לבא מהצד השני ולקחת אותם. ואין יתן סנדלוי הכא הוא אתי ברא ונסי לון יכול לבא מהצד השני ולקחת אותם. מן כאן מה ביןאתיאתא ברא ומהומןביןכאןאתיאתא ברא, ואם תאמר שאינו מותר אלא אלפיים אמה מכל צד, נמצא שלהגיע למקום שהניח נעליו מרוח אחת אסור, משתי רוחותמהרוחהשניה מותר. אלא כיוון שיכול להגיעה מהצד השני, אף מהצד הראשון מותר. אמררבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° בשם רבי חיננארבי חיננא אמורא א״י · דור ג׳רבי חיננא°: אם היתה גגה של מערה ארבעת אלפים אמה חסר משהו, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. הניח עירובו על גבי חומה של העירדאפילואפילו כמה מותר שעד צד החיצון של החומה שייך לעיר אפילו אם היתה החומה רחבה הרבה. אם היה גגה של מערה ששת אלפים אמה, מהלך את כולה וחוצה לה על ידי גיבריותניבריות פתחים לאיוורור למערה. אחרי על הגגין של בתיםמהןמההן - האם דינם כקרפף שלא הוקף לדירה ומותר רק בית סאתיים, או דינם כבית ומותר בלי הגבלה? אמררבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי בשם רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי אייניא בר פזירבי אייניא בר פזי°אמרה בשם רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°י נשיאה ורבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° מטי בה בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: אחורי הגגים — מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים, שרואים את מחיצות הבית שהוקפו לדירה כאילו עולות. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאאומר: מטלטלין בהן עד בית סאתיים שהמחיצות עשויות לדירה למטה ולא למעלה. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: מילתיה דרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו פליגא עלוי דשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא דאמר של°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאמטלטלין בהן עד בית סאתיים דתנינן תמן: כל גגות העיר רשות אחת. אמרשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא גם כאן אמר עד בית סאתיים. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: מטלטלין בהן אפילו כור ואפילו כוריים. היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה שגם שםרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מתיר בכולה שהרי יש מחיצות שהוקפו לדירה.
📖 באר משה — דף לז עמוד ב
רבי זעירא בעי: אמר תקנה לי שביתה בקרפף? מהו? הוא לא הניח את העירוב בתוך הקרפף, אלא הוא בעצם מערב ברגליו. הוא אמר שתקנה לו שביתה בקרפף, הוא היה בדרך. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל: מחלוקת רבי מאיר ורבי יודה. רבי מאיר אומר עיקר עירוב בככר, אז אינו נותן עירובו בקרפף, בנותן עירובו בקרפף אין לו מקום עירובו אלא אלפיים אמה, אז קל וחומר במערב ברגליו, כי הרי מערב ברגליו זה פחות. כן, אבל מערב ברגליו זה גם כמו אומר תקנה לי שביתה, זה בדיוק אותו דבר. בכל מקרה לא יהיה לו אלא אלפיים אמה ממקום עירובו. אבל רבי יודה אומר עיקר עירוב ברגליו אז זה העיקר. אז באומר תקנה לי שביתה בקרפף אולי מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. כלומר כל מה שאמרנו שיש לו רק אלפיים אמה ממקום עירובו, זה כשהוא נותן שמה עירוב, אבל מערב ברגליו שזה עיקר העירוב, אז פה יכול להיות שהוא מהלך את כולו וחוצה לו האלפיים אמה.
ואתה גמר: גג המגדל נידון כעיר, כן, גג המערה נידון כשדות, הוא לא נחשב כמו מערה. שנינו: אמרו לו: אימתי? בזמן שאין בה דיורין. אבל בזמן שיש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. שואלת הגמרא: מה דיורין ממש או אפילו ראויה לדיורין? ואתה גמר, מדמר רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינה: את רואה מליאה מים וטיט. כלומר שאי אפשר לגור בהם, אדם אמר אפילו ראויה לדיורין. לא צריך שיגורו בה אנשים, צריך שיהיה ראויה לדיורים.
אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: הדא אמרה: שיש לה שני פתחים, נניח אחד בצפון ואחד בדרום, אז אם יש בין זה לזה ארבעת אלפים אמה חסר אחת, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. כן, כי מותר גם על הגג מותר לו. עכשיו אם היה ביניהם ארבעת אלפים אמה, אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה מכל פתח. הוא לא יכול להגיע מצד לצד מעל המערה.
אמר רבי אבא: אסברי רבי זעירא, רבי זעירא הסביר לי מה הסברא. זה בדיוק כמו שאמרנו בעיר שהיא כמו קשת. אין יתן סנדלוי הכא הוא אתי ברא ונסי לון. כלומר אם הוא ייתן את הסנדל בקצה אלפיים אמה מצד אחד, אז בעצם הוא יכול להגיע מהצד הזה וגם הוא יכול להגיע מהצד השני, כי אמרנו שהכל ביחד זה פחות מארבעת אלפים אמה. אז מכל צד הוא יכול להגיע כי מכאן זה אלפיים אמה וגם מהצד השני אלפיים אמה. אין יתן סנדלוי הכא הוא אתי ברא ונסי לון — הוא יבוא מהצד השני וייתן את זה, אז הוא יכול לבוא לצד השני לקחת את זה. אז מכאן אתא ברא ומכאן אתא ברא, אז לכן בעצם מותר לו ללכת מאחד לשני, כלומר אפילו יותר. ואם תאמר שאינו מותר אלא אלפיים אמה מכל צד, נמצא שלהגיע למקום שאין להכניס נעליו — מרוח אחת אסור, ומרוח השני מותר. דוגמה: אם נניח המרחק בין שתי הפתחים זה ארבעת אלפים אמה פחות אמה, והוא הניח את העירוב מצד אחד אחרי אלף אמה, אז מהצד הזה הוא יכול להגיע בלי בעיה, מהצד השני זה שלושת אלפים אמה. אם אתה אומר שמצד השני הוא לא יכול להגיע אז זה קשה. הרי מצד אחד הוא יכול להגיע, מצד שני הוא לא יכול להגיע, לכן חייבים להגיד שיכול להגיע משני הצדדים.
אמר רבי אחא בשם רבי חיננא: אם היתה גגה של מערה ארבעת אלפים אמה חסר משהו, אז באמת מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה מכל כיוון. עכשיו, אם הוא נותן את עירובו על גבי חומה, כלומר על חומה של עיר, אז אפילו כמה מותר. כי בעצם לא משנה מה העובי של החומה, הכל מצטרף, כי תמיד העיר נמדדת מהקצה החיצוני. לא משנה מה העובי של החומה. עכשיו, אם היה גגה של מערה ששת אלפים אמה, מהלך את כולה וחוצה לה על ידי אחרי הגגין. כלומר אם יש לו פתחים לאוורור למערה, אז הם נחשבים כאילו פתח המערה, אז יכול ללכת כל הששת אלפים אמה.
אומרת הגמרא: אחורי הגגים של הבתים מה דינם? אם יש רצף של גגות בתים, האם נדונים כקרפף שהוקף לדירה ואז מותר רק עד בית סאתיים, או שנדון כבית ומותר בלי הגבלה? רבי יוסה בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אייניא בר פזי בשם רב יהודה ורבי אחא מטי בה בשם שמואל: אחורי הגגים — מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים, כיוון שרואים את המחיצות של הבית שהוקפו לדירה כאילו הם עולות. רבי מאיר אומר מטלטלין בהן רק עד בית סאתיים, כיון שהמחיצות עשויות לדירה למטה לא למעלה.
אמר רבי יוסי ברבי בון: מילתיה דרב פליגא עלוי דשמואל°... רבי מאיר — דתנינן תמן: כל גגות העיר רשות אחת. שמואל° עד בית סאתיים. רב אמר: מטלטלין בהן אפילו כור ואפילו כוריים. כאן רואים שבאמת רב חולק על שמואל.
אומרת הגמרא: היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה — כי גם שם רב מטלטלין בכולה. כי הרי יש מחיצות שהוקפו לדירה, למרות שהם כלפי מטה, אז הם נחשבים.
